חיים שאל חלק א י

ושמעת מינה שהאשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה כדקתני באבל רבתי עכ"ל, וכתב עליו הרא"ש שם בפסקיו וקשה לדברי הרי"ף דאי האשה מותרת בנטילת שער לאחר ז' דילמא שרי נמי בשבת של ט"ב. ועוד דנטילת שער שמתיר באבל רבתי באשה היינו ע"י טפול סיד כדי שלא תתגנה על בעלה ותספורת לא שייך באשה דמגדלת שער כלילית. ועוד הקשה הרמב"ן דהו"לל שאסורה לספר ולכבס ומותרת וכו' ורש"י לא גריס התם לספר אלא לכבס וכו' וכן עיקר עכ"ל: ואיכא למידק בדברי הרי"ף דמאחר דתניא באבל רבתי דאשה נוטלת שער אחר שבעה בהדיא למה ליה לאהדורי אההיא דפ' החולץ. ולא עוד אלא דאחר שהביא ההיא דהחולץ כתב ושמעת מינה שהאשה מותרת וכו' כדקתני באבל רבתי. משמע דאי לאו ההיא דהחולץ לא סגיא ברייתא דאבל רבתי. ואמאי הא בריתא מפורשת סתמא היא והך בריתא לחוד תיסגי להתיר כל דלית בה פלוגתא לא בגווה ולא בר מינה. ועוד יש לעמוד בדברי הרא"ש דהכא דחה דברי הרי"ף והסכים לדברי רש"י דלא גריס לספר. ובריש כתובות כתב הרא"ש בפסקיו ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום פירש"י דאין מונעין תכשיטין ממנה משום אבלות בתוך ל' יום וכו' וקשה מהא דתניא באבל רבתי האשה מותרת בנטילת שער ומוכח התם דכל דין ל' דהיינו תספורת וגיהוץ אינו נוהג באשת איש שלא תתגנה על בעלה א"כ מאי קמ"ל גבי כלה ונראה דלא קאי אהך דלעיל והיא מילתא באפי נפשה וכו' עכ"ל וכתוב בקצור פסקי הרא"ש ז"ל כל אשת איש אין נוהג בה דין ל' כגון תספורת וגיהוץ עכ"ל עין רואה דהרא"ש קפסיק ותני דאין דין שלשים נוהג באשת איש ופליג על רש"י ואיך הכא בפ"ג דמ"ק דחה דברי הרי"ף ומקיים דברי רש"י פ' החולץ דלא גריס לספר. והלא רש"י השוה את מדותיו בריש כתובות ופ' החולץ דסבר דלא הקלו באשת איש תוך שלשים אלא גבי כלה. והרא"ש בהשקפה ראשונה נראה כמזכי שטרא אבי תרי: וכזאת וכזאת קשה על הטור דכתב בי"ד סוף סימן שפ"א ואשת איש אינה אסורה אלא תוך שבעה אבל אחר ז' מותרת בכל כדי שלא תתגנה על בעלה וכתב מרן בבית יוסף שם דהיינו ממ"ש הרא"ש בריש כתובות דכל דין שלשים דהיינו גהוץ ותספורת אינו נוהג באשת איש שלא תתגנה על בעלה ע"ש. ואלו בסימן ש"ץ כתב הטור וז"ל תניא באבל רבתי אשה מותרת בנטילת שער אחר ז' וכ"כ רב אלפס שאשה מותרת בנטילת שער והקשה הרמב"ן אם כן תהא מותרת בגיהוץ וכן כל מצות שלשים לא יהא נוהגת בה על כן נראה כדברי המפרשים דנטילת שער דשרי באשה היינו במעברת סרק על פניה וטופלתו בסיד שהוא משום תכשיט שלא תתנוול על בעלה אבל בתספורת ממש אסורה כל שלשים יום כמו האיש וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל עין רואה דהכא מסיק דאשה אסורה בתספורת ובגיהוץ כל שלשים והשוה אשה לאיש רק הוא פוטר את הטפ"לה שטופלת בסיד וכו' והוא הפך מאי דפסיק ותני לעיל סימן שפ"א דאחר שבעה מותרת בכל ומרן בב"י את מקורו הערה מדברי הרא"ש ריש כתובות דכל דין שלשים אינה נוהגת באשת איש דהיינו גהוץ ותספורת: ואפשר לומר דדעת הרי"ף להתיר בכל אשה נטילת שער בין פנויה בין נשואה ויש פנים הנראין לפרש דעת הרי"ף כן חדא דסתמא קאמר והאשה מותרת בנטילת שער אחר שבעה ומשמע אף אשה שאינה נשואה. ועוד יש לדקדק קצת הכי מההיא דהחולץ דמייתי דאמר רב חסדא ק"ו ומה במקום שאסרו לספר ולכבס מותר ליארס ל' יום של אבול שמותר לספר וכו' ולדעת הרי"ף דקאי לאשה שמותרת לספר משמע דכל אשה אף דאינה נשואה מותרת לספר ואי אמרת דאלמנה אסורה לספר מאי ק"ו הא האלמנה שרוצה ליארס היא אסורה לספר אלא משמע דאלמנה מותרת לספר ועביד שפיר ק"ו באלמנה שרוצה ליארס מינה ובה. ותו יש להוכיח דכן הוא דעת הרי"ף שכל אשה אף אלמנה מותרת בנטילת שער מדברי הרמב"ן בתורת האדם שהקשה על דברי הרי"ף וז"ל ועוד ק"ל לדברי רבינו בעל ההלכות הרי האשה מותרת ללבוש כלים חדשים מגוהצים לאחר ז' ואינה בגזרת ל' של גהוץ והרי אנו כל עיקר לא למדנו בגמ' לגהוץ זה אלא מהאשה התקועית וכו' ע"ש ואי אמרת דדברי הרי"ף אינם אלא באשה נשואה אבל באלמנה מודה הרי"ף דאסורה כאיש מאי מקשה עליו הרמב"ם מגהוץ דילפינן מתקועית הרי התקועית היתה כאלמנה ובאלמנה מודה הרי"ף ושפיר אנו לומדין גהוץ מהאלמנה התקועית דאלמנה אסורה כאיש גם לדעת הרי"ף. אלא מוכח דהרמב"ן הבין בדעת הרי"ף דדעתו להתיר בכל אשה ואפילו אלמנה ומש"ה מקשה עליה מגהוץ דיליף מהתקועית כמבואר והיה בהני"ח הנח"ה סוב"רת דהרי"ף שרי בכל אשה נשואה ופנויה כדאמרן ניחא מאי דדייקינן בעניותין לעיל על דברי הרי"ף דאיצטריכא ליה לאוכוחי משמעתא דהחולץ משום דאי מהבריתא דאבל רבתי לחוד הוה אמינא דאין היתר אלא לנשואה דאע"ג דהברית' תני סתמא והאשה מותרת בנטילת שער מ"מ תנאי סתמי למילתייהו ושונים דרך קצרה וסמכי על המבין ומש"ה מצינן לאוקומה דוקא באשת איש מטעם שלא תתגנה על בעלה. ועל כן הוצרך להרי"ף לאתויי משמעתא דפ'החולץ ללמדנו דכל אשה נשואה ואלמנה מותרת בנטילת שער וברית' כפשטה דסתמה והאשה מותרת בנטילת שער כל אשה אף אלמנה דהכי משמע מהאי ק"ו דעביד רב חסדא פ' החולץ דבאלמנה משתעי שתוכל ליארס מק"ו דמותרת לספר וכדאמרן. וטעמ' דכל אשה בין נשואה בין פנויה התירוה בנטילת שער כדי שלא תתנוול דגם הפנויה מסתמא רוצה להנשא דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא וכדי שלא תתנוול התירה הבריית' כאותה שאמרו בתעניות ריש דף י"ג גבי בוגרת זהו דעת הרי"ף. ולהכי הביא שמעת' דהחולץ לגלות פירוש הבריית' והשתא אתי שפיר מאי דהקשה עליו הרמב"ן מגהוץ דילפינן מהתקועית: ובהכי מיושבים דברי הרא"ש והטור דלעולם דעתם דאין דין ל' נוהג באשת איש כדי שלא תתגנה על בעלה וכמ"ש הרא"ש בפה מלא בריש כתובות והטור שם ברמזים ובי"ד סימן שע"א. רק דסוברים דכיון דלא שרו לה אלא משום שלא תהיה מנוולת בעיני בעלה א"כ אין להתיר לה ליטול שער כיון דתדיר מגדלת שער כלילית ומאחר דאין דרכה בכך למה נתיר לה מה שאינה צריכה ולא הותרה אלא בהעברת שער ע"י טיפול שלא תתגנה. ומ"מ פליגי על הרי"ף דהרי"ף שרי בנטילת שער לכל אשה אף שאינה נשואה וכל שער שרוצה דהא קאמר שמותרת לספר. ועל זה פליגי דדוקא באשת איש וגם באשת איש לא הותרה אלא בשער שמעברת ע"י טיפול. אבל אשה פנויה אסורה בכל ובגיהוץ. ולא הוצרכו הרא"ש והטור לפרש בהדיא דבריהם שסמכו על מה שביארו במקום אחר דאין דין ל' באשת איש הרא"ש בריש כתובות והטור סימן שפ"א כמבואר לעיל. וכל זה שכתבנו הוא במונח דדעת הרי"ף להתיר בכל אשה אפילו פנויה וכמו שביארנו. וכן משמע מסתימת דברי הרמב"ם והסמ"ג דשרו בכל אשה ליטול שער אחר ז': אמנם ראיתי לרבינו ירוחם נתיב כ"ח חלק ב' שכתב וז"ל אשה מותרת בנטילת שער כל ל' יום פשוט באבל רבתי ומיירי באשת איש וה"ה לשאר תכשיטין האסורים תוך ל' יום שמותרת כל ל' יום שלא תתגנה על בעלה וכן הסכימו המפרשים וכו'. ועוד כתב לקמן וז"ל ובאבל רבתי תניא וכל ל' יום אסור לספר וכו' ואשה מותרת בנטילת שער אחר ז' וכ"כ רי"ף ובה"ג וכן מוכח פ' החולץ והרמב"ן כתב דאשה אסורה בנטילת שער כל ל' יום דלא התירו באשה באבל רבתי אלא על ידי טפול סיד כדי שלא תתגנה על בעלה אבל לא במספורת וכ"כ הרא"ש עכ"ל ומשמע מדבריו לכל הישר הולך דהוא סובר דגם הרי"ף ובה"ג לא מיירי אלא באשת איש וכמו שכתב הוא ז"ל בפשיטות ברישא על דברי