חיים שאל חלק א נו

איברא דחזינא בפסקי התוספות שם פ' מקום שנהגו אות קל"ב שכתוב שם וז"ל הקוצץ אפי' אילן סרק אינו רואה סימן ברכה עכ"ל ועיקר דברי התוספות ליתנהו קמן. ולא יקשה עליך ידיד נפשי כי כזו וכזה שינויי טובא אתה תחזה כי חיבור התוספות ליתיה בידן כדחזי כי כמה חיבורי תוספות נתחברו על התלמוד וכלל זה יהיה בידך כי כל אחד מהראשונים על הרוב חיבר תוספות על רוב התלמוד ואחריהם כל חד מרבוואתא חיבר חידושים על רוב התלמוד. ואנו אין בידינו חיבור התוספות מרב אחד על כל התלמוד דכמה מסכתות מתוספות טו"ך וכמה מהם מתוספות רבינו פרץ או רב אחר. ובהגיע תור להדפיס הש"ס עם התוספות מה שנמצא אתם העלו בדפוס. וכן אתה מוצא בחידושי רבוואתא יש מס' שנדפסו חידושי הרמב"ן ויש מהרשב"א או הריטב"א וכיוצא. וזמנין דמשכחת דפסקי התוספות המודפסים אינם מן התוספות שנדפסו לפנינו אלא פסקי תוס' מתוס' אחרות כגון תוספות שאנץ וכיוצא וכל זה פשוט. וגם משכחת לה דהושמטו איזה דיבורי התוספות מהמודפסים לפנינו ואין להאריך בזה ואנכי העירותיהו להעיר אזן שומעת ישמע חכם ויוסיף לקח. ומ"מ במאי דקמן נראה דהתוספות קשיא להו כקושיין ומשו"ה מוקמי לה באילן סרק דליכא ביה לאו כמ"ש הרמב"ם פ"ו דמלכים ובהא אצטריך לומר דאינו רואה סימן ברכה. ברם לשון קוצצי אילנות טובות דקאמר נראה דחוק לפרשו באילני סרק דהאי לישנ' משמע אילני מאכל כמו שאמרו במכות דף הנז' ולחשוב קוצץ אילנות טובות והכי אמרינן פ' הרואה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וכו' דמברך שברא בריות טובות ואילנות טובות וכו' גם מדברי רש"י פ' מקום שנהגו שכתב וקוצצי אילנות טובות למוכרן לעצים הכל תמהים ולועזים עליהם ומתוך כך העין רע שולטת בהם וצעקת בני אדם עכ"ל משמע קצת דבאילנות העושים פירות מיירי. וראיתי למהרש"א באגדתיה שכתב וז"ל מגדלי בהמה דקה בא"י איירי כדמוכח מדברי התוספות ואיסורא דרבנן נמי איכא כמו ששנינו פ' מרובה וכן קוצצי אילנות טובות איסורא נמי איכא משום בל תשחית כמו ששנינו פ' החובל אלא דקאמר הכא דעונשן דאינן רואים סימן ברכה ומשום דתהו בי' וכו' עכ"ל. וכיוצא הראוני בשו"ת יכין ובעז הנדפס מחדש בח"ב סי' י"א שכתב על עושה מלאכה קודם שיבדיל דאיסורא איכא והוסיפו אינו רואה סימן ברכה ע"ש. וכבר ידוע דבחקירה זו אי במקום שאמרו אינו רואה סימן ברכה איכא איסורא נמצא למרן בית יוסף דברים נראים כסותרים וכבר עמדו בחקירה זו הרב שיירי כנ"הג בסימן תס"ח והרב פר"ח א"ח סי' תצ"ו במנהגי האסו' סעיף י"ח. ואין להאריך כי לקצר אני צריך רק את זה ראיתי להרב פר"ח שכתב שם וז"ל מילתא דפשיטא דהיכא דלא שייך איסור' ליכא למבעי מידי וכגון ההוא דאיתנהו פרק מקום שנהגו המצפה לשכר אשתו ורחיים וכן המשתכר בקנים וקנקנים ותגרי סימטא ואינך דמייתי התם דבכלהו קתני התם אינו רואה סימן ברכה הנה הדבר ברור מעצמו דלא שייך התם שום איסורא עכ"ל והרב ז"ל כללא כייל תגרי סימטא ואינך וכו' והרי סמוך ממש לתגרי סימטא קתני מגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות דבהנהו איכא איסורא ומלשון הרב ז"ל נראה דתגרי סימטא ואינך ליכא צד איסור. ובמאי דקמן אפשר לומר דקוצץ אילנות בעת שקצץ עבר אדאורייתא וכבר סליק הא. וכשהוא מוכרן דהוא ענין אחר בהא ליכא איסורא ואיכא אינו רואה סימן ברכה וז"ש רש"י וקוצצי אילנות טובות למכרן לעצים וכו' וא"כ הכא מיירי בעת מכירתם ובהא ליכא איסורא דמאי דהוה הוה בעת הקציצה וכבר עבר האיסור מאז. ועתה פנים חדשות באו לכאן בעת מכירתם ואין הדבר כמו שכתב מהרש"א דזה ענשן דהא איסור הקציצה מעת שקצץ אפי' אינו מוכרן. ואח"כ כשמוכרן ליכא איסורא במכירתן דהא קיימי קצוצ"י ובמכירתן לא עביד איסורא רק אינו רואה סימן ברכה ומטעם שכתב רש"י ז"ל. ואין צורך לדחוק דהכא כולל אפילו אילני סרק דלשון אילנות טובות משמע דאיירי דוקא באילני מאכל וכדאמרן. איכו השתא אתאן לאשר נסתפקת ידידנו. אי נוטע האילן במקום אחר סגי ולא עבר על בל תשחית. ונראה להביא ראיה קצת דסגי מדברי ראב"ן בספרו סימן א' שכתב אהא דאמרינן פ' לא יחפור דף כ"ו דרב יוסף אמר ליה לרבא בר רב חנן שנטע תאלי סמוך לגפנים שלו זיל קוץ וכו' וז"ל והכא לא הוה מצי למעקרינהו למשתלינהו ברחוק לפיכך אמר לו קוץ עכ"ל משמע קצת מדבריו דאי הוה אפשר למעקרינהו ולמשתלינהו בדוכתא אחריתי לא הוה איסור' והכי הוה עביד רבא בר רב חנן אלא משום דלא הוה אפשר א"ל אנא לא קייצנא דאמר רב דקלא דטעין קבא אסור למקצייה ואמר רב אחא לא שכיב שבחת ברי וכו' אבל אי הוה מצי למשתלינהו לא חייש למידי. עוד נראה להביא קצת ראיה ממ"ש רש"י פ"ק דחולין דף ז' ע"ב אההיא דר' פנחס ן' יאיר דלא רצה ליכנס בבית רבי משום הפרדות וקאמר רבי עקרנא להו איכא צער בעלי חיים קטילנא להו איכא בל תשחית ופירש"י עקרנא שלא יוכלו לבעט ובל תשחית ליכא שהיו ראויות לדישה עכ"ל וראיתי להרב מגילת ספר לאוין רכ"ט שכתב על דברי רש"י הללו דמדברי התוספות פ"ק דע"ז דף י"א ע"א ד"ה עוקרין משמע דבעיקור איכא בל תשחית וצ"ל כיון דבלא"ה הא קאמר ליה דאיכא צער בעלי חיים לא הוצרך לומר דאיכא נמי בל תשחית א"נ דאף לרש"י לאו בכל עיקור קאמר דליכא בל תשחית אלא כשעוקרו באופן שיהיו ראויות לדישה ופעמים שעוקרן באופן שאינן ראויות אף לדישה בכה"ג הוא שכתבו התוספות התם דבאותו עיקור איכא ב"ת כיון שהוא לכבוד מלכים צריך שלא יהיו ראויות לדישה. וכשאני לעצמי מעביר אמיליה דמר רואה אני דיש להרגיש בדבריו דמשוי ברישא פלוגתא בין רש"י והתוספות וכתב דלדעת התוספות ל"ק ממאי דלא אמר ר' פנחס ן' יאיר דבעיקור איכא בל תשחית דבלא"ה הא קאמר דאיכא צב"ח. חדא דהתוספות בע"ז כתבו כן לפרש דברי רש"י שכתב שם עיקור שיש בה טרפה דאסור לגרום טרפות לבהמה בידים וע"ז הקשו התוספות ותימא וכי קדשים הם שיהא אסור לגרום להם טרפות ואי משום בל תשחית א"כ היכי מוכח מהכא דמיירי בבהמה טהורה אפילו בבהמה טמאה שייך איסור בל תשחית וכו' הרי דהא דכתבו התוספות ואי משום בל תשחית וכו' לדברי רש"י הוא דקאמרי ואח"ך דחו פירש"י ופירשו דאסור באכילה קאמר וכו' ע"ש והו"ל להרב הנז' להקשות על התוספות דכתבו כן בעד רש"י ורש"י כתב דליכא בעיקור ב"ת ומדבריו נראה כי הוא מחלוק' רש"י ותוס' אלא דאח"ך כתב דאף לרש"י לאו בכל עיקור וכו' והריטב"א בחידושיו שם פ"ק דע"ז פירש לקושטא דהוי משום בל תשחית ע"ש. ולדעת התוספות למאי דמסקי דאסור באכילה כונתם דליכא בל תשחית לכבוד המלך כמ"ש בדיבו' הקודם. ומאי דמשני הרב הנז' בעד התוספות לסוגיית חולין אינו מתישב דהו"ל למימר ברישא בל תשחית דהוי טעמא תריצא גם לשלא ימיתם והא עדיף דהשתא דאמר משום צב"ח מצא עדיין רבי מקום לומר קטילנא להו והוצרך לטעמא דבל תשחית לכן ברישא לימא בל תשחית. ותו יש להרגיש על הרב הנזכר דזו של כת הקודמין היא והרב שלטי הגבורים פ"ק דע"ז נתקשה בזה ומוקי לה דהתם בעיקור שאינן ראויות לדיש' והביא דבריו בקצור הרב כנה"ג בהגהו' הרמב"ם פ"א מה' מלכים ע"ש אלא דהרב שלטי הגבורים קבע דבריו עמ"ש שם דף י"ג בהמה תעקר וע"ז כתב ואפש' דשאני עיקור דהכא שהוא למעלה מהארכובה דשוינהו לגריעותא כ"כ שאינן ראויות אפי' לדישה עכ"ל. ולפום ריהטא אינו מובן דהא בדף י"ג גבי נושא ונותן בשוק של עכו"ם דאמרו בהמה תעקר פירשו ואיזהו עיקור המנשיר פרסותיה מן הארכובה ולמטה. ושם גבי אם הקדיש בזה"ז אמרו בהמה תעקר ואיזהו