חיים שאל חלק א צג

לנוח דכיון דכך היא המד' דאם טהורה היא קמה בזיהר"א דאזה"ר לה רחמנא ואם בריא"ה עלתה בידה הבריא"ה. ואם זכות תולה לה עון עצמו אינו נמחק ונימוק"ו עמו נימוקת והולכת. והשתא היכי שרינן זאת האשה אשר עין רואה דלא זו ס"ר בית הזה"ר ופניה לא היו לה שאינן זהירו"ת אף זו מתנוונה והולכת. אמטו להכי סמוך ונראה לדינים אלו השמיענו כזאת הרמב"ם הא דאנוס' ושוגגת ודרך אברים דמזה נובין. ונדון דזו אנוסה או שוגגת ומשו"ה לא היו לה פנים מאירות אשר איננה טהורה ומיהו שריא דנאנסה או שגגה ומאי דכל אדם חזו בה כמו חלאי"ם אימור דחלאים אחרים נינהו ולא מסיבת המים ולכך שריא ולא מספקינן דנטמאה ותלתה לה זכות עד אשר צבתה בטנה. ואשת כהן נמי שריותה היא דיש לתלות דבא עליה דרך אברים ולכן לא זכתה לזיו קלסתר והא קא סתר דהא מיהא קרבו רודפי זימה אברים קודמין ולא איתסירא לכהן וכמ"ש הרב ז"ל א"נ אפשר לומר דכתב הרמב"ם דין זה דאין המים בודקין כדי שיודיענה הכהן ענינים אלו שלא להוציא לעז על המים וכמ"ש בסוטה דף ל"ב דהיו מודיעין אותה במה נטמאת וכו' שהבאתי לעיל שלא להוציא לעז על המים. וכבר הרמב"ם שם פ"ג דין ו' כתב ומודיעם שהבטן תלקה תחילה וכו' כדי שלא להוציא לעז על המים וכיון שכתב דגם זה דסדר בדיקה מודיעה אין צ"ל דמודיעה מילי דלא בדקי לה כלל ולכן כתב דין זה להורות דהי' צריך להודיעה כל זה שלא להוציא לעז על המים וע"ש דין ו' מ"ש מרן בכסף משנה. והנה בתשובת מהר"י קולון הלזו דעסיקנא בה מבואר דפשיטא לי' להרב ז"ל דאשה שנבעלה לצורך הצלת נפשות כאסתר הגם שהיא מצוה גדולה נאסרה על בעלה וכמשז"ל על מ"ש וכאשר אבדתי אבדתי ומזה הביא הרב ז"ל ראי' לנדונו בסבורה שמותר לזנות וכמו שרמזנו לעיל. וצופה הייתי להרב בית יעקב בתשובותיו סי' ל"ט דנשאל היכא דהבועל אנוס שאיימו עליו להורגו אם לא יבעול אשת ישראל והיא נתרצית ליבעל כדי להצילו מההריגה אם האשה אסורה לבעל. ולפי שתשובת הרב הנז' בזה כלה מקשה אחת אמרתי אבא אעי"ר על דבריו דרך קצרה. והנה הרב ז"ל תחילה הביא ראי' להתיר ממה שכתב הטור סימן כ' הוא אנוס פטור וכתבו דנ"מ לאסור איסור או להתיר אשה לבעלה וא"כ נפשטה בעיין דכשהוא אנוס והיא נתרצית להצילו מותרת וכתב דזה כוונת הרב בית חדש כמ"ש שם ולא כמ"ש הרב חלקת מחוקק בכונת הרב ב"ח ומיהו דין הח"מ אמת עכ"ד וכבר כתבתי במקום אחר דפירושו בדברי הרב ב"ח לא נהירא דהעיקר חסר בדברי הרב ב"ח. והשתא אין ראי' מדברי הטור מתרי טעמי חדא דלא בכל הדינים שכתב הטור לפטור ממיתה נ"מ להתיר אשה לבעלה דהרי משמש באבר מת פטור ממיתה והיא נאסרת על בעלה וכמ"ש הרב בית שמואל סימן כ' ס"ק ה' וסי' י"א ס"ק ג' והרב שבות יעקב ח"א סימן צ"ד ע"ש. ותו דדין הרב ח"מ אמת דאם אנוסה להביא עליה את הערוה פטורה ומותרת לבעלה וכמ"ש הוא עצמו וא"כ אף לדידי' הכונת הב"ח אינה כך. מ"מ יכולים אנו לפרש דברי הטור בזה דוכיון שיש פירוש אחר בדברי הטור אינה ראיה אפי' תימא שהב"ח כיון לפירושו דהרב ב"ח תלי זייני' בדברי הטור ויש פירוש אחר בדברי הטור. וכ"ש שלפק"ד אין כונת הרב ב"ח כן כאשר המעיין ישפוט בצדק: עוד הביא הרב בית יעקב תשובת מהרי"קו דקאימנא בה שכתב דאשה הנבעלת ברצון להצלת נפשות כאסתר אסורה לבעלה והביא ראי' לדבריו ממ"ש התוספות בריש כתובות אהא דפריך ולדרוש להו דאונס שרי בשם ר"ת דאין חייב מיתה על ביאת גוי ומייתי ראי' מדאמרינן והא אסתר פרהסיא הואי ולא פריך והא ג"ע וכו' ומאי קושיא דלא פריך והא ג"ע הואי הרי אין כאן ג"ע דהית' מוכרח' להצלת נפשות אלא מוכרח דגם היא אסורה אף דכונתה להצלת נפשות ומינה לנ"ד אך קשה על מהרי"קו מדברי רי"בם שכתבו התוספות דפליג על ר"ת וס"ל דביאת גוי אוסרה לבעלה וקשה לרי"בם איך מתרץ ראית ר"ת ממ"ש והא אסתר פרהסיא ולא פריך והא אסתר ג"ע אלא מוכרח דס"ל לריב"ם דלא פריך והא אסתר ג"ע דכיון דהי' להצלת נפשות ליכא ג"ע ומותרת לבעלה ומאי דקאמרה כאשר אבדתי היינו לפי שסבורה שלא הי' יכולת להציל ישראל אבל ודאי דאסתר היתה מותרת למרדכי אח"כ כיון דהצילה נפשות וא"כ גם בנ"ד מותרת זהו תורף דברי הרב בית יעקב ז"ל. ומה שהביא ראי' למהריק"ו מראית ר"ת דאי אמרת דלהצלת נפשות מותרת להכי לא פריך והא ג"ע דלא אסורא לבעלה. עמו הסליחה דאפי' תימא דמותרת הפך מהריק"ו שפיר מייתי ר"ת ראי' דאמאי הש"ס לא פריך כשלא הי' להצלת נפשות מראש מקדם והיתה נבעלת אסתר ואף דהי' אונס גמור הי' לה ליהרג דג"ע הואי. ומה שהקשה דאיך מתרץ ריב"ם ראית ר"ת דלא פריך והא ג"ע הואי. תימא דאשתמיטיתיה דברי התוספות שם באותו דיבור דכתובות דעסיק ביה ודברי התוספות פ' בן סורר דף ע"ד ודברי הרא"ש בפסקיו פ' הבא על יבמתו ופ"ק דכתובות דבפה מלא ריב"ם פריק לה דהא דלא פריך ג"ע הואי דפשיטא לי' דאיכא לשנויי קרקע עולם ואין לה למסור עצמה אבל לענין חילול ה' לא הי' נראה לו שיועיל טעם קרקע עולם ומשני קרקע עולם היתה ואפי' ח"ה ליכא וכ"כ התוס' ביומא דף פ"ב ע"א ע"ש. ומה שישב לההיא דכאשר אבדתי דמספ"ל אם תציל וכו' לא נהירא דלכי אמרת דמשום הצלת נפשות שריא אפי' בס' נפשות שריא ואף שלא הצילה דהא ספק נפשות דוחה שבת ואפילו לפי שיטתו נדון דידי' לא דמי כלל לאסתר דהאיש הזה דינא הוא דיהרג ואל יעבור ואפי' לדעת התוספות דאנוס פטור ממיתת ב"ד הרי חילל את ה' דדינא הוא שיהרג ואיך אפשר דהאשה הלזו שנבעלת ברצון תהי' מותרת לפי שהצילה למי שהי' מחויב ליהרג ועל ידה חילל את ה' ומה דמות יערוך לאסתר המלכה וגבה טורא ביניהו כאשר גבהו שמים. ומה שדקדק מלשון הטור איפכא מדלא תני אונס פטור ורצון חייב וכו' הרואה יראה דלאו דוקיא הוא כל עיקר. גם מה שהביא מסוגית פ' הבא על יבמתו ורצה ללמוד לנ"ד דהוא אנוס והיא לא אנוסה בישראל שריא כנ"ד והאריך בזה כמה דבריו רחוקים דאף לפי מ"ש דלמאי דקי"ל כר"ש וכו' מ"מ הרי הש"ס ניחא לי' לאוקומיה וכן אחלוקה א' גם הוא אזיל ומודה דלא קאי ארצון ומאחר שכן מי שם פה להביא ראי' דהוא אנוס והיא לא אנוסה בנ"ד שריא בישראל מכח וכן ודילמא לא קאי אהך חלוקה ואין להאריך עוד. ועין בעין יראה המעיין כי אין בכל דברי הרב הנז' שום ראי' להתיר בנ"ד. והדברים ק"ו שמהרי"קו סגר ואין פותח דאפי' ביעל ואסתר דהי' להצלת כל ישראל או רובן נאסרה על בעלה דבעינן שיהי' אונס בביאה עצמה. ויש להביא ראי' לזה ממ"ש הה"מ פ"א מאסורי ביאה שהביא סברת יש אומרים דכיון דמחמת האונס יהב דעתי' ונתקשה פטור בדיני אדם וכתב וז"ל ולפי פירוש זה הקשו למה לא פירש המשנה דהיא אנוס בשאנסוהו למיתה וכו' והם ז"ל תירצו דההיא כיון דבביאה עצמה ליכא אונס לא קרינן בי' הבא על יבמתו באונס אלא מדעת ושלא בכונת מצוה עכ"ל וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם ריש פ' הבא על יבמתו דלא מקרי אונס אלא כשיש אונס בביאה עצמה. ומשם נלמוד דכי אמרו אשת ישראל שנאנסה מותרת היינו שאנוסה בביאה עצמה וכמ"ש מהרי"קו דהגם דמצוה גדולה מאד מאד עשו אסתר ויעל אסורו' לבעליהן כיון דהביאה עצמה אינה באונס וק"ו בנדון הרב בית יעקב דודאי נאסרה וכמש"ל: ואחר זמן רב בא לידי שו"ת שבות יעקב ח"ב וראיתי בסי' קי"ז שהסכים כמהרי"קו וכתב שהרב בית יעקב לא עיין בגוף תשובת מהרי"קו. ומה שהקש' שם הרב שבות יעקב על דברי מהר"י פינטו ישבתי קצת בספר הקטן דברים אחדים דרוש ח' בס"ד. גם אחר רבות בשנים למעלה מעשרים שנה שכתבתי זה ראיתי בס' נודע ביהודה הנדפס מחדש בשו"ת א"ח סימן ל"ה דף י"ט ע"א שכתב בתוך דבריו וז"ל י"ל דנשים לאו דינא גמירי ואינה יודעת שנאסרה על הבעל ואומר מותר לא גרע עכ"פ משוגג עכ"ל וק"ק דזה הפך מהרי"קו ומור"ם בהג"הה הנז' ומאי דפשיטא לי' דאומר מותר לא גרע עכ"פ משוגג מאי דפשיטא לי' למר אינו פשוט כמש"ל: סימן מט. גר אם ישא אשה אשר בגיותו טימא כיון שנתגייר וכקטן דמי. שאלה. יאר פניו אתנו בגר דבעודו בגיותו זינה עם אשת איש וגירש' בעלה שכתב מרן סי' קע"ח בשם י"א שמותר' לגר הזה דלא שייך א' לבועל בביא' גוי ומספקא לי אם יכול לישא אותה לכתחיל' דהרי במתנית' תנא גוי ועבד הבא על בת ישראל ונתגייר הרי זה לא יכנוס נא לשון בקשה יבא נא דברו ושכמ"ה. תשובה. בע"ט רצון עניתיך ולהפיק רצונך אציגה נא עמך העול' במצודתי בענין זה בס"ד. עיקר מטרין דין זה הם דברי הרא"ש בפסקיו ריש כתובות שקיים פסקו של ר"ת ולא מטעמי' אלא משום דאמרי' ונטמאה ונטמאה אחד לבעל וא' לבועל היינו היכא שלא היתה אסורה לבועל אלא על ידי ביאה זו אבל בביאת נכרי דבלא"ה היתה אסור' לו לא קרינן ביה ונטמאה אחד לבועל וכו' וכן מוכח בסוטה פ' ארוסה גבי מקנין ע"י נכרי וכו' קמ"ל אע"ג דלא קרינן ביה ונטמאה לבועל קרינן ביה ונטמא' לבעל עכ"ל. ואחזה אנכי למהרימ"ט בחידושיו שם ריש כתובות שהביא דברי הרא"ש וכתב וז"ל ותמהני. וכו' ולפי המסקנא דנאסרה ע"י ביאה זו ה"ה דנאסרה לבועל דלעולם קי"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ולכי משכחת רווחא חיילא כשיתגייר וכו' ובר מן דין אפי' מעיקרא לא ס"ד דגמרא לומר שלא תאסר בביאת גוי בין לבעל בין לבועל דשמעתין לא מיירי אלא לענין קינוי וסתירה לשתשתה דומיא דעריות דמייתי לעיל מינה וכו' וכתבו התוספות וכו'. ואפשר לקיים פסקו דר"ת כטעמיה וכהלכתי' וכו' והא דאמרינן כך אסורה לבועל היינו היכא דשייך בועל באיסור אשת איש אבל גוי ליתיה בתורת אישות עכ"ל. ומה שהקש' על הרא"ש דלפי המסקנא וכו' ה"ה לבועל דלכי משכח רווחא חייל וכו' נראה דראית הרא"ש הכי הויא דאי איתא דלכי משכח רווחא חייל איסורא דבועל הכי הו"ל לש"ס למימר מהו דתימא