חיים שאל חלק א פה

כבנים הרי אמרו כל המגדל יתום בתוך ביתו כאלו ילדו ושפיר מקרי בנו. ויש להביא ראיה ממ"ש מהר"ם בתשובה כי באה בתשובות דשייכי למשפטים סימן מ"ח וז"ל וששאלתם ראובן ואשתו שכתבו שטר לבן אשתו וכתוב בו ותנו לבננו נראה דלישנא מעליא הוא שהרי המגדל יתום ויתומה כאלו ילדו ואית לן כמה קריין עכ"ל והרי הוא כמבוא"ר מדברי גדול המורי' דלישנא מעליא הוא ובנו מקרי ועמ"ש הרב אש דת סוף פ' מסעי. אמנם אי אית ליה ברתא ויתום שגדלו ואמר נכסי לבני נראה דהבת יורשת והיתום אין לו כלום דהרי בת כשלא יש לו בן כלל ואמר נכסי לבני על הבת קאמר על דרך שהורה מרן בתשובה בדיני כתובה סימן א' והביאה הרב המבי"ט ח"א סימן ק"ב ואף בנ"ד דאיכא יתום שגדלו דהוי כאלו ילדו אין לו כלום. ויש להביא ראיה ממ"ש הריטב"א בחידושי בתרא דף קמ"ג והביאם הרב הנמקי וז"ל והיכא שיש לו בני בנים ואין לו בנים ויש לו בנות ואמר נכסי לבני מספקא לן אי משום בני בנים קאמר או משום בנות ודעת רבותי דמשום בני בנים קאמר שהם ראוים ליורשו ועומדים במקום בנים עכ"ל משמע דדוקא משום שהם ראוים ליורשו אמרינן דעל בני בנים קאמר. הא לאו הכי אמרינן דמשום בנות קאמר וא"כ בנ"ד דיתום שגדלו אינו ראוי ליורשו אמרינן דעל בתי קאמר. ועוד נראה להכריע כן מכח הסברא דהאומר נכסי לבני על הבת קאמר ולא על היתום שגדלו שהרי לשון בני מתפרש על הבת כמ"ש מרן והרב המבי"ט. וגם יכול להתפרש על יתום שגדלו דהוי כאלו ילדו ונמצא דמצד הלשון משמע שפיר אי לבת ואי ליתום שגדלו. ועוד זאת היתה יתירה הבת שהיא ראויה ליורשו לא כן היתום וא"כ שורת הדין דזכתה הבת דתרתי לטיבותא בב"ת יהיה אי מצד הלשון דמשתמע עלה שפיר ואי מצד שהיא ראויה ליורשו. וזו היא כונת הריטב"א בשם רבותיו דסברי דהיכא דאית לה בנות ובני בנים ואמר נכסי לבני דמשום בני בנים קאמר שהם ראוים ליורשו כמדובר וכונתם ז"ל דמצד הלשון משתמע שפיר לבנות כי היכי דמשתמע לבני בנים אמנם יש להכריע דעל בני בנים קאמר דהם ראוים ליורשו והיא הדבר אשר דברנו. ברם עדין צריכין אנו למודעי' היכא שאין לו זרע וגידל יתום בתוך ביתו ויש לו בן אשתו ואמר נכסי לבני בלשון יחיד מי הוא הזוכה אם בן אשתו או היתום שגדלו. ויראה דאם בן אשתו לא נתגדל בביתו היתום שנתגדל בביתו הוא הזוכה שנקרא בנו כדאמרן אמנם בן אשתו כתבו התוספות פ' מקום שנהגו דף נ"ד ע"א דלא מצינו בכל התורה שיקרא בן אשתו בנו וכן כתוב בפסקי תוספות שם וא"כ זה האומר נכסי לבני על היתום שנתגדל בביתו קאמר ולא על בן אשתו דלא מקרי בנו. וכן יש להביא ראיה מתשובת מהר"ם שהבאתי מראש מקדמי אר"ש דעל בן אשתו לא אשכח פתרי דמקרי בנו אלא מצד שנתגדל בתוך ביתו דמקרי בנו ומוכח דאם לא נתגדל בתוך ביתו לא מקרי בנו וכדברי התוס' הנז' וא"כ בנ"ד דבן אשתו לא נתגדל בתוך ביתו לא קאמר עליה אלא על היתום שגדלו דמקרי בנו. ואולם אכתי צריך לברר אם בן אשתו והיתום נתגדלו בתוך ביתו ואמר נכסי לבני לשון יחיד מי הוא הזוכה. ואפשר להביא ראיה מדברי התוספות פרק מקום שנהגו הנז' וז"ל מלמד שבא צבעון על אמו תימא דפרק יש נוחלין דף קט"ז מוכח מהאי קרא דבני בנים כבנים וא"כ מנ"ל שבא על אמו ועוד לא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו והכא אמר דלהכי קרי ליה בנו שנולד מאשתו וי"ל דקרי ליה בנו לפי שהיה בן בנו כדאמרו ביש נוחלין והכא דייק שבא על אמו מדלא כתיב איה שהיה כמו כן בן צבעון ולא כתיב אלא ענה לחודיה ש"מ לפי שהיה נמי בן אשתו של שעיר כתביה קרא הכא עם שאר בני שעיר עכ"ל למדנו מדבריהם דאף דמה שנקרא בנו היינו משום שהיה בן בנו מ"מ לפי שהיה זה בן אשתו כתבי' קרא עם שאר בני שעיר ולא כתיב איה ג"כ אלמא אע"ג דאיה וענה תרוייהו בני בנים כתב ענה לחוד הואיל והיה בן אשתו נמצא דהיותו בן אשתו יש לו עדיפות על בן בנו אחר. ודון מינה בנ"ד דיתום ובן אשתו נתגדלו שניהם בביתו דאע"ג דזה וזה מקרו בנים הואיל שגדלם בן אשתו אית ליה עדיפות מהאחר טפי וכשאמר נכסי לבני לשון יחיד על בן אשתו שגדלו קאמר ולא על היתום שגדלו דבן אשתו אית ליה תרתי שגדלו והוא בן אשתו. ויש לדחות דלעולם לא יש שום עדיפות כלל לבן אשתו שגדלו על יתום אחר שגדלו וההיא שאני דכתב קרא בבני שעיר ענה ולא איה ללמדנו שבא צבעון על אמו. א"נ שאני התם דהעולם היו סוברין שהוא בן שעיר כי כל העם רואים דאשתו ילדתו וכמ"ש הרב מהרש"ל בחכמת שלמה לפירוש דברי התוספו' הנזכר ע"ש. ומ"ש הרב מהרש"א בחדושי הלכות בבתרא דף קט"ו דאימא דשעיר בא על כלתו ע"ש כן מצאתי בתוספות פסחים כ"י משם רבינו פרץ. ונראה דדין זה תלוי לחקור הטב זה המצוה עם מי היתה דעתו קרובה רצוף אהבה אם עם בן אשתו או יתום שגדלו ואין לדיין אלא מה שעיניו רואת אחר זמן הן כל יקר ראתה עיני להרב הגדול מהר"א לפפא בתשובותיו ס' בני אהרן סימן פ"ה שהביא תשובת מהר"ם הנזכר וכתב וז"ל וי"ל דמה זו ראיה וכו' אבל בן אשתו דלא נתגדל בביתו מנין דיקרא בנו ושמא כך היה המעשה דאותו בן אשתו נתגדל בביתו. עוד אפשר דכונת ראיתו היא כיון דמצינו דבסיבה כל דהו קורין למי שאינו בנו בנו א"כ ה"ה והוא הטעם דבסבת אשתו קורא אותו בנו והר' מורי הביא ראיה לדבריו מדכתיב ושם בת אשר שרח ופירש הרמב"ן בשם הירושלמי ושם בת איתת אשר הרי שהיתה בת אשתו וכו' ומצאתי בתוס' פ' מ"ש שכתבו דלא מצינו בכל התורה שיקראו לבן אשתו בנו עכ"ל. והרב ז"ל קיצר בדבריו אבל נראה ודאי דמאחר דהתוספות כתבו לא מצינו וכו' תו ליכא לפרושי דסבר מהר"ם דבן אשתו נקרא בנו אף שלא נתגדל בביתו כמ"ש הרב הנז' לחד פירושא אלא הנכון לומר דמהר"ם אזיל ומודה לדברי התוס' ובנדונו איירי דההוא בן אשתו נתגדל בביתו כמ"ש ברישא. וליכא לאקשויי מתרגום ירושלמי דתרגם ושום איתת אשר שרח דאלמא בת אשתו בתו קרי לה הפך דברי התוספות דיש לומר דשרח נתגדלה אצל אשר ולהכי חשיבא כבתו וכן מצאתי לתוספו' כ"י בנמוקי החומש בפירוש שכתבו דמשום דאשר גדל לשרח בת אשתו לכך נקראת בתו ע"ש באורך. ומהר"י קשטרו בהגהותיו הביא בקצרה כל תשובת מהר"ם הנז' אך הלשון מוטעה בדפוס ע"ש. ומ"ש עוד הרב בני אהרן דיש לגמגם בראיות אלו דלשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד וכיון שכן אפשר דבלשון בני אדם משתנה הדבור ואין קורין בן רק למי שהוא בנו ממש עכ"ל לי ההדיוט אינו גמגום דודאי אם יש לו בנים ואמר נכסי לבני אפי' בן הבן לית ליה כלום ואף דבעלמא בני בנים הרי הם כבני' בלשון בני אדם אין בני בנים בכלל בנים והיינו דמייתי פ' יש נוחלין דף קמ"ג ראיה מנדרים כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל פ"ב סימן ג' אמנם כשאין לו בנים אף שיש לו בנות הרי כתבו הפוסקי' דעל בן הבן קאמר דנקרא בן. למדנו דכשלא יש לו בנים לא אזלינן בתר לשון בני אדם אלא אנו רואים אם זה נקרא מאיזה צד הוי לישנא מעליא. וע"פ זה או קרוב לזה א"ש תשובת מהר"ם וק"ל ועמ"ש הרב שבות יעקב ח"א סי' קס"ט. סימן מ"ב. לשון הרא"ש פ' הגוזל נשאל נשאל דוד ממעלת הרב הכולל כמה"ר מסעוד בונאן נר"ו אחוה דעי בהבנת לשון הרא"ש פ' הגוזל בענין אומן קונה בשבח כלי שהוא קשה ההבנה. תשובה אדוני שאל מילתא דאתי' בספרן של צדיקים וספרין פתיחו נקבצו דיו"ת. ומה מני אשא דעי בהאי לישנא חפרוה שרים עשר"ו במילין עירו"ב פרשיו"ת. ואולם הדבר יצא מפי המלך לית ליה פטר"י על כן באתי דרך קצרה די"ו לכתוב ב' אותיות. בס"ד. ואען ואומר דחזיתיה להגאון מהר"ש בשפתי כהן ח"מ סימן ש"ו עמד בזה ומריש הוה אמינא כי מ"ש הרב ש"ך ס"ק ג' דהרא"ש מספקא ליה ומדברי הטור כאן וברמזים נראה דדעת הרא"ש דאין אומן קונה בשבח כלי ואין זה מוכרח אלא ספוקי מספקא ליה להרא"ש עכ"ד אשתמיטיתי' תשובת הרא"ש כלל י"ב סימן ו' שכתב בהדיא דקי"ל אין אומן קונה בשבח כלי. ואפי' תימא דלענין ממון דוקא אמרה הרא"ש וכמ"ש הרב מהר"ש הלוי ח"מ סימן ד' מ"מ הטור דקאי הכא לענין ממונא יפה כתב דאין אומן קונה בשבח כלי מסכים הולך ברא לגבי אבא כמ"ש בהדיא בתשובה הנזכר. וצופה הייתי מ"ש הרב ש"ך בהאי לישנא דהרא"ש דפ' הגוזל דבדיק לן מר ודחה באמת הבנין דברי הרב מעדני מלך הלא בספרתו אין צורך להעתיק דבריו ע"ש באורך ועתה אמת אגיד כי לי ההדיוט פירוש הרב ש"ך בדברי הרא"ש בכתבן דחיק ואתי מרחיק. כל קבל דנא מ"ש הרב מעדני מלך דכונת הרא"ש דאינה ראיה די"ל דפלוגתייהו בישנה לשכירו' כלומר באופן דלא שייך דין אומן קונה בשבח כלי דהוא שכיר יום. הוא היותר נכון בכונת הרא"ש מכל הדרכים דאמור רבנן דאיכא למימר דכגון זו פשיטא טובא להרא"ש דלא שייך אומן קב"כ אלא בקבלנות ולא הוצרך לפרש. והכי תרגמוה הרב מהר"ש הלוי בתשובה הנזכר והרב שער אפרים סימן קל"ה. הן אמת דיש להרגי' כפי דרך זה דאם כן אזדא לה דחייתו לראית הרי"ף. וכבר הוו בה רבנן. והרב שער אפרים תריץ יתיב דהרא"ש זיל הכא קא מדחי לה דלראית הרי"ף יד הדוחה נטויה דדין קונה בשבח כלי איתיה נמי בשכיר יום. ואם באנו להביא ראי' מהברייתא עצמה כמ"ש הרא"ש דחינן איפכא דדין קונה בשבח כלי ליתיה אלא בקבלנו' והכא איירי בשכיר יום זהו תורף דבריו ז"ל עיין בספרו הבהיר באורך. ואנכי איש צעיר לא נהירא לי חדא דדברי רש"י בקדושין דף מ"ח דמחלק בין שכיר יום לקבלן טעמן ונימוקן עמן ודבריו הם תלמוד ערוך במציעא דף קי"ב וקמא דף צ"ט דאוקימנא ברייתא דטלת למ"ד אומן קונה בשבח כלי כדאמר כל בטשא במעתא אלמא אף למ"ד אקב"ך בשכיר יום אינו קונה בשבח כלי וא"כ היכי דחי הרא"ש לראית הרי"ף במונח דאף בשכיר יום קונה בשבח כלי. ותו מאי קשיתיה על הרי"ף הלא הרי"ף סבר כרש"י אטו משום דהרא"ש מספק' לי' אי בשכיר יום קב"ך דוחה הי'