חיים שאל חלק א סו

וכל שאין עושין כן עושין שלא כדין אא"כ הם אנשים הממונים על עניני הצבור בכלל והם קרויים בדברי חכמים שבעה טובי העיר שאמרו שהם כאנשי העיר וכו' עכ"ל הרי דכתב דדוק' אנשים הממונים על הצבור שהם שבעה טובי העיר יכולת בידם אבל בלא"ה אין למקצת הצבור רשות לעשותם בלתי אם נועדו הצבור כלו וכמו שיראה הרואה בכל לשון תשובה זו ע"ש והביא תשובה זו מרן בב"י ובבדק הבית י"ד סי' רכ"ח. וכן משמע ממ"ש עוד הרשב"א בח"א סימן תרי"ו ובח"ג סי' שצ"ד ובתשובה אחרת להרשב"א שהביא הרב מהר"ר בצלאל שם דבעי רוב הקהל. וכתב דמתשובת הרשב"א ח"א סימן ש' משמע דחייש אפי' למיעוט וחילק ביניהם. א"כ אפה נדעה נרדפה איך הרב עצמו בתשובתו בח"ג סימן תמ"ג שהבאתי נראין דבריו דלא בעי לא רוב קהל ולא ממונים. וחל עלינו חובת ביאור לתרוצי דבריו של גדול. ונראה דכונת הרשב"א בח"ג סימן תמ"ג הנזכר הכי הוי שכן נהגו דגדולי המס הם כאפטרו' לכלם וכן עושים וועד מן השלשיי נכבדי' בשגם היא העיר שמוציא' אלף ומתקנים ומחרימין וכל השאר אין נקראים ולא מוחים וכונתו כי כן ארחות הקהלות דכל השאר אין נקראים ולא מוחין אבל אם מוחין ודאי מחאתם מחאה דצריך רוב הקהל או כלו כדי שתהיה הסכמתם והחרם חל על כל הקהל אבל אם עשו גדולי העיר ולא מיחו דסברו וקבילו הסכמתם והחרם חל דהם כאפטרו'. ולפי זה בנ"ד אף שבני הוועד אינהו משפירי שפירי ועתירי מ"מ כיון דשארית הקהל מוחין ואינם מתרצים בהסכמתם וחרמם הדין עמהם דאין הסכמתם והחרם חל על הקהל עד שיסכימו רובם מתוך כלם כמ"ש הרשב"א בתשובה דלא מהני רוב אלא כשהוא רוב מתוך הכל וכמו שהאריך בזה הרב מהרלנ"ח בתשובה בקונטרס הסמיכה דרך ארוכה כנודע. כן בקדש חזיתיה להמרדכי פ"ק דבתרא משם רבינו אבי העזרי שאם רוצים ראשי הקהל לגזור בחרם. אם רוב הקהל מסכימים עם ראשי הקהל חל החרם ואם לא הסכימו רוב הקהל ומיחו אך הראשי' עשו יכולים למחות עכ"ל הביטה וראה מפורש יוצא דאם ראשי הקהל עשו ורוב הקהל לא הסכימו יכולים למחות והביא דברי המרדכי הללו הרא"ם בתשובה ח"א סי' י"ד ע"ש. וכבר הרב החסיד מהר"י אירגאז בספרו הבהיר דברי יוסף בסי' ל' בהסכמה שעשו ק"ק ליוורנו והיו רוצים להתיר פרט אחד כתב דאנשי המעמד בק"ק ליוורנו שהם המנהיגים העומדים לפקח על הצבור על פי רשות וכח שנתן להם הדוכוס אין בהם כח להתירה והביא ראיה מתשו' הרשב"א סימן תרי"ז ותשובת הרשב"א מהר"ר בצלאל ותשוב' הרא"ש כלל ה' סימן ד' דלהתיר חרמי קהל צריך שיהיו נבררים מדעת הקהל אין להם כח להתיר חרם ההסכמה. ברם חקר שם הרב מהר"י אירגאז דנימא דכיון דיש להם כח ורשות מאדוני הארץ לפקח על עסקי הצבור דחשוב זה כאלו הצבור העמידום עליהם מטעם דינא דמלכותא דינא וכתב על זה דהא ליתא דאע"ג דמצינו שנחלקו הפוסקי' בענין דיין שנתן לו המלך רשות לדון דהרמב"ם והטור ח"מ סימן ג' כתבו דאינו כלום והרשב"א סי' תרל"ו והריב"ש סימן רע"א כתבו דמהני רשות המלך היינו משום דלענין זה להושיב דיינים ושוחטים הוא מחקי המלכות והוי בכלל דינא דמלכותא דינא אבל לתקן תקנות ולבטל הסכמות בחרם אפי' הרשב"א מודים דאין רשות המלך מועיל כלום דהא אפי' המלך עצמו אינו יכול לעשות זה כמ"ש הריב"ש בתשובה סימן תכ"ב ופסקה מרן בש"ע י"ד סוף סימן רי"ח וז"ל הסכמה שציוה השר לבטל מקצתה אין ההסכמה בטלה מפני ציוויו וכ"כ סי' רכ"ח דין מ"ו בשם הרשב"א עכ"ל הרב מהר"י אירגז ז"ל. ואני בעניי אומר דעדין יש לדון בדבר ואין ראיה מתשו' הריב"ש הנזכר דהתם כבר חל החרם והמלך שציוה לבטל מקצתו אם יבטלוהו הם אנוסים וכשיעבור האונס יחזור החרם למקומו. אבל כאן לא שהמלך ציוה לבטל החרם רק שהמנהג היה שאנשי הקהל היו בוררין פרנסים ומנהיגים על עסקי הצבור ואמר השר שהברורים יהיו אלו. והגע עצמך אם היו הסכמות בחרם ואח"כ כל הקהל או רובם מינו אנשים ממונים ומנהיגים לפקח על עניני הקהל כפי ראות עיניהם ונתנו להם כח ורשות כדחזי ודאי שאלו הממונים יכולים להתיר הסכמות ולחדש מעתה הסכמות אחרות. וא"כ אלו שמינה השר הרי הם כאלו מינום הקהל ויכולים להתיר החרם שהשר לא חידש זה של המנהיגים אלא מאז ומקדם כך היו נוהגים אלא שהשר אמר שמה שאתם בוררים יהיו אלו. ואפש' דדיינינן להו כאלו מינום הקהל או רובו על כל הדברים ויכולים להתיר הסכמות ולהסכים בענינים אחרים בחרם. אמנם יראה דצדיק דינו של הרב מהר"י אירגז דנהי דחשבינן למנהיגים אלו כאלו נבררו מהקהל ודין ז' טובי העיר להם. מ"מ כל שלא נבררו מהק"ק בפי' להתיר הסכמות ולהוסיף בהם והקהל מוחין הדין עם הקהל וכמ"ש הרשב"א בתשובה הנזכר שהביא הרב מהר"ר בצלאל סימן כ"ה וז"ל כל עניני הצבו' אין למקצת צבור לעשותם וכו' אא"כ אנשים ממונים על עניני הצבו' בכלל והם קרויים ז' טובי העיר וכו' ויש מקומות שבוררין מוקדמין ונותנין להם כח בכל מקום ומקום כפי מה שמסכימים עליהם ורוב המקומות עכשיו גדולי הקהל בעצה ובהסכמה עושין כל צרכי הצבו' לפי שא"א לנשים ולקטנים ולחלושי הדעת להסכים בצרכיהם והיחידים בעלי העצה מן הסתם כאפט' עליהם לפקח על כל הענינים הנצרכים ומ"מ אם קצת מהקהל אפילו מאותם אחרים שאינן גדולי העצה מוחין מחאתם מחאה כל שלא קבלו עליהם בפירוש עכ"ל הרי שכתב דגדולי הקהל בעצה הם כאפט' ומ"מ אם מיחו מקצת הקהל מחאתם הוה מחאה כל שלא קבלו עליהם בפירוש. וא"כ אף דנימא דמינוי השר למנהיגים אלו הוי כאלו הקהל מינום עליהם. מ"מ שאר הקהל יכולים למחות כל שלא קבלו עליהם בפרטות ובפירוש. ואם נפשך לומ' דלא אמרה הרשב"א אלה כשלא יש ז' טובי העיר אלא מנהגם דגדולי הקהל עושין ובזה הוא דכתב הרשב"א דאם קצת מוחין מחאתם מחאה אמנם כשמינו ז' טובי העיר אפי' בסתם אין לשום אחד יכולת למחות על כן דבריו לעו והיו כלא היו ולפ"ז יש מקום לומ' דהני בני הוועד הממנה השר דין ז' טובי העיר יש להם ויכולים הם להתי' ולהסכים ואנש לית דימחא. הן לא צדקת אענך דהרי פ' בני העיר אמרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר והיינו שעושין בפרהסיא ואין מוחה וכמ"ש ראבי"ה הביאו המרדכי פ"ק דבתרא. ומשמע דאם מוחין מחאתם מחאה. וכן מתבא' מדברי הגאון מהר"י קולון שרש א' ושרש קפ"א ומדברי הרב מהריב"ל בח"א סימן מ"ד דאפילו הממונים שנתמנו על הקהלות בסתם לפקח על עסקי צבו' לאו כל כמינייהו לתקן תקנות במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי עיין בדברי קדשם ומשם באר"ה. וא"כ דון מינה שבני הועד אין להם כח להתי' הסכמות ולחדש הסכמות כמ"ש הרב מהר"י אירגז בתשובתו הנז' וכתיב עלה הנפק ואשרתא דדייני מכמה רבנים כאשר עיניך תחזינה משרים בס' דברי יוסף ושם נאמ' כי כן עבוד עובדא בעיר המהוללה ליוורנו אגב אסיפה מכל הקהל ע"ש. ואכתי פש גבן לעמוד אם רשות שנתנו כל הקהל מגנצא לבני הועד זה שנים רבות מועיל עוד כל ימי הארץ שיהיו הם רשאים לנתוש ולנתוץ לבנות ולנטוע וזה למעלה מעשרים שנה שתקנו הסכמות חדשות וכתוב לאמר שתקנום בכח הרשות שניתן להם שנה פ'. וצריך לדעת אם צדקו בזה שהרשות שנתנו כל הקהל זה שנים נמשך הרשות ההוא ולא יוכלו עתה לערע' על מה שעשו או יעשו בני הועד. ואם תמצא לומ' שהרשות ההוא לא מהני אם הסכמות הנז' שנעשו בחשבם דהרשות מועיל וכמעט רוב הקהל שמרו ונזהרו מההסכמות. הנז' אי הוי כמו שקבלו והסכימו רוב הקהל. והאר"ש תענה דנראה פשוט דהרשות שנתנו כל הקהל זה שנים לבני הוועד לא הועיל אלא לשעתו לפרט ההוא שנאספו כל הקהל כל שלא פירשו דבריהם שהרי אפילו בז' טובי העיר שמינום הקהל לכל עניני העיר בסתם אם לא פירשו בפרטות על דבר פ' יכולין למחות.