חיים שאל חלק א עז

אין לכתוב אבו יצחק וסגי בשמו העיקרי ע"ש. והכא בנדון שלנו דהמתגרשת מברכין אותה בכל שבת במדרש בעלי בתים שהיא מתנדבת להם איזה נדבה ורבים מעמי הארץ נקבצו באו אג: אסי"פה לדעת חכמה ומוסר ושם מברכין לה בשם רחל לבד נראה דזה הוי כענים ס"ת דכתב הרב הנז' דכיון דבס"ת קורין לו בשמו סגי בהכי וה"נ דכוותא בנדון שלנו. ועדיף טפי דהכא בנ"ד מדכרין ומברכין וזאת הברכה מידי שבת בשבתו. ואלו בעלית ס"ת אלמלא זכו פעם אחת בחודש דים. ומהמון ישראל אין קריאת הגבר מגעת לשלש או ארבע חדשים. וכבר מצינו להרב מהר"ם די בוטון בתשובותיו סי' ט"ל דחשש בנדונו דהי' שמה שיניי ורולה וכתבו שרה דמתקריא שינייורולה דמברכין לה בבית הכנסת של נשים בשם שינייורולה לבד והוצרך לתת טעם דמה שמברכין אותה כך היינו משום דהכי קרו לה כ"ע ע"ש הרי דחש לה רב למה שמברכין אותה בב"ה של נשים ופריק לה. וק"ו הדברים בנדון שלנו דנדון הרב נראה דנשים מברכות אותה. לא כן הכא בקהל רב במקהלות ברכו אישי ישראל דודאי מסתברא דדמי לעלית ס"ת. ותו דנראה מדברי הרב תרומת הדשן סי' רל"ג דטעמא דעלית ס"ת מילתא היא היינו משום דהמגרש מחזיק עצמו בשם זה וז"ל בכל ספקות השמות תלוי בחתימתו או בעליתו לס"ת דבהא תניא מילתא בכל ספקות השמות דאין לנו אלא שם שהוא מחזיק לעצמו עכ"ל וכן הסכים הרב שמות גטין בשם גרשם דאין לנו אלא שם שהוא מחזיק לעצמו ודחה דברי הרב דמשק אליעזר ע"ש באורך וא"כ בנ"ד פשיטא דהא דמברכין אותה במדרש הנז' הוי מעין דוגמא לעלית ס"ת דמידי הוא טעמא אלא שם שהחזיק הוא לעצמו שיקראו אותו בו הכא נמי בנדון שלנו המברך אותה על פה הוא מברך אותה בשם רחל וא"כ אין צריך לכתוב בגט אלא שם רחל: ועוד דמספר כתובתה נלמוד שכתוב בה רחל לבד. איברא דחזה הוית בספר דברי אמת שנדפס מחדש לגדול דורנו הרב המופלא מהר"י בכ"ר דוד זל"הה שכתב בקונטריסים דף ק"ה ע"א שהוכיח דאין ראי' מהכתובה מהשם הכתוב שם ואין בו מועיל והביא הרב ז"ל ראי' ממעשה רב דעבוד עובדא גדולי הדור בעיר קדשנו ירושלם ת"ו והביאו הרב גט פשוט ס"ק ס"ז דף ק"ה ע"ב דאשה שהיו קורין לה גימא וככתובתה כתוב שמחה לא השגיחו כלל בכתוב' וכתבו גמא ע"ש ואשתמיטיתיה להרב ז"ל מ"ש הרב גט פשוט עצמו דף קכ"א ע"ג ס"ק קל"ב דשם מייתי נמי האי עובדא ושם נאמר דשאלו לסופר למה כתב שמחה ויהי כמשיב שכך נראה בעיניו ד"גימא הוי שמחה ע"ש (עמ"ש לקמן בס"ד). ומאחר שכן מה יוכיח מהך עובדא. ואדרבא הויא תיובתיה דאלמלא לא הוה קמן הסופר או לא השיב כך היו למדים מהכתובה. ואין לומר דאכתי איכא ראי' דהרי מצינו דהסופר בכתובה ההיא באין מבין כתב שמחה בלי טעם וריח. וא"כ אין ללמוד מהכתובה כי לא מן הש"ס הוא ובבלי דעת הסופר כתב כפי העולה על רוחו. לא היא דמסתמא לא מחזקינן לספרי טועים ואדרבא אמרינן סתם ספרי שמינום ב"ד או ראשי העיר גמירי ודייקי ושאני התם בההוא עובדא דהסופר ההוא מרע נפשיה ועלובה עיסה. ואה"נ דמשם למדנו דאם הסופר לפנינו הלא טוב חקור דבר מה ראה ומה הגיע אליו לכתוב כך. ואם נפשך לומר דהגם דכתבו קצת מאחרוני זמנינו להוכיח מהכתובה היינו כשם שנסתפקנו באותיותיו או כיוצא או הוכיחו וישימו הסני"ף מספר כתובתה. אמנם בנ"ד לאחזוקי שמא אצטריכנא יש להשיב דגם לזה יועיל דהחזן וכל העם הנמצאים בשבע ברכות ידעי דשמה כך הלא ברחל וזה ימים מועטים דנשאת ועיין תשובת הרדב"ז שהביא הרב עזרת נשים בשם עבד אללה וגט פשוט ס"ק פ"ז וא"כ אין צריך לכתוב כי אם רחל. ותו דהרי כתב מרן דין י"ט דלא נהגו לכתוב לא כהן ולא לוי ולא שום כינוי אלא פב"פ וכל שום וכו' והגם דהרב כנסת הגדולה הגהת ב"י כתב על דברי מרן בבדק הבית והרב המבי"ט דהא דכהן ולוי על האבות מיירי ולא על המגרש עצמו ע"ש ליש"רי לן מר דלשון מרן בש"ע מוכח דעל המגרש קאי וכ"כ הרב גט פשוט ובשגם כתב הרב גט פשוט דהשתא נהגינן לכתוב כינוי כגון קומפראדו וכו' מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דלא מצינו אלא בכנויים שמכנים להמגרש עצמו אבל בנ"ד דהוא כנוי על שם בתה גרע טפי מקומפראדו ו"גיליבי וכיוצא. וגרע טפי מכנוי משפחה דלא עבדינן ועמ"ש הרב גט פשוט ס"ק פ' ובעזרת נשים דף י' ע"א. וא"כ נראה דבנ"ד אין לכתוב כי אם רחל לבד. ואין לכתוב כנוי אם לולו כלל. ועד ממהר דזה רגיל בין המסתערבים הרבה לקרות אבו פ' ואם פ' ולא חזינא לרבני מצרים ולרבני ארץ ישראל דהעלו בספריהם דיכתבו כנוי בזה. וכן לא ראיתי לרבני קושט' ושלוניקי בזכרוניהם ותשובותיהם שכתבו כאשר קראו שם לאיזה אדם תאכשאוגלי או ייאגני"אוגלי וכיוצא דיכתבו כנוי זה הגם שיש לחלק. ועוד נשאתי ונתתי הרבה גם את הכל נאבד. והרציתי דברי לפני גדולים מבעלי הוראה והסכימו עמדי וכן עשיתי מעשה בחברת הב"ד י"ב ונכתב בנ"ד אנת אנתתי רחל לבד. ועל דבר שם "גודיקא ראיתי להרב מהר"י קשטרו ולהרב מהר"ם ן' חביב שכתבו לכתוב ג"ודיכא. וזה לשון מהרמב"ח בעזרת נשים גודייכא גודיכא שם זה הוא ספרדי והוא שם לעז יהודית ובקונט' מהרי"קש כתוב "גודייכא בשני יודין ופה ירושלם יש נשים נקראות גודיכא ביוד אחד והוי כההיא דפ"ק דמגילה חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים והברת לשוננו בשם זה לכתבו בכ"ף ולא בקו"ף עכ"ל הראת לדעת דהרב מהרי"קש בהסכמת בית דינו והר"ב מהר"ם ן' חביב כך לימדונו לכתוב גו"דיכא אלא דמהרי"קש כתב בשני יודין למי שנקראת כך ובנ"ד דנקראת גו"דיכא ודאי לכ"ע נאמרה ליכתב ביוד אחת כמ"ש מהר"מ ן' חביב בעזרת נשים הכא ובשם ביין וינידה מההיא דפ"ק דמגילה. ושם בשם ביין וינידה האריך בגט שנשלח מבילוגראדו לבודון ונחלקו הרבנים והוא הכריע ע"ש באורך. ובעיני יפלא דלא זכר שר גופא דעובדא ונהפוך הוא בהסכמת הרבנים לפי סברתם ובהסכמתו כמבואר בשו"ת שער אפרים סימן קי"ח ובשו"ת עדות ביהוסף ח"א סי' נ"ב ג"ן ד"ן ובחתימת מהר"ם ן' חביב עצמו שם. ומאי דנקיטי רבנן לכתוב גודיכא בכ"ף לכאור' נראה דאין כל כך קפידא בדבר כיון דגם אנחנו בני ארץ ישראל צחי הלשון אין אנו מפרישים כל כך בין קו"ף לכ"ף וגם במכתב לאמר כי יקרא שם ג"ודיקא קונפראדה וכיוצא אנו כותבין בקו"ף ואפשר להביא ראי' ממ"ש הרב המבי"ט בח"א סי' ק"ך על אודות האשה ששמה הוא קיראנה וכן כתוב בכתובה וכתבו בגט כיראנה בכ"ף ואחד חכם קרא עליו ערער וכתב הרב המבי"ט שאם טעמו מההיא דפ' התקבל בההיא דנפאתה וכתבו טאפאתה אפשר דטפאתה הוא גם כן שם או יש לו משמעות אחר אבל קיראנה וכיראנה שם ומשמעות אחד הוא ומפני שלא חילקו חילוק זה המפרשי' חילק חילוק אחר דהתם יש הפרש בין בכתיבה בין בקריאה אבל בנ"ד יש מי שכתב וקורא בקו"ף ויש מי שכותב וקורא בכ"ף זהו תורף דבריו: ויש להרגיש במ"ש דתפאתה אפשר דהוא שם אחר דמדברי רש"י והר"ן שם משמע להיפך שכתבו וז"ל נפאתה כך שמה וכתבו טפאתה טעו בשמה עכ"ל משמע דטפאתה אינו שם אחר אלא טעות בשמה והכי דייק לה הרא"ם בח"א ריש סימן ס"ו מדברי רש"י. ואיך שיהי' מדברי הרב המבי"ט למדנו לנ"ד דשפיר מצי לכתוב גודי"קא. איברא דלכאורה יש להעיר על הרב מהר"ם ן' חביב דמאחר שהוא מדקדק לכתוב גו"דיכא בכ"ף מדוע בשם קומפראדו מירקאדו אישקלאב"ונה ומושקו כתבם הרב בקו"ף הלא בספרתו לך נא ראה. ואפשר לומר דהרב אזיל לטעמיה שכתב בשם אישטריליא דהרב מהרי"קש כתב בסמ"ך אבל הרב המרשד"ם כתב בסי' מ"ט דסול בסמ"ך כשר דיעבד ובס' שמות תמה על מהרשד"ם והעלה דכותבין סול סולטאנה בסמ"ך ואסיק דכל השמות דדשו בהו רבים ונהגו לכתבם בשי"ן אע"ג דהיא שי"ן שמאלית אין לשנות המנהג לכתבם בסמ"ך אבל שמות דלא דשו בהו רבים והם בשי"ן שמאלית טפי עדיף לכתבם בסמ"ך והשמות דדשו בהו רבים לכתבם בשי"ן שמאלית אם כתב בסמ"ך הגט כשר וזהו שכתב הרשד"ם בשם סול וכו' ע"ש וכ"כ בשם אושטמטה ע"ש ומעין דוגמא אפשר שעשה הרב לגבי קו"ף וכ"ף דבשם קומפראדו ואינך דדשו בהו רבים לכתבם בקו"ף כתבם בקו"ף אבל בשמות דלא דשו בהו רבים בשם גו"דיכא וכיוצא כתבם בכ"ף ואע"ג דשם אישקלאב"ונה אינו שם הרגיל אפשר דכיון דנהגו לכתוב אישקלאב"ה בקוף ודשו בה רבים גם אישקלאבונה יש לכתוב כך כן נראה לכאורה לישב. ואולם יש לעמוד במ"ש הרב ז"ל דבס' שמות העלה דכותבין סול סולטאנה בסמ"ך דהרי בס' שמות קב"ע את קובעי"הם באות שי"ן. אלא דכתב משם מהרי"מט שתמה על מהרש"דם בשם שול ובשם שולטאנה כתב משם מהרי"מט דראוי לכתבו בסמ"ך ואם נכתב בשין אינו מעכב וכו'. והרב ס' שמות שם עלה בקב"ץ ופנה אל הסובב הני קראי שמתחלפת השין בסמך והסמך בשין. ומה שרצה לישב דברי מהרשד"ם אכתי לא איפרק ממה שהעיר מהרי"מט דשול בשין יש לפרש טעות כמו שלותה ואולי יש להקפיד כההיא דלמחך דמשמע כי חוכא וכגון זו אף דדשו ביה רבים יש לכתוב בסמך. ומה גם דממאי דטרח מהרשד"ם להביא כמה ראיות ומסגנון ראיותיו הרואה יראה דדעתו דעת עליון דמשפט שול בשין. ואם לפי האמת משפטו בסמך ומשום דדשו בה רבים כותבין בשין כדברי מהרמב"ח לא הי' צורך למהרשד"ם להביא כמה ראיות ולכתבם בסגנון שכתבם. ומכללן של דברים יש להעיר על הרב מהר"י הלוי בתשובה כי באה בס' גנת ורדים כלל א' סי' כ"ב שכתב דמה שתמה מהרי"מט על מהרשד"ם בשם שול הוא מפני שכ' דמשפטה דוקא בשין ולכתחילה טפי עדיף לכתוב שין ולא לכתוב סמך ומשו"ה תמה דמי הגיד לו דמשפטו כך ומ"מ הוא ז"ל ס"ל דאין קפידא בדבר ואם ירצה בשין יכתוב עכ"ל ומשמע מדבריו דגם על שם שול קאמר דסבר מהרימ"ט דאם ירצה יכתוב שין. ולי ההדיוט מבואר דסבר מהרי"מט בשם שול דלכתחילה ודאי יכתוב סמך דאולי איכא קפידא כההיא דלמחך. ואפי' בשם סולטאנה דליכא הך חששא דסול כתב מהרי"מט בפירוש דראוי לכתוב בסמך אבל אם נכתב בשין אינו מעכב. ומשמע דסבר מהרי"מט דלכתחילה יכתוב בסמך. ומ"ש אח"כ וז"ל וראיתי לרב מהר"ר תם ן' יחיא שכתב לרב מהר"ר יצחק ן' לב שכתב בגט ברושא בשין וא"ל שהנכון לכתוב ברוסא בסמך שכן הוא יסוד הלשון בלשון תוגרמא ואני נ"ל דאעפ"י דמשפט הלשון בסמך אין קפידא וכו' ע"ש היינו דאין קפידא שכותבין