חיים שאל חלק ב כ

לעיכוב' עד שישנה הכתוב וזה נראה הפך ממ"ש התוס' פ' התכלת דבשאר מילי בר מקדשים ליכא לפלוגי בין לכתחילה לדיעבד וכ"כ הרב הנמקי פ' השואל הביאו הרב יד מלאכי סי' תרי"ח דגבי הפרת נדרים ושאלה בבעלים שנה הכתוב לעכב וזה כדברי התוס' דפסחים הנז' דאיכ' מילי בר מקדשים דבעינן שישנה עליו הכתוב לעכב וזה כדברי התוס' דפסחים הנז' דאיכ' מילי בר מקדשים דבעינן שישנה עליו הכתוב לעכב וק"ק על הרב יד מלאכי שם שכתב וז"נ שנה הכתוב לעכב לא בעינן אלא בקדשים אבל בכל אינך מילי בחד קרא סגי לעכב כ"כ הכריתות והתוס' בר"פ התכלת ופ"ק דפסחים דף י"א ריש ע"א וכו' אכן ראיתי להנ"י פ' השואל וכו' ולפי כללין נא הי' צריך לזה עכ"ל דמשוה אהדדי דברי התוס' דמנחות עם דבריהם דפסחים ודייק על הרב הנמקי והרי מהתוס' דפסחים משמע כהרב הנמקי דאיכא מילי בר מקדשים דבעינן שנה לעכב וכדאמרן

ומה שתירצו התוס' במנחות דף ל"ח דאסדר לא קפיד קרא אפילו הוכח דמעכב. הן אמת דהכי מוכח מסוגית ריש פ' ד' מיתות דקאמרינן התם דסדר אינו מעכב וסדר יה"כ שאני דהחמיר הכתוב כסדרו כמו שפירש"י שס וסדר התמיד למצוה בעלמא. אמנם ק"ק מפשטא דסוגיין דאצטריך קרא לר"ש לאכשורי דיעבד אסדרא והתוס' כתבו דלרבנן עיקר קרא אתא לאכשורי בדיעבד ומה שכתבנו בעניותנו לעיל דלר"ש הו"א דשנה הכתוב לעכב דכתיבי תרי קראי אחר הקטרת ניחא דהו"א דשנה לעכב אסדר'. וגם למ"ש דמדכתיב ואחר ישקה הו"א דהוי עיכוב' דאחר הקטרה ישקה ניחא לר"ש אבל למ"ש התוס' הכא דלרבנן אצטריך קרא לאכשורי דיעבד אסדר' ק"ק לפי מ"ש במנחות דנא קפיד קרא אסדר' ואפי' במקום דהוי לעיכוב' ותו ק"ק ממאי דאמרי' בסוטה דף י"ז ע"ב כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה והשביע ואח"כ וכתב אלמא קפדינן לפסול אם שינה הסדר. והתוספות שם הקשו על מ"ד בירושלמי דכתב ואח"ך משביע דאית ליה דאע"ג דמעכב אסדר' אינו מעכב דלא אתי לא כר' יהודה ולא כר' נחמיה פ' הוציאו לו דף ס' עש"ב וק"ק דמאי קושיא הרי אמרו פ' ד' מיתות והביאוהו התוס' שם באות' דיבור דסדר יום הכפורים חומר' בעלמ' ופירש"י שהחמיר הכתוב בעבוד' אותו יום שאם שינה סדרו פסול. והטעם נראה דדרשי חקת עולם בתרא אסדר עבודה לעכב הסדר וא"כ מאי קשיא להו לתוס' מיוה"כ שאני יוה"כ דהחמיר בו הכתוב. והראיה מחליצה דאעג"ב דמעכב מ"מ הסדר אינו מעכב וכמ"ש שם פ' ד' מיתות ובשילהי פ' מצות חליצה והתוס' במנחות דף נ"ח ועיין ביומא סוף דף ניט

והנה רש"י ז"ל בפי' החומש כתב וז"ל והשקה את האשה אין זה סדר המעשה שהרי בתחילה מקריב את המנחה אלא הכתוב מבשרך שכשישקנה יבואו בה נמרים וכו' ת"ל ובאו בה בכולה ע"כ הנה רבינו תפס כר' שמעון לפי שהוא פשטיה דקרא דואחר ישקה משמע אחר הקרבת המנחה דלרבנן צריך לדחוקי כנז"ל ומ"ש אלא הכתוב מבשרך וכו' הם דברי הירושלמי פ' היה נוטל דאמרו דלר"ש המים בודקין אותה ואמרי' מ"ט דר"ש ובאו בה דמשמע דאחר שתיית המים נבדקת ואע"ג דאמרינן התם בירושלמי מה מסיימין רבנן טעמיה דר"ש מלמד שהן מתחלחלין וכו' ס"ל לרש"י דלר"ש תרתי ש"מ וז"ש ובאו בה בכונה. ומ"ש הרמב"ם או שלא רצה בעלה להשקותה. פ' הי' נוטל תנן בהדי הני ושבעלה בא עליה בדרך וראיתי להרב בית דוד פי' המשניות שם פ"ג משנה ו' שכתב תימה דהא קי"ל כת"ק דפ"ק דמוסרין לו שני ת"ח לשמור אותו ואיך יתכן שבענה בא עניה בדרך והרמב"ם השמיט ושבעלה בא עניה בדרך נראה דס"ל דאליב' דר' יהודה תני ליה וכו' ע"ש ונא הועיל בזה לישב אמאי השמיטו הרמב"ם דהונ"ל כמש"ל הרמב"ם ריש פ"ב במקום מאי דתנן פ' ארוס' ושבעלה בא עליה בדרך כתב ושבעלה בעלה אחר הסתירה ע"ש וה"נ פ"ד הו"ל למנקט כהתם. ומ"ש דאתיא כרבי יהודה דהא לת"ק מוסרין לו שני ת"ח אינו מחוור דאטו לת"ק מציאות שקלת מעלמא דאף דמוסרין לו ב' ת"ח בא עניה בדרך ודאי דיתבן במציאות ואתי אף כת"ק אלא דהרמב"ם בחר לשון ערומים וכתב שבעלה בעלה אחר סתירה דבדרך רחוק קצת אמנם אינו מציאות דלא יתכן וכבר הרב מש"ל לעיל פ"ב דין ח' תמה על רבינו אמאי השמיט הכא חלוקה זו ובתוך דבריו כתב דהוה מצי התנא למתני לדעת הר"מ מי שבעל בעילה אסורה אחר סתירה אלא נקט כי האי גוונא דשכיח דהא מוסרין לו שני ת"ח עכ"ד ועיין מה שהקשיתי עוד על הרב בית דוד לעיל פ"ג דין כ' ומשם בארה

(ד) דין יז ויש לו לגלגל עליה בלהבא. הרמב"ם פסק כסברת ר"מ דפ"ב דסוט' דף י"ח ואע"ג דת"ק פליג התם כבר כתבו הראב"ד ומרן והרב מגדל עז דכיון דבעי רב אשי אליביה נקיטינן כותיה אמנם רבינו עובדיה כתב דאין הלכה כר"מ. ואפשר שטעמו דאע"ג דבעי רב אשי אליביה אין זה כלל גמור. ומצינו דסוגית הירושלמי ריש פ' כשם דלא כר"מ דאמרו שם דהיכא דבדקו אותו ולא אותה תפתר שהי' הוא מזיד והיא שוגגת ולפ"ז יוצא דין מחודש דאשת כהן שבדקו אותו ולא אותה אסורה לבעלה והל"ל לירושלמי [לתרץ] אם הלכה כר"מ דעם אחרות נסתר והיה מאותן ששתו כבר ועכשיו טמא אותה והוא נבדק אלא מוכח דהירושלמי סבר כת"ק דאין מתנין להבא וכמו שהאריך בזה הרב מש"ל לעיל פ"ג דין י"ז וכיון דמסתמ' דירושלמי שמעינן דהלכה כת"ק ככללין דבעלמא דהלכה כת"ק והוכחה זו דבעי רב אשי אליביה דר"מ אינו כלל גמור להכי רבינו עובדיה פסק דלא כר"מ וראיתי להרב מפרש הירושלמי בתוספותיו שם בסוטה דף ה' ע"ב שכתב דהרמב"ם בפי' המשנה פסק דלא כר"מ וכן רע"ם אלא דהרמב"ם חזר בו בחיבורו ע"ש ותימה דהרמב"ם בפי' המשנה לא כתב שום דבר ע"ש וכן נראה מדברי הרב פר"ח בנימוקיו בס' מים חיים שכתב בדין זה דרבינו עובדיא פסק כת"ק ולא הזכיר פי' המשנה להרמב"ם וכ"כ בנימוקי מס' סוטה וכ"כ בס' בית דוד. והנה מהרימ"ט בתשובותיו ח"מ סי' ק"ה ובדרשותיו הקשה דא"כ אמאי שותה ושונה וראיתי להרב המג"ן בס' קרבן חגיגה סי' פ"ב שכתב דלא קאמר דמערערין אותה המים אלא מאותו האיש שקנא לה אבל מאיש אחר לא וכו' והנראה דכיון דיש זכות תולה א"כ במעט זכות תספיק לתלות על שתיה קמייתא כיון שמחיית השם והקרבת המנחה היתה בשביל קנוי וסתירה ראשונה ולא על טומאה וסתירה זו אבל אם תשתה עוד בפעם שנית וגורמת שע"י ימחה פעם ב' ומנח' שנית קריבה והיא חולין בעזר' תאבד כמו רגע וכו' עש"ב ומ"ש ברישא דהיינו מאותו האיש וכו' ק"ק דהרי כתב הרמב"ם בדין זה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן נשואה אמן ארוסה אמן לשעבר אמן להבא וכך היה מונה הכהן ואל האשה אמר ומאחר שכן אמן להבא קאי אאיש אחר נמי. ותו דבש"ס אמרי' בדף י"ח דאותו האיש אימעיט משתיה אחרת מדכתיב זאת ולדידיה קרא למה לי ת"ל דאינה שותה משום דהא התנה להבא ואהניא התנאי לאיש זה שקינא לה ממנו בראשונ' וכי תימא דאצטריך קרא לדעת רבנן דלא הי' מתנה להבא ובש"ס קאי לדעת רבנן ולעולם דלר"מ דמתנ' לעתיד לא אצטריך קרא לאיש זה. א"כ תיקשי לדידן דקי"ל כר"מ דמתנ' לעתיד ואהני לאיש זה נימא השתא דזאת מעוט לבועל אחר דלבועל זה לא צריך קרא ותור' היכא דנשא' לבעל אחר ואם קינא עם איש אחר לא ה"ל למשתי מדכתיב זאת והר"מ פסק פ"ק דין י"ב וי"ג דבועל אחר ובעל אחר שותה. ואם נפשך לומר דאתא קרא להיכ' דלא התנה א"כ היינו תירץ מהרימ"ט דשותה ושונה היכא דלא התנה ואין אנו צריכים תירוץ אחר. ומה שתירץ עוד דלעתיד יועיל זכות קטן ולהכי משקה וכו' ק"ק דא"כ למה יתנה ומה יועיל התנאי כיון דעכ"פ צריך להשקותה פעם אחרת כי היכי דלא יועיל לה זכו' זוטא ויש לישב דאהני דאם לא יש לה זכות כלל כיון שנסתרה מקמי דידע בעלה וקודם שהגידו לו העדים המים בודקין אותה לצבו' ולנפיל והוא פורש ממנה לאלתר אף שלא ידע מסתירתה מפני מראית העין רואה בצב"ת עשויה אלא דאם בריא"ה היא ובאו עדים שנסתרה ולא חזי כי ההוא סימנ' יש לחוש דזכו זוטא השתכחת נה ואמטו להכי המביא תניין דהשת' מחיקת השם הקדוש והקרבן אם נטמאת לא סגי לה בזכות כל דהו ובדקי לה

מיא

(ה) דין י"ח ואם עבר וקנא מתוך א' מכל הדברים האלו הרי זה קנוי. מרן ז"ל בכסף משנה תמה דבירושלמי בריש סוטה איבעי' לן עבר וקנה לה בא' מכל הדברים וכו' כל מקום שנא' חוקה תורה מעכב ומשמע דה"ק דכתיב פ' סוטה זאת תורת הקנאות מעכב ותירץ מרן דמשמע לרבינו דכי כתיב זאת תורת הקנאות אמאי דכתיב בסיפ' דקרא ועשה לה הכהן את כל התור, הזאת קאי ולא אקנוי ועי"ל דשלא יקנא מתוך שחוק וכו' אינו מפורש בכתוב דנימ' דקאי עליה עכ"ל ולכאור' דבריו קשים דאטו רבינו דוחה הירושלמי בסברתו דמשמע ליה דכי כתיב תורת הקנאות אסיפ' קאי או דלא יקנא וכו' אינו מפורש הא כיון דהירושלמי אסיק דמעכב איך פליג עליה מצד סברתו לחוד. וכן ראיתי שכתב עניו הפר"ח בנימוקיו וז"ל ואינו מחוור אלא דעת רבינו דאם איתא דאיכ' עיכוב' הו"ל לאדכורי כן בש"ס דילן עכ"ל וגם דבריו יעברו חלושי"ם דכמה דינים מהירוש' למצוה ועיכוב' פוסק הר"מ מהירושלמי אף דלא נזכרו בתלמודין. וגם המפרש לירושלמי בתוספותיו מראה הפנים תמה על דברי מרן דמהיכ' תיתי לומר דהר"מ פסק נגד הירושלמי ולא נזכר בבבלי כלום ע"ש ולי נראה דכונת מרן פשוטה דרצונו לומר דהרמב"ם מפרש הירושלמי, הכי דאי בעיא להו אם עבר וקינא לה בא' מכל הדברים מה איתאמרת למצוה או לעיכוב ופשיט ליה מהא דאמרו כל מקום שנאמר' חוקה תורה מעכב ש"מ דמקום שלא נאמרה תורה חוקה אינו מעכ' והכא נמי לא כתי' תורה וקינוי ועוד דאינו מפורש בכתוב דלא יקל מתוך שחוק דנימא דקאי עליה וא"כ הו"ל לפרש זה כמי שלא נאמרה בו תורה ואינו מעכב וזהו כונת פשיטות הירושלמי לדעת הרמב"ם וכן פסק כמה דפשיט בירושלמי דאינו מעכב זהו כונת מרן

והרב המפרש ירושלמי שם בתוספותיו כתב וז"ל נראה דהרמב"ם לא פי' כן אלא דה"פ למאי דמסיק במנחות דף י"ט אהא דאמר רב כל מקום שנאמר תורה וחקה אינה אלא לעכב דה"ק אע"ג דכתיב תורה אי כתיב חוקה אין אי לא לא דתורה בעי חקה וחקה לא בעי תורה וה"נ כל מקום שנאמר' חקה בהדי תורה