חיים שאל חלק ב כה

אמרינן ביבמות אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומא' וא"כ הרי באשת כהן שנאנסה טומאה כתיב בה. ואפשר דטעמו של הרב הנמקי משום מאי דאמרינן פ"ק דסוטה דף ז' ע"א אמאי דאמר רבא דטעמ' דאינה מתיבמת מק"ו דאם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן ופריך אלא מעתה אשת כהן שנאנסה ומת ויש לו אח חלל לא תתייבם ופריק אונס בישראל משרא שרי וגבי דהאי מיהא ליכא איסורא. ומהא שמעינן דאף דאמרי' פ' הבא על יבמתו אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה משום טומאה מ"מ כיון דלישראל שריא קילא האי טומאה ולא אמרינן מיהא טומאה כתיב בה כעריות ושריא להתייבם לאח חלל. והשתא עלה ונסתפק הרב הנמקי אם אחיו אינו חלל מי נימא דכיון דאשכחן דמתיבמת לאח חלל אמרינן כיון דלישראל שריא לא אמרינן טומאה כתיב בה כערוות דהתם עריות שוו בכל והאי קילא וחולצת אם אחיו אינו חלל. או דלמא כי אמרינן דמתיבמת דוקא לאחיו חלל דלדידיה שויא אמנם באחיו כהן נימא דכיון דהוא כהן נמי טומאה כתיב בה כעריות לגבי כהנים מיהא הוא ואחיו. ובצפייתנו צפינו להרב משנה למלך פ"ז דיבום דין י"ט הביא דברי הרב הנמוקי ותמה עליו מסוגי' סוטה הנ"ל דמוכח מינה דגבי אשת כהן שנאנסה לא שייך טומאה כתיב בה כעריות. ומ"מ תמה בעיקר הדין דאשת כהן טומאה דידה הוי באונס ואייתי בידיה סוגיות פ' הבא על יבמתו דלוקה משום טומאה עיין בדברי קדשו באורך. ולדעתי הקצרה נראה דאפשר לישב הכל כאשר דברנו. וראיתי בס' בני דוד פי"ח דאסורי ביאה דמייתי דברי הרב הנמוקי הנז' ותמה דהרי בהדיא אמרו בסוטה דאינה מתיבמת וביבמות נמי הובאה סוגיא זו עכ"ד. ועם האדון הסליחה דבסוטה אמרו דמתיבמת אשת כהן שנאנסה לחלל. ופשיטא דאם אחיו כשר אינה מתיבמת: אך ספק הרב הנמוקי אם חולצת מיהא. ומ"ש דביבמות הובאה סוגיא זו ליתא ואדרבא מסוגית יבמות תמה הרב מש"ל בדין פ"ק דסוטה כמדובר. ומהרש"ל בים של שלמה פ"ק דיבמות סי' ו' הביא סוגית סוטה לדינא ע"ש ויש להרגיש דלא הזכיר ספיקו של הרב הנמוקי ע"ש ודוק בדבריו

וראיתי למור"ם בהגהה שם סי' קע"ג שכתב מי שיש לו אשה שהמירה אע"ג דודאי זינתה צרתה צריכה חליצה וכן כ' הרב תרומת הדשן סי' רי"ט. ופוק חזי כמה טרח הרב בזה עיין שם באורך. וקשה דהדבר מפורש במרדכי ריש פ"ק דיבמות בנדון זה ממש דהחמיר דתחלוץ. והרב תה"ד דמהדר לאתויי דברי המרדכי בשם ר"א הגדול הו"ל לאתויי הני מילי דמרדכי שהם נדונו ממש: וכבר ראיתי למרן ז"ל בבית יוסף הושיטה לזו בקנה שכתב עיין בתה"ד ובמרדכי ריש יבמות. וחזיתיה להרדב"ז בתשובותיו דפוס ויניציא סי' קע"ה דנשאל בזה ופשיט דפטורה. והזכיר תשו' הרב תרומת הדשן וכתב דאפי' מהר"ם דמספקא ליה בצרת סוטה להצריכה חליצה בנדון זה מודה דאיכא תרי ספיקי ע"ש וגם מהרב ז"ל נראה דנעלמו דברי המרדכי דהחמיר בנדון זה להצריכה חליצה דהוא כתב דאפי' מהר"ם מודה שלא כדברי הרב תה"ד. והרי המרדכי כהרב תה"ד להחמיר. ואי רב גובריה פליג על המרדכי לפחו' הו"ל להזכירו ולחלוק עליו ודוק (מימי חורפי): סימן י באמירת פ' והוא רחום בשבת בפסוקי דזמרה. ערער אחד עד עקר"ה

שאלה מקרוב בא אחד חכם וערער על מה שאנו אומרים פ' והוא רחום בתוך פסוקי דזמרה בשבת קדש ואמר שע"פ הקבלה אין לאומרו יורנו אם צריך לבטל מנהגנו ויודיענו מנהג ארץ ישראל בזה ושכמ"ה

תשובה המערער הזה לא חש לקמחיה ובדור יתום זה בפותח טפח בספר כבר מחזיק עצמו למורה הוראות. ואם יקרא קריאה חלושה בספר הזוהר מחזיק עצמו למקובל. וכל כי הני מילי נוחם יסתר לראות זה דור דור שו"א כל אחד מתנשא ומחזיק עצמו אלפים בת יכיל. מה אענה ומה אומר. ואפשר כי זה שערער עיניו יחזו בס' הזהר הקדוש שהוא מזהיר לבל יאמרו והוא רחום בשבת ולא היה לו בינה להבחין בין יום ובין לילה כי דברי ס' הזהר בכמה דוכתי קאי בערבית שלא יאמרו והוא רחום כמו ערבית דחול וזה פשוט. ואני בעניי כבר כתבתי בזה בקונטריס מחזיק ברכה א"ח סי' רס"ז. ושם כתבתי דהרב יעב"ץ כתב בזה בתשובותיו שאלת יעב"ץ ח"ב סימן ק"ך והסכים שלא לאומרו ואני הצעיר השבתי על דבריו כאשר עיניך תחזינה. ושם כתבתי דבעה"ק ירושלם ועה"ק חברון ת"ו נהגו לאומרו וכן הנהיג לאומרו הרב הגדול מהר"י חגי"ז ז"ל בק"ק תלמוד עורה שבעה"ק ירושלם ת"ו לפי שהרב מהר"י בנימין ז"ל ביטלו כמ"ש בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' עק"ב ע"ש באורך. והן עתה מקרוב בא לידי ס' שלמי צבור להרב המפורסם עיר וקדיש מה"רי אלגאזי זל"הה. והרב המגיה האח נפשנו כמהר"ר אברהם חייון נר"ו הביא משם רבינו האר"י זלה"ה שכתב בס' הכונות שיש לומר והוא רחום בשבת בפסוקי דזמרה. ואגב ארחיה עורר את חני"תו והש"ג ישי"ג עלי אני הצעיר שלא זכרתי מדברי רבינו הא"רי ז"ל וכתבתי כי במדרש רבה שבעה"ק הנוהגים כמנהגי הרב האר"י ז"ל אומרים אותו. והיטב חרה לו דהי' לי להביא דברי ס' הכונות עכ"ד וכיוצא בזה אמר מר מה מציא' היא זו אלו מציאו' שלו כ"ע זכו כמה זמני וכההיא דכתב כמ"ש בשיורי ברכה סו' י"א מפסקי רבינו ישעיה דכבר כתוב בשה"ג ועוד דשם כתב בגודל ונכנס עצמו בכמה דוחקים. וראיתי אני את כל הטלא"ה והמעיין הישר יבחין אם טוב לומר כמ"ש אני הצעיר דאין מופת גמור בש"ס דהוא גודלין ורווח' דברי רבינו ישעיה והאר"י ז"ל ולהגיה בשה"ב אם לומר כסברות שכתב הוא נר"ו וכל מן דין היה תמיהא קיימת אם הייתי בביתי ובחומותי מוקף חומה מכל ספרי הקדש. אך גר אנכי בארץ וכמה ספרים עיקריים אין בידי ואם חיי"ם שא"ל ספרא וספרי מקיים מצות השבה. וכמה זמני הודעתי בפתיחת ברכי יוסף וכן בשאר דוכתי ידיעה בתחילה תשמור את חסר"י כי אין אתי כל ספרי בי רב ובפרט בשיורי ברכה דאגב אורחאי טרחתי ללקט אורו"ת מנקיקי הסלעים חדא כרעא אארעא אגב דוחקא נכנס ויוצא ומי יאמר מצא או מוצא ודי בזה. אדהכי והכי זכינו לשיח"תו של הרב חמיד לבא הנז' משם רבינו האר"י ז"ל דיש לאומרו בשבת ואם הרב מהר"י בנימין ז"נ ידע דברי רבינו האר"י זצ"ל ודאי שב מידיעתו. וממילא רווחא כי לא תאבה ולא תשמע להמערער הלז לבטל המנהג כי לא מחכמה ישלח דברו כמבואר מתוך מה שכתבתי במחזיק ברכה. ומה גם כי הדבר יצא מפי רבינו האר"י זצ"ל ותו לא מידי

(ב) ואשר שאלת על ספירת העומר בליל שני של פסח שיש מקובלים שעושין הסדר וקורין ההגדה ואחר גמר הסדר ושתיית ד' כוסות סופרים העומר. ושמעת כי יש מי שחלק על זה בחזקת היד ורצית לדעת מה עמדי בזה

תשובה החולק על זה הוא הרב מהר"ר יעבץ ז"ל בס' מר וקציעה והאריך בזה לבזויי ולאלטויי למי שנוהג זה ע"ש בדבריו באורך. וגם בזה אני הצעיר השבתי על עיקר דבריו בספרי הקטן מחזיק ברכה. ושם כתבתי דמנהג זה יצא מפי קדוש הרמ"ע מפאנו ז"ל. ויש טעם בדבר על דרך האמת עיין בלשוני לשון הדיוט שם במחזיק ברכה. ועתה זכני ה' שבא לידי סדור עיר וקדיש הרב השלם מהר"ם זכות ז"ל מכתיבת ידו הקדושה וראיתי לו ז"ל שכתב בפה מלא להזהיר לאשר הריחו בסוד ה' שבח"ל ביו"ט ב' של פסח יעשו כל הסדר עד גמיר' ואח"כ יספרו העומר וכתב כן משם הרב המקובל המפורסם בעל מצת שמורים ז"ל. והנך רואה תלת סמכי קשוט הרמ"ע והרמ"ז והרב הנשי"א לימדונו להועיל לספיר"ת תפארה בתר דפסיק סדר"א. ואולם שמעתי מרב מקובל שערער על זה שהרי כתב רבינו האר"י זצ"ל שנשארי' האורות כל היום וא"כ מה מרויחים לספור העומר אחר הסדר. ואם יאמרו דביום טוב שני רשימו וספירת העומר בעצמות וא"כ מה לי קודם הסדר או אח"כ אלו דבריו ז"ל. והנה סוד יום טוב שני כתב הרמ"ז דסודו בחיצוניות אל הפנימיות המתפשט בעולמות והיינו יום טוב שני של גליות שהאור גולה ומתפשט לח"ל לבין שבעים שרים וכמ"ש בזה יפה מאד הרב מהר"ם קורדובורו ז"ל גם בס' חסד לאברהם עכ"ל הרמ"ז בכ"י. ועמ"ש מר זקנינו הר' החסיד ז"ל בס' חסד לאברהם עין הארץ נהר ח' ע"ש. וא"כ מי יגיד זאת אם הארת אורות הסדר אור י"ט שני בשאר כל יום טוב שני כראשון. ומאחר שרבינו האר"י זצ"ל לא גלה סודו של יום טוב ב' של פסח. יותר נראה להקדים הסדר לעומר דעכ"פ לא יהיה סתירה מצד דיבורנו ומעשנו אע"ג דהסדר שייך לאורות ח"ל והעומד לאור עליון העיקרי. מ"מ נראה כחוכא ואטלולא למי שיודע בסוד ה' לומר ספירת העומר ואח"כ לקדש. ובפרט לדידן דנהגינן לומר ההלל בבית הכנסת אר"ש מגדלת גדולי גדולין איך יכון עם ספירת העומר ליום קטנות. בשגם תאמר דכל דבר קנה מקומו אינו דומה יפה: שוב ראיתי באגרות הרמ"ו הנדפסות מקרוב סי' כ"ב דף י"ח ע"א כדכתיבנא בעניותין דאחר קריאת האגדה בליל ב' מתעלמים האורות וכו' ע"ש הרי דסבר די"ט שני אינו כראשון ותשקוט האר"ש. ואחר זמן אמרו לי משם הרב המקובל המופלא מהר"ש שרעבי זלה"ה שהי' אומר שבח"ל ליל יום טוב שני יספור אחר ערבית קודם הסדר ויעש לו מטעמים על דרך האמת. ואני עני במקומי אני עומד שיש לנהוג כהרמ"ע והרמ"ז והרב הנשי"א ז"ל: (ג) כיוצא בדבר בענין מה שנהגו בתקיעות ר"ה לתקוע בהנך החמה וכתבתי אני הצעיר בס' הקטן מחזיק ברכה ובקונטרס מורה באצבע לבטל מנהג זה כי לא יכונו התקיעות קודם תפלה בין על דרך האמת בין על פי הדין. וזה שנים רבות שהרב המופלא גדול הדור מהר"ר יצחק בכר דוד ז"ל בעל דברי אמת על פי הדין ביטלם והמקובלים בדורו על פי הקבלה ביטלום. אמנם הרב הכולל הישיש ונשוא פנים כמהר"ר אליה הלוי ז"ל רב בק"ק אליסאנדריא די לה פאליא כתב אלי באורך על זה ותנא מסכת עדיות ומזקני' יתבונן שכך נהגו הרב המקובל מהר"ר בנימין הכהן ורבו הרמ"ז זכרם לברכה. ועד אחרן מצא בכתבי הרמ"ז ז"ל שיש מקום לתקיעות אלו עפ"י הסוד שהם הכנה לתקיעות העיקריות והרבה דברים באריכות גדול. ואני בעניי איני חש לסודות שלא גילה