חיים שאל חלק א צז

ע"י גוי דמתקיים ונטמאה לבועל כשיתגייר. וקרובים דבריו למש"ל. אמנם מ"ש בפירוש קמ"ל לדעת התוספ' יותר נראה מש"ל דפירושו לדעת התוס' קמ"ל דנטמא' לבעל וכיון דנטמאה לבעל ה"ה דנטמא' לבועל דנתוסף לו אסור אף בגיותו מצד ונטמאה לבועל כמו שכתבתי לעיל וכן משמע מסתמות לשון התוספ' וביותר מדברי התוספות ביומא דברישא כתבו אלמא גבי שייך נטמאה לאוסרה לבעלה וה"ה לבועל. וכאשר כתבו וליכא למידק איפכא מהתם שם חדיתו הא דלכשיתגייר ודוק הטב. וכן משמע מדברי המרדכי פ' בן סורר ממ"ש דר' יחיאל עשה מעשה כר"ת ולא מטעמיה דס"ל דגר שנתגייר כקש"ד וההיא שעתא לאו אסורה היא עכ"ל משמע קצת דלהתוספות היתה אסורה לגוי בגיותו אף משום ונטמאה דבועל אלא דסבר רבינו יחיאל דההיא שעתא שנתגייר פקע איסורא. ואחר זמן ראיתי בשיטה מקובצת כתובות דף ט"ז מהספר שהביא דברי רבינו יחיאל וממ"ש שם משמע הפך מה שדקדקנו ע"ש. ואתה תחזה להרב הנזכר דהכריע כריב"ם מסוגיית סנהדרין שהזכרנוה לעיל בתחילת דברינו עיין שם בתיה"כ בדבריו. ושל כת הקודמין היא הם דברי הרב נמוקי יוסף פ' בן סורר ע"ש. והרב בית יעקב סי' ג' תמה על מרן דלא העלה על שלחנו הלא סברת ר"ת ולקולא וכבר לעיל הארכנו קצת וישבנו דעת מרן ז"ל כי יש פנים מסבירות לפסק מרן. אשובה אראה דברי התייר הגדול מהרימ"ט שכתב על דברי הרא"ש שקיים פסק ר"ת ז"ל ויש ללמוד מדבריו דמי שבא על אחות אשתו והיא אשת איש ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לו אחר מיתת אשתו ולא מתסרא עליה בהך ביאה משום דבלא"ה אסירא וקיימא והכי אמרינן התם בסוטה גבי עריות בלשון שאמר בגוי וכו' ע"ש ויש להעיר על הרב ז"ל דלא זכר שם דברי מהרא"י ז"ל בפסקים וכתבים סי' כ"ט שעמד בזה דבא על אחות אשתו וכתב וז"ל יפה דקדקת אמנם דלגבי גוי דעלה קאי האשרי היה לחלק שפיר דגוי ודאי חשיב בלא"ה אסור דאינו בתור' גיטין וקדושין וכו' אמנם דקדקתי במס' סוטה בההיא דמייתי אשרי ממקנין ע"י גוי דאשאר עריות קאמר נמי הכי וכו' אלמא לפי דעת אשרי דדייק מהתם דשרי לגוי הבועל ה"ה דאיכא למידק נמי דשרי לא' מהעריו' הבועל וכו' וגם הגליון דלשם דמתיר מטעם דגוי המתגייר כקטן שנולד דמי מה נחסר לו בראית אשרי וכו' אמנם נראה לחלק בין אחות אשה לגוי המתגייר דלגבי אחות אשה שפיר שייך שנאסרה לבועל באם תמות אשתו אבל גבי גוי לא שייך לומר באם יתגייר דכשמתגייר גופא אחרינא הוא ולהכי מהני סברת דגוי כקטן שנולד דמי והא דקאמר התם בסוטה דעריות לא נאסרה לבועל משום דבלא"ה אסורה לו לא קאי אאחות אשה אלא אשאר עריות דאין להם היתר עכ"ל. ונראה דחילוק זה האחרון לדעת הרא"ש קאמר והגם דבכלל האי חילוקא בתרא אמר מר דגבי גוי גופא אחרינא הוא דגר שנתגייר כקש"ד והרא"ש לא הזכיר היתר זה אלא הדברים הללו הם דברי הגיליון שהביא. הדבר ברור דכוונת מהרא"י לדעת הרא"ש דהא לדעת הגיליון שכתב על דברי ריב"ם דפליג על ר"ת דנראה להתיר מטעם גוי המתגייר כקש"ד מוכח דמסכים הולך לשיטת התוספות דמ"ש בגמ' דסוטה קמ"ל היינו דנתוסף איסור לבועל נמי. והגם דמהרא"י נעלם ממנו פירוש סוגית סוטה לדעת התוס' כמש"ל היינו דמהרא"י לא זכר דברי התוספות בזה והיינו מאי דכתיבנא בעניותין לעיל דהתוספות עצמם פירשוה. אמנם פשיטא דמהרא"י מדעתו הרחבה היה מפרשה הכי לדעת התוספות וכמ"ש דודאי התוס' והגליון ידעי לסוגית סוטה שהביא הרא"ש ועל כרחך חלוק היה להם בדבר ואין לו פנאי להאריך ע"ש. ולכל הדברות הרי ריב"ם אסרה לגר הזה מטעם דאסורה לבועל ומשמע דהגליון מודה בזה אי לאו טעמא דגר שנתגייר כקש"ד וא"כ לדעת זה לא צריכא למימר ולחלק בין גר לבא על אחות אשתו והדברים פשוטים מאד ומאי אתא מהרא"י ז"ל לאשמועינן. ותו דבנה חילוקו על סוגית סוטה והוא כתב דלא היה לו פנאי להשמיענו דעת ריב"ם והגיליון בסוגית סוטה. לכן נראה בעיני פשוט דכונת מהרא"י לדעת הרא"ש דאף דהרא"ש שרי מטעם דאסורא וקיימא לבועל ולא קרי ביה ונטמאה לבועל מ"מ יש לחלק דאי כתב הרא"ש אסורא וקיימ' לבועל וליכא ונטמאה ה"ד בגוי דאין לה התר דכשיתגייר גופא אחרינא הוא משא"כ באחות אשתו דתכף חייל עליה ונטמא' לבועל משום דמשכחת דתמות אשתו וז"ש מהרא"י ולהכי מהני סברת הגיליון (כצ"ל) דכקטן שנולד דמי כלו' דאף דהרא"ש שרי אינו אלא מטעם מ"ש בש"ס דליכא ביה ונטמאה דבועל דאי לא"ה לא הוי שרי דאי אמרינן דנתוסף איסור בביאתו מדיני ישראל תו לא פקע הך איסור' דרביע עליה מדין תורתנו כשנתגייר מטעם כקטן שנולד דמי דכיון דבדיני ישראל נאסר' לו אכתי כשנתגייר רביע עליה האי אסורא וכל שריותא דהרא"ש אינו אלא דלא חייל עליה ונטמאה דבועל וכסוגיית סוטה. מ"מ להכי אהני מיהא הך סבר' של גיליון דגופא אחרינ' הוא בגרותו דלא ליחול עליה תכף בביאתו איסור ונטמאה משום דמשכחת שיתגייר ופקע איסור גייות דאם יתגייר גופא אחרינ' הוא לא כן באחות אשתו ודברים ברורים הם בכונת מהרא"י דלדעת הרא"ש אמרה וכן מור"ם סימן קע"ח על סברת הרא"ש שהביא מרן כתב דברי מהרא"י דאחות אשתו אסור'. וק"ק על מהרימ"ט דלמד מדברי הרא"ש להיתרא ולא זכר ממהרא"י דלחלק יצא ואסר אף לדעת הרא"ש ועמ"ש הרב כנה"ג סוף סי' ט"ו ועיני ראו להרב בית יעקב סימן ג' שכתב וז"ל יש להפליא יותר הפלא ופלא על מהרא"י בענין מי שבא על אשת איש שהיא אחות אשתו וכו' וכתב דגוי חשיב בלא"ה אסורה לו דאינו בתורת קדושין לגמרי וכמעט שנעלם מהרב דברי התוספות סוטה דף כ"ו ע"ב דלפי דבריהם א"א לומר כן שכתבו תימא מאי קמ"ל רב הונא מתניתין היא ע"כ העריות מקנין וי"ל דה"פ מי שנאסר בכל בת ישראל על ידי בעילת זנות אפילו אינה קרובתו יצא גוי דבלא"ה כל בת ישראל מתסרא וקיימא לגביה ולפ"ז גם אחות אשתו לא שייך כלל דאסור' בלא"ה בכל בת ישראל דהרי מדין קרובים איירי וכו' ומזה נדחה כל מ"ש מהרא"י בפסק הנ"ל עכ"ל ואשוב אתפלא על פלאות עדותיו דמה כל החרדה הזו והרי הוא כמבוא"ר דחילוק התוספות הוא כחילוק מהרא"י דגוי אינו בתור' גיטין וקדושין וכו' ואם כונתו להקשות מדברי התוספות שכתבו דחילוק זה שכתב מהרא"י הוה ס"ד ואתא רב הונא לאשמועי' דליתא לחילוק זה אלא גוי נמי מקנין ע"י כי היכי דמקנין ע"י כל העריות ומאחר דלמסקנא שקולים הם איך מהרא"י חילק כן. לק"מ דמהרא"י תכף תבריה לגזיזיה ממ"ש בש"ס הכי גבי עריות והן נסתר מחמת זה החילוק דלפי האמת שוו בשיעוריהן עריות לגוי ואין לחלק חילוק זה והיינו הא. גם מ"ש דבזה נסתר כל פסק מהרא"י לא ידענא מאי קאמר. דמהרא"י עיקר טעמו במסקנתו לאו מטעם זה אך חילק דבאחות אשה שייך נאסרה לבועל אם תמות אשתו אבל גבי גוי לא שייך לכשיתגייר דגופא אחרינא הוא ועלה סמיך כמ"ש לעיל בס"ד. והך טעמא איך דא תברתיה ולא קרב זה אל זה. ונראה שכונת הרב בית יעקב היינו מפני שהוא בנה דייק על חילוק זה דחילק מהרא"י דגופא אחרינא הוא וכו' ולפי דבריו לעיל רק זה נשאר מ"ש בריש דבריו והשתא כי נדחה קרי לה גם לחילוקא קמא א"כ נסתר הכל. ותבט עיני מאי דהוקשה להרב בית יעקב הנזכ' לעיל על מסקנת מהרא"י דגוי שיתגייר גופא אחרינא הוא ולהכי מהני סברת כקש"ד דהרי אמרו ביבמות דף כ"ב אפי' אחים מאם מעידים מאי שנא ערוה ערוה לכל מסורה עדות מסור' לב"ד וגר שנתגיי' כקש"ד ולפ"ז אין לחלק דגבי גוי שבא על בת ישראל לא שייך כקש"ד דלענין עריות לא אמרי' כקש"ד דערוה מסורה לכל. ועוד הרי אמרו בסנהדרין דף ע"א גוי הבא על אשת ישראל ונתגיי' חייב מוכח דלא אמרינן בזה כקש"ד ואף לפי מ"ש התוס' שם אהא דאמר רבי חנינא ב"נ שבירך את ה' ונתגייר פטור הואיל ונשתנה דינו וכו' תימא אי הוי מילתא דרבי חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ מפני מה גרים מעונים מפני שלא קיימו מצות ב"נ אלמא מענשי ורבי יוסי אמר גר שנתגייר כקש"ד וע"ק סוגיא דהכא דלא כחד דאמרינן עשה כן בישראל חייב ואי כר"י כקש"ד ונראה שיש לחלק דכולא שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים. אלה הם דברי התוספות. ולפ"ז מנ"ל למהרא"י לחלק די"ל דכיון דבדיני אדם לאו כקש"ד לא חשיב אשתני גופה וכ"ש לפי סוגית יבמות דלענין עריות לא אמרינן כקש"ד פשיטא דקשה על מהרא"י ורמ"א שפסקו לחלק בין אחות אשה לגוי מטעם כקש"ד וקושית התוספות בסנהדרין הנז' יש לתר' עפ"י סוגית יבמות הנז' דאפי' למ"ד כקש"ד דלענין עריות אם בא על אשת ישראל ונתגייר חייב דלענין עריות לא אמרינן כקש"ד משום דערוה לכל מסורה ואי לא עביד דינא לגוי הבא על בת ישראל ונתגייר אתי למשרי נמי בישראל כיון דכ"ע לא ידעי דגר שנתגי'ר כקש"ד וה תורף דברי הר' בית יעקב על התוספו' ועל מהרא"י עיין בספרו באורך דברים ככתבן. ואני בעניי אומר דמה שהקשו על מהרא"י דערוה אינה מסורה לכל תיובתא לא קא חזינא דהלא מהרא"י קאי לדברי הרא"ש דהכריע דהגר מותר בזו שבא עליה בגיותו והיא אשת ישראל על כן בא דבר מהרא"י לאסור איסר כאשר בא אל אחות אשה ולחלק יצאת מההיא דגר דקי"ל גר שנתגייר כקש"ד ונמצא דהן הן הדברי' שבלב חכמי' ולדידהו מפרש"א דההיא דהרא"ש שאני דכקש"ד ומה יוכח הוכיח ממ"ש ערוה לכל מסורה. הרי דין הגר דהרא"ש לאוו מהאי טעמא דכקש"ד אלא טעמו דליכא ונטמאה דבועל והא דזכר כקש"ד היינו לפום רבנן להבין פשר דבר ולתת ריוח בין הנושאים והא לא דמיא אפי' כאוכלא לדנא דנדון מהרא"י עדיף טפי טובא ממ"ש עדות לב"ד מסור' והרי הוא כמבו"אר ופשוט מאד. ומאי דמשני קושית התוספות בסנהדרין בהך דערוה לכל מסורה דמשום הכי חייב כאשר בא אל אשת ישראל. אתמהא אטו משום גזרה ענשינן ליה במיתה הלא לפום דינא דכקש"ד פטור ועטיר וזו אינה מדה לחייב מיתה משום גזרה. ותו לא זכר סוגית יבמות דף צ"ו דאמרו גבי עריות דאסורין ואין חייבין עליהם מטעם גר שנתגייר כקש"ד ומבואר דאי נמי גזרינן משום דערוה לכל מסורה חיובי לא מחייב כיון דמן הדין פטור. ומה שהקשה למהרא"י לפום מאי דכתבו התוספות בסנהדרין דבדיני אדם לא אמרו כקש"ד ומנא ליה למהר"אי לחלק בכך. יש לדחות דהא מיהא יש מקום לומר כקש"ד ואשתני גופא לדיני שמים לא כן באחו' אשה. ואולם לפום ריהטא