חיים שאל חלק א סא

דספר שני של מועדים לא נזכר בש"ס מ"מ נזכר בסדר רב עמרם וכתבו ז"ל דהגאונים תקנוהו והרא"ש בפסקיו כתב דאפשר דרבנן סבוראי הכי תקון וכבר נתפשטה תקנה זו בכל תפוצות ישראל זה כמה מאות שנים וכל כי הא בתקנה קבועה כזו דבר שבחובה מיקריא. ואי בעית אימא גמרא הרי כתבו הרא"ש והמרדכי והאגודה דאית' בירושלמי אמר ר' יצחק שבת שחל בחה"מ בפסח ובסוכות מוציאין ב' ספרי תורות וקורין באחד ראה ובאחד מוספין עכ"ל האגודה. והמרדכי והאגודה כתבוה משם ראבי"ה והגם דבירושלמי דקמן כעת לא מצאתי לשון זה וכן הרב קרבן נתנאל כתב דלא מצא כן בירושלמי אהימנותייהו דהגדולים הנז' סמכינן. וא"כ הרי שרש מנהגנו כירושלמי אלא שצריך לדעת אמאי התוספות לא הביאו הירושלמי הזה וכתבו דלא יש סמך בתלמוד ולא מצאו אלא קצת סמך מ"ש דאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה כבר תקנתי להם סדר קרבנות ע"ש ותו רבינו ישעיה בס' המכריע סי' הנז' והביאו בס' שבלי הלקט כתב על הוצאת ס' שני דלא נמצא לא במשנ' ולא בתלמוד בבלי ולא בירושלמי ע"ש והרי נמצא בירושלמי ונראה דהתוספות ורבינו ישעיה היתה גירסתם בירושלמי כמו שהביאו הרא"ש ומפרשין דס' ב' על סוכות קאי דקרבנו' החג כתוב במשנה. ומ"מ לדעת ראבי"ה והרא"ש והמרדכי מפורש יוצא מהירושלמי להוציא ב' ס"ת במועדים והרי הם חובת היום. וכן מוכח מדברי הריב"ש סימן ל"ה וסי' שכ"א שהביא דברי המנהיג בשם ר"ת שביום שיש בו שני ספרי תורות שהמפטיר קורא במה שהוא חובה ליום אין מפטירין בו בקטן וכו' ע"ש הרי קפסיק ותני ביום שיש בו שני ספרים ומוכח דנכלל גם בספר שני של פסח ועצרת וכיוצא שקורין במוספין כמ"ש בסדר רב עמרם וקרי להו חובה ליום. וכן מוכח מדברי השאלה בסי' ל"ה שכתוב אם המפטיר הקורא בתורה שהוא חובת היום כמו בר"ח ופרשיות והמועדים אם צריך שיהיה גדול ועלה מייתי דברי המנהיג הנז'. והגם דהרב ב"ח בתשובה סימן הנז' בתחילה תפס דקריאת ספר שני אינו חובת היום שהיא מתקנת הגאונים וכמש"ל מ"מ בסוף התשובה על דברי המנהיג בשם ר"ת פירש דהוא חובה ליום מתקנת הגאונים דודאי המנהיג בשם ר"ת גם על ס"ב דמועדים איירי כדאמרן. ומה שפירש שם בתשובת הרב בית חדש דמיירי בקטן שאינו יודע למי מברכין לא עלה על דעת שלא יקרא במוספין מאחר שעולה אף למנין שבעה וכ"ש לקרבנות היום שאינה אלא תקנ' הגאוני' וכו' ע"ש. עמו הסליחה דאינו במשמע דברי המנהיג ומוכח דאיירי בקטן שיודע למי מברכין וכמו שהבין הריב"ש וכן הבין הרשב"ץ בתשובה הנזכר ושם תריץ יתיב לקו' הרב ב"ח. ואחרי הודיע אלהים אותנו שרש דברי ר"ת שהביאם הרשב"ץ בתשובה הנז' יותר בקיצור ממ"ש המנהיג ממילא מה שכתב הרשב"ץ והבאתיו לעיל וז"ל אבל בקריאת חובת היום ומה שהיא תקנה קבועה כגון ד' פרשיות וחנוכה ומוספי ר"ח ורגלים אי אפשר כלל ע"י קטן דכיון שאין מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עכ"ל כונתו על ספר ב' דמועדי' נמי והיינו דקאמר מוספי ר"ח ורגלים כלומר מוספי הרגלים וכל דבריו בס' שני וקאי על דברי ר"ת שלא כמו שפירשנו לעיל וקרי לכל חובת היום כיון שהיא תקנה קבועה כמו שאמר. וכזאת וכזאת מוכח ממ"ש הרשב"ץ עוד בתשובה בח"ג סי' קע"א וז"ל קניית המצות אין אני מתיר בכאן לקטן אלא לקנות ההפטרה שאינה מענין המאורע אבל כשהיא מענין המאורע וזה ביום שמוציאין שני תורות אני משתדל שיהיה המפטי' גדול שאין מי שאינו מחויב בדבר מוציא הרבים ידי חובתן וכ"כ בעל המנהיג בשם ר"ת עכ"ל ומוכח דבכל יום שמוציאין שתי תורות לא היה מניח קטן שאינו מוציא וכו' אלמא גם ס"ב של המועדים קרי ליה חובת היום ואין קטן מוציאם י"ח נגד מ"ש הרב בית דוד דס"ב תקנת גאונים ואינה חובה. ומאחר שנתברר דדברי ר"ת הם גם בס"ב דמועדים א"כ מ"ש הרשב"ץ בסי' קל"א על ס"ב שנמצא טעות שמוציאין אחר כיון דחובת היום הוא ועלה מייתי דברי ר"ת ממילא משמע דגם בס"ב דמוספי הרגלים וכיוצא שנמצא טעות מוציאין אחר דחובת היום הוא כאשר יראה המעיין בתשובת הרשב"ץ דסי' קל"א הנז'. וה"ה דאם שכח לקרות פ' המוספין וקרא בענין אחר דצריך להוציא ס"ת אחר והוא בכלל מ"ש התוס' במגילה דף כ"ג דאם קרא כל המנין שהוא צריך ושכח לקרוא בחובת היום יחזיר ספר תורה ויקרא אחר בחובת היום ואחרון שקרא קודם הוי כמאן דליתי' עכ"ל וגם ס"ב בכלל חובת היום הוא דהרי התוספות על דברי ר"ת קיימי דקי"ל כמ"ד עולה וכו' ותכף אחר דברי ר"ת כתבו וחזן שטעה וכו' וכן אם הוא י"ט וקרא כל המנין וכו' והרי ר"ת קרי ליה לס"ב חובת היום ככל הדברים אשר ראו עיניך. הגם הלום ראיתי להרב מגן אברהם סימן קל"ו ס"ק ה' שהביא דברי התוספות דמגילה הנז' וכתב וז"ל ונ"ל מדסתמו ס"ל דבכל המועדים חוזר לא מיבעיא בחג דדינא דגמ' לקרות בקרבנות החג דחוזר אלא אפילו בשאר מועדים דתקנת רב עמרם היא וכו' אפ"ה צריך לקרותם דמה לי שקראם תכף או אחר זמן דאין גורם בזה ברכה אחרת וכו' עכ"ל הרי דכתב דמדסתמו התוספות סברי דחוזר אפילו בשאר מועדים דתקנת רב עמרם היא וכן נראה דעת הרב אליה רבה כמו שיראה הרואה. ומ"ש הרב מגן אברהם דאין גורם ברכה אחרת לא תידוק דאם הוא כנדון הרב בית דוד דצריך ברכה אחרת מודה הרב מג"א דלא יחזור. אלא דהרב קאי בסתם מי ששכח ולא החליף אמנם לדבריו דהתוס' סתמו בכל נראה דגם כשהחליף צריך להוציא אחרת ואותו שקרא בענין אחר כמאן דליתיה על דרך שכתבו התוס' ועיין בתשובת הרב מנחת יעקב סימן י"ח ובתשובת מהר"ם זכות סימן ל"ו דיש ראיה למ"ש ואין הפנאי מסכי' להאריך והנלע"ד כתבתי. והוי יודע דבקונטריס שם הגדולים ח"ב דף צ"א שרמזתי תשובתי זו יש ט"ס והשמטה בדפוס וכצ"ל ובתשובה דחיתי מי שרצה לומר דפליג עליה הרשב"ץ שהביא ב"י והרב שיירי וכו' אך שם בתשובה הנז' כתבתי דמהרב מג"א סימן קל"ו וכיוצא ממ"א נראה נגד סברת הרב בית דוד וכו' ושם בתשובה הארכתי והעלתי דלא כהב"ד בס"ד ע"ש כצ"ל. סימן כו עמ"ש במחזיק ברכה סי' רפ"ב אות יו"ד. נודע בשערים שמו בהגיע תו"ר אג"ב חביבותא. יצי"ר כפיו סייר מרגניתא. החכם השלם הישיש ורב כמהר"ר נר"ו. לדידי חזי לי מ"ש מר הש"ג על האר"ש הנה ארש"י וז"ל מה שתמה דאי קאי הרב כנה"ג בס"ב א"כ הו"ל להזכיר תשובת הרשב"ץ דאמר בנמצא טעות בס"ב שהוא קריאת המפטיר שאינו מן המנין שצריך להוציא אחר והו"לל דכשהורה הוא בנמצא טעות בא' אבל בס"ב הדת נתנה מהרשב"ץ. אהמ"ר אין זו תמיהא דאין דין זה בהרשב"ץ בפירוש דהרשב"ץ קאי שנפסל קודם קריאה כלל ובא ללמד דבס"ב צריך להוציא אחר אבל כשקרא ג' פסוקים בהכשר בס"ב אין זה ברור בדברי הרשב"ץ אלא דבשיירי נרגש מדברי הרשב"ץ לדינו דמדלא חילק ואמר דוקא אם לא קרא כלל אלא ה"ה קרא ג' פסוקים בהכשר אין צריך ודימה לקס"ד ס"א לב' ונראה הפך דינו ודחה דשניא דא מן דא ע"ש נמצא דמדעתו הוא שהכניס בדברי הרשב"ץ דגם בקרא ג' פסוקים בהכשר בס"ב צריך להוציא ס"ת אחר מדלא חילק א"כ אינו כ"כ מן התימה דלא כתב החבי"ב כמ"ש מר כי באותו זמן שכתב זה לא דקדק בהרשב"ץ מדלא חילק ואף דאין זה מרווח כ"כ מ"מ נגד אותו פי' פי' זה נאה ומתקבל והוא סבר' נכונה והיא כפי הדין. ומ"ש מר מ"מ מאחר וכו' תסגי לן וכו' דינהגו כך במילתא דפשיטא לן דכך היה מורה ובא הרב הנז' אבל במידי דאיכ' ספיקא וכו' לפק"ד איני סובל זה דמאחר דאין בדבריו אלו ישוב כלל הן מכח דבריו שבמקום אחר הן מכח הסברא איך נאמר דעבדינן עובדא כדברים