חיים שאל חלק ב יד

משום דמאיסה גביה וכו' אבל אי אמרי' דכל ביאת אסור מונעת פשיטא דזה שכיח וכו'. הן אמת די"ל דמרש"י ביבמות דף נ"ח נראה דאיכא תנא דלא דריש ונקה האיש מעון ואפשר דר"ש הכי ס"ל ומה שהקשו בגמרא לר"ש מהיו לה עדים במדינת הים הוא משום דלא מצאו תנא שיחלוק בדרשה זו דטהורה ולא שיש לה עדים עכ"ל והנה מ"ש הרב דבא עליה בדרך לא שכיח וכמ"ש התוס' אין זה סותר למ"ש הר' קודם לזה בסמוך דמאי דלא נקט תנא מי שבא ביאה אסורה אחר סתירה ה"ה דמצי למימר הכי אלא נקט כה"ג דשכיח דהא מוסרין לו ב' ת"ח ע"ש דכוונת הרב לעיל דהיינו כמ"ש בש"ס דף ז' ע"א תרי ואיהו הא תלתא לימא מסייע וכו' לא הכא ה"ט כי היכי דליתוי עליה סהדי ופרש"י דליהוו עליה סהדי אם יבא עליה יעידו עליו בב"ד הגדול ולא ישקוה וא"כ נמצא דאם בא עליה בדרך אף דלא שכיח לאפקורי ולבא עליה בפני הת"ח מ"מ אם יארע הדבר שכיח דידעו ב"ד דמסהדי עליה מנחתה נשרפת במציאות זה יותר מאם בא ביאה אסורה אחר סתיר' דליכא מאי דיסהיד עליה זה אפשר לומר בכונת הרב כמ"ש לעיל דנקט כי האי גוונא דשכיח. אמנם יש לחקור דאדרב' זו היא שקשה דכיון דאיכא סהדי מדוע לא קדמו הני רבנן לאההודי קמיה בי דינא זר מעשהו וחשובה ביא"ה זו עד שלא קדשה המנחה וכבר התוספות סוף ד' כ"ב הוו בה דכי קדוש בטעות קדוש ותירצו ע"ש ואם אפשר איזה מציאות דלא ידעו ב"ד רק אחר שקדשה והיינו דתנן מנחתה נשרפת מ"ע נמצא דהשתא הא דנשרפת בבא עליה בדרך לא שכיח מכמה צדדין אי משום דתרי מינייהו רבנן עבדי ליה נטירותא ואפקירותא כי הא לא שכיחא ואי משום דמאיס כמ"ש הרב ז"ל ואי משום דלא שכיח אף אי הי' במציאות דבא עליה בדרך דלא ליקדמו וליסהדו עליה עד שלא קדשה המנחה דהני בי תרי מקדימין ליום הכניסה ובשעת כניסתן העד עדים שבא עליה בדרך

אדהכי והכי נראה דאפשר לומר טוב טעם למה שהשמיט הר"מ חלוקה זו דבא עליה בדרך גבי אלו שמנחותיהן נשרפות בפ"ד דן י"ד וכבר הקשו עליה הרב מש"ל בסמוך והרב בית דוד וכמ"ש בעניותין שם. ושם נאמר דהרב בית דוד כתב דאתיא כר' יהודה דאין מוסרין לו ב' ת"ח וכבר דקדקנו עליו שם דודאי אתיא כת"ק נמי דאע"ג דמוסרין לו ב' ת"ח לא נפלאת היא ואינו חסר המציאות. ותו ק"ק עליו דאשתמיטתי' דברי התוס' הנז' שכתבו דבעלה בא עליה בדרך לא שכיח ונראין הדברים דכונת התוספת דלא שכיח היינו משום דמוסרין לו ב' ת"ח ודון מינה דהגם דלא שכיח אינו חסר המציאות כדכתיבנא דאין לומר דמ"ש התוס' דלא שכיח ה"ט כמ"ש הרב מש"ל דמאיסה גביה כמ"ש בירושלמי פרק הזורק והביאו הרשב"א שם ומצינו דהתוספות בזבחים בריש המסכת' כתבו דזנתה תחתיו תשמשנו דמ"ש שם בדפוס שלא ט"ס כדמוכח בפסקי תוס' שם ותשובת מהר"ם הביאה מרן בב"י סי' קי"ז וטעמא דמאיס' גביה כמ"ש מהר"ם שם וכ"כ הרדב"ז סי' תשמ"ו בשם התוס' דמאיסה גביה וכ"כ מהר"ם הביא דבריו הרא"ש בפסקיו ריש פ' החולץ ושלטי הגבורים סביב המרדכי שם ומהריק"ו שרש קל"ה והרדב"ז שם ומה שיש לדקדק על תשובת הרדב"ז שם כתבנו במקום אחר. וכן התוספות פ' הזורק דף ע"ט ע"ב ד"ה ב"ש הביאו הירושלמי הנזכר. חדא דמדברי התוס' פ' החולץ דף ל"ו ע"ב ד"ה ולא קתני יפריש משמע קצת דלא סברי כי הא דירושלמי דמאיסה גביה ותו דהן לו יהי דהתוס' סברי הכא כירושלמי, וכמ"ש בריש זבחים וכדאתיוהו בהזורק מ"מ הו"ל לפרש דלא שכיח משום דמאיס' גבי' ולא לסתום דלא שכיח וגם ליכא למי' דמ"ש לא שכיח היינו מטעם דאסורה עליה מדאורייתא כמ"ש התוס' לחד שינויא שם פ' החולץ. חדא דמוכח מהתוס' בסוטה דף כ"ד ע"ב בד"ה ושאר כל הנשי' דלא ס"ל כי ההוא שינוי' וכמ"ש הרב מש"ל פי"א דגירושין דין כ"ד וא"כ הא דכתבו הכא בסוטה דלא שכיח לאו היינו מה"ט. ותו דהו"ל לפרש כדאמרן. ותו דאי תימא דמ"ש התוס' דלא שכיח היינו מאיזה טעם א"כ ס"ל כהרב בית דוד דהא דבא עליה בדרך רבי יהודה היא ואי אפשר לומר כן דא"ה מאי ק"ל אר"ש מבא עליה בדרך ההיא ר' יהודה ור"ש סבר כרבנן דמוסרין לו ב' ת"ח ותו ליכא מציאות בא עליה בדרך. אלא ודאי גם לרבנן דמוסרין לו ת"ח אינו חסר המציאות רק דלא שכיח וכמדובר. ותו אשתמיטיתיה להרב בית דוד מ"ש בפסקי התוס' סוף פ"ק בא עליה בדרך אין המים בודקין ע"ש ובודאי דלמאי דקי"ל כרבנן דמוסרין לו ב' ת"ח איירי ולאו אליבא דר' יהודה דגם לרבנן אינו חסר המציאות כמדובר. ותו אשתמיטיתיה מהרב בית דוד מ"ש בש"ס דף ז' והבאתיו בסמוך הכא ה"ט כי היכי דליהוו עליה סהדי ופירש"י אם יבא עליה יעידו עליו לב"ד הגדול ולא ישקוה ומאחר שכן היכי קאמר הרב בית דוד דאתיא כר' יהודה ומ"ה השמיטה הרמב"ם ומהדר לאשכוחי טעמא דלא ליהוו מחלקת ואח"כ סתם ע"ש

אמנם כבר כתבנו לעיל דאם אמרו התוס' דבא עליה בדרך לא שכיח יותר ויותר רחוק הא דתנן דבא עליה בדרך מנחתה נשרפת דאף אם יהי מציאות דבא עליה בדרך רבנן דשכיחי גביה תיכף מעידין עליו לב"ד ולא קרשה מנחה בכלי שרת מעיקר' ומ"ה אפשר דסבר הרמב"ם דכאן שנה רבי גבי מנחותיהן נשרפת בא עליה בדרך אגב סירכא דלישנא דפ"ק גבי תרומה ופ' ארוסה גבי לא שותה ולא נוטלת דבהא דמנחותיהן נשרפות נפלאת היא ורחוקה הרחק מאד כמדובר ומ"ה השמיטה פ"ה דין י"ד. וריש פ"ב כתבו בלשון אחרת הרמב"ם דבעלה בעלה אחר סתיר' דהוא קרוב יותר מבא עליה בדרך אף דהתם לענין שותה ונוטלת מ"מ רחוק הדבר כיון דאיכא נטירותא גבי' ומ"ה אפקה בלישנא אחרינא. והכא פ"ד דין י"ד דמעיקרא קסבר הר"מ דלא נשנית אלא באשגרת לישן השמיטה ופ"ח מה' תרומות דין ט"ו השמיטה כי היכי דהשמיט אינך חלוקי' וסמך דכיון שכתב שם הרי זו אסורה לאכול בתרומה מפני שהוא ס' זונה עד שתשת' מי המרים אלמא כל שאינה שותה ס זונה ואסור' לאכול וכבר סיים שם וכתב וכל אשת כהן שאמר' טמאה אני הרי זו אסורה לאכול בתרומה וכתבו מרן בכ"מ ומהר"י קורקוס שם דמ"ש וכל אשת כהן היינו אפי' לא קדם לה קינוי וסתירה ואפי' שהיה מותרת לבעלה אפ"ה אסורה בתרומה וע"ש בכ"מ דקיצר מרן בזה קצת ומאחר שכן לא הוצרך הר"מ לאתויי שאר חלוקות כיון דאפי' במותר' לבעלה כהן אסורה בתרומה מכ"ש אינך דאסירי לגבייהו. וקרוב זה כתב הרב מש"ל פ"ב דסוטה דין י"ב דהרמב"ם שם בה' תרומות סמך אמ"ש בה' סוטה ואיסורי ביאה. ולכל הדברו' ק"ק על הרמב"ם שם בה' תרומות שהוא ז"ל כתב מת בעלה קודם שישקנה או שהיתה מן הנשים שאינן שותות ולא נוטלות כתוב' ה"ז אסור' וכו' דאמאי כתב ולא נוטלות כתוב' לימא שאינן שותות לחוד והי' מקצר והי' כולל כל החלוקו' כמ"ש פ"ב דסוט' דין י"ב ופח"י דאיסורי ביאה דין י"ב שאינן ראויות לשתות דזה כולל בין נוטלות כתובה בין חין נוטלות כל דלא שתיא והכי הול"ל התם בה' תרומות ודקדוק זה אינו מתישב במ"ש הרב מש"ל או במ"ש בעניותנו

חוזרנו לענין ראשון דהנס הרב מש"ל לקמן הפליא עצה ליתובי סוגית סוטה ד' ז לסברת רב ששת כפי דעת הרמב"ם ואסיק דליכא למיתלי שמא בא ביאה אסור' דודאי אם הי' בא ביאה אסור' לא הי' משקה אותה דאם איתא שהי' בידו עון אשר חטא לא הי' משקה אותה ואחד שוגג ואחד מזיד דשכיחא לי' בשעת השקאה המים בודקין עש"ב איכו השתא נובין ונדון דהנה לדעת הרמב"ם ודאי דבהא מתרצתא הא דקשיתיה לדעת ר"ש דאתה מוציא לעז על הטהורות שיאמרו שאינן טהורות אלא דבעליהן המה באו ביאה אסורה די"ל ככל אשר כתב הרב לדעת רב ששת אמנם לדעת התוס' שכתבו אליבא דריש דבא עליה בדרך לא שכיחא משמע דלא קיימי כשיטת המש"ל דאי ס"ל דאין לחוש לביא' אסור' דודאי קודם השקא' חכמים אומרים הוי יודע שאם באת ביאה אסורה מימיך וכיוצא אין המים בודקין ובודאי אם נמצא בידו עון אשר חטא לא הי' משקה וכו' כמ"ש הרב למה להו להתוס' לומר דבא עליה בדרך לא שכיחא והלא אף כי שכיח' בי דינא היו מודיעים אותו הלא מראש דכל כי הא וכיוצא בו אי השתכחת בי' אינו יפה לבדיק"ה. גם מ"ש הרב מש"ל מקדמי אריש לדעת הר"מ דר"ש לא ס"ל האי דרשה דונקה האיש וכו' אין הפה יכולה לדבר בעד התוס' דהא כתבו דבא עליה בדרך לא שכיחא וא"כ הרי סבר ר"ש הך דרשא. ותו דהתוס' ביבמות נ"ח ע"ב הקשו לחד לישנא דרש"י וכתבו דליכא מאן דפליג אהא. ואין לומר דהתוס' סברי דהנקיון הוא שלא בא עליה משקינ' לה ונסתרה וכסברא שהביא הרמב"ן בפירושו והביאו הרב מש"ל ופליגי אהר"מ שהרי הך סברא תמוה דדברי הרמב"ם הם תלמוד ערוך בסוטה דף מ"ז דקאמר הש"ס בפירושא דברייתא וכי תימא עון דידי' אין דבניה ודבנתיה לא וכו' וכמו שהכריע הרמב"ן ותו דהתוספת עצמם בשבועות דף ה' ע"א כתבו בהדיא דאפי' אינו מוחה אעון בניו ובנותיו אין המים בודקין וכן כתוב בפסקי התוס' סוף פ"ק דסוט' כמש"ל. ואפשר דהתוס' ס"ל דר"ש דריש ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוסה וכו' מיהו סבר ר"ש דבזמן שהוא מנוק' שלא בא עליה אחר שנסתרה ומלתא כדנא כמוה נק"ה המים בודקין את אשתו בשגם הוא בצ"ר מלי כריסיה ונ"י בושיה כל שלא חטא באשתו אמרו האיש מנוקה. ובהא ניחא דסתם ספרי דהוא ר"ש מעיט לאלמנה לכ"ג ודכוותה מכי תשטה אשתו בראוי' לאישות הכתוב מדבר. ולדעת הירושלמי ר"ש דריש ונזרעה זרע למעוטינהו זרע כשר ולא זרע פסול וכמו שכתבנו ואי ס"ד דסבר ר"ש כדאמרינן בסוטה דף מ"ז דכל עון וכל חטאת דידיה ודבניה מעכבין אמאי אצטריכו הני קראי כי תשטה אשתו לספרי ונזרעה זרע לירושלמי לדעת ר"ש אלא משמע דס"ל דונקה האיש אבא עליה אחר שנסתרה קפיד קרא ותו לא. אמטול הכין לא קשיא להו לתוספות אליבא דר"ש אלא מבא עליה בדרך דסברי דהאי דבא עליה בדרך אתיא ככ"ע וליכא מאן דפליג וכמ"ש ביבמות כנז' ובהא אנחת לן חדא דהוה איכא למידק לדעת הרמב"ם נמי דאיהו סבר דאלמנה לכ"ג ודכוותא אימעוט מונקה האיש מעון וכמ"ש בפי' המשנה ובחיבורו והרי הספרי מיעטינהו מכי תשטה אשתו והירושלמי מנזרעה זרע זרע כשר לא זרע פסול וכדאמרו בירושלמי ריש פ' ארוסה תמן תנינן איילונית וזקנה וכו' שנאמר ונקתה ונזרעה זרע וכו' דהתיבון הרי אלמנה לכ"ג וכו' זרע כשר לא זרע פסול אמר רבי יוסי בר רבי בון כלום המים באים אלא להתירה לביתה וזו כיון שאסור' אומר לו הוציא ולדעת הר"מ אמאי איצטריכו הני מיעוטי למעט אלמנה לכ"ג