חיים שאל חלק א ט

ז"ל אההיא דאמרו בקמא דף פ"א על יהודה בן קנוסא דאמר רבי מי הוא שמראה גדולה בפנינו וכו' וכתוב שם בשיטה מקובצת משם הרב המאירי ז"ל וז"ל ושמעינן מהאי עובדא דבר שהיתרו פשוט ורצה אחד להחמיר על עצמו אין ראוי לעשות כן בפני גדול ממנו בחכמה בשעה שזה הגדול נוהג היתר שזה כמראה גדולתו לפניו וכמתחסד ביתר ממה שאין חק עליו (ולע"א) [ולא עוד] שאם עשה כן יש כח ביד אותו גדול לנדותו עכ"ל הרי שכתב הרב דהיינו בדבר שהתרו פשוט ודון מינה אם יש לעושה טעם כעיקר כנ"ד דב' זוגות נצרכים ואמיתיים ואם אינו מניחם לא קיים מצוה כמאמרה דאין בזה יוהרא ובפרט דכבר החסידים מניחים אותם ואין שום יודע ספר כמעט שלא ראה או שמע דעפ"י הקבלה תרויהו צריכי ורובם ככלם יודעים היו מפי סופרים או מפי ספרים דשניהם אמיתיים האידנא שנתפשטו טובא כתבי רבינו האר"י זצ"ל: ועוד נראה להביא ראיה ממ"ש מרן בב"י א"ח סי' רל"ה לענין זמן ק"ש בלילה וז"ל ואע"פ שכתב המרדכי בשם ראבי"ה נ"ל עיקר דברי ר"ת והמחמיר לקרא ק"ש ולהתפלל בלילה מיחזי כיוהרא שכל העושה דבר שאין צריך לעשות נקרא הדיוט אא"כ הורגל בפרישות שאר דברים עד כאן (כצ"ל) נ"ל דאפילו במקום שהצבור נהגו לקרות ק"ש מבע"י יש לכל אדם לעשות בענין שיקרא ק"ש בעונתה דכיון דלדעת כמה גדולים לא יצא י"ח בקריאת בית הכנסת לא מיחזי כיוהרא עכ"ל וה"ה לנ"ד כיון שרבינו האר"י זצ"ל לימדנו דתרי זוגות צריכי לא מיחזי כיוהרא המניחם כי אינו עושה מצד חומרא רק לקיים המצוה. ואעיקרא הא דיוהר' דאתמר בש"ס לא אתמר אלא בדבר שהעושהו פטור בלי פקפוק כי ההיא דחתן פטור מק"ש ומלאכה בט"ב כמבואר בש"ס סוף פ' הי' קורא. אבל בדבר דעושה לצאת ידי חובתו לא שייך יוהרא כמו בנ"ד וככל האמור: ואחרי כותבי האלהים אנה לידי תשובת הרמ"ע מפאנו זצ"ל וראיתי שם סימן ל"ז שכתב וז"ל ממקום שבא מהר"י קארו ז"ל ללמוד וללמד שלא יעשה כן אלא מי שהוא מפורסם ומוחזק בחסידות משם ראיה שקהל עדה וישראל היו נוהגים כך להדיא בזמן אותו חכם אשכנזי בעל התשובה שהביא בב"י ובודאי ברוב עם שבאותו זמן היה איזה מהם הדיוט או תלמיד ולא מיחו בו שאר הגדולים כי מי שלבו נוקפו בספק תפילין שהיא מצוה תדירה ומקודש' מאד לא יחוש לספק יוהרא שהוא דבר המסור ללבו של אדם עכ"ל וכונתו שמדברי מהרי"ל בתשובתו משמע להדיא שהיו נוהגים להניח שתי זוגות אף שאינם מוחזקים ומפורסמים בחסידות ולא יבצר איזה הדיוט או תלמיד מכללם. ואף שמהרי"ל ערער על זה לא פירש שביטלם. ומ"מ הרי הרמ"ע לא חש לזה אף שבימיו עדיין לא נתפשטו הרבה כתבי האר"י זצ"ל ומ"ה כתב מי שלבו נוקפו בספ' תפילין וכו' ולדעת האר"י זצ"ל דשניהם בנעימים וצריך להניחם כי שניהם אמיתיים מכ"ש דליכא יוהרא. ובארץ הצבי רוב החכמים והתלמידים מניחין ב' זוגות ולא עוד אלא בעלי בתים בעלי מקרא ומשנה יש מהן דמניחין ב' זוגות: ואשר שאלת ידידנו כי אתה מוכרח שהכובע יכסה תפלה של ר"ת לפי הנראה דאי לא שרי בהכי תמנ"ע היתה מלהניח תפילין דר"ת מטעמים כמוסים אצלך. ונראה דבכי האי גוונא אין לחוש לזה דהרי לשון מרן בשלחן הטהור סימן ז"ך כך הוא תפילין של ראש טוב להיותם גלוים ונראים. הראית לדעת דמהיות טוב נגעו בה. וכ"ש דיש סברא בפוסקים דגם של ראש צריך לכסות. וגם על דרך האמת תפלה של ר"ת הלא חכמ"ה תקרא טמיר וגנוז במופלא ומכוסה וצריך לכסותה ואת צנועי"ם חכמה ודורשי רשומות אמרו שמור ת"ם וראה י"שר, אלא שהרב ז"ל כתב לכסותה בטלית: ומ"מ צריך ליזהר שתהא התפלה מונחת בכיון במקומה וסופה תהא דבוקה לתפלה של רש"י. ועוד דאף לפי הפשט למ"ד שתהא גלויה ומפורסמת היינו משום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. וזה כבר מתקיים בתפלה של רש"י. וכל זה בא להם לפי שאין מניחים הטלית על הראש במקום מעכ"ת כי אם הנקרא בשם מורינו כי ידעתי את מכאוביו. ואשר דרש ממני אכתוב לו איזה פרטים בתפילין של ר"ת כי יש דיעות שונות ורצית לעמוד על דעתי גם לדבר הזה נשאתי פניך והלא זה דברי. (א) ממ"ש לעיל מבואר דאם יש בעיר מניחין תפילין של ר"ת עם של רש"י אף שהם מוחזקים לחסידים יכול להניחם אשר נגע אלהים בלבו וליכא משום יוהרא. (ב) אם מוכרח לכסותם בכובע שפיר דמי. (ג) אם מניח תפילין של רש"י ומתפלל ואח"כ מסלקם ומניח תפילין של ר"ת לא יברך על תפילין של ר"ת ודלא כהרב מצת שמורים. (ד) אם יום א' נתחלף לו והניח תפילין של ר"ת בחושבו שהם של רש"י ובירך עליהם והתפלל וכשבא לסלקם ראה שהם תפילין של ר"ת אח"כ יניח תפילין של רש"י ויברך עליהם כמנהגו לברך על של רש"י. סם חיי סימן א'. וראיתי במכתב להרב המופלא מוהר"ח ב"ד אבולעפיא זלה"ה שהסכים לזה והדבר פשוט. (ה) על פי רבינו הגדול האר"י זלה"ה צריך להניחם שניהם בבת אחת בתפלת שחרית. (ו) במנחה יניח תפלין של ר"ת כמו שהיה נוהג רבינו מוהרח"ו זלה"ה. (ז) במנחת ע"ש לא יניח תפילין כמו שכתב הרב המקובל מהר"ם פאפירש זלה"ה שכך קבל וכ"כ הרב המפורסם עיר וקדיש מהר"י אירגאז ז"ל בס' שומר אמונים ואל תשגיח בקצורי' וקונטריסים מלוקטים ותסבור שיש לך כח הבורר או תעמוד למנין דע שצריך אתה לכוף אזניך ולשמוע לקול מורים. כי מעיקרא צריך מוד"עא רבא באופיין של הספרים ומה טיבן ודי בזה (ח) במנחת ראש חודש יניח תפילין כדעת הרמ"ע וכן מוכח מדברי האר"י זצ"ל והכי נהיגי רבנן קשישאי בארץ ישראל וקדושי עליונין גדולי המערב. (ט) בר"ח לא יסיר התפילין עד שגמרו קדיש בחזרת ס"ת בהיכל כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל: (י) אף שאינו מברך על תפילין של ר"ת יזהר שלא יפסיק בין תפלה של יד לתפילה של ראש: הבט ימין וראה ידי יסדה אר"ש ע"ט לעשות רצונך ואני תפלה שעתך תרמינך ויעתר לו ה' כשמעתו ענך והעושר והכבוד סמיכי כדכד ואינך כנפשך שבעך ונפש אדם מוע"ט הצעיר וזעיר חי"דא ס"ט: סימן ב' בדין נטילת צפרנים לאשה. יושבת תחת תומ"ר צרת אבלה בחדשה: שאלה אשה אבלה תוך שלשים והגיע תור טבילתה ואנינא דעתה אם אחרת תטול צפרניה ולפי טבעה כמו צער בנפשה וקשה לה מאד. יורינו המורה אם יש היתר ליטלם היא בעצמה ויבא שכמ"ה. תשובה במושכל ראשון נראה דאין למצוא צד היתר לאשה זו כי מרן סוף סימן ש"ץ פסק דאם אירע טבילתה תוך שלשים אחר ז' תאמר לנכרית ליטלם לה וכן פסקו מהרי"קש והרב שפתי כהן. אך מור"ם פסק דהוא הדין ישראלית וכן הכריע הרב מקום שמואל בחידושי דינים. הן אמת דהרב ט"ז התיר אף ע"י עצמה וחלק עליו הש"ך בנקודת הכסף. אם כן אפוא הרב ט"ז יחיד באחרונים ומאן ספין ומאן רקיע להקל. וכד מעיינינן שפיר הנה נמצא פתח פתוח להקל בנ"ד אודות האשה הקושי"ת כי זו היא שקשה צע"ר באשה אז אמרתי הנה באתי בעיקרן של דברים בס"ד. כתב הרי"ף ז"ל פ"ג דמ"ק תניא באבל רבתי כל שלשים יום אסור. בתספורת וכו' והאשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה. וגרסינן פ' החולץ בענין רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מאלמנה מפני האיבול וכמה אבול שלשים יום. אמר רב חסדא ק"ו ומה במקום שאסרו לספר ולכבס מותר ליארס ל' יום של אבול שמותר לספר ולכבס אינו דין שמותר ליארס