חיים שאל חלק א נז

עיקוד נועל דלת בפניה ע"ש ואיך כתב הרב שלטי הגבורים דשאני עיקור דהכא שהוא למעלה מהארכובה. אמנם נראה פשוט דהרב קאי על מה שכתב בתחילה התוספות מוכיחין דלעקור הבהמה איכא בל תשחית וכוון על דברי התוספות דדף י"א שהבאתי לעיל ועל זה אמר דשאני עיקור דהכא כלומר בההיא דדף י"א דפריך הש"ס והתניא עיקור שיש בה טריפה אסור ועל זה כתבו התוספו' דאי משום בל תשחית אפי' טמאה והתם קיימי במשיר פרסותיה מן הארכובה ולמעלה דבתר הכי תני ושאין בה טריפה מותר ואיזהו עיקור שאין בה טריפה המנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה. ומכלל הדברים אתה תחזה דמ"ש הרב מגילת ספר דכיון שהוא לכבוד מלך צריך שלא יהיו ראויות לדישה אינו מכוון דמשמע דהכי הוא קושט' דמילתא והרי מסיק דעיקור למלך הוא מן הארכובה ולמטה ומשמע דבהא ראויות לדישה דאי לא כפי פירושו בתוספו' איך כתבו ואי משום בל תשחית אפי' טמאה ות"ל דאי משום ב"ת איך הותר מהארכובה ולמטה האיכא בל תשחית אלא משמע דמהארכובה ולמטה ראויות לדישה כפי מאי דמשוה רש"י ותוספות. וכן מוכח בהדיא מדברי השה"ג ולא הו"ל להר' מגילת ספר לומר אלא דכיון דהוא מארכובה ולמעלה אינן ראויות לדישה. ותו יש לדקדק קצת על הרב שה"ג לפום מאי דכתיבנא בכונתו ועל הרב מגלת ספר דלא הול"ל אלא דהתם לא כתבו התוספות משום בל תשחית אלא בעיקור שיש בה טריפה שמאבדה לגמרי דכיון שהיא טריפה מתה ואפי' תהיה ראויה לדישה לזמן מועט הא טריפה היא ומתה ורש"י בחולין לא איירי בעיקור שעושה אותה טריפה. ולמדנו מהאמור דליכא בל תשחית אלא בהשחתה גמורה אבל כשעדיין ראוי לאיזה דבר מעין מלאכתו ליכא בל תשחית וה"ה בנ"ד שלוקח האילן כמו שהוא ונוטעו במקום אחר ומתקיים כל האילן שפיר דמי והגם דמזיק קצת לאילן או לאיזה ענפים לית לן בה כיון דאינו משחית לגמרי. איברא דחזיתיה להרב שלטי הגבורים שם דסיים וכתב וז"ל וכיון דליכא בל תשחית אלא כשהדבר נשחת מכל וכל צ"ע א"כ למה לו למהר"ף בהגהות סמ"ג לדחוק עצמו לומר דבבגד הנקרע על מת לא שייך בל תשחית משום דאתי מצות קריעה ודחי ליה ולמה ליה לדחוק כולי האי ת"ל דמשום האי קריעה לא הוי הבגד נשחת דהא ראוי הוא עוד למה שהיה ראוי קודם לכן וצ"ע לישב דברי מהר"ף ז"ל עכ"ל. וק' על הרב שה"ג דהאמרינן פ"ק דקדושין דף ל"ב רב הונא קרע שיראי באנפי דרבא בריה אמר איזיל איחזי אי רתח אי לא רתח וכו' והקעבר על בל תשחית דעבד ליה בפומבייני ופירש"י במקום התפירה שאינו נחסר מדמיו בכך כגון בשוליו עכ"ל וזה מסכים לדברי מהרי"ף שהביא השה"ג דאי כסברת השה"ג מאי פריך והא קעבר על בל תשחית הלא הקורע בגד לא נשחת מכל וכל ומאי ס"ד דהמקשן להקשו' והא קעבר על בל תשחית אימא דהוי קריעה דלא היה משחית הכל וכן הוא מורה לשון קריעה. והתרצן אמאי משני בפומבייני לישני דלא שייך השחתה אלא בהשחת' מכל וכל ואף דלא הוי בפומבייני ליכא בל תשחית. אלא מוכח מהכא דכי איכא השחתה מיהא אסור והטיב אשר דיבר מהר"ף דטעמא דקריעה משום מצוה דקריעה דאי לא"ה אסור. ועוד קשה על הרב שה"ג מהא דאמרינן בקמא דף צ"א ע"ב מאן תנא דשמעת ליה אין אדם רשאי לחבול בעצמו וכו' אלא האי תנא הוא מקרעין על המת ולא מדרכי האמורי א"ר אלעזר שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית וכ"ש גופו וכתבו התוס' ד"ה אלא האי תנא וא"ת ומאי ס"ד וכי על זה צריך ראיה דמקרע בגדים עובר משום בל תשחית ואומר ר"י דאין מביא אלא שאסור לחבול אפי' לצורך וכו' וכן מקרע על מת זהו לצורך עכ"ל וכ"כ הרשב"א בחידושיו (דפוס פראג) וז"ל וא"ת אי מהאי מאי קאמר מאן תנא הא כולי עלמא היא דמקרע בגדי' עוברין על בל תשחית ותירצו בתוספות דמייתי ראיה מקריע' שהיא לצורך כגון במת שאעפ"י שעיקר קריעה מצוה ומי שהוא מקרע יותר מדאי נהנה בו שעושה נחת רוח ליצרו ואפ"ה אסור מכ"ש מחבל עצמו עכ"ל הרי הדבר מבואר כדברי מהר"ף הנז' דדוקא משום מצוה הותר לקרוע וכשהוא יותר מדאי איסור' איכ' ולקי ואי כדעת הרב שה"ג הרי אינו משחי' מכל וכל ושרי. הן אמת דכעת לא מצאתי לפוסקים שהביאו הא דקורע על מתו יותר מדאי עובר משום בל תשחית. וליכא למימר משום דמייתי לה משם ר' אלעזר משמע דהוי פלוגת'. דהרי בש"ס דחי דלא אפשר דמשנתנו כי האי תנא דדילמא שאני בגדים דפסידא דלא הדר הוא ומסיק דהרי תנא הוא ר' אלעזר הקפר דקאמר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין וכו' וא"כ משמע דלמשנתנו דקאמ' דאינו רשאי לחבול בעצמו מכ"ש דהמקרע על מתו יותר מדאי לקי והרי"ף והרא"ש הביאו משנתנו וגם הרמב"ם פ"ה מה' חובל: אמנם הטור ח"מ סימן ת"ך הביא משם הרמ"ה דהאדם רשאי לחבול בעצמו ומ"מ אפי' הרמ"ה אפשר דאית ליה דהמקרע על מתו יותר מדאי לקי דשאני בגדים דהוי פסידא דלא הדר. והן לו יהי דהרמ"ה חולק הרי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש פסקו כמשנתנו וכן פסק מרן שם בש"ע דין ל"א וכן מהרש"ל בים של שלמה פסק שם פ' החובל סימן נ"ט במשנתנו דאין אדם רשאי לחבול בעצמו וסיים דמסקינן שאסור לקרוע על המת יותר מדאי וכו' ע"ש. וק"ק על הטור שהביא דברי הרמ"ה לחוד דאמאי לא זכר שם דדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כמשנתנו. ומה גם דעת אביו הרא"ש דשמעתיה בפומיה כולי יומא. ותו דהטור עצמו בקיצור פסקי הרא"ש כתב דאינו רשאי לחבול בעצמו. ברם אנא חזיתיה להרב כנה"ג שם הגהב"י אות ט' ואות יו"ד שהאריך הרבה בזה. ומידי עוברי חזה הוית דיש מהאחרונים שרצו לומר דאין ראיה מהרי"ף והרא"ש. אכן לא יגהה מזור משום יתובי דעתא דהטור ז"ל דהרי איהו גופיה מייתי לה בקצור פסקי הרא"ש אלמא דסבר דדעת אביו הוא הרא"ש הכי לפסוק כמשנתנו ואמאי לא הזכיר דעתו בטור. ומ"מ במאי דקמן כבר מילתא אמורה דאפשר דאפילו הרמ"ה אזיל ומודה בהא דהמקרע על מתו יותר מדאי דלקי דלא פליג אלא אחובל בעצמו ושאני בגדים דהוי פסידא דלא הדר. וכזה ראיתי להרב פרישה שכתב שם סימן ת"ך על דברי הרמ"ה ובגמרא שם מחלק דאף ע"ג דאסור לאדם לקרוע בגדיו על מת יותר מדאי משום בל תשחית לכ"ע חבלה בגופו שרי טפי מפני שזה מעלה ארוכה עכ"ל עין רואה דפשיטא ליה להרב פרישה דהא דקורע יותר מדאי לקי כ"ע היא ותו דהרי התוספות והרשב"א כתבו דלכ"ע קורע בגדים עבר על בל תשחית. ובהגהת סמ"ק סימן קע"ה הביא בשם רבינו יונה הא דקורע על מתו יותר מדאי לוקה. וכזה ראיתי להריטב"א בחידושיו למ"ק לדף כ"ד שכת' כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע פירש ר"י שזה למי שקרע כבר שאין לו לחזור ולקרוע ואיכ' משום בל תשחית וכו'. וכן כתב עוד גבי מ"ש שאני רבנן וכו' פירש ר"י ולית בהו משום תפלות שיהא בל תשחית וכו' ע"ש וכן כתב הרמב"ן בספר תורת האדם בשער הקריעה דף י"ו ע"ב ע"ש. הא למדת דהעיקר כדברי מהר"ף הנז' דקריעה על מת שריא משום דהוי מצוה ואי לאו הכי אף דאינו משחי' מכל וכל איכ' בל תשחית דלא כהרב שלטי הגבורים ז"ל. וכי תאמר בלבבך א"כ אעיקר' דדינא פרכא בואו ונצווח על אורן של חכמים רש"י זצ"ל כי הוא המוליד חילוק זה שכתב פ"ק דחולין דאי הוה עקר להו ליכא בל תשחית דהיו ראויות למלאכה וקשיא עליה מכל האמור. שמענה ואתה דע לך דבדברי רש"י לק"מ כי מעולם לא כתב רש"י דשרי היכ' דאינו משחית מכל וכל אלא כי התם גבי רבי דהיה רוצה לזכות שר' פנחס בן יאיר יסעוד אצלו וכן הפרדות שלא יזיקו לבריות כמבואר התם ובכי הא דהוי צורך קצת מצוה הוא דקאמר רש"י אבל בלא"ה אף דאינו משחית מכל וכל איכ' בל תשחית ולהכי פריך על רב הונא