חיים שאל חלק א צח

איכא למידק על ר' יחיאל שהביא המרדכי והגיליון שהביא מהרא"י דשרו להאי גר דבר שבערוה מטע' כקש"ד אי מסוגית יבמות הנז' דערוה לכל מסורה ולא אמרו כקש"ד ואי מסוגית סנהדרין דמשמע כמ"ש התוספות דבדיני אדם לא אמרו כקש"ד. והא הכא ערוה ודיני אדם ושרו רבינו יחיאל והגיליון והא הו"ל להרב בית יעקב לאקשויי. ואפשר לי לישב דסברי רבינו יחיאל ודעמיה דאם אמרו בסוגי' יבמות הנז' הוא בעריות ממש לא בעשה דונטמאה לבועל דלאו כ"ע דינא גמירי דשייך ונטמא' לגוי כסברת התוס' דמשמע דמפרשי בסוגית סוטה קמ"ל דאסירה לגוי אף משום זה כמש"ל. ופרט זה לא ידעו ולא יבינו אישי ישראל וסברי דבגוי לא שייך ונטמאה דבועל וליכא למגזר בהא. והגם דמסוגית סנהדרין מוכח דבדיני אדם חייב מיתה וכמ"ש התוספות היינו דוקא כשדנוהו בבית דין וחייבוהו אבל כל שלא נידון בב"ד לא מקרי חייב וכמו שכתבו התוספו' בע"ז דף ס"ד ע"ב ד"ה איזהו גר תושב וז"ל במסקנ' קאמר דהיינו להחיותו וא"ת והלא מיד שעבר ז' מצות חייב מיתה דאזהרת ב"נ היא מיתתן בלא עדים והתראה י"ל דכל זמן שלא דנוהו ב"ד אינו חייב מיתה תדע דאמרינן הנכרים לא מעלין ולא מורידין עכ"ל ואם התוספו' כתבו כן אף בעודו ב"נ דכל זמן שלא דנוהו ב"ד אינו חייב מיתה כ"ש דכשנתגיי' אמרינן כקש"ד וזה שבא על אשת ישראל בגיותו לא נדון וכשנתגייר אמרינן כקש"ד. ואיברא דאם היו ב"ד דנים אותו ומחייבין מיתה במציאות זה בדיני אדם ממיתין אותו ולא אמרינן כקש"ד ועוד יש לצדד בדברי רבינו יחיאל ובפרט כפי הלשון שהביא בשיטה מקובצת כתובות דף ט"ז בשמו כאשר יראה המעיין. ועוד. אפשר לישב דברי רבינו יחיאל והן קדם יש להעיר דלפי דברי התוספות דסנהדרין הנז' משמע דכי אמר ר' יוסי גר שנתגייר כקש"ד היינו לדיני שמים אבל דיני אדם חמירי ואם עשה כן בישראל חייב והכי נקיטי דברי התוס' בפירו' האמור הרב בית יעקב הנז' ומהרש"א בחידושי הלכות והרב פרשת דרכים דרוש ב' דף ז' ע"ב ע"ש באורך. ולפי זה איכא למיקם עלה דמילתא דהרי ביבמות דף צ"ז וקדושין דף י"ז ושאר דוכתי ובתוספו' עצמם בכמה דוכתי ומהם בבכורות דף מ"ו ע"א מבואר דגר שנתגייר כקש"ד לדיני אדם נשואין ונחלות ואביזרייהו ולפום סוגית סנהדרין ודברי התוס' לא אמרינן כקש"ד לדיני אדם. ואפשר לומר דאין כונת התוספות כדתרגמוה שלשת הרועים הרב בית יעקב והרב מהרש"א והר' מהר"י רוזאניס בפרשת דרכים אלא כונת התוספות שכתבו ונראה לחלק דבילא שמעתא בדיני אדם והתם בדיני שמים היינו דהך סוגיא אתיא כמ"ד דגוים מענשי אשבע מצות והיינו בדיני שמים דחמירי כדאמרינן בעלמא פטור מדיני אדם לחייב בדיני שמים וכדאמרי' התם בהדיא דיסורין באים עליהם והיינו מאת ה' מן השמים וכולא שמעתין דסנהדרין בדיני אדם דאם נשתנה דינו פטור ואם לאו חייב אמנם ר' יוסי דפליג בהחולץ דכקש"ד היינו אפי' בדיני שמים מכ"ש דבדיני אדם פטור מהכל דכקש"ד ואי אהני לדיני שמים דחמירי כ"ש דאהני לדיני אדם. ודיניה דר' חנינא לפיטורא אתי ככ"ע לא מבעי' דפטור לר' יוסי דאיהו סבר כקש"ד בשמים ובארץ בכל גוונא אלא אף לת"ק דמענשי בדיני שמים אתי דבדיני שמי' מענשי בכל אופן ובדיני אדם זמנין דפטיר היכא דנשתנה דינו וכו' וכאשר יהיה האופן דלא שנא חייב ואמטו להכי נקט הך טעמא להורות דדינו לפטורא אתי ככ"ע דלר' יוסי כללא כקש"ד לא נצרכא אלא לת"ק וכפ"ז סוגיין אתי כת"ק דהתם דלא אמרינן כקש"ד ואנן קי"ל כר' יוסי כדמוכח בכמה דוכתי ולפ"ז הא דתניא בא על אשת ישראל ונתגייר חייב ליתא. וא"כ סברת רבינו יחיאל ודעמיה יוצא בהנומא ולהם שומעין שאמרו כהלכה דכקש"ד. ואפי' תימא דאין כונת התוספות כן יכולני לומר דזו היא שיטת רבינו יחיאל ודעמיה ושפיר. א"נ אפשר לישב דברי התוספות דסנהדרין הנז' ונישב דעת הרמב"ם דפסק פי"ד דאסורי ביאה דגר שנתגייר כקש"ד ופ"י דמלכי' פסק דבא על אשת ישראל ונתגייר חייב. ואפשר לישב דכי אמרינן בעלמא והלכה רווחת דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי היינו דוקא לענין קורבה דמשפחת גיות בהא קי"ל כקש"ד ולית ביה משום מקרובי דעריות דמשפחתו כי אין אב ו"סר לו לאם ואחיו נעדר וכל הקרב הקרב בגייותו סר"ה קרוב"ה וכקש"ד והיינו הנך סוגי' דנחלות ועריות אבל לענין שעשה עבירה כגון בא על אשת ישראל ונתגייר לא אמרינן כקש"ד אלא בדיני שמים אך בדיני אדם בפרט זה חמיר לר' יוסי דקי"ל כוותיה ובהכי סלקי שפיר דברי התוספ' כפי פירוש גדולי ישראל מהרש"א והר' מהר"י רוזאניס והרב בית יעקב ופסקי הרמב"ם. וההיא דפ' הבא על יבמתו דף ס"ב ע"א דהיו לו בנים בגיותו דקיים פו"ר ואין לו בכור לנחלה לר' יוחנן כבר ישבו שם התוספות וראב"ן בספרו האריך לישבה דף כ"ד ע"ג ע"ש. הגם הלום ראיתי אחרי רואי מ"ש התוספ' ישנים ביומא אשר נדפסו בדפוס פפד"מ ושם נאמר בהדיא דר"ת התירה לגר ולדעתו אינה אסורה לבעלה והקשה לו ריב"ם על זה כל הנהו קושיי מסוגיי דמוכח דאסרה לבעלה ביאת הגוי וכו' והן הן דברי ההגמי"י שכתבתי לעיל. ואח"ך כתוב בתוספות ישנים וז"ל ועל שהתיר לכותי שנתגייר לישא אשתו קשה לרבי דתנן פ' ארוס' ע"י כל העריות מקנין וקאמר התם דאתי לרבויי אפי' כותי מיהו אומר רבי צ"ע אי מהני כאן טעמא דגר שנתגייר כקש"ד ואין זה הבועל שנתרצית לו אעפ"י שאינו מועיל לפוטרו ממיתה כשבא על אשת ישראל ונתגייר כדאמר פ' בן סורר עכ"ל ועין רואה דכתבו בשם רבי כסברת הגליון ורבינו יחיאל אלא דמספקא ליה. והביטה וראה דכתבו התוספ' ישנים דרבי הקשה על ר"ת כריב"ם ושוב נסתפק מטעם כקש"ד ובזה יתישב קצת דהריטב"א פ"ק דכתובות כתב על דברי רבינו יחיאל וכך היה אומר ר"י. ואלו בהגמי"י פי"ח דאסורי ביאה ופ"י דגרושין כתוב משם ר' יוסי כריב"ם וכ"כ באגודה פ"ק דכתובות ופ' בן סורר. אמנם נודע דתוס' ישני' דיומא הם תוספו' שאנץ שחיברם רבינו שמשון תלמיד ר"י ועליו הוא אומר קשה לרבי וכיוצא וא"כ מ"ש ההגמי"י והאגודה בשם ר"י הנה אמת דר"י הקשה על ר"ת כמו שהקשה ריבם ומ"ש הריטב"א על דברי רבינו יחיאל וכך היה אומר ר"י היינו שגם ר"י הלך בדרך זו דרבינו יחיאל אלא דלא פסיקא ליה: ומהאמור יש להעיר על מהרא"י בפסקים וכתבים שהביא הך היתרא בשם גליון והו"ל להביא שכן כתב בתוס' יומא שהוא מייתי כמה זמני תוספ' שאנ"ץ ליומא והם התוספ' ישנים וכבר לעיל דקדקתי שלא זכר מהמרדכי פ' בן סורר. שוב ראיתי דבתרומת הדשן סימן רי"ט כ' ובגי' ובתוס' ובאשירי מפרשים טעמים נכוחים דיש להתיר עובדא דר"ת עכ"ל ואפשר שכיוין על תוס' שאנץ הנז'. וראה בעיניך דהתוספות ישנים הנז' הבליעו בנעימה מאי דהוינן בה מסוגית פרק בן סורר ונראה דכונתם דכי אמרינן כקש"ד דהיינו לכל מילי דלאו חיוב מיתה נינהו אבל לפוטרו ממיתה לא אמרינן כקש"ד ואפשר שטעם הדבר דבאשר דנים אותו ב"ד ונתחייב מיתה א"כ למפרע מעת שעבר העבירה ההיא הרי הוא גברא קטילא ולא אמרינן כקש"ד בגברא קטילא שאין לו חיות וא'דימיה יום המות מיום הולדו אבל בשאר מילי דאינו חייב מיתה או אפילו חייב מיתה ואכתי לא דנוהו ב"ד אמרינן כקש"ד על דרך שכתבו התוספו' בע"ז דף ס"ד שהבאתי לעיל. אבל כשדנוהו ב"ד וחייבוהו מיתה תו לא אמרינן כקש"ד דלמפרע מת הוא משעה שעבר עבירה כמדובר. ועל פי זה נוחים כל הקושיות ופסקי הרמב"ם ז"ל ואפשר דגם התוספות בסנהדרין דף ע"א הנז' שכתבו דכולא שמעתין בדיני אדם והתם בהחולץ בדיני שמים כונתם על דרך שכתבו תוספות ישנים הנז' ולאו דוקא מ"ש בדיני אדם אלא כונתם לחיוב מיתה דהיינו במאי דקאי התם הסוגיא לחיוב ופטור מיתה ואין כונתם לכל דיני אדם רק לחיוב מיתה אלא משום דבהחולץ עסיק בדיני שמים מהיסורין שבאים על הגרים לכך נקטי דיני אדם ודיני שמים וכפ"ז דברי התוס' דסנהדרין פירושם על דרך שפרשו מהרש"א והרב פרשת דרכים והרב בית יעקב כמבואר. וכן נראה שתפס בפירושם הרב מהר"ש אלגאזי בס' גופי הלכות כפירו' הרבנים הנז' אלא דיש ט"ס בדבריו כמו שכתבתי בעניותי בהגהותי על ה' מלכים בס"ד ע"ש. והכי מוכח דפרשינהו לדברי התוס' הרב חוות יאיר סימן ע"ט ע"ש. ואחר זמן רב ראיתי להרב שבות יעקב שהקש' בח"א סימן קע"ז על הרב בית יעקב איזה דבר ממה שהקשיתי בעניותי לעיל כמו שיראה הרואה. ושם ראיתי שפירש בדברי התוספו' דסנהדרין הנז' כמו שפרשתי בעניותי לעיל דהתוספות מוקמי סוגית סנהדרין כמאן דפליג אר' יוסי דלא אמרינן כקש"ד אבל לר' יוסי פטור גם מדיני אדם דכקש"ד אלא שהרב ז"ל שם הפריז על המדה וכתב דמהרש"א והרב בית יעקב והרב חוות יאיר לא ירדו לכונת התוספות וחשבם ששגגו בתוספות ע"ש. ואם האדון הסליחה דהגם דדרך שקלא וטריא יכולנו לפרש דברי התוספות כפירו' הרב ז"ל וכאשר גם אני בעניי פירשתי דבריהם לעיל. מ"מ פירוש חמשה ארזי' בישראל אשלי רברבי הנז' הוא האמת. חדא מסתמו' דברי התוספות מוכח דמוקמיי לסוגיין דסנהדרין ככ"ע ותו לפירוש המחודש דהסוגיא כמאן דפליג אר' יוסי א"כ לר' יוסי דקי"ל כוותיה כקש"ד א"כ הסוגיא הזו נדחה קראו לה דלר' יוסי אף שעשה בישראל פטור והוא דבר קשה לדחות סוגיא זו וכוליה שקלא וטריא דלא כהלכה. ותו הרי תוספות ישנים כתבו בהדיא דכקש"ד לא מהני לפוטרו ממית' ומסתמ' גם התוספות דסנהדרין בלכתם ילכו בשיטה זו דהך דעשה בישראל חייב אתיא כר' יוסי. ואם תרצה לפרש דגם דברי התוספות דסנהדרין סברי כתוספות ישנים דיומא כמש"ל ממילא דפירוש הרבנים הנז' אמת. ואם נפשך לומר דיש חילוק ביניהם על כל פנים מהתוספות ישנים דיומא מהם נקח דהוא בסגנון מה שפירשו הרבנים הנז' ולא תקשי דאיך דיני שמים קילי ועוד יש לי איזה דקדוקי' בדברי הרב הנזכ' אלא שאין הפנאי מסכים להאריך. וגם הרב יד אליהו בתשו' סימן מ' בסוף השיג קצת על הרב בית יעקב כמ"ש אני בעניי וכמ"ש הרב שבות יעקב ע"ש. אלא דמבין ריסי עיני הרב יד אליהו נראה קצת דמסכים עם הרב שבות יעקב במ"ש על הרב בית יעקב ובכלל בפירוש דברי התוס' הנזכר. והוי יודע דבתוספות ישינים דיומא הנזכר כתוב שהתיר רבינו יעקב לישאנה ומשמע לכתחילה וקשה מהתוספתא כדקשיא ליה לידידנו מעלת השואל זצ"ל כמ"ש אני בעניי לעיל. וכבר כתבתי