חיים שאל חלק א פו

אבא ראית הרי"ף. ותו דבשלמא אי אמרת דדין רש"י פשוט מאד כדאמרן הנה מקום לפרש סוף דברי הרא"ש כמ"ש ומיהו וכו' בזה ולא הוצרך לפרש אמנם השתא דאמרת דמספקא לי' להרא"ש הא דרש"י וזיל הכא קא מדחי הי' צריך הרא"ש לפרש דבריו ולא לסתום כל כך בלא שום רמז דכל כי הא צריך לאודועי ואין אלו אלא דברי נביאות. ברם אפשר ליישב דרך הנז' של הרב מעדני מלך ודעמיה דכונת הרא"ש דאין ראית הרי"ף ראי' מרבא דלשיטת מ"ד כתנאי ומאן דדחי דמוקמו לה בקבלנות משני רבא ולפי שטתם אי אפשר לומר בענין אחר כמ"ש התוספות לענין ישנה לשכירות. אמנם לראית הרא"ש שהיא מגופא דברייתא דחי שפיר דלאו ראי' דאיכא לאוקומי בשכיר יום. ואחרי כתבי ראיתי דכבר קדמוני רבנן הרב מהר"ש יונה בתשו' סוף סי' ס"ה והרב מהר"ם יצחקי בס' אור יקרות בחידושי קמא ע"ש: ועוד אפשר לומר דהגם דמילת' דפשיטא היא דבשכיר יום אין אומן קונה בשבח כלי מ"מ יש פני"ם הנראין לומר דלשון הברייי' דקתני עשה לי שיריים וכו' מוכח דאיירי בקבלן וכן ראיתי שכתב הרב מהרש"א בחידושי הלכות בקדושין ע"ש. והיינו טעמא דכתב הרא"ש דאין ראית הרי"ף ראי' דאיכא למימר דמשמע לי' לרבא דברייתא מיירי בקבלנות ממאי דקתני עשה לי שיריים ומאחר שכן לא מצי למימר דכ"ע אומן קונה בשבח כלי וא"כ אין ראי' ממאי דקאמר דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי. זיל לאידך גיסא דאם באים אנו לדון מהברייתא וכמו שהביא ראי' הוא ז"ל יש לדחות דלעולם הברייתא מיירי בשכיר יום ולא תדוק מלשון עשה לי שיריים ולא שייך בזה אומן קונה בשבח כלי אבל בעלמא כ"ע סברי אומן קונה בשבח כלי. ומה שפירש עוד הרב שער אפרים בדברי הרא"ש דכונתו ומיהו לאו ראי' היא על ראיתו מהתוספות לדחות ראית הרי"ף והאריך בזה ע"ש באורך המעיין יראה בעיניו ולבבו יבין דאין דבריו בזה מחוורין עם נשיקת הרצפה. וע"ש הרב שפתי כהן דמ"ש הטור ומרן סימן של"ט דבקבלנות עובר משום בל תלין מיירי בשכרו לבטשי ודלא כמ"ש רש"ל והסמ"ע דטעמא דאין אומן קונה בשבח כלי ע"ש לא נהירא דסתמא קאמרי ולא מדכרי דשכרו לבטשי. והיותר נראה דכונת הטור ומרן כמ"ש מהרש"ל והרב סמ"ע דטעמא משום דאין אומן קב"כ וכמ"ש בהדיא בסימן ש"ו. וכן הוא דעת הסמ"ג לאוין קפ"א וכמ"ש מהרש"ל בתשובה הנזכר בתחילת דברינו. והיא בח"מ סי' ד' ודלא כמ"ש הרב שלטי הגבורים פ' הגוזל. והנלע"ד כתבתי וער ניהו רבא את אשר יבחר בו יקריב אליו: סימן מג בדין חמאה של גוים לשואל מדעת אשר חזה. ואזניו תשמענה עזוב חמ"אה עזה. שאלת ממני ידיד נפשי כי שמעת דיש מפקפקין דאפשר להיות בחמאה חלב טמא ובעיניך הדבר קשה דגמירי דחלב טמא אינו מקפיא ורצית להודיעך אם יש ממש בשמיעה זו או תשובה שמענה ואתה דע לך כי לא נפלאת היא ולא רחוק' שמועה זו ואנא מתלתא קראי שמיע לי. זה יצא ראשונה הרדב"ז בתשובותיו כ"י סי' ב' אלפים רצ"א כתב וז"ל הגירו"ת של גוים יש נוהגים התר על ידי שרוחצין אותו עד שיצאו צחצוחי חלב שבו. כל ימי יגורתי להורו' בו התר דאפי' החמאה שהתיר הרמב"ם על ידי בישול חלקו עליו האחרונים. וכ"ש זה שלא יתוקן ע"י רחיצה. ועוד שהרי הגבינה נאסרה במנין ואף שהיא יבשה ואפי' העמידוה בשרף. כ"ש היגור"ת ואסור כמו גבינה. עוד דע כי העידו לי עדים כשרים הבאים מארץ תימן שראו חמאה מחלב גמלים. ואין זה כנגד קבלת רז"ל שהם לא אמרו חלב טמא אינו עומד אלא לענין נקפה ונעשה קשה כעין גבינה אבל אפשר שהוא נקפה קצת ומתעבה וא"כ מאן לימא לן שלא נתערב שם חלב טמא ונסתבך עם שאר החלב ונתחבר עמה שלא תצא על ידי רחיצה ואין להתיר דבר זה ולא כיוצא בו עכ"ל קצת בקצור. הראת לדעת שהגאון הרדב"ז אסר היגור"ת. והרב פרח מטה אהרן ח"ב סימן ל"ג כתב דנהגו בשלוניקי מזמן הרבנים הקדמונים לשים היגור"ת בשקים של פשתן ואח"ך מדיחים פעם ופעמים עד שילכו צחצוחי חלב ע"ש. ועל מאי דאתאן עלה עיניך הרואו' אמר קדוש הרדב"ז שהעידו לפניו דראו חמאה מחלב גמלים וכבר הרב ז"ל תריץ יתיב מאי דקשיא לך מכלל רז"ל דלא אמרוה אלא לענין נקפה. וזאת שנית חזה הוית בתשובות הרב מהר"ר יעקב פראג"י מהמה כ"י ח"א סימן ז' שכתב הרב ז"ל דנתאמת אצלו דיש חמאה מחלב גמלים והיא לבנה והאריך בזה ולבסוף כתב וז"ל ואני מאחר שנתאמת לי זה הדבר אסרתי לבני קהלנו החמאה הלבנה כיון שמראה חמאת הנאק"ה לבנה וגם החמאה המזהאר"ה שהיא מעורבת מחמאת בקר וצאן אסרתי אותה כיון דחמאת נאק"ה דומה לחמאת צאן וג'אמוס אפשר שאותו תזהי"ר שמזהירי"ן אותה בחמאה לבנה היא חמאת נייאק ולא התרתי כי אם החמאה הירוקה שהיא חמאת בקר הנקיה מהתזהי"ר עכ"ל ועיניך תחזינה משרים דהרב ז"ל העיד דנתאמת אצלו דיש חמאה מחלב גמלים ואסר שני מינים בעירו שהוא ק"ק נא אמון כנראה מס' גנת ורדים דהרב הנזכר שקיל וטרי כמה זמני עם הרב בעל גנת ורדים כידוע. ועוד בה שלישיה ראיתי להרב המופלא עיר וקדיש כמהר"ח ן' עטר זלה"ה בס' פרי תואר סי' קט"ו ס"ק ח' שכתב שהעידו לפניו שהגוים עושים ההרכבה ומערבין חלב גמל עם חלב טהור ועושים חמאה הגם כי בפ"ע אינו נקפא בדרך הרכבה עושים חמאה משניהם ועושים דבר זה בקבע כי ע"י הרכבה זו עושים חמאה בהפלגה ועפ"ז אוסר החמאה ומ"ש רז"ל חלב טמא אינו עומד לא בחנו רז"ל אלא בחלב טמא לבדו בלא הרכבת טהור ולא עלה על דעת רז"ל שעדיין לא נמצא כזה בזמנ' ואין לאסור אלא החמאה נוטה לירקון ובמקום שנמצאים גמלים זהו תורף דברי הרב ז"ל עש"ב. הנך רואה בעיניך שלשת הגבורים דנתאמת אצלם דיש חמאה מחלב גמלים. אלא דאני רואה דיש שינויי' רבים בינ"י מלכים חדא דמהרדב"ז ומהר"י פראג"י נראה דעושים חמאה מחלב גמלים לבד בלי תערובת ואלו הרב פרי תואר אמר מר דנתחכמו לעשות הרכבה דמערבין חלב גמל עם חלב טהור ועושים חמאה ומוכח מדבריו דמחלב גמלים לבד לא אפשר רק על ידי הרכבה הקריבה חמא"ה. ועוד בה דהרב מהר"י פראג"י כתב דיש חמאה לבנה מחלב גמלים והרב פרי תואר כתב דחמאה שמעורב בה חלב גמלים נוטה לירקון. ועוד איכא בייניהו ונמשך מהקודם דהרב מהר"י פראג"י התיר החמאה הירוקה ואסר הלבנה והרב פרי תואר אסר הירוקה והתיר הלבנה. ואפשר היה לומר דמר כי אתריה ומר כי אתריה דבמקום הרב מהר"י פראג"י עבוד חמאה מנאק"ה וזו לבנה כמו שאמרו בש"ס ריש פ"ה דשבת נאקה חיוורתא בזממא דפרזלא. והתם לא עבדי מגמל פשוט חמאה. ובאתריה דהרב פרי תואר לא עבוד אלא מגמל ונוטה לירקון. ולפ"ז במקום שנמצאים הב' מינים יש לאסור החמאה בין לבנה בין ירוקה. אכן דברי הרב מהר"י פראג"י קשים דבפשיטות אמרו בש"ס פ' אין מעמידין דף ל"ה אמאי דתנן חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו חלב למאי ניחוש לה אי משום אחלופי טהור חיור טמא ירוק הרי דפשיטא לש"ס דחלב טמא חיוור ליכא הפך מה שכתב הרב הנזכר דחלב הנאק"ה לבן והחמאה לבנה. ואין גוף תשובת הרב הנזכר בידי לעת הלום. גם מ"ש הרב פרי תואר דדברי רז"ל אינם אלא בחלב טמא לבדו ולא בחנו וכו' הם דברים קשים בעיני הרבה. ויותר נראה מ"ש הרדב"ז דלענין נקפה אמור. הגם דגם זה אינו מתישב כל כך דלא הו"ל לש"ס לומר לשון חלב טמא אינו עומד. ודע שראיתי להריטב"א בחידושיו שכתב וז"ל מה שאמרו טמא אינו עומד לאו דאינו עומד כלל דהא חזינן דקאי אלא שרובו אינו עומד ורובו נעשה נסיובי עכ"ל ואיכא למידק לפי דברי הריטב"א דמיעוטו עומד א"כ מאי פריך נשקול קלי וניקום ניחוש דלקח מהמיעוט שעומד מחלב טמא ולעולם דעירבו בחלב טהור ואמאי משני כיון דבטהור איכא נסיובי וכו' עדיפא מינה הו"ל לשנויי. ואפשר דכונת הריטב"א הוא דלעולם אינו נקפה כגבינה אך עומד דנעשה עב וגם זה מיעוט הוא ומשום הכי בעי ונשקול קלי וניקום דאם הוא חלב טמא ניכר שאינו נקפה דאפי' יעשה עב ניכר שהוא חלב טמא. ועוד יש לתרץ דסבר הריטב"א דזה שהוא עומד היינו כשלוקח שיעור רב עומד מיעוטו ואינו כשלוקח דבר מועט והכי קים ליה להריטב"א. אמנם מ"ש בסמוך נראה לי עיקר. ובזה יתישבו יותר דברי הרדב"ז דנקט הש"ס האי לישנא דטמא אינו עומד להשמיענו דאף לעמוד ולהיות עב וגס אינו עומד רובו וא"כ יש לומר דהאי דאסהידו דראו חמאה מחלב גמלים היינו דמרוב חלב עמד מיעוטו ואפילו יאמרו שראו שיעור גדול מחמאת גמלים יתכן דהיו מצרפין מיעוטי' שעמדו מכמה שיעורים רבים. והרב כנה"ג סימן קט"ו סוף הגהת הטור חילק חילוק מחודש בהא דחלב טמא אינו נקפה ומטי בה משם הרב מהר"א ן' יעיש ולפי דבריו אסר היאגור"ט. גם קאיימא"ק כתב שם הרב כנה"ג שמנהגם שלא לאוכלו ע"ש ובס' בית דוד. ובעיר קדשנו ירושלם ת"ו אוסרי' הקייאמ"אק וכן הורו לאסור הרבנים הקדמונים כמ"ש הרב מהר"מ חאגי"ז בתחילת שו"ת הלכות קטנות וכן מהריק"ש אסר משם רבותיו וכן ראוי לנהוג ודלא כהרב פר"ח בזה ע"ש ודוק. תם ונשלם מחלק ראשון כרך א'