חיים שאל חלק ב כט

כיון שאין כאן אלא שעבוד גופו וצ"ל כמ"ש הרב לחם רב ז"ל סימן קי"ב לדעת הנמוקי ז"ל דשותפין לא מעכבי אהדדי דמ"ש ממקבלים דמעכבי וניחא ליה להרב ז"ל דב' שנטלו עסקא מב"ה לא נשתעבד האחד לחבירו ולא שייך כאן כי לי בני ישראל עבדים אלא שניהם נשתעבדו כל א' לב"ה וכיון דכל א' לא נשתעבד לחבירו לא מיקרי עבד לגביה. ומ"מ מצי מעכב לי' דכיון דהם נתחייבו לב"ה הרי יש לאחרים חוב עליהם ויכולים לעכב עד שיפרעו חובם עכ"ל. וכזאת וכזאת י"ל לפי חילוק מהרש"ך ומאחר שכן נמצא דהוי רבותא טפי לאשמועינן הך דינא במקבלים דהוה ס"ד דכיון דאין כאן כי אם שעבוד גופם לא מצו מעכבי אהדדי כדין פועל ולהכי אוקמוהו התוס' והרא"ש ז"ל במקבלים לאשמועינן דאע"ג דאין כאן אלא שעבוד גופם מעכבי מטעה הנז' ומכ"ש שותפין דמשעבדי נכסיהם דודאי מעכבי אהדדי ועיין להרב פרישה ז"ל גם לפי מה שחילק הרב לחם רב ז"ל סי' קי"ב דשאני מקבל עיסקא דאין מקבל רשות על הנותן ואמטו להכי קרי ביה כי לי בני ישראל עבדים ודמי לפועל אמנם בשותפין כיון שנהנה רשות לכל חד על חבריה ושניהם נעשו שכירים זל"ז לא שייך לומר כי לי ב"י עבדים ע"ש. אפשר לומר דרבותא הוי כמקבלים דהו"א כיון דתרוייהו הוו כעבדים לב"ה זיל קרי בהו כי לי ב"י עבדים ומצו למהדר כפועל והה"נ דלא מעכבי אהדדי קמ"ל דכיון דלגבי דידהו ל"ד לפועלי' דהם שכירים זל"ז אינהו מצי לעכובי אהדדי ומכ"ש בשני שותפין דליכא לתא דפועל כלל. וראיתי להרב לחם רב ז"ל סי' קי"ב וסי' ק' שהק' דכפי סברת מרן ז"ל דהתוס' והרא"ש ס"ל כהנמוקי ז"ל בואו ונצווח על המרדכי ז"ל דבפ' המקבל כתב כתוס' והרא"ש ואלו בפ' מי שהי' נשוי כתב כהרמב"ם ז"ל ובסי' ק' כתב דעם היות דדברי המרדכי פ' מי שהי' נשוי נאמרו משם מהר"ם ואיכא למי' הא דידיה הא דרביה מ"מ מי הכניסנו בתגר זה ע"ש. וטפי הו"ל לאקשוי מדברי המרדכי פ' אלו מציאות סי' תכ"ה שכתב מדנפשיה גבי ההיא דאיסור ורב ספרא שהק' מהך דהמקבל ותירץ דהך בלא מטא זימנייהו וההיא דאיסור ור"ס בשעבר זמן השותפות ומ"ה אינו יכול לעכב ע"ש והיינו כדברי התוס' שכתבו הגמ"יי בשמם והוא סברת המרדכי עצמו והא ודאי קשיא למאי דסלקא דעתיה דמרן ז"ל שדעת התוס' והרא"ש ז"ל שכתבו דמקבל עסקא יכול לחזור בו כהר' הנמוקי ז"ל דשותפין בתוך זמנם לא מעכבי אהדדי. אלא שכבר מרן ז"ל עצמו בבדק הבית חזר בו וכ"נ ממה שפסק בשלחנו בטהור וכמ"ש מהר"א ששון ז"ל סי' קי"ג והרב כנסת הגדולה ז"ל הגה' ב"י אות קנ"א וכל האחרונים זלה"ה נענו כלה ואמרו דהתוס' והרא"ש והמרדכי והטור ס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דתוך הזמן השותפין מעכבי אהדדי ויש להרגיש על הרב בית דוד ז"ל ח"מ סי' ס"ה שכתב וז"ל אפי' תוך הזמן איכא למ"ד שיכולין השותפין לחלוק כמ"ש הטור בשם הר"י והרב"י ז"ל בשם התוס' והרא"ש והנ"י עכ"ל ולא זכר שר שמרן ז"ל עצמו בבדק הבית ובש"ע חזר בו וכן עלתה הסכמת כל האחרונים להשוות דעת התוס' והרא"ש ז"ל לדעת הרמב"ם ז"ל כאמור

וראיתי להכנה"ג ז"ל הגהב"י אות קפ"ד שכ' וז"ל אבל הרשד"ם ז"ל ח"מ סי' קס"ח כ' על ס' הרב ישעיה ודעת הרוב מסכמת כן והוא תימא אולי סובר הרב ז"ל כס' ר המחבר ז"ל כאן בב"י דכל הסוברין דמקבל עסקא יכול לחזור בו סובר דגם השותפין יכולים לחזור בהם וצ"ע וע"ש בסימן רט"ו עכ"ל. והנה הרב ז"ל ביאר מה שהוקשה לו על מ"ש מהרשד"ם ז"ל סי' קס"ט ואיברא מ"ש מהרשד"ם ז"ל בסי' רט"ו גם כן קשה שכתב וז"ל לדעת הר"מ והר"א ז"ל דס' דהיכא דאיכא זמן לשותפות א"א שיחלוק האחד אם לא יסכים חבירו לחלוק וגדולה מזו דאפי' היכא דליכא זמן עם הסחורה שיש להם יכול לכוף לחבירו עד שיגיע זמן מכירת הסחורה ההיא כמ"ש הרי"ף ז"ל בהלכות פ' המקבל וכ"כ הר"מ פ"ד מה"ש וכ"נ דמסכים הטור שהביא ל' הר"מ בלי חולק וא"כ היה אפשר שיאמר האדם הרי לדעת כל אלו גאוני עולם כשיש זמן מוגבל אין לכוף לחנוק עכ"ל. וק' דתבריה לגזיזי' דבסי' קס"ח כ' שסברת הרמב"ם ז"ל אין דעת הרוב מסכמת לה ובסי' רט"ו כתב הרי לדעת כל אלו גאוני עולם כשיש זמן מוגבל אין לכוף לחלוק זה יש להקשות בכללות ובפרטות שע"כ מ"ש בסימן קס"ח שאין דעת הרוב מסכמת להר"מ היינו שס"ל דמ"ד דמקבל חוזר ה"ה שותפין ובסימן רט"ו משמט דמ"ד שאינו חוזר כשלא הגיע זמן מכירת הסחורה מכ"ש שס"ל דשותפין לזמן מעכבי אהדדי, והרי הרא"ש ז"ל שכתב דין המקבל פ' כל הגט הביא פי' ר"ח ור"ת דנ"מ לשותפי היינו דמעכבי אהדדי כנז' הרי דס"ל בסי' רט"ו שגם מ"ד דמקבל חוזר מודה דשותפין אין חוזרין והוא הפך מאי דמשמע דסבר בסי' קס"א. ותו ק' עמ"ש בסי' רט"ו דאיך פשיטא ליה דין השותפין במכ"ש דין זמן הסחורה והלא נראה דלף הרב הנ"י ז"ל דס"ל דשותפין חוזרין מודה בדין מכירת הסחורה דמעכבי אהדדי עד שיגיע זמן מכירת הסחורה כיון דאיכא פסידא וכמ"ש בעניותנו לעיל דלאו הא בהא תניא וכן י"ל עמ"ש הרב ב"ח ז"ל סעיף ל"ג שהביא ראיה מדברי הרי"ף ז"ל לדין השותפין ועיין בב"י ז"ל סעיף כ"ד שכתב שנראה מהרא"ש ז"ל דהרי"ף לית ליה דין קביעות זמן ע"ש. ומהר"ם די בוטון ז"ל סי' נ"ג הכריח שיש לחלק בין שותפות לעסקא מדכתב הטור סעיף כ"ח דין מקבל סתם ובס' ל"ג בשותפין כתב מחלוקת וכ' עליו הרב כנה"ג ז"ל הגהב"י אות קנ"א דעדיפא ה"ל להקשות דבס' כ"ג תפס כהר"מ בשותפין ובס' כ"ח כתב במקבל דחוזר. ואולי הא לא ק"ל די"ל דר' בע"הט ז"ל ס"ל דיש חילוק בין שותפו' לעיסק' אבל מאי דק"ל הוא לדעת מרן ז"ל דלהר"מ ז"ל אין חילוק למה כתב הטור סתם במקבל דחוזר ולא כתב דהר"ם חולק ואני מצאתי סמך אחר דבס' ל"ג כתב הטור ואין כן דעת הר"מ ולא כ"כ בס' כ"ז במקבל עכ"ד הכנה"ג ז"ל ולפום ריהטא קשה במה שישב להר"מ די ביטון ז"ל דהרי מהר"ם ד"ב ז"ל על דברי מרן ז"ל קאי ואי עה שלא הכריח מדעת הטור היינו משוה דהטור מחלק בין מקבל לשותפין תימה דבעד מרן ז"ל אין לומר כן דמרן ז"ל בב"י מעולם לא ירד לחלק ביניהם לא לדעתו ולא לדעת הטור דאי ס"ל דיש חילוק לדעת הטור נפלו קושיותיו של מרן על הטור דכפי דעתו של הטור השוה אותם להר"מ והרא"ש ז"ל ומאי מק' מרן ז"ל אלא דמרן ז"ל מעולם לא עלתה על דעתו דעת עליון דיש מי שמחלק בין מקבל לשותפין ומהרמד"ב ז"ל לדעת מרן ז"ל קאי אמנם אפ' דמהר"ם ד"ב ז"ל לא ק"ל ממה שהטור תפס בפשיטות דין שותפין דיש לדחות דאין ראיה דמשם הרמב"ם ז"ל הביאו וסמך אמה שכתוב בסי' ל"ג שהוא מחלוקת ומיהו יש להרגיש על מהר"ם ד"ב ז"ל דבכלל תמיהת מרן ז"ל על מ"ש הטור סי' כ"ז וכ"כ הרא"ש הוא זה וכבר כתב דנסתרו כל תמיהותיו גם מ"ש הכנה"ג ז"ל ואני מצאתי סמך אחר לפום ריהטא נראה דהיינו הך. ועיין בס' דורש משפט סי' קע"ו שדקדק דהו"ל לטור לומר בס' כ"ז ודוקא לנותן. ואח"כ להביא דברי הרא"ש ז"ל ותירץ שתפס לשון הר"מ ז"ל ע"ש. ואין צורך לזה דמלשון הרמב"ם זיל עצמו משמע דוקא הנותן וכמ"ש מרן ז"ל עצמו בבדק הבית והאחרונים ז"ל. ומהר"א ששון ז"ל סי' קי"ג הביא מ"ש הריב"ש ז"ל סי' תע"ו משם הרמב"ן והרשב"א ז"ל דכשנשתתפו לאומנות אפי' תוך זמן חוזר ותמה עליו הרב כנה"ג ז"ל הגהב"י אות קנ"א דבשותפין במעותיהן מנא לי' ותירץ שלא הוקשה לי אלא לפי חילוקו דשניהם טורחים אבל לפי חילוק מהרש"ך ז"ל דמחלק בין שעבוד הגוף לשעבוד ממון לק"מ א"נ דנדונו היה בנשתתפו לאומנות עש"ב ולא זכיתי להבין תירוצו הראשון דגם מהרא"ש ז"ל שם הזכיר חילוק מהרש"ך ז"ל בשם א' מגדולי הדור ונראה שהסכי' בו אלא שהוסיף לחלק חלו' אחר והו"ל לפרש שלפי חילוק צדיק הראשון אין ראיה מדברי הריב"ש ז"ל. והתירוץ השני גם כן קשה הימנו דמתשובת מהרא"ש ז"ל נראה דנדונו היה בשותפין במעות וסחורה כמו שיראה הרואה

ותו יש להרגיש על מהרא"ש ז"ל במה שדחה להא דהריב"ש ז"ל דנ"ד היה בקנין והביא תשו' הריטב"א ז"ל שכתב הר"ן ז"ל סי' של"ג ע"ש ולא הזכיר הרב ז"ל שהריב"ש ז"ל בתשובה ההיא ס"ל דאפי' בקנין חוזר והו"ל להביאו לפחו' וממ"ש הרב כנה"ג ז"ל בהגהב"י אות קנ"ה ואות קפ"ו וסי' של"ג הגהב"י אות ו' דאפשר דהריב"ש ז"ל יודה בשותפין במעות וקנין אינו חוזר ע"ש. ולפום ריהטא לפי חילוקו דנשתתפו במעות שניא כיון דיש שעבוד נכסים נראה דהוה מצי למימר דאפי' בלא קנין כנשתתפו במעות כיון דיש שעבוד נכסים יודה הריב"ש ז"ל דאינו חוזר וק"ל ועיין בספר פני משה ח"ב סי' ק"ו ובשו"ת מהר"י קצבי סי' ג' ובהגהות הרב בני יעקב ז"ל ובס' ידי אליהו דף קי"ד ובס' נאמן שמואל סי' ק"א ע"ש ועתה נבא לנ"ד והנה מתוך מה שכתבנו מבואר דדעת הרמב"ם וסיעתו דשותפות לזמן אין אחד מהם יכול לבטל השותפות ואע"ג דרבינו ישעיה ודעמיה סברי דיכול לבטל השותפות א' מהשותפין מ"מ כשיש שבוע' בנ"ד כתב הרדב"ז בתשובות החדשות דעוס ויניציא סי' שכ"ו דכשיש שבועה אפי' רבינו ישעיה מודה דכופין אותו לקיים שבועתו וזהו תשובת הרדב"ז שהו"ל להרב כנה"ג ולא מצאה במודפסות בליוורנו. וכ"כ שם הרב כנה"ג בשם מהרשד"ם ע"ש וא"כ בנ"ד שיש שבועה אין שום א' יכול לבטל השותפות אליבא דכ"ע. ומה שטען השותף האחד ששותפו כתב עליו לאיש אחר כי הוא גנב וגזלן וכיוצא ובטענה זו הוא רוצה לבטל השותפות. נראה דלא צדק בטענתו והשותפות הנה זה עומד בצביונו ובקומתו כל הזמן שנכתב בשטר השותפות מדעת שניהם. שהרי השותף שכתב הכתב פירש שיחותיו שכתב לו אחד מרורות על חבירו ובא לכלל כעס וטעו' לכתוב כך. ותיכף האיר ה' את עיניו שחיפו על שותפו דברי נרגן עז"י דמסגן וי"חרט יצחק חרט"ה גדולה איך יצאת זאת מתחת ידו כי שותפו איש כשר ירא ה' ונאמן ונשבע על כך שבועה חמורה ושאל ממנו מחילה בכל מיני פיוס. איכו השתא מה מקום לבטל השותפות בעבור הכתב הנז'. והלא קי"ל דהמבקש מטו מחבירו לא יהיה המוחל אכזרי וכתב הרמב"ם פ"ב מה' תשו' אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא זה לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפצה ואפי' הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזה דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון אבל הכותים ערלי לב אינן כן אלא עברתן שמרה נצח וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה עכ"ל. עין רואה אמרי קדוש הרמב"ם דאפי' חטא והצר לו הרבה ימחול ולא יקום ולא יטור וכו' וא"כ מאחר ששותף הכותב הכניע עצמו