חיים שאל חלק א עט

דשם טורייה אינו שם בפני עצמו ולא איתי אנש ביום הולדת בת היתה לו זה שמה אשר יקראנה טורייה. אבל הוא שם געגוע וחיבה. או כי יקרא אשה אחת מהמשפחה נקראת בשם הילדה והאשה ההיא נפטרה במבחר ימיה מפני עגמת נפש קורין לילדה זו הנקראת בשמה טורייה. ונתבר' לנו בנ"ד דאשה אחת ממשפחתם נקראת אסתר ונפטרה בקצרות שנים וילדה זו המתגרשת עתה נקראת על שמה. ומפני עגמת נפש קראוה תכף טורייה שנולד' בחנוכה על שם הנרות ומיד נשתקע שם אסתר לגמרי דאי קרו לה על שמה הראשון אין אסתר מגדת ומפרק הליד' עד האידנא נשתקע שם אסתר לגמרי. גם ידענו דשתי נשים ששמן איסטריליא קראו בשמותן טורייה באופן דנתברר דשם טורייה אינו קצור לא משם אסתר ולא משם איסטריליא רק הוא שם דבר בפ"ע. ואינו שם גמור רק לגעגוע או נסיבה כמו שנאמר קורין לה טורייה והנה ידעי רבנן הלא זה הדבר נאחז בסבך בין שיני אריות וסלע המחלוקת מאזרי זיקות היכא דנשתקע שם ראשון דלדעת מרן וסיעתו אין לכתבו כלל ולא עוד אלא דכתב מרן בב"י סימן קכ"ט גבי חיים דמתקרי ביבאנטי ונשתקע שם חיים דאם כתב חיים אינה מגורשת וכן כתב הרב הלבוש דגיטא מפסיל. ואע"ג דהרב מהר"ש הרב המחבר ס' שמות בתשובתו שהביא שם כתב דמרן חזר בו ממ"ש בבית יוסף כבר כתב הרב מכתב מאליהו דמי ישמע לעשות מעשה בדבר שמרן כתב דאינה מגורשת. וכל קבל דנא לדעת הרב מהרח"ש ודעמיה ניתן ליכתב. ופלוגתייהו במשמעות דברי הקונטריסין כידוע. וכבר כתבו הרב גט פשוט והאחרונים דצריך לחוש לדעת מהרח"ש ולתת שני גיטין. ומודעת זאת דבארץ הצבי ובארעא דמצרים הנהיגו כת הקודמין שלא לתת שני גטין כידוע. א"כ איפה נובין ונדון משפט נבחרה לנו בנ"ד. והנה השינוי הזה משם אסתר לטורייה הוא שינוי גמור ואינו לסיבה קלה כמ"ש הרב גט פשוט דהכא כיונו לעקור השם העיקרי לגמרי משום עגמת נפש. ולפום ריהטא היה נראה דכל כי הני מילי לא שייכי בנ"ד דאי פליגי רבוואתא בנשתקע שם ראשון אי כתבינן ליה ולהחמיר לתת שני גטין או שלא לחוש וקמא בטיל היינו בשני שמות מוחלקין כראובן ושמעון יהיו דכיון דשם שני שם גמור הוא והאיכא איש או אשה בעל השם ההוא לבד לא משגחינן ולא אזלינן בתר שמא קמא עקו"ר היה לגמרי. אמנם בנ"ד שם טורייה נתברר דאינו שם גמור ואשה בכל אלה לא משכחת לה דיקראוה בעת לדתה שם זה לעיקר שמה רק שם זה הוא לגעגוע וחיבה או מפני סיב"ה כי צרה קרוב"ה אשר תשא את שמה נבק"י לעולמה ונהי דנשתקע שם ראשון מ"מ כאשר ירדוף הקור"א בשם זה ידע דאין זה עיקר ושם טורייה לא יקרא שם גמור רק אית לה שם עיקרי ובכי הא לכ"ע ניתן ליכתב. וכ"כ בהדיא הלכה למעשה הרב פמ"א ח"ב סימן ל' באשה דעיקר שמה לונא ונקראת בו"גה ונשתקע שם לונה הורה גבר לכתוב לונה המכונית בוג"ה וטעמא טעים לחלק יצאת בין שני שמות גמורין לבוג"ה דהוא שם געגוע. וכיוצא בזה סבר לה מר מורינו הרב מהר"א זאבי בשם מרדכי ואימרידיך דיכתבו מרדכי המכונה אימרידיך כמ"ש בזרע אברהם ובספרו הבהיר אורים גדולים וכ"כ הרב מהר"י זיין בספר פרח שושן שהביא דעות הפוסקים בנשתקע השם וכתב לחוש לכל הסברות אך חילק היכא דשם שני געגוע וכיוצא דיכתבו פ' המכונה פ' והביא ראיה מדברי מהרד"ך בשם גיות ע"ש. גם גדול המורים הרב מהר"ם ן' חביב בעזרת נשים בשם בולה אע"ג דמר ניהו חייש לכל הדעות בס' גט פשוט להורות נתן דיכתבו פ' המכונית בולה מאחר דהכל יודעים כי בולה לא מן השם הוא. ואולם יש לעמוד בזה ולפום ריהטא זו היא שקשה על רבנן בתראי הנז' דכיון דהא דחיישי' בנשתקע שם ראשון לכתוב שני גיטין ולא כתבינן שם ראשון דמתקרי שם שני ותסגי בחד היינו לצאת ידי חובת דעת עליון מרן ז"ל וסיעתו דס"ל דאי כתבינן שם א' שנשתקע בגט הגט פסול ומאחר שכן מה טיבו של חילוק זה אחרי דראינו למרן דלא מחלק בהכי שהרי בחיי' ביבאנטי ונשתק' שם חיים דכ"ע ידעי דביבאנטי אינו שם בפני עצמו אלא הוא פירוש שם חיים ולמי שנקרא חיים קורין לו ביבאנטי בהא כתב מרן דאם כתב שם חיים אינה מגורשת ויליף לה מדברי הקונדרסים גבי שרה ונקראת חנה. ואם דעת מרן לחלק בכה"ג מאי מייתי משתי שמות חלוקי' לחיים ביבאנטי. ואף אם נפשך לו' ולחלק מחיים ביבאנטי לנ"ד ולנדוני הרבנים הנז' מ"מ אודי לי מיהא דלפי החילוק הנז' יש לחלק בין שמות גמורים לחיים ביבאנט ואי מרן סבר לחלק בכיוצא בזה מאי מייתי מדברי הקונדרסי' שהם בשמות גמורים לחיים ביבאנט אלא מוכח דמרן לא סבר לחלק בהכי ואפילו שם ופירושו שם וכינויו כל דנשתקע שם ראשון ולא קרו ליה אלא בשני אי כתיב קמא בגט מפסיל אפי' דהשני פירוש או כינוי. והכי חזינן להרב מהר"ם ישראל בס' משאת משה ח"א סימן ח"י דירד לחלק בנדונו ברחל מכונית קומפראדה כחילוק הנז' מדעת עצמו ותבריה לגזיזיה מדברי מרן הנזכר אלא שלא ביאר כל צרכו. גם הרב מכתב מאליהו דף נ"ב ע"ד הוכיח מדברי מרן הנזכר כדבר האמור גם בתשובה שבס' שמות דף ק"י מייתי ממהר"ם מינץ ברחל המכונית טוקיל להצריך שני גטין. וכבר על מבוכה זו ישב גדול דורנו הרב דברי אמת בקונטריס י"א סי' יו"ד ובזרועו יקבץ מערכה מול מערכה וכתב דבקושטנדינא אף בכנוי כל שנשתקע שם ראשון כותבין שני גטין. (ואחרי כתבי ראיתי להרב גט פשוט ס"ק פ"ז שכתב דביבאנטי שם העצם וכ"כ הרב גנת ורדי' סימן כ"ג דשמות לעז זמנין דקרו ליה משעת הלידה וצריך להתישב בזה גם לעיין במ"ש מורינו הרב בתי כהונה ח"ב סימן ל"ו ומ"ש בסופו. אמור מעתה באתרין דלא נהגינן לכתוב תרי גיטי סמא בידן דעבידנא כמה זמני עובדא והיא הוראת הרב מהרימ"ט באבגלי דאיכא למיחש שמא נקראת אביגיל ולא אתנו יודע וגם היא לא ידע' דיכתבו אנת אנתתי דמתקריא אבגלי ובאומרו דמתקריא שם רמז דיש לה שם אחר. אמנם גדולי הדורות רבו עליה ומקהו אקהייתא על תקנת מהרימ"ט דאנחת לן אי שמה אביגיל אבל אי אין לה שם כי אם אבגלי ותו לא ממשמע שנאמר דמתקריא אבגלי מוכח דיש לה שם אחר וא"כ אין זו המתגרשת דלית לה שם אחר כלל. ואני בעניי אמרתי דכונת הרב מהרימ"ט דלשון אנת אנתתי דמתקריא אבגלי אינו מחייב דיש לה שם אחר אלא יש במשמע נמי דספיקא הוי אם יש לה שם אחר ומשו"ה קאמר דמתקריא דזה ודאי דמתקריא אבגלי. ויש סמך לזה מההיא דאמרינן בריש קדושין דתניא נתן הוא ואמר הוא מקודשת נתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת ופריך דיוקא אדיוקא דמרישא משמע דוקא נתן הוא ואמר הוא מקודשת הא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת ומסיפא משמע איפכא ומשני נעשה ואב"א נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי וחיישינן מדרבנן ופסקו הפוסקים כשינויא בתרא. למדנו דזמנין דדיוקא אינו ודאי אלא ספק ועל דרך זה אמרינן בכמה דוכתי בפלוגתא לא קמיירי. וכיוצא בזה רגילי הראשונים לומר דלא תידוק בש"ס דהחלוקה מבחוץ אפשר דמספ"ל ולא פשיטא ליה ולהכי נקט החלוקה אחרת. (וכמה זמני כתבו ז"ל הכי ובההיא שכתב הר' מש"ל סוף ה' אבל שכתב דס' יראים והה"מ נקטי ישראל משום דבגוי מספ"ל ע"ש וכהנה רבות בספרן של צדיקים ראשונים ואחרונים). ואף אנו נאמר מעין דוגמא דהא דקאמר אנת אנתתי דמתקריא אבגלי היינו דודאי מתקריא אבגלי ולא תדוק דיש לה שם אחר ולא מתקריא ביה אלא אימא דמתקריא אבגלי ודאי אבל שם אחר מספקא לן אי אית לה ואינה נקראת וכתוב דמתקריא אבגלי דזה ודאי לאפוקי דמספ"ל בשם אחר אי אית לה ואינה נקראת. ותכל תלונות גדולי הדור מעל הרב מהרימ"ט ובכל זאת אפשר לומר דטעם הגדולים דחלקו על הר' מהרימ"ט הוא דאיברא דיש לפרש דהשם אחר לא ברירא לן אי אית לה. אמנם יש לחוש להמון העם וקצת יודעים דיסברו דהכונה דיש לה שם אחר ונשתקע והם ידעו כי זה שמה מעת הלידה הוא ולא אחר ויאמרו דאין זו גט של זאת אבגלי דלאו כ"ע יעמיקו ויפרשו פירושים ואנן בעינן שיהי' ניכר לכל מתוך הגט שזו המגורשת ואמטול הכין הוראת הרב מהרימ"ט עיילוה אצ"ל אלו'"ני מור"י הוראות ולא קבלוה. ברם מבואר נגלה דכל זה אינו אלא בנדון אבגלי ודכותיה דאפשר דלא יש לה שם אחר מעולם אלא אבגלי אבל כשיש לה ודאי שתי שמות כנ"ד באלו אמרו לסמוך על הוראת הרב מהרימ"ט וכמ"ש הרב גט פשוט ס"ק צ"ז. והגם דהרב ג"פ ברישא כתב לה בדרך אפשר ובאותו סעיף עצמו הלכה זו העלה בנשתקע לכתוב דהוה מתקרי. ושוב בש"מ ששינו שמו ועדיין לא נודע כתב לכתוב כדברי מהרימ"ט הדבר מבואר דהרב ג"פ לא הי' סומך כל כך על הוראת מהרי"ט ודעתו ז"ל דלכתוב דהוה מתקרי עדיף טפי כהוראת הרב מהריק"ש ומשום הכי בנשתקע שם ראשון אף דברישא כתב כמהרימ"ט בדרך אפשר. אח"ך להלכ' כתב תקון דהוה מתקרי דברירא ליה אלא דבש"מ ששינו את שמו ולא נודע דלא שייך תקון דהוה מתקרי דחיק ומוקי אנפשיה לכתוב כהוראת מהרימ"ט. אכן הרואה יראה דתקון דהוה מתקרי יש לפקפק בו וכבר כתב הרב הגדול מהר"ר אברהם סכנדרי בתשובה כ"י הביאה הרב פרח שושן דבדיעבד דוקא אמרה מהריק"ש. גם מורינו הרב זרע אברהם והרב מטה יוסף קראו ערער על זה וכמ"ש ה' פרח שושן. כל קבל דנא הוראת הרב מהרימ"ט הלכ' רווחת וכל גדולי אחרוני זמנינו נשתמשו בה הלכ' למעשה בדאיכא תרי שמי או שם וכינוי ודאין וכמבואר בזרע אברהם ומשאת משה וכן הסכימו רבני קושטנדינ"א כמ"ש בס' מטה יוסף ח"א א"ה סימן א'. וכן נעשה מעשה וציוינו לכתוב אנת אנתתי דמתקריא טורייה כי משפט כתיבת שם זה בערבי כן הוא בב' יודין וה"א בסוף כמו שאמרו הבקיאין בלשון ערבי. (טז). יאקותה. כן הוא משפט כתיבת שם זה בלשון ערבי כנודע אצלנו מפי בקיאים בכתב ולשון הנזכר. והגם דבס' שמות כתב משם הרב מהרימ"ט יקוטא וכתב הרב גט פשוט ס"ק ק"ל כי כן משפטו חסר אלף וכתב דהסופרים נהגו לכתוב בתיו וכן הוא במהריק"ש מ"מ עדיף בטי"ת ע"ש ובס' דבר משה סימן ע"ב אות כ"ב כתב משם מהר"י פולאק באלף וטית ע"ש. העיקר