חיים שאל חלק ב יח

חדש כתוב בכסף משנה פ' הי' נוטל דף י"ט. והוא טעות דאינו משנה ולא גמרא בבלית. ובכ"מ דפוס ויניציאה כתוב שם הקריב את מנחתה וכו' פ' הי' נוטל. וכבר הרגישו בזה הפר"ח בנימוקי מים חיים ומהרח"א בעץ החיים דף ע"ב ע"ד דליתיה בבבלי אלא בירושלמי. וראיתי למהרח"א שם שכתב וז"ל ואיכא למידק לת"ק דקרא דואחר ישקה לשלא נמחקה אתא וקודם הקטרה איך אמר הכתוב ואחר ישקה אחר הקטרה והדין הוא שקודם הקטרה יש קנה והתוס' הביאו שם בשם הירושלמי דלאו דוקא נקט לשלא נמחקה המגילה רק קרא אתא לומר דבדיעבד אם הקריב מנחתה ואח"כ השקה כשרה וכן הרמב"ם אף שפ' כת"ק פסק דאם הקריב וכו' וכתב מרן פ' הי' נוטל ולא ראיתי שאמרו שם כן רק הך ירושלמי דכתיבנא עכ"ל וק' במ"ש דהתוס' הביאו בשם הירוש' דלאו דוקא וכו' רק וכו' דבדיעבד וכו' דהרואה יראה בתוס' שם ריש פ' הי' נוטל דמה שהביאו בשם הירושלמי היינו דמודים חכמים לר"ש דאם הקריב מנחתה ואח"כ השקה כשרה אבל הא דעיקר קרא דואחר ישקה לדיעבד אתא הם דברי התוס' ולא מהירושלמי ואדרבא הירוש' קאמר אליבא דרבנן דואחר ישקה למערערין ומשקין בע"כ וכמו שהביאו שם התוס'

הנה הרואה יראה דהתוס' ורש"י חלוקים בפירוש הא דאמרינן בש"ס דילן דלרבנן ואחר ישקה לרישומו ניכר דרש"י כתב דלרבנן על כרחין ואחר ישקה אעפ"י שנכתב אחר הקטרה אקודם הקטרה קאי ואחר דקאמר אמחיקה קאי הכתוב' למעל' וקאמר דאם לא נמחקו יפה לא ישקנה עכ"ל. והתוס' כתבו וז"ל ואחר ישקה מיבעי ליה לרישומו ניכר פי' ואעפ"י שהקריב מנחתה כבר וה"ה אי שלא כדין עביד דהגם דלא מחקו למגילה כלל עד לאחר הקרבה דמוחק לה בתר הכי עכ"ל. ולפי פירוש' דמ"ש בש"ס דלרבנן ואחר ישקה לרישומו ניכר היינו לאחר שהקריב מנחת' אם עדיין רישומו ניכר ישקה א"ש קרא דכתיב ואחר. וגם הש"ס א"ש דלא אצטריך לומר דואחר ישקה לרבנן לדיעבד כדדריש ר"ש והשקה קמ' דעיקר קרא להכי הוא דאתא משום דהיינו הך מאי דקאמר מיבעי' לי' לרישומו ניכר כלומר דאחר הקרבה אם רישומו ניכר מוחק ומשקה וה"ה אם לא מחקו כלל כמ"ש התוס' ועיקר קרא להכי אלא דנקט הא דעדיף טפי לדרוש ואחר ישקה לעשו כדין והשקה קודם הקטר' אלא דרישומו ניכר אחר הקרבה וקאמר קרא דימחוק וגם קצת משמע דרבנן הכי דרשי ואחר ישקה כר"ש והשקה לדיעבד כמ"ש בשמעתין ורבנן בדיעבד לא פתח קרא דמשמע דאם קרא קמא אתא לגופיה אידך מצית לעדרשיה דיעבד. אמנם לרש"י ז"ל דדחיק ומוקי ואחר קודם הקטרה ואחר אמחיק' קאי הכתובה למעל' קשה דלימא הש"ס דואחר ישקה אד עבד קאי אי הקריב מנחתה קאמר דישקנה וא"ש ואחר אחר הקטרה. ומשמע קצת דלרש"י רבנן ס"ל דאף בדיעבד מעכב אם הקריב מנחתה ברישא ומ"ה דחיק לפרושי דהא דרישומו ניכר קודם הקטרה ואחר מקי לה אמחיקה דכתוב' למעל' וק' עליו דהירושלמי פשיטא לי' דמודים חכמים לר"ש דאם הקריב מנחתה ואח"כ השקה כשרה וכפ"ז ק"ק על הרב תוספת יום טוב דרבינו עובדיה כתב כרש"י דואחר ישקה אף שנכתב אחר הקטרת המנחה אקודם הקטרה ואמחיק' הכתובה למעל' קאי וכתב עלה הרב תי"ט דכתבו התוס' דעיקר קרא אתיא לדיעבד ע"ש ומשמע דגם לפירוש רבינו עובדיה מצי' למי' כהתוס' דעיקר קרא אדיעבד אתא. ולכאור' נרא' דדוקא להתוס' דמפרשי הא דרישומו ניכר אחר הקרבת מנחה מצינן למי' דעיקר קרא לדיעבד דמהא גופיה דרישומו ניכר שמעינן לי' ללא מחקו כלל כמו שכתב התוס' אמנם לרש"י ורע"ב ז"ל דדחקי לאוקומי הא דרישומו ניכר קודם הקטרה ק' דלימ' הכי הש"ס ואמאי דחיק כמדובר. ותו אי רש"י ורע"ב ס"ל כתוס' לימדו דמ"ש הש"ס לרישומו ניכר היינו נמי אחר הקטר' ולא לדחקו דקאי אמחיק' אלא משמע דרש"י ורע"ם ס"ל דלרבנן הוי לעיכוב' וטעמייהו מדלא מפרש במתני' אלא לר"ש דבדיעבד כשר ונא לרבנן ובירושלמי גופיה קשה דקאמר מה מקיימין רבנן טעמא דר' שמעון ואחר ישקה על כרחה שלא בטובת'. דכפי שיטת הירושלמי דמודו רבנן דאם הקריב מנחת' ואח"כ השק' כשרה אמאי נא מוקי קרא להכי. ואפשר דלירושלמי והשקה בתרא לרבנן להכי אתא דבדיעבד כשרה דכעת לא ראיתי בירוש' דנטפלו לדרוש והשקה בתרא למאי אתא ואפשר דס"ל לירושלמי דוהשקה בתרא לרבנן אתא לדיעבד ולר"ש אתא למערערין אמנם לש"ס דידן דדריש תלתא קראי לרבנן לדעת רש"י ורב"ע משמע דלרבנן בדיעבד אינה כשרה ומעכב. ואפשר דדעת רש"י ורבינו עובדיה דודאי תלמודא דידן פליג איר שלמי דבשלמא הירוש' סובר דוהשקה בתרא לרבנן לדיעבד אתא ולר"ש למערערין אמנם הש"ס דידן דדריש התלת קראי לרבנן ודחיק דרוש ואחר ישקה לרישומו ניכר דלא אצטריך כולי האי כמ"ש התוס' משמע דלרבנן בדיעבד מעכב מדלא שדי קרא דואחר ישקה להכי ודחיקא להו לומר דמ"ש בש"ס רשומו ניכר איירי אחר הקטרה דעד שלא השמיענו עיקר הדין דהקריב מנחתה ואחר כך מחקו והשקה כשרה איך ילמדני דאם רישומו ניכר אחר הקטר' ימחוק וישקה. והרמב"ם אפשר שהיה מפרש בתלמודין כפירוש התוס' דבכלל מ"ש רישומו ניכר הוא בדיעבד כשרה וכמ"ש התוס' דשפיר נאה לדחוקי נפשין ולאשוינהו לבבלי וירושלמי. אלא דלעיל דין י' שהביא דין רישומו ניכר לא הוצרך לפרש דהיינו אחר הקטר' אנא נקט ליה סתם ומדין זה שכתב דאם הקריב מנחתה והשקה כשרה נשמע וק"ל. ומה שדקדקנו לעיל על הרב תי"ט איכא למידק נמי עמ"ש מהרח"א בעץ החיים שהבאתי דבריו לעיל דהוא ז"ל כתב ברישא משמע דגמרא דואחר ישקה אתא לומר שאם לא נמחקה המגילה יפה לא ישקנה ומיירי קודם הקטרת המנחה ואח"כ כתב דאיכא למידק על הת"ק וכו' כמש"ל. וק"ק חדא דמאי דקדק על הת"ק דאיך אמר הכתוב ואחר ישקה אחר הקטרה וכו' והרי כבר כתבו רש"י ורע"ב דואחר אמחיקה קאי ולא ההקטרה כנז' ותו דמייתי דברי התוס' כאלו התוס' קיימי אהך פירושא דואחר ישקה מיירי קודם הקטרה ואם לא נמחקה וכו' הרי התוס' ס"ל דואחר ישקה אאחר הקטר' ומ"ה כתבו דעיקר קרא לדיעבד אתא מאחר דהא דקאמר הש"ס רישומו ניכר אאחר הקטרה קאי אמנם לדידיה דקאמר משמא דגמרא דקודם הקטרה הוא והיינו פרש"י ורע"ב לא מצינו למימר הכי ככל אשר דיברנו. ונראה להביא ראי' למה שכתבנו דכונת הירושלמי דוהשקה בתרא לרבנן אתא להכשיר דיעבד דהא אמרו בירושלמי בריש סוטה דכל מקום שנאמרה תורה חקה מעכב והכונ' או חסה או תורה כמו דמוכח ממ"ש בירושלמי שם פ"ב הלכה ג' וכמ"ש הרב המפרש בתוספותיו שם וא"כ אי לאו דכתיב קרא להכי מנ"ל לרבנן להכשיר בדיעבד והכתיב תורת הקנאות וכל מקום שנאמר תורה או חקם לעכב אלא מוכח דסבר הירושלמי דלרבנן והשק' בתרא כמה דאמינא דלאכשורי דיעבד אתא ואף דאיכ' מ"ד בירוש' דהסדר איני מעכב מ"מ הא איכא מאן דפליג מאמוראי ותנאי כמבואר שם פ"ב ומה גם לפי מ"ש התוס' בסוטה דף י"ז ע"ב דבי מא דף ס' משמע דלכ"ע הסדר מעכב

אמור מעתה אפשר לומר לדעת הרמב"ם דלעולם מפרש בשמעתין דמ"ש דלרבנן ואחר ישקה היינו לרישומו ניכר פירושא הוי כרש"י דהיינו קודם הקטרה ומאי דכתיב ואחר המחיקה קאי ודפשטה דסוגיין ואפ"ה פסק דאם הקריב את מנחתה ואח"כ השקה כשרה והיה טעמו דאסיקנא במנחות דף י"ט דכל מקום שנאמרה תורה לחוד לאו לעיכובא הוא ודוקא כי איכא חזקה בהדא מעכב ולפי זה הכא דכתיב תורת הקנאות תורה לחוד לא מעכב וזהו שפסק הקריב את מנחתה ואח"כ השקה כשר. ובזה ניחא סוגיא דשמעתין דקאמר דלר"ש והשקה קמא לדיעבד. ולרבנן מפיק ודחיק לאוקומי ואחר ישקה לרישומו ניכר ולא שרי לדיעבד ומה גם למ"ש התוס' דלא אצטריך. ולדברי התוס' דכתבו דעיקר קרא אתא לדיעבד דלרישומו ניכר לא אצטריך דנפקא מומחה קשה דעשה אינו ישנו והש"ס נקט רישומו ניכר דלא אצטריך ושביק דינא שלמ"א דדיעבד דקרא להכי הוא דאתא ומה גם דקאמרי' דלר"ש והשקה קמא לדיעבד ושביק לרבנן. וגם למה שישבנו קצת לדעת התוס' דבכלל הא דרישומו ניכר הוא דהקריב מנחתה ואח"כ השקה כשרה מ"מ הדבר קשה דעשה הש"ס הטפל עיקר והעיקר ליתיה בזכירה. ועפ"י האמור ניחא טובא מפני שהכ"ל יפה דלר"ש דדריש ואחר ישקה דמקריב ברישא והדר משקה אצטריך קרא לדידי' לדיעבד דכיון דכתיב ואחר ישקה הו"א דהיינו לעיכובא דכתיב ואחר ישקה ודמי למ"ש בנזיר כן יעשה דאמרי' בסוגיית מנחות דף י"ט דאע"ג דלא כתיב חקה הוא לעכב משום דכתיב כן יעשה וה"נ הו"א דואחר ישקה הוא עיכוב דואחר משמע לעיכובא להכי אצטריך לר"ש והשקה קמא להכשיר בדיעבד לומר דואחר ישקה לאו לעיכובא אמנם לרבנן דוהשקה קמא אתא לגופיה דמשקה ברישא לא אצטריכנא קרא לדיעבד דמהיכי תיתי דמעכב אי משום דכתיב תורת הקנאו' תורה לחוד לא מעכב כדאסיקנ' במנחות ומ"ה הש"ס לא שדי קרא לרבנן לדיעבד דלא צריך קרא להכי

ובזה ניחא קושית התוס' דלא אצטריך קרא צרישומו ניכר דכיון דכתיב ומחה ממילא שמעינן אי רישומו ניכר דלאו מחוי הוא וכו' ולהכי נדחקו דלאו דוקא וכו' אמנם על פי דרכנו ניחא דאף דכתיב ומחה הו"א דבדיעבד אף שלא מחה יפה דרישומו ניכר כשר דהא לא כתיב חקה להכי אתא קרא לומר דהוי לעיכובא דבעי' שימח' לגמרי. ואחר ההשקפה נראה דקושית התוס' במקומה דהא הרואה יראה כמה דברים שדרשו מהכתוב פ"ב דסוטה והם לעיכובא וכמו שפסקה הרמב"ם לעיל ריש פרקין ואף דבקצתם יש ליישב דמהכתוב משמע דהוי לעכב מ"מ איכא בינייהו דליכא הוכחה אם הוא לעכב ומוכרח לומר כמ"ש התוס' בגיטין דף ג' ע"ב דמדאוריי אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד והרשב"א בחידושיו בסיף גיטין כתב דבאי לא משתעי קרא וכ"כ הפר"ח בי"ד בריש קונטרס אחרון בהשגותיו והרב פני משה ח"א סימן ג' דמדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד. אמנם נראה דה"ד בכל מילי בר מקדשים דאשכחן דכל מקום דשנה הכתוב לעכב וטעמא דדוקא בקדשים דאיכא מלי טובא דלאו לעיכובא אלא למצוה כתבינהו רחמנא היכא דהוי לעיכוב' כתיבי תרי קראי אבל בשאר מילי ליכא לפלוגי בין לכתחלה לדיעבד. ובהכי ניחא מ"ש התוס' במגילה דף ו' ד"ה מסתבר טעמיה דכתבו דה"א דאין מעבירין לכתחיל' ואין מעבירין על המצות דאוריתא הוא וליכא לפלוגי אמנם התוס' התם קיימי הקדשים דבעינן שישנה