חיים שאל חלק א נט

דלא רחים אההוא עגלא וכו'. וזה פשוט. וכ"כ הרב פר"ח סימן קי"ז וז"ל מלבד שמעיקר הדין אין לקוץ אילן העושה פירות משום בל תשחית גרסינן נמי פ' החובל א"ר חנינא לא שכיב וכו' עכ"ל אלמא בדבר דאיכ' בל תשחית איכ' סכנה. והכי משמע מדברי ר' חנינא בעצמן דקאמר לא שכיב שבחת ברי אלא על דקץ תאנה בלא זימנא ואם אית' למה ליה לומר בלא זמנא הול"ל שקצץ תאנה שצריך למקומה וכיוצא וכן משמע מדברי מהרש"ל בים של שלמה סי' ס"ב. ובהכי נדחה מ"ש עוד דלכ"ע איכ' סכנתא אף דשרי מדינא ואינו מחוור דא"כ איך הפוסקי' הרמב"ם וסמ"ג ורבינו ירוחם סתמו דכי הוא מעולה בדמים שרי והו"לל דעכ"ז איכ' סכנה ולא לומר דקוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרות או אם מזיק בשדה אחרים או מפני שדמיו יקרים. ותו דהרי שמואל ורב חסדא ציוו לאריסיה' שיעקרו כמ"ש פ' החובל דף צ"ב ומסתמא אריסיהם ישראל הוו. ומה שיישב לזה הרב הנז' לא נהירא כדמשמע מסתמות הש"ס והפוסקים. ומעין דוגמא הביא ראיה מהרלנ"ח בתשובה סימן ל"ו דדין קטלנית ביבמה ליתא מדכתבו הפוסקים דין ג' אחים ב' נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית וכו' ומדשרו שתתיבם לאח הג' ש"מ דליכא סכנתא דקטלנית ביבמה ע"ש. ומכ"ש הכא דאכתי לא שמעינן דאיכ' סכנה באופן שמותר מן הדין לקוץ. ומה שיישב הרב הנז' לפי דרכו ההיא דרבא בר חנן דא"ל לרב יוסף אנא לא קייצנא וכו' ליתא וכבר כתבו הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והרב הנמקי ומרן בכסף משנה והרב תורת חיים דרבה בר חנן הוה פליג עליה דרב יוסף בעיקר הדין כמו שיראה הרואה דבריהם באורך ומדברי רבוותא הנז' מוכח דבמידי דשרי מדינא ליכא סכנתא דמאי דקאמר אנא לא קייצנא הוא שהיה חולק בדין. וגם מה שצדד עוד הרב הנזכר דלאדם חשוב לא הותר בעצמו ומשו"ה איענש שבחת וכדאשכחן דקפיד ר' אמי אר"נ דשתי מיא דאחים קפילא וכו' ע"ש אין דבריו מחוורין אי ממאי דכתיבנא לעיל ואי מטעמי אחריני. ואחר זמן רב בא לידי ס' תשובות מקור ברוך חדש להרב מהר"ר בינדיט וויזל וראיתי סימן ח' שהפליא לתמוה על הרב ט"ז והגדיל המדורה ובקש לעקור דליכא סכנה וגם על הרב פר"ח השיג ע"ש באורך ולי נראה דהדברים פשוטים דאיכ' סכנה נמי כשהוא אסור מן הדין דעובר על ל"ת אינו חייב כרת אלא דבהא איכ' סכנה כי איכ' איסור' וכשמותר מן הדין ליכא סכנה ובמאי דמוכח מהט"ז עצמו שעשה מעשה והורה להתיר והרבה היה לי לדקדק על דברי הרב הנז' אלא שאין הפנאי מסכים. גם דברי הרב ט"ז נראין הדברים כמש"ל דהא אסוגי' דהחובל ודברי הסמ"ג קאי אלא דנקט סכנה דבהא עסיק והרב פר"ח נקט תרוייהו ולא עלה על לב להשיג על הט"ז. איברא דראיתי בצוואות רבינו יהודה חסיד זצ"ל שכתוב שם אות נ"ג אילן העושה פירות אין לקצוץ אותו ויש לצדד בזה דכונתו דהגם דמותר מן הדין לא יקוץ כמו שרוב הצואות הם דברים המותרים לפום דינא ועל קצתם אין העולם חוששין כלל. ועל כן נראה דלרווחא דמילת' יקוץ אותו על ידי גוי וכ"כ בנדונו הרב שאלת יעבץ. וכתוב שם דאם כשעוקרין הגפן היא חיה ונטעי לה במקום אחר אין כאן בית מיחוש וכ"כ בפשיטות הרב שבות יעקב ח"א סי' קנ"ט ע"ש. כלל העולה דיכול ראובן לעקור האילן ממקומו ולנוטעו במקום אחר ויזהר להביא גוים אומנים ויחפר"ו את הארץ הטב כל הנצרך להוציא שרשיו בשלימות ותכף לנטעה במקום אחר וליעביד ליה כי היכי דנחיה. והנלע"ד כתבתי הצעיר חיר א ס"ט. סימן כ"ד משיב אמרים. בדין שהחיינו בין המצרים שאלה אנא נפשאי שמעה אזני מפומיה דמר דיום י"ז בתמוז שחל בשבת אין לברך שהחיינו והן עתה שבא לידי ספרו ברכי יוסף ראיתי בסימן תקנ"א דמייתי דהרב מהר"ם זכות ז"ל שרי לברך והרב כנה"ג בתשובה אוסר וסיים ודעתי הקצרה כמתירין ולא ידענא מה אידון בה דתורה שבע"פ אינה כתורה שבכתב. גם יודיעני דעתו אם יש לברך בליל י"ז בתמוז שהחיינו שראיתי בספר חדש ממש מטה אפרים בסופו דהתיר וכמדומני שהמנהג בהפך ושכמ"ה. תשובה חיבה יתירה נודעת. חכם ומבין ויתרון דעת. דקביע ליה דוכתא בחצרות אלהינו חצר קובעת. חזה הוית הני בי תרי כשאו"ל חיי"ם זאת אשיב אל לבי ע"ט לטעת. זה יצא ראשונה שמיע ליה למר כי פי המדבר שאין לברך שהחיינו בי"ז תמוז שאירע בשבת וכל קבל דנא עינו ראה על הברכים שכתוב להפך. האח האח ראתה עינינו זאת לפנים הני ברכי דשלהי דט"ס נפל ויהי מאז כתבתי בגיליון ונשמט מס' מחב"ר אגב רהטאי וטרדאי. איכו השתא יצא עת"ק אשר כתבתי בגיליון וז"ל ט"ס יש כאן ובמקום הכתוב ודעתי הקצרה כמתירין צ"ל ודעתי הקצרה כמותו כצ"ל ור"ל כמ"ש הרב כנה"ג בתשובה דאסר דעליה קאימנא ועתה אפרש שיחתי דטעמו ונימוקו עמו ואין ראיה מט"ב שחל בשבת שמעל' על שלחנו וכו' דהכא הטעם שלא לומר בזמן פורענות שהחיינו והגיענו לזמן הזה כיון דהוא זמן מר. ואפי' בשבת אין לומר כן כאשר הדבר יצא מפי המלך רבינו האר"י זצ"ל דבשבת בין המצרים אין לומר שהחיינו דמילתא דתליא באבילות אין אבילות בשבת אבל דבר התלוי מצד עצם הזמן גם שבת זמניה הוא ובכלל ימי הרעה הוא והגם דבראית הרב הכנה"ג יש לדחות כאשר המעיין יראה. מ"מ הסברא תכריע לפי טעמו של דבר דה"ה בי"ז שחל בשבת דהזמן רע ומר. וכן ראיתי שכתב הרב המקובל עיר וקדיש מהר"ח הכהן ז"ל בספרו הבהיר טור ברקת דשבת ור"ח לא יצאו מכלל בין המצרים שהן ימי הרעה הן אמת כי ט"ב שחל להיות בשבת נדחה היינו מפני התענית אבל הזמן רע ומר אלא שאין מתענין בשבת עכ"ד ומשמע לפי דבריו שה"ה י"ז בתמוז שחל להיות בשבת. אבל מ"ש שם הרב טור ברקת דהמברך שהחיינו בשבת בין המצרים טועה מדרך השכל לישר"י לן מר דספר חסידים כתב בסימן תת"ם דיאמרו בשבת ואין לומר לשון זה על רבוותא קמאי. ומיהו לנוהגים כדברי רבינו האר"י זצ"ל שלא לומר שהחיינו בשבת ה"ה לי"ז שחל להיות בשבת ודלא כהרמ"ז. וכן ראיתי שהסכים הרב מר וקציעה שלא לומר אפי' בי"ז שחל להיות בשבת הפך הרב מגן אברהם עד כאן כתבתי בגליון. ומעתה נתישבה תמיהתך ופלטי לי מחדא. ואשיב"ך על קנ"ך על דבר אם מותר לברך שהחיינו ליל י"ז בחמוז שראית בס' חדש דשרי שמענה ואתה דע לך כמעט שעברתי על דבריו אביע אומר דלא כן אנכי עמדי ולא אדקדק מה שיש לעמוד בדבריו רק לענין דינא שכתב דלא דמי לתשובת הרשב"א שהביא מהר"י אלפאנדארי במוצל מאש דת סימן י"ח דהכא הטעם דבי"ו בתמוז ארעו מילי דפורענותא ואין לך בו אלא חידושו דמזמן הפורענות דוקא דביום י"ז הובקעה העיר דדרך המלכים לעשות מלחמה ביום וכו' והאריך בזה ואני בעניי אומר דאף אי יהבינן כל דיליה הרי כתב הרמב"ן בס' תורת האדם בריש ענין אבלות ישנה וז"ל ומסתברא דכלהו ד' צומות תענית צבור הן ונביאים גזרו אותם וכל חומרי תענית עליהן מפסיקין בהם מבעוד יום ואסורין ברחיצה וכו' כט"ב וקרא מקיש להו כט"ב אלא האידנא כיון דבזמן דליכא צרה בטלין ורצו נהגו להתענות בהן ולא רצו לנהוג בהן בחומרות הללו אבל מעיקר התקנה ודאי אסורין הן בכלן דלא גרע גזרת נביאים מגזרת בית דין וכו' עכ"ל ע"ש באורך והביא דבריו הר"ן פ"ק דר"ה וכיון דתעני' י"ז בתמוז מעיקר תקנת וגזרת הנביאים היה להפסיק מבעוד יום כט"ב נהי דהשתא הקלו לאכול בלילה ולרחוץ וכו' מ"מ זמן פורענות הוא וכך היתה התקנה מעיקרא לנהוג בתענית מבעוד יום כט"ב. ומאחר