עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryחיים שאל חלק א

חיים שאל חלק א סט

Chaim Shaal part 1 69 · חיים שאל חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

קמשקר ודאי מהו שיצטרפו אלו השני עדים ויעידו עדות אחרת יורנו המורה ושכמ"ה. תשובה מלתא כדנא הלא היא כתובה על ס' הישר הרב שפתי כהן ח"מ ריש סימן ל"א ומ"מ לפוטרך בלא כלום אי אפשר כי ידעתיך בשם ואין ספק אצלי שלפי שראית בספרי האחרונים הם המדברים בענין זה. רצית לעמוד על דעתי. וגדולה אהבה חשקתיך ואוהב על כן אמרתי אציגה נא עמך מה עמדי בס"ד. דע כי בא לידינו ספר חדש זה שמו תוספת שבת חיבור נחמד על הש"ע ה' שבת ועירובין וראיתי להרב ז"ל בהקדמתו שכתב על חקירה זו של הרב ש"ך וז"ל אסורה נא ואראה אולי אוכל לפשוט ספיקא דרבוואתא בזה ונ"ל להביא ראיה שכשרים להעיד יחד מהא דאית' ס"פ נגמר הדין ת"ר הרוגי מלכות נכסיהם למלך ומסיק דמה"ט נתחכמה איזבל לצוות אל החורים ואל הזקנים להושיב שני אנשים בני בליעל להעיד שקר על נבות שבירך אלדים ומלך שיתחייב הריגה למלכות ויטול אח"כ כרמו אחאב ומקרא מלא שנדון בסקילה כדקי"ל שמי שנתחייב שתי מיתות נדון בחמורה והמגדף בסקילה הרי מבואר שנתחייב מיתה על שניהם על אלהים ועל מלך דעיקר ירושת אחאב משום שנתחייב מיתה למלך. ויש להקשות מהך בריתא על רב חסדא ס"פ כל הנשבעין דסבר דב' כיתי עדים המכחישות זו את זו אף כל כת בפ"ע אינה מעידה עדות אחר דבהדי סהדי שקרי למה לי דאמרו פרק הנחנקין נתחייב שתי מיתות נדון בחמורה ופריך פשיטא הב"ע שעבר בתחילה עבירה קלה ונגמר דינו למיתה ואח"כ עבר החמורה מהו דתימא בעידן דעבר על החמורה בר קטלא הוא קמ"ל והקשו התו' א"כ למה נדון בחמורה דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דגברא קטילא בעו מקטל שנגמר דינו על העביר' קלה ותירצו דמיירי שהב"ד ראו עצמ' החמורה וכו' ועי"ל כיון דאי בטלי עדות קמאי ע"י הכחשה או ע"י הזמה א"כ סהדותייהו דבתראי אהני עדות שאתה יכול להזימה קרינן ביה. וגבי מגדף תנן בכל יום דנין העדים בכינוי נגמר הדין לא היו יכולין להרגו בכינוי אלא הגדול או' בפירוש וכו' והתוס' כתבו דף ל"ד דמורד במ' לא צריך למדייניה דמיד בקבלת עדות אם היא מכוונת ואין צריך לישא ולתת בדינו והשתא לא היה אפשר לחייב נבות על שניהם ממ"נ דאם נתקבל עדות על מלך קודם שאמר הגדול בפירוש א"כ מקרי עדות של ברכת ה' עדות שאי אתה יכול להזימה דעיקר עדותם על מה שאמרו בפירו' וכבר הוה קטילא דכבר נתקבל עדותן על המלך ותו לא הוה צריך למדייניה ואי הוה קבלת עדות של מלך אחר שאמר הגדול בפירוש קשה להפך דהוי עדות של מלך שאי אתה יכול להזימה דכבר נתחייב בשביל אלהים ועיקר ירושת אחאב לא הוה אלא בשביל שנתחייב הריגה למלכות ואי אפשר לתרץ תירוץ ראשון של תוספות דב"ד ראו החמורה דהכתוב מפורש והושיבו ב' אנשי' נגדו והב"ד לא ידעו מעצ' איזבל כדמוכח ברש"י ד"ה לאפושי רתחא וצריך לתרץ תירוץ שני דהתוספות דאי מתבטל עדות א' ע"י הכחשה או הזמה וכו' ולרב הונא דסבר סוף פרק כל הנשבעין דכל כת מעידה בפ"ע ניחא אבל לרב חסדא ק' דאי אבטיל עדות ראשונ' ע"י הכחשה או הזמה אז בטל גם עדות שניה דליכא הכא אלא תרי סהדי שהעידו על ב' והתוספות כתבו דר"א סבר כאביי דעד זומם למפרע נפסל ולישב קושי' זו צ"ל דדוקא בשתי כתי עדים פליגי ר"ה ור"ח אבל בב' עדים המכחישין זה את זה לא חל פסול על שניהם וא"כ גם לר"ח מקרי שפיר עדות שאי"ל אי בטלי עדות ראשון שאחד יבא ויכחיש א' מהם שיאמר לו עמי היית באותו יום דאז עדו' א' בטל שלא נשאר אלא עד א' ואפ"ה עדות שניה קיימת כיון שלא הוכחש רק ע"פ עד א' לא חל על זה שום פסול ומשכחת לה בעדות מיוחדת שעד א' ראה אותו מחלון זה ועד אחד מחלון זה ושניהם ראו את המתרה והעדי' לא ידעו זה מזה דבכה"ג כשר גם לד"נ ומדר"ח נשמע לר"ה דכשרים להעיד יחד לר"ה כמו כל א' בפ"ע לר"ח ודברים ברורי' הם והמשכיל יבין עכ"ל קצת בקצור. ולי ההדיוט לא שמא מתיא ואין ראיה כלל מהכא חדא דהב"ע דאחר שהעידו על ברכת ה' ואמר הגדול בפירוש ונגמר דינו העידו שבירך המלך ואיברא דלענין מית' הו"ל עדות שאין אתה יכול להזימה דכבר נגמר דינו על החמורה בשביל אלהים אך לענין הירושה הוי עדות שאתה יכול להזימה דעתה בעדות זו מפקי ממונא מיורשין ויהבי למלך ובפרט זה ליכא למימר גברא קטילא הוא שנגמר דינו על ברכת ה' דלא נגמר דינו אלא על מיתתו אך נכסיו הוו ליורשין והני אתו לאפוקי ממונא מינייהו ושפיר מקרי עדות שאתה יכול להזימה בענין הממון והוי עדות ומשו"ה נגמר הדין לאפוקי ממונא מיורשים ולעייולי למלך כי האף אמנם נגמר דינו למיתה המלך לא יפסיד בעבור זה ממון כיון דנתקבל עדות שבירך למלך. ותו דאעיקרא במציאות זה לא מיקרי נגמר דינו על הראשונ' דהש"ס דף פ"א קאמר כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו על עבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה סד"א כיון דנגמר דינו על עבירה קלה האי גברא קטילא הוא וכו' ופירש"י ודאי אי מקמי דאתא קמן עבדינהו לתרוייהו לא אצטריך לאשמועינן וכו' וכ"כ הרמב"ם פי"ד דסנהדרין דין ד' אפי' נגמר דינו לקלה ואח"ך עבר על החמורה ונגמר דינו נדון בחמורה משמע מהש"ס ורש"י והרמב"ם דהא דאמרינן דסד"א דהוי גברא קטילא היכא שנגמר דינו היינו כשנגמר דינו על האחת ואח"ך עבר על השנית וא"כ הכא כשבאו העדים תחילה לב"ד אמרו שתיהן בבת אחת בירך אלהים ומלך וכיון שאמרו שתיהן כאחת לא מקרי נגמר דינו על האח' מקמי שנית דאף דיקדים גמר דין א' קודם השני לא מיקרי נגמר דינו על הראשונה וגברא קטילא הוא דבדיבור אחד נאמרו שתיהן ומתחילה עד שלא התחילו ב"ד לחקור שום דבר כבר היה בספק מיתה על כל א' ולא שייך לומר גבר' קטילא דברישא כבר הזכירום בבת אחת שעבר על שתיהן לפני בא קמי ב"ד ודברי התוספות אינם ענין לנדון זה ונפל הבנין. ותו דהכא דלא הוו אלא תרי סהדי אתרוייהו והן הן עדיו על ברכת ה' וברכת המלך והעידו שתיהן בבת אחת כגון זו מקרי עדות שאתה יכול להזימה כל חד אף דנגמר דינו על החמורה קודם הקלה או להפך דמאי אמרי גברא קטילא הוא הרי על פיהם הוא דהוה גברא קטילא ואין להם בית מנוס ולא דמי לנדון הש"ס והתוספות דעדי קלה לחוד ועדי חמורה לחוד דאז עדים אחרונים סד"א דמקרי עדות שאין יכול להזימה דגברא קטילא הוי אבל הכא דהוי גם הראשונה על פיהם אין להם טענה גברא קטילא דאינהו נינהו שהעידו וקטילא על פיהם. ותו דהם העידו בירך אלהים ומלך בבת אחת וההזמה היא לשתי עדיות כאחד דיאמרו המזימין עמנו הייתם וא"כ לא בירך לא לאלהים ולא למלך והכל בבת אחת העדות והזמתן לשתיהן ודברי התוס' לא שייכי הכא. ותו אעיקרא פירכא מה זו סמיכה לדבר הלכה מדין נבות הלא הזקנים שהן זקני שער וב"ד הן הן היו מעמידין עדי בליעל כמו שנאמר דאיזבל שלחה לזקני' ולחורי' והושיבו שני אנשים בני בליעל ומכאן אמרו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי וא"כ הזקני' שהם ב"ד לא עשו אלא לפני' מפני העם שיסברו שדנו דין אמת. ומאחר שכן היש מקו' לשקלא וטריא לכוין הדבר על פי ההלכות דין עסק ביש והלא עיקרו ויסודו שקר וגזל ורציחה כמבואר בכתוב ואם המקור משחת מי שם פה למען דעת שהוא עדות שאינו יכול להזימה והלא כולי מילתא עוה עוה ולא נעשתה התועבה בדרך זה כי אם מפני מראית העין שיהיה במה לתלות והוא מבואר בכתוב. ואשר נסמך הרב הנז' על דברי רש"י ס"פ נגמר הדין שכתב לאפושי רתחא דדיינין עליו שלא ירננו אחר אחאב לו' בשבילו הרגו ובלי פשע. אין כונת רש"י שהדיינין לא ירננו שהם היו דיינין צדיקים רק כונתי לאפושי רתחא דדיינין עליו כלומר שהדיינין יחרה אפם על הדבר להגדיל פשעו כדי שלא ירננו העם על אחאב אחר כל הענין לומר שהרגו שלא כדין זה היה כונת איזבל ולעולם דדיינין עצמם הן יודעים שהכל שקר כמו