חיים שאל חלק א סב

האלה לא ימנע אי עבדינן כותיה מכח הסברא גם בדאיכא ס"ב הדין כן ואי לא עבדינן גם בס"א צריך להוציא אחר וכי דינא דממונא הוא לעשות פשרה עד כאן דברי מר הי"ו. ואני בעניי זאת אשיב מפני הכבוד. מאי דאמר מר דהרשב"ץ לא קאמר אם קראו ג' פסוקים וכו' אני אענה דהרשב"ץ סתם קאמר וכתב עלה שהוא חובת היום וכן הרב בשיירי כתב בפשיטות שנראה מדברי הרשב"ץ דאם נמצא טעות בס"ב ולא חילק בין קרא ג' פסוקים הטעם וכו' אלמא שזהו הנראה והוא מושכל ראשון. והרב ז"ל דעל תשובת הרשב"ץ קאי בכנה"ג הו"ל לומר דהן הן דברי הרשב"ץ ומ"ש מעכ"ת דעדיין לא יהיב דעתיה הרב ז"ל לזה הם פטומי מילי. הביטה וראה דאני לא נסתייעתי מדברי הרב שיירי דאלו הם דברים פשוטים והו"ל להזכיר הרשב"ץ ודאי. והמעיין עיניו תחזינה משרים דקושטא קאמינא. ומ"ש מעכ"ת על מה שכתבתי דתסגי במאי דנהוג כהרב ז"ל בשבת דעלמא לא כשיש ספק וכו' דאינו סובל זה אטו ממונא הוא דנעשה פשרה זהו תורף דבריו יש להצטער על כי כשל כח הסבל ולא יוכל שאת. דמ"ש אטו ממונא הוא דנעשה פשרה דברים הללו אינן כדאי להשיב עליהן ונכוה בפושרי"ן. ודברי ברור מללו כסדרן והלכתן כהלכת גוברין תופסי קס"ת דכיון דרבים מגדולי האחרונים חולקים על הרב כנה"ג ונהגו ברוב המקומות להפך. תסגי לעשות כהוראת הרבז"ל במה שהוא ודאי סובר כך. אבל במידי דלא ברירא לן מאי דעתיה דהרב ז"ל לא והכי מרגלא בפומיהו דרבנן באתר' דנהוג כהרמב"ם או ש"ע דבדבר שהוא ספק אם סובר כך יעשו כחולקים והוא פשוט ומבואר בספרן של צדיקים. ומה גם כי כל הלשון כ"י ליתיה קמן והרב מהר"ש הלוי רב גובריה והן כל יקר ראתה עינו כל הכתוב לחיי"ם הרב ז"ל והוא הבין כך. והרב גדול הדור נמשך אחר מהר"ש הלוי ועשה מעשה. ולכי תידוק תשכח דמה שהבינו הרבנים הנז' בכ"י הרב כנה"ג דמיירי בנמצא הטעות בספר הראשון הוא האמת והצדק וראיה לפירושם ממה שלא אמר המציאות חדש שעליו הוא דן רק פתח ואמר אם כתבתי אני וכו' משמע דהיינו הנדון ממש דנמצא טעות בשביעי שהוא המשלים בס' הראשון ואין שינוי בזה הנדון רק שעתידין לקרות ס' שני. ואי כפירוש הרב החולק הו"ל לאודועי במאי עסיק כי הוא מציאות חדש ממש. גם ממה שכתב היינו בשבת דעלמא לא א"ש לפירוש הרב החולק דכפי פירושו דינו של הרב ז"ל הוא נמי כשאינו שבת דעלמא שיש בו ספר ב' ר"ח או חנוכה או ד' פרשיות וכיוצא ונדונו הוא דוקא כשיש ג' ספרים. ונוסף עוד מ"ש כיון דעדין לא נשלם חובת היום שהוא ר"ח או חנוכה מורה ובא כפירוש הרב מהר"ש הלוי ודעמיה דהרי כתב ר"ח או חנוכה או מד' פרשיות אלמא בשבת שיש בו ב' ספרים לבד מיירי דאו או קאמר. ותו דאי כפי' הרב החולק הול"ל כיון דלא השלים פרשת ר"ח מאחר דעסיק בקרא ג' פסוקים בפרשת ר"ח והוא לשון צודק וברור יותר. ועוד בה אי הרב ז"ל עסיק ואתי בשבת שיש בו ג' ספרים כגון ר"ח וחנוכה או ר"ח ושקלים או ר"ח והחדש לא הול"ל אלא כיון דלא נשלם חובת היום שהוא ר"ח ותו לא דבה סלקינן ונחתינן דנמצא הטעות בר"ח. ותו ד' פרשיות לא משכחת לה בכלן כי יקרא ג' ספרים דבשבת זכור ושבת פרה לא אפשר ג' ספרים ואין כאן אלא ב' ספרים ומה לו להזכיר ד' פרשיות. ואף גם זאת מ"ש מה יושיענו שקראו מאה גברי בספר הא' וכו' הכי הול"ל מה יושיענו שקרא השביעי ג' פסוקים בפרש' ר"ח כיון שלא השלים כל הפרשה שהיא חובת היום כי זהו עיקר הטעם כמבואר. באופן שהמדקדק בדברי הרב כנה"ג בכ"י שהביא הרב יד אהרן משם מהר"ש הלוי יראה בעיניו ולבבו יבין שכונתו כמה דתרגמה הרב מהר"ש הלוי וסיעתו וכמו שדקדקנו. ומ"ש מר שאין בדבריו אלו ישוב כלל הן מכח הסברא הן מכח דבריו שבמקום אחר איך נאמר דעבדינן עובדא כדברים האלה וכו'. הרי הוכחנו דהרב כנה"ג בכ"י כונתו מבוארת כמו שהבין הרב מהר"ש הלוי ומ"ש דאין לו מקום מכח הסברא היינו ממה שפקפק מהר"ש הלוי דמ"מ כבר נשלם חובת הס' הראשון וכו'. והמעיין יראה דהגם דיתכן לומר כדברי מהר"ש הלוי הנז' מ"מ יש פנים לדברי הרב כנה"ג דסבר דדוקא כי ליכא ספר שני אז אמרינן כבר נשלם חובת היום וקראו ז' עולים כ"א פסוקים והשאר יקרא הז' בלא ברכה והוא יפטור. אבל אי איכ' עדיין למקרי ספר שני פ' ר"ח וכיוצא יש מקום לומר דיוציאו אחר מכיון דהוא באמצע החיוב והרי מהר"ר אליהו ורבי' משולם הנהיגו שהו' יקרא בס"ב כמו שכתבו התוס' והרא"ש והמרדכי וכל שעדין יש לקרות דבר שבחובה אף למנהגנו דהח' קורא בס"ב מיקרי באמצע החיוב ויוציאו אחר ומה גם דלא א"ש שזה לא יברך אחריה ואחר כך תכף יעלה בספר ב' בברכה לפניה ולאחריה ויש מקום לסברא זו ואינה סברא זרה ומ"ש מכח דבריו שבמקום אחר אפשר דכונתו על מ"ש במחזיק ברכה דמדבריו בשיירי משמע הפך דין זה דמהשיירי נראה דאם נמצא הטעות בז' אף שיש ס"ב כל שקרא הז' ג' פסוקים אין מוציאין אחר ע"ש. ועל זה יש להשיב דבשיירי קאי בשקלא וטריא והכא בכ"י קאי לדין זה בפרטות ואית לן למעבד ככ"י דדן על זה בפרטות. ומה גם דלצד אחרון שכתבתי שם במח"ב קושיא הוא דאיכ' בדבריו בשיירי ולאו בפירושא אתמר. וכ"ש דאעיקרא מה שנרגש בשיירי דאמאי הרשב"ץ לא השמיענו בנמצא טעות בז' ל"ק דהרשב"ץ קאי להשיב שואלו דבר כמעשה שהיה וכמ"ש שם. ואם כונתו למה שהק' הרב יד אהרן אסיפא דמילתיה בכ"י שיש ס' מוכן בתיבה ממ"ש הרב בשיירי. זו אינה מגוף הדין דקיימינן ביה אם להוציא ס"ת אחר ולכן לא עיינתי בפרט זה ומה גם דבשיירי רמז דטעמא טעים בתשובה ואינה לפנינו. ומכללן של דברים אמורים הראת לדעת כי דברי שכתבתי במחזיק ברכה בדין זה טעמן ונימוקן עמם כאשר המעיין ישר יחזה וישפוט בצדק למחזיק ולמעוז לי. [ודע דאחר זה כתבתי תשובה שלימה בענין זה באורך ומשם תראה כי כן עיקר והדין אמת בס"ד: וכסא כת"ר נכון יהיה לעולם יעלה לתורה ולתעודה על כל שכיות החמדה ככל אוות נפש האחת אהוב' ונפש נאה דורש ונאה מקיים קשר של קיימא בחבלי עבותות אהבה אנא זעירא מאנשי ירושלם עה"ק תו' והוא הצעיר חיד"א ס"ט: סימן ז"ך בדין כבוד אשה לבעלה. את זו דר"ש ממני אור עיני הבן יקיר לי החכם השלם כמה"ר אברהם אזולאי נר"ו וז"ל נא ליעיין מר מה שנסתפק הרב ארעא דרבנן אות של"ג אי כבוד אשה לבעלה דאוריתא או דרבנן וכתב דמדאמרינן אתה ואמך חייבים וכו' נראה קצת דהוא מדאורית' וכת' עלה מהר"י עייאש דהוי מדאו' ודאי מדאמרינן רשות אחרים עליה וכו' ע"ש ובין למר ובין למר אשתמיט להו דברי התוספות שם שכתבו דהטעם שאינה מצויה בבית אלא בבית בעלה א"כ מה מקום להסתפק ובר מן דין משנה ערוכה סוף כריתות אבל אמרו חכמים וכו' שהבן ואמו חייבים בכבודו ולע"ד נראה דאשתמיט מיניהו יודיעני אם האמת אתי ושכמ"ה. תשובה זה בני נאמן נטע נעמן את קולך שמעתי הש"ג תשי"ג במימ' קדיש על ארע"א הרב החסיד מהרי"א בס' ארעא דרבנן והרב מהרי"ע בארעא סמיכתא דתרוייהו אשתמיטיתינהו דברי התוספות ומשנה שלימה. שמענה ואתה דע לך לא זו הדרך להחליט הדברים ואשרי אדם מפחד תמיד בדברי תורה והדברים ק"ו כי תקרב אל עי"ר וקדיש אל תאמן בעצמך הפוך בה והפוך בה. הלא ידעת הא דאמרי במערבא לעולם יראה אדם בעל שמועה כנגדו. ובשגם הן האדם קרא ושנה ושלש וילן בעמ"ק ופשיטא ליה. בכל זאת אם פקח הוא לא יגזור אומר דאשתמיטתיה וכיוצא רק כה ידבר דרך אפשר מבא העי"ר והוא הצעיר וכאב את בן ירצה קסתי בידי תחליף בס"ד.