חיים שאל חלק א סה

מתוך הויכוח אז מוכרח הכסיל להודות ואף אם לא יודה בפיו בלבו הוא מכיר ונעתק מסברתו. משא"כ בדברים שבכתב שקוראם ולא ישית לבו וסובר שהאמת אתו וחוזר וכותב והחכם אינו מרויח כלום ואדרב' סובר שנצחו לחכם. ונבא אל הענין אמת ראה ידיד נפשי ההוא סכסא ברגע קטון הורה לעצמו ובירך ברכה שלימה בלי שום ספק ושינה מטבע חכמים הלך חשכים להורו' הלכה למעשה ועשה תכף כהרף עין. וכזאת וכזאת עושים רבים מעמי הארץ אשר לא קראו ולא שנו ומכ"ש שלא שמשו ואין בהם תבונה עם כל זה בגאותם וזדונם טפש כחלב לבם ומורים דין לעצמם ועושים מעשה וביש להו לשאול פי רב המקום. וכן אתה מוצא תלמידים שלא שמשו כל צרכן אמרי שמעתא דמחשכן שאינם מן המוכן גגן חול ותוכן ואינון בכן. הלא תראה מ"ש ביבמו' דף ק"ט רעה אחר רעה תבא לתוקע עצמו לדבר הלכה ואוקמה בדיינא דאתי דינא קמיה וגמר הלכה ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל ליה. וזה שנים רבות שתמהתי על מ"ש הרב קול הרמ"ז ובית דוד ריש פ"ח דכלאים בפירוש הירושלמי שאמרו על דוד הע"ה אין למדין מתקוע ופירש הר"ש תוקע עצמו לדבר הלכה ופירשו לומד ואינו מקיים כחד לישנא דהתם ביבמות וחס ליה לירושלמי דלימא כן על אדונינו דוד הע"ה והלא דרך ישר לפניהם לפרש כהך שינויא דסומך על דעתו ואינו שואל ותו אשתמיט מינייהו תשובת הרשב"א סימן תצ"א דפירש הירושלמי כדאמרן שהיה דן לעצמו שלא ברצון חכמים אעפ"י שהיה לו רב בעירו ומייתי הא דיבמות. וכן נעלמה תשובת הרשב"א מהר' שושנים לדוד. וגם נעלמה תשוב' הרשב"א מהרב תי"ט ומהרב מופת הדור מהרח"א בעץ החיים כאשר הארכתי בעניותי במקומו. ואם אמרו בדיין דמדמי מילתא למילתא ולא אזיל למשאל לרבה דבמאתיה רעה אחר רעה תבא. מה נאמר על מי שאין בו ריח תורה או אפי' יש בו ריח תורה ולא הגיע להוראה ודאי עושים בנפשם שקר ויודעים דמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ואינן חוששים לזה ופתאים עברו ונענשו ורבה רעתם וחטאתם כי כבדה מאד. וזה של נדון שלנו מינייהו הוי. ובירך ברכה לבטלה. ועבר איסור לבשל מי"ט לשבת. והורה הלכה בפני רבותיו. מה רע חלקו ומה מכוער גורלו. וכמדומה דאיש בער הלז שנה משנה פ"ה דמעשר שני מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה אמד ר"ג עשור שאני עתיד למוד וכו' וסבר שנדון זה כמוהו. ותכסהו בושה דבקריאת משניות בלי פירוש סבר שיכול להורות הלכה למעשה. ומה ענין שמיטה אצל הר סיני התם עביד כדי שלא יאכלו בני ביתו טבלים אי נמי שהיה שעת הביעור להנצל מאיסור וכמ"ש התוס' בקדושין דף כ"ו ובשיטה מקובצת במציעא פ"ק וזקוקין דנור נפקי מרבוואתא קמאי בהא והיו עיניך רואות. והתם בקריאת שם ויחוד מקום סגי. אמנם הכא צריך מעשה. ראה קראו בשם עירוב שמתחיל מערב י"ט לבשל לשבת ומערב יחד תבשילי שבת וי"ט ובאמירה לא סגי. וכסיל לא יבין מטבע חכמים בדין עירובא מורה באצבע דנקיט בידיה תבשיל העירוב. ובא וראה לשון הגאון בהלכות גדולות דף ל"ו דנשתרי לן למיפא ולבשולי מיומא טבא לשבתא והיכי עבדין שקלין חדא רפתא ממעלי יומא טבא ומתנח בגויה בשרא או ביעתא או כוורא וכו' ע"ש ולשון הרי"ף בתשובותיו סימן שי"ב נוטל מעט בשר צלי ומבושל ומברך בא"י וכו' ויאמר נמי בהדין עירובא וכו' ע"ש וכן מוכח מלשון הרמב"ם פ"ו מה' י"ט ומדברי כל הפוסקים. שא נא עיניך וראה מ"ש הרב מגן אברהם ריש סי' תקכ"ו וז"ל נ"ל דמי שהוא בבית הכנס' ואם ילך לבית להניח ערובי תבשילין יעבור זמן המנחה נ"ל יתפלל מנחה ולא יניח ע"ת דיוכל להקנות קמחו לאחרים עכ"ל וכלשון הזה כתב הרב אליה רבה שם ס"ק ג' וכן הרב יד אהרן הביאו משם הרב מגן אברהם. הא למדת שמי שעשה עירוב כנ"ד טעה מדרך השכל ואין להאריך בדברים פשוטים ולא באתי אל הא"רש כי אם להפיק רצונך וגדולה אהבה שמקלקל' השור"ה ושו"רי בא"רש יכתבו כמאן דתני אהבה רבה עלץ לבי אף גילת ורנן באהבתך חדא"י נפשאי. סימן ל' בדין הסכמות וכיוצא בהם. לרבות שינוייהם. שאלה שאל ישאלו רועי ישראל פרנסי הק"ק כי תאוה נפשם של עיר מגנצא והגלילות לשנות בהסכמות הישנות ולהוסיף פרטים כמראה אשר יראו בעיניהם מעת הועד. האם יכולים כללות הוועד והפרנסי' בחבר' הגאון אב"ד ובית דינו לגרוע ולהוסיף בהסכמו' כאשר ישר בעיניהם או אין רשות בידם עד אשר יאספו יחידי סגולה מהק"ק רובם ככלם יורנו המורה ושכמ"ה... תשובה בטרם הרי"ם קן קולמוסא הגדתי היום דלית בחילי לערוך שלחן במדב"ר יביע אומר. דרך ארוכה מעיקר' משכא אגב טרדאי דטרידנא טובא ומן הראוי אשמרה לפי מחסום אין אומר. ואולם הכר"ח הכרחתנ"י לעשות יקר לפני"ם בישראל פני העדה כי שיח וכי שיג להם מלא האו"מר. שואלי"ם הלכו בו איכו השתא נקוט נפשך בקציר"י קצירת האו"מר. ותפלתי על חי"כי יגיה חשכי ה' יתן אומר. ראשי שורות האו"מר היה נראה לכאורה דכיון דאנשי הוועד סבי דצור"ה יחד עשירים והן הן גדול העיר רובם ככלם ובדבר הזה צרוף יצרפו בשבת עם זקני ארץ רבנן דמתיבת' צירוף דאורית' יש כח בהם לתקן תקנו' ככל הנראה בעיניהם וזה נלמד ממ"ש הרשב"א בתשובותיו ח"ג הנדפסות חדשות מעתה סימן תמ"ג וז"ל שאלת הקהל עשו תקנה שלא יהיו רשאים הברורים להוציא שום הוצאה משני דינרין ולמעלה אלא בהסכמת חמשה שיפרעו יותר בפרעון המס וכו' ואחר זה הסכימו הברורים בלי שום עצת הקהל וכתבו שהסכימה דעתם בעצת ראשי הקהל לתקן את בית הכנסת והחרימו וכו' ועכשיו רוצים הקהל והברורי' להתיר חרם זה וכו'". תשובה כבר וכו' ובזו אמרת שהברורים החרימו ולא היה מחצית הקהל שם מ"מ אותן שהיו שם הם גדולי המס וכו' ואיך יחזרו בהם ואולי אפי' לא היו שם ברורי' גדולי המס וקצת הקהל עושים כזה שבכל קהל וקהל אין נמנעים מלעשות תקנות וחרמות וקיומים אעפ"י שאין שם רוב הקהל כי עניני הקהל מסורים הם לגדולים ולמקצת מן הקהל שהם כאפוטרופסים לשאר אחיהם שבמקומם ופעמים קהל גדול יהיה לאלף ולא יתקבצו מהם רק כשלשים או מ' מעושי המלאכה ויסכימו ויחרימו ואין השאר נקראים ולא מוחי' שאם אין אתה אומר כן לא יוכלו בשום קהל לעשות מלאכה ולהוציא שום הוצאה ולעשות שום תקנה כללית עד שיתקבצו שם כל הקהל וכו' אלא שגדולי המס וקצת הקהל קריאי העדה כאפטרופין על יתר הקהל וכו' עכ"ל ולפ"ז כיון שבני הוועד הם כשלשים איש ורובם גדולי עשירי עם והפעם ילוה כתר תורה אתאן לרבנן הגאון ובית דינו היה נראה דיש כח בהם לתקן תקנות כפי העת ואינם צריכים צירוף הקהל. והגם דרבינו הרשב"א אפיקיה בלשון אולי יש מקום לומר דהא דנסתפק הרב ז"ל הוא במ"ש ואולי אפי' לא היו שם ברורים על זה כתב אולי משום דלומר שיהיה כח ביד גדולי המס וכו' צריכא רבה כיון דהברורים נבררו לפקח על עסקי הקהל הם קודמין להיות מן הנועדים והרב ז"ל בדרך הפלגה אמר אפי' שלא היו שם הברורים ועל פרט זה קאמר אולי אבל כל שגדולי המס וקצת קהל ימצאון שם סגי וכמו שאמר דמקהל אלף לא יקראו אלא שלשים או מ'. וא"כ בנ"ד שבני הועד הם קרוב לשלשים איש ורבנן בהדייהו נראה לפי דברי הרב דסגי לתקן ולהחרים וכו'. אבל אנן מה נענה ביום שידובר בנו מ"ש רבי' הרשב"א עצמו בתשובות אחרות שנראה הפך זה. זה יצא ראשונה תשובת הרשב"א שהביא הרב מהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל בתשובותיו סימן כ"ה וז"ל כל עניני הצבור אין למקצת הצבור רשות לעשותם בלתי הצבור כלו שהצבור כשותפים הם בכל הענינים המוטלים על הצבור וכו'