חיים שאל חלק א פג

ראיה לזה ממ"ש הרב תורת חסד סי' ק"ב וז"ל דההיא דהשולח דרובא מרים ופורתא שרה דנחלקו המפרשים וכו' היינו לפי דאיכא התם רובא ופורתא אבל כשאין שם אלא איש או אשה פרטית שקורא לה שם אחר שלא הוחזק' בהא ודאי בטל היחיד במיעוטו כדמוכח מהא דאמר אביי פ' גט פשוט וכו' וא"כ בנדון הרב מורי ז"ל שהיא לא היתה עונה לאמה ודאי היתה מקפדת שלא להחזיק עצמה באותו שם עכ"ל וכ"ש בנ"ד דאביה לפעמים מועטות עלתה על דעתו וכשראה שלא ענתה חזר בו וקראה בילייא ודאי שם שרה לא הוקבע כלל ולא שייך בזה נשתקע ותא חזי כי אחיה גדול לא ידע מזה כלל וגם בכתובתה כתוב בילייא ובעלה ושכנותיה גם הם לא ידעו משם שרה כלל ובזה יודה הרב מהרח"ש רבו של הרב הנזכר בתשו' סי' יו"ד דהתם היה כתוב בכתובתה שם סול ויש לצדד בדברי הרב מהרח"ש ועמ"ש הרב גט פשוט ס"ק צ"ב דף קי"א והרב דברי אמת בקונטריסים דף ק"ה והרב דבר משה א"ה סוף סימן נ"ו ויש לעמוד קצת בדבריהם ואין הפנאי מסכים אמנם יראה דבנ"ד לדעת כל הרבנים הנז' מה לנו ולשר"ה הזאת ואין לכתוב כי אם בילייא ותו לא ועיין בתשובת הרדב"ז. (ט) מה שנוהגין לכתוב בקושטנדינה ודכוות' דיתבא על כיף ימא רבא ובמקומות אחרים כותבין על כיף ימא כתב הרב גט פשוט סימן קכ"ח ס"ק מ"ו דדבר זה תלוי בפלוגת' דרבוואתא ה"ר יונה והרא"ש בא"ח סימן רכ"ח בברכת רואה הים ע"ש באורך והרב דברי אמת בקונטריס י"א סימן י"ד כתב דברי הרב ג"פ ואח"ך כתב ותימה לי דהרי בעל ה"ג כתב דים הגדול ים של אינגליטירה וכו' ומצאתי במדרש רבה קהלת ר"א בן שמוע הוה מטייל על כיף ימא רבא והיינו על חוף ימה של א"י וזו ראי' חותכת למנהגנו עכ"ל ויש לדחות דפלוגתא דרבינו יונה והרא"ש הוא אם חכמים במטבע הברכות קורים לים שעוברים בו לא"י ים הגדול או לא דלשון הברכה צריך להיות מבורר ומדוקדק וכן דקדק בדבריו הרב גט פשוט זה פעמים דסבר הרא"ש דלשון חכמי' במטבע הברכות ים הגדול אינו רק אוקינוס ע"ש ומעתה מה יוכיח הוכח מדאיתמר בי מדרשא על כיף ימא רבא אימור דלישנא דקרא נקט דכתיב ים הגדול ולא תקשו ממדרש קהלת הנז' ע"פ שלח לחמך ע"פ המים דקאמר ראב"ש הוה מטייל על כיף ימא רבא שהוא ים ארץ ישראל לדברי הרא"ש דהרא"ש לא קאמר אלא דבמטבע הברכה כיונו לאוקינוס. וכפי דעת הרא"ש סבר הרב ג"פ דבגט שאנו מדקדקים הרבה אין לומר ימא רבא כל דיש ים הגדול דפי' אוקינוס דוקא וכפ"ז אזדא ליה ראיתו של הרב הנז'. ומה שהביא מהלכות גדולות לא חזינא כהאי סימנא בהלכות גדולות אלא מביא דברי ר' יהודה דעל הים הגדול ותו לא. וכמדומה שאגב שיטפיה נתחלף לו להרב ז"ל ס' התרומה בבעל הלכות גדולות דלשון זה שהביא הוא לשון ס' התרומה סימן רמ"ב גבי שבת אם רוחצין בים הגדול והביאו הרב מגן אברהם סימן רכ"ח בדין זה של ברכ' הים ע"ש שהוא קרוב ללשון שהביא הרב דברי אמת בשם בה"ג. וכונת תמיהת הרב דברי אמת נראה שהיא דכיון דהרב התרומה והרא"ש סברי דהוא ים אוקינוס א"כ איך פסק מרן בש"ע א"ח סימן רכ"ח כרבינו יונה ועל דעתו כותבים בגט אכיף ימא רבא כמ"ש הר' ג"פ הא הוא יחיד לגבי סה"ת והרא"ש. וראיתי להרב מהר"ר יעב"ץ בספרו לחם שמים פ"ט דברכו' ובספרו מר וקציעה סי' רכ"ח דפשיטא ליה דהרמב"ם סבר כרבינו יונה ומשו"ה מרן פסק כהרמב"ם ורבינו יונה והאריך בזה עש"ב ולא ידעתי מהיכן מוכח דהרמב"ם סבר כרבינו יונה ואדרבא פ"ח דפרה בפירושו כתב דים הגדול הוא ים המקיף וא"כ הוא אוקינוס וכבר הרב דברי אמת הביאם. ומ"ש עוד הרב הנז' דמ"ש ס' התרומה אינו לא כרבינו יונה ולא כהרא"ש ע"ש בלח"ש. ובספר מר וקציעה הסכים דסה"ת הוא כרבינו יונה וכונתו לים אשכנז דאתריה דמר הוא ומעין דוגמא נקטיה וכ"ש הים שעוברים לארץ ישראל ע"ש באורך. ועמו הסליחה כי הרב התרומה כתב הסובב ארץ אינגליטירא כדאיתא בתחילת ס' יוסיפון עכ"ל והרואה יראה שם בריש ס' יוסיפון כתב דברטיניא על נהר לירא ושופכים מי סינא ולירא בים אוקינוס הוא הים הגדול עכ"ל וידוע דבריטיני' הוא אינגליטירה וסינא הוא נהר צרפת כמ"ש קודם דצרפת על סינא ע"ש וא"כ מבואר דהרב התרומה סבר כהרא"ש. ומה שדחקו להרב הנז' מהגיאוגראפיאה צ"ל דסובב ארץ אינגליטירה דקאמ' סה"ת לאו דוקא. עוד ראיתי להרב הלז' בלח"ש אייתי מתניתין בידיה מאי דתנן פ"ה דמכשירין משנה ז' ראיה ברורה לרבינו יונה המוליך ספינה לים הגדול לצרפה והרב תי"ט עצמו כתב שם תנא בא"י קאי והתם באותו ים רגילין בכך והוא פשוט שאין כונתם על ים אוקינוס דוקא עכ"ד אינה ראיה וליכא לאקשויי מינה להרא"ש דמדברי הרב תי"ט למדנו שאינו מנהג פשוט להוליך הספינה לים לצרפה וא"כ אמר לך הרא"ש דלעולם ים הגדול דהתם אוקינוס הוא ונקט הכי דבאותו הים היה מנהגם בכך. אמנם כפ"ז יש להעיר על הר' תי"ט דהוא האריך להשיג על מרן שלא פסק כהרא"ש כמ"ש בל"ח ורמזו בהשמטות בסוף התי"ט. ברם על פי מש"ל דאין ראיה ממדרש קהלת גם זו אינה ראיה דודאי ים שעוברים בו לא"י הכתוב קראו ים הגדול ושפיר תני תנא התם פ"ה דמכשירין על ים זה ים הגדול. אך סובר הרא"ש דלענין ברכה לא ייסדו אלא על ים אוקינוס כמש"ל. איברא דראיתי בתרגום המיוחס ליונתן פ' מסעי דכתיב בגבולי א"י וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול שתרגם ותחום מערבא ויהוי לכון ימא רבא אוקינוס ותחומיה הינון מי בראשית עם מיא קדמאי דהוון בגויה וכו' ע"ש ומביאו רבינו בעל הערוך ערך אוקינוס וז"ל וגבול ים והי' לכם הים הגדול וגבול תרגום אוקינוס ימא רבא הוא אוקינוס עכ"ל ומזה מוכח דלעולם ים הגדול הוא אוקינוס ועל שמו נקרא הים שעוברים בו לא"י לפי שמחובר עם אוקינוס ולפי זה שפיר פסק מרן סימן רכ"ח דמברכין ברכת הים הגדול בים שעוברין בו לא"י ושפיר כותבין בגט על כיף ימא רבא. (י) מדינא אין סדור הגט ונתינתו טעון בית דין וכמ"ש בש"ס בתרא דף קע"ד ע"ב ובערכין דף כ"ג אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש וכ"כ מרן בב"י דאין צריך ב"ד סוף סימן קל"ו וכ"כ מור"ם סימן קנ"ד בסדר הגט. אך בתרגום המיוחס ליונתן פ' תצא כתוב ויכתוב לה ס' תרוכין קדם בי דינא וראיתי בס' אורים ותומים ח"מ סי' ט' בתומי' סוף ס"ק ב' כתב דמזה נתפשט להצריך ב"ד בגט ע"ש ושמענו מפי מגידי אמת דהיו רבנים דכל אחד בעירו מסדר הגט הוא לבדו. אמנם ברוב תפוצות ישראל נהגו לסדר הגט בב"ד של ג'. אמנם נראה דלא נהגו כן משום הכתוב בתרגום הנז' דודאי אין לחוש כיון דבתלמודין קאמר איפכא. ואעיקרא כבר כתבנו במקומות אחרים דאין זה התרגום מיונתן. ולא חשחין אנחנא ליה נגד הש"ס והפוסקי' אמנם יען הלכתא רבתי לגיטין ורבו דקדוקיהן נהגו שיהא בב"ד. ויש מקומות שנהגו לאסוף רוב חכמי העיר הבקיאים. וכבר נטו ללו"ן רבני עה"ק חברון על מורינו הרב מהר"א יצחקי בבחרותו על שלא הזמין שאר חכמי העיר לגט כמ"ש בס' אורים גדולים ע"ש. ומה שהביא עוד בס' אורים ותומים דמהתוס' בקדושין דף ט' ע"א ד"ה הא לא דמי האי שטרא מוכח דבעי ב"ד שכתבו דגט הבעל כותבו בב"ד. לא שמא מתיא דהרואה יראה דתיבת בב"ד שכתוב בתוספות אין לו ענין ומוכח מדברי מהרש"ל ומהרש"א דלא גרסינן ליה ע"ש ודוק (יא) מעשה בחתימת גט אשר בשם ישראל נראה זבוב אשר בקצה יוד העליונה שבאלף ומשך וחיברו לגוף האלף. והנה משך זבוב כתב מור"ם סימן קכ"ו דין ט"ו דלא ימחוק וחק תוכות פסול אפילו בחתימת העדים למאן דאמר וכמ"ש הרב גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק י"ח. והגם שכתב הרב בית שמואל בשם הט"ז ס"ק י"א דאם בחתימת העדים אירע טעות באיזה אות מותר אפי' לכתחילה למחוק כל האות ולכתוב על המחק. וגם פסק מרן סימן ק"ל דין ו' דבעדי מסירה כשר. (ועיין בכרם שלמה א"ה סימן נ"ב ותורת חסד סימן ק"ו ודבר משה סימן ע"א אות י"א ודברי אמת קונט' י"א סימן ך'). עם כל זה יש להחמיר כשאינו שעת הדחק ומקום עיגון. (יב) שוב מעשה שנפסלה חתימת העד הראשון ויש מי שרצה לומר דיחתום הוא עצמו תחת החתימה ראשונה ותחת השני חתימות יחתום העד השני ויש מי שפקפק דכתב מהר"ם אלשיך סימן מ' דשרט שריטות בהרחיק שיטה אחת פסול. והגם דנראה דאין לפקפק מצד זה ומה גם דהר' ש"ך בח"מ סי' מ"ה חולק ע"ש מ"מ לא יעשה כן וכל שאינו שעת הדחק ומקום עיגון יכתוב גט אחר ועמ"ש האחרונים ודוק כי קצרתי. (יג) גט שליח הולכה שאין כותבין בו שם מקומה וכתב הסופר וכל שום וחניכא וכו' דאית ליכי ולאתריכי נסתפקו אם יש לפוסלו מפני שכתב ולאתריכי כיון שאין כותבין מקום עמידתה והעלה הרב המובהק מהר"ר יהושע זיין בתשובה כ"י הלכה למעשה להכשיר והסכימו עמו הרבנים המו' מהר"ר בנימין מעלי הכהן ומהר"ש אלגאזי זלה"ה ועמ"ש הרב גט פשוט סי' קכ"ו ס"ק ל"ח בכתב בגט בן אנוס ולאבהתי. (יד) כתב מרן סימן קנ"ד בסוף סדר הגט דין פ"ז ויקרענו שתי וערב. וכן כתבו כל הגדולים בסדרים. וראה זה חדש שמצאתי להרדב"ז בתשובותיו כ"י סימן ב' אלפים ש"ד וז"ל מה שנהגו לחתום עדים בגט אף דקי"ל עדי מסירה כרתי ועתה אין הגט עומד לראיה דהא קרעינן ליה כתב מהר"ר ישראל משום דכמה סתמי כר"מ יש לנו לצאת ידי סברתו ולתקוני לר"מ. ואינו מתישב דא"כ הי"ל לחוש לכל דברי התנאים והאמוראים ולתקן הגט לדעת כלם וכי תימא משום דמוקמינן כמה סתמי כר"מ אי איתא להאי טעמא הו"ל למפסק כוותיה לגבי רבי יהודה או לגבי ר' יוסי ואפילו לגבי ר' שמעון לית לן הלכה כמי אלא הטעם דאף דקרעינן ליה לגיטא היינו לגלות שהגיע ליד האשה ונתגרשה בו וב"ד קרעוה וקרע שאינו שתי וערב אבל לעולם עומד לראיה שהרי אין משליכין אותו לאבוד אלא שנותנין ביד האשה קרוע לשמרו או מונח ביד ב"ד לראיה ואף שנקרע לא נפסל מלקחת ראיה שאם ימות אחד מעדי מסירה או ילך למדינת הים ויערער הבעל ויאמר לא גרשתיה תוציא הגט אשר בידה או ביד ב"ד שיש עליו עדים ואף שהוא קרוע אינו קרע ב"ד וכן נהגתי לקרעו לארכו לבד. ותו איכא טעמא לדעת קצת פוסקים שאם נתנו בעדי חתימה שלא בעדי מסירה שהיא מגורשת דיעבד ואם אין בו עדי חתימה אינה מגורשת כלל ואיכא משום תקנת עגונות אם עבר וגרש בלא עדי מסירה וטעם א' עיקר שהוא אליבא דכ"ע עכ"ל בקצור. עין רואה דמנהג הרב ז"ל לקרעו לארכו לבד. ומה שהקשה על הרב תרומת הדשן דא"כ הי"ל לחוש לכל דברי וכו':