חיים שאל חלק א סג

ראש דברך אמת דראית הרב מהר"י עייאש נראה שאינה ראיה וכך היא כתובה בקונטריס אשר לי אתרי אדעת"א קדושים אשר באר"ץ דמאי פשיטותיה דמהר"י עייאש שכתב מהך דאיש אמו ואביו תיראו דדרשו ז"ל איש ספק בידו וכו' מוכח דחיובה מן התורה דאי מדרבנן היאך תדחה מצות כבוד או"א דאוריית' מהאי טעמא דהיא בבית בעלה. אמנם מ"ש דאשתמיט מתרוייהו דברי התוספות ומה מקום להסתפק. עמך הסליחה דמדברי התוס' אין ראיה דאפשר לומר דכבוד אשה לבעלה דאוריתא. ומיהו מטעם זה לחוד לא אהניא לפוטרה דהרי האיש חייב בכבוד רבו וכבוד אביו ואמו ומצי לעשות יקר לכלהו כל חד בס"דר המדרגה. ולהכי נקט בבריתא שרשות אחרים עליה ופירשו התוספות שהיא בבית בעלה ולהכי פטרה הכתוב לגמרי מכבוד או"א ולעולם דכבוד אשה לבעלה דאורית'. או כלך לדרך זו אפשר דכבוד אשה לבעלה מדרבנן ולהכי מהדר לפוטרה מכבוד או"א דאורית' מטעם שרשות אחרים עליה וע"ז הקשו התוס' דמעשה ידיה לו דרבנן ותי' שהיא בבית בעלה. הראת לדעת דיש מקום עדין להסתפק אף אחרי ראות דברי התוספות ודע כי עוד יש לצדד ולקצר אני צריך גם מה שגמרת אומר דלא זכרו משנה ערוכה וכו' מקום יש בראש לומר דלעולם כבוד אשה לבעלה מדאורית' והא דתנן אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו אימא דמאי דאמור רבנן היינו דהאב קודם לאם והא הוי מדרבנן דאב קדים וטעמייהו דרבנן מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו מדאורית' ולכן אמרו חכמים אב קודם לאם. וקצת משמע דכבודו וכבוד אמו לאביו כי הדדי נינהו ותרוייהו מדאוריית' והיינו מ"ש בס' ארעא דרבנן דיש קצת ראיה מזה דאי אמרת דכבוד אשה לבעלה מדרבנן היכי מפקי לבן שחייב בכבודה מדאוריית' כאביו מטעם שהיא חייבת בכבוד אביו הרי היא חייבת דרבנן ואנו דנים לאפוקי חיובא דבן לאמו מדאורית'. וראה בעיניך כי אין ראיה ממשנתנו כלל שהוא דרבנן ואדרב' מהרי"א סבר דיש קצת ראיה דהוי דאו'. ברם לקושטא דמילתא ליכא נמי קצת ראיה דהוי מדאוריית' דהרי בנתגרשה רוב הפוסקים סברי דאיזה שירצה יקדים וכן פסק מרן סי' ר"מ דין י"ד. ומאחר שכן דשניהם שוים והבחירה בידו להקדים למי שירצה אהני חיובא דרבנן דאיכ' לאמו לכבד אביו להכריע שיתעסק בכבוד אביו דבלא"ה לאו מילת' פסיקתא לכבד לאמו אפילו נתגרשה דמי שירצה יקדים והדברים פשוטים דליכא ראיה לשום אחד מהצדדים. ואולם ראיתי להרמב"ם פט"ו מה'. אישות שכתב וכן ציוו חכמים על האשה שתהיה צנועה וכו' וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו וכו' וכן ציוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה יותר מדאי וכו' ע"ש ומהא מוכח דכבוד אשה לבעלה סבר הרמב"ם דהוי מדרבנן. [עמ"ש ביעיר אזן חלק הכללים מערכת למ"ד אות י"ט ודוק היטב ובעיני הדברים פשוטים כמו שכתבתי]. ודע דמה שכתבתי בסמוך דבנתגרשה סוברים רוב הפוסקים דאיזה שירצה יקדים הוא לשיטת מרן בב"י שם שכתב דהרי"ף והרמב"ם השמיטו סיפא דבריתא אם נתגרשה והיינו משום דפשיט' מרישא דמייתי דאיזה שירצה יקדים כמו שפירש"י ודלא כרבינו ירוחם וכן פסק בש"ע וכן כתב בפרישה בפשיטות וגם מור"ם בדרכי משה הביא דברי מרן ב"י ושתק וגם בהגהה לא הגיה כלום על מרן בש"ע. וגם שאר אחרונים נראה ודאי דהסכימו לזה. אמנם חזה הוית למהרש"ל בים של שלמה לקדושין הנדפס מקרוב בפ"ק סימן ס"ב שהביא דברי מרן בב"י שכתב על דברי רבינו ירוחם שכתב ונותן להם מים בספל ואומר בואו לשתות ולא יקדים אחד לחבירו שאין נראה כן מדברי רש"י וכתב על זה מהרש"ל וז"ל ואני לא אדע איך משמע מדברי רש"י שהוא כנגדו ואי משום שמפרש שבלשון שחוק השיבו דמשמע מן הדין אינו כך אלא יקדים איזה שירצה לא פירש"י שבשחוק השיב אלא מ"ש קעקע להם וכן מ"ש הטל מים בספל אבל עיקר הדין השיבו כראוי שצריך לשניהם בבת אחת ולא שיקדים לאחת ומה שפירש"י כבוד שניהם שוה אין פירושו שיכול להקדים דאדרב' משמע ב' שוים ואסור להקדי' לא' ודברי רבינו ירוחם נמי משמע כדברי הטור שכתב ואם נתגרשה אמו שאינה חייבת בכבודו או שניהם שוים לכבדם זה כזה וזה אי אפשר אם יקדים לא' עכ"ל מהרש"ל: ואיברא דסוגיא ודברי רש"י רהטי כדברי מהרש"ל דמסתברא דר' יהושע אמר לו עיקר הדין באומרו הטל מים בספל דמשמע שלא יקדים אחד לחברו ואלו דינא הוא דאיזה שירצה יקדים הכי הוה אמר ליה ופשטא דמילתא דר' יהושע משיב כהלכה אלא דאפיקיה בהאי לישנא משום שלא הוצרך הוא עצמו לדין זה והכי דייקי דברי רש"י שכתב השיבו בלשון שחוק דלישנא בעלמא הוא לבדו שחוק אמנם בשהוא שוח"ק אומר הדק הטב הדין לאמיתו. וגם מ"ש רש"י ואני אומר לך שכבוד שניהם שוה עליך מוכרח דכונתו כמ"ש רבינו ירוחם דלא יקדים לאחר דהרי ר' יהושע לא אמר אלא הטל מים ואיך אפשר דמ"ש רש"י ואני אומר לך הוא מה שלא אמר ר' יהושע דאיזה שירצה יקדים. ודברי מרן בב"י שכתב דדברי רש"י הפך רי"ו קשים דרש"י תנא דוקנא וכתב בלשון שחוק כדאמרן. ודלא כהרב עטרת פז בחיבורו על הרא"ש שכתב דברי מרן דלאיזה שירצה יקדים וסיים והא דאמר ר"א הטל מים בספל לא שמחויב לעשות כן אלא דרך שחוק השיבו כדפירש"י עכ"ל ועמו הסליחה דרש"י דייק בלישניה כמדובר והכי רהטא שמעתא. וכן ראיתי להרב עצמות יוסף שכתב ובודאי שהדין גמור אמר לו אלא שאמרו בלשון הלצה עכ"ל וק"ק דלא זכר דברי מרן בב"י שכתב להפך דאם עלה בזכרונו היה מעיר על דבריו. וכבר ראיתי להרב עיון יעקב שרמז לדברי מרן וכתב דמשמעות הש"ס כרבינו ירוחם ע"ש וכן משמעות דברי רש"י כאשר דקדקנו ועוד דכתב רש"י ואני אומר לך שכבוד שניהם שוה עליך קודם שפי' קעקע וכו' לפי שלא היה צריך וכו' משמע דזהו עיקר הדין כשיטת רבינו ירוחם. וכבר צדדתי כמה צדדים בדברי רש"י לפרש דבריו כמו שהבין מרן ולדקדק כפי שיטתו איזה דיוקים בדברי רש"י והיותר נראה הוא שכונת רש"י כדברי רי"ו כאשר המעיין בלבבו יבין. אמנם הרי"ף והרמב"ם וראב"ן דף קל"ד ע"ד דהשמיטו הך סיפא דנתגרש' נראה דדעתם ז"ל כמ"ש מרן דאיזה שירצה יקדים ומרישא שמעינן לה. וכפ"ז צ"ל דר' יהושע לא אמר לו עיקר הדין וכולא מילתיה בבדיחותא. וטעמם דאי אמרת דלא יקדים לא' מהם כסברת רי"ו התינח כשזה אומר השקני מים וזאת אומרת השקני מים בזה אפשר להטיל מים בספל ולתת לשניהם בבת אחת אמנם כשיהיו שאלות חלוקות דלא סגי שלא יקדים לאחד אנן מה נענה דודאי מוכרח להקדים לאיזה שירצה וא"כ מסתברא לומר מילתא פסיקתא תדיר לאיזה שירצה יקדים ור' יהושע דרך בדיחותא אמרה ולא חש שנטעה בזה דודאי כגון זו יש לדון איזה שירצה שיקדים כדאמרינן בעלמא בכיוצא בזה ואחז"ר מצאתי למהר"ש יפה ביפ"ת בראשית סוף פרשה א' שהקשה זה על רי"ו ע"ש. ומ"מ למאי דאתאן עלה לכל הדברות אין ראיה ממ"ש דהאב קודם שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו דכבוד אשה לבעלה דאורית' ממאי דאיתרח כבודה אצל בנה דאורית' דלא מיבעיא לדעת הרי"ף והרמב"ם וראב"ן ומרן דנתגרשה שניהם שקולים ואיזה מהם שירצה יקדים דכיון דבלא"ה הבחיר' ביד הבן להקדים למי שירצה אהניא חיוב כבוד אשה לבעלה דרבנן להקדים לאב וכמו שכתבנו בעניותנו לעיל. אלא אפילו לדעת רבינו ירוחם ודעמיה דנתגרשה שניהם שוים ולא יקדים א' לחבירו איכ' למימר דגם דכבוד אשה לבעלה דרבנן עביד ומהני להקדים כבוד האב שהיא אמו חייבת לכבדו מדרבנן. וכיון דכבוד או"א שקולים בהכרעה כל דהו מקדמינן לאב. ואחר זמן רב נדפס ס' אשד הנחלים להרב כמהר"ר יוסף נחמולי וראיתי לו בסוף דף ט' מספרו שנסתפק בזה והביא