חיים שאל חלק א נה

בעלמא מעשה רב ופשטה דמתניתין הכי הוי. מכל מקום הדבר קשה דרבא בר רב חנן יסבור כך במשנתנו ומה גם בתר דשמעיה לרב יוסף. ותו דאי הכי אמאי רב יוסף כי אמר ליה אנא לא קייצנא וכו' אמאי לא אותביה ממתניתין דקוצץ ונותן אחרוב ושקמה נמי קאי ואמאי שתיק ליה. ותו הרי דרך ישר לפני התוספות לתרץ בעד רבא בר רב חנן כדפריק לה מרן הכ"מ. ועל דרך זה מפרקי לה הרמב"ן והרשב"א והרא"ש בפסקיו והר' הנמקי. וכ"כ הרב תורת חיים בשיטתו ולא זכר דכבר קדמוהו רבנן קמאי. והרב הנמקי שכתב דתנן קוצץ ומסתמא בכל אילן מיירי אף דעושה פירות. יש להרגיש דלאו סתמותא לחוד איכא. אלא משמעותא טובא דאחרוב ושקמה קאי כמדובר: והרב גופי הלכות הקשה על מרן דאי רבא בר רב חנן טעמיה משום דסגי בהאי הרחקה למאי אצטריך לאתויי מימרת רב אפי' שיהיה מותר לקוצצו כיון דסב' דאיכא הרחקה לא מחייב למיקץ ע"ש ולא זכר דמילתי' דמרן של כת הקודמין היא. ומאי דקשיתיה לק"מ דכונת רבא בר רב חנין דאי לאו דאיכא איסורא וסכנתא הוה מבטל דעתיה נגד רב יוסף אמנם עתה דלפי דעתו אין מחויי' להרחיק ולא סבר חילוקא דרב יוסף לא מצי לבטל דעתו מאחר דאיכא איסורא וסכנתא. והרמב"ן והרשב"א כתבו דהוי על דרך מאי דאמרו אם בשעת מעשה אמרה אין שומעין לו. כלומר דאי לאו הכי הוה עביד כרב יוסף אף דאיכא איסורא וסכנתא דמי כמוהו מורה. אך להיות בשעת מעשה דלא מהימן ואיהו סבר איפכא ואיכא איסורא וסכנתא להכי אמר לא קייצנא. חוזרנו לדין דלפי דעת הרא"ש ורבינו ירוחם והרב ספר הזכרון והרב ט"ז לצורך מקומו מותר ולפ"ז נראה להתיר בנ"ד דכיון דהכי ארחייהו דעתירי לבנות בתים ולהשכיר' כי רצונם יותר בבנין שעומד לדורות מאילנות וכמ"ש הרב מהר"י באסן שרי לקוץ אילנות ולבנות בתים. וחזיתנהו לשני המאורות הגדולים שני גדולי הדור האחרון הרב חוות יאיר סי' קצ"ה והרב שבות יעקב בראשון סימן קט"ז דשניהם המלכים בהסכמה עלו עם הרא"ש וה' ט"ז רק דהרב חוות יאיר כתב דכונת הרא"ש דרוצה לבנות שם או לתקן במקומו דבר נצרך משא"כ להרחיב חצרו ולצורך טיול ותוספת אור וריוח בעלמא לא אמר זהת"ד ודבריו א"צ חיזוק דודאי בעינן שיהא דבר נצרך יותר מהאילן לדעת רובא דעלמא שזה הענין שרוצה לעשות שוה יותר מהאילן וכמו שנראה מדברי הסמ"ג לאוין רכ"ט והוכיח הדבר הרב מהר"י באסן בתשובה הנז' מהש"ס ומדקדוק דברי הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ד דשביעית. אלא דלפ"ז נראה דאי אמרינן דעת רובא דעלמא דהוו קייצי אילנא משום האי רווחא כי נצרך טפי יותר מהאילן דהשת' דחיק ומפיק ומפסיק שרינן לקוץ. והרב שבות יעקב שם כתב דבתשובת בית יעקב האריך לישב דעת הטור ואין דבריו ברורים ומוכרחים ונגד משמעות רוב הפוסקים עכ"ד ולנו בעניותנו דבריו מן המתמיהין כמש"ל. ושם הרב שבות יעקב כתב לענין שהאילנות מאפילים דאין יכול למחות בבעל האילנות זולת אם האילן עב וגדול ומאפיל מאד וכו' ובסוף כתב שוב מצאתי בתשובת חוות יאיר סימן קצ"ה שפסק בפשיטות דמחויב לקוץ האילן אם מאפיל וכו' ולי נראה כמ"ש עכ"ל והרואה יראה דהרב חוות יאיר לא איירי באילן אחרי' המאפיל דחייבין בעלי האילן לקוץ דהוי כנדון הרב שבות יעקב. אלא הרב חו"י קאי על אילן הגדל בחצרו אי שרי לקוץ האילן שלו ואינו ענין למ"ש הרב שבות יעקב דאין מחוייב בעל האילן לקוץ כאשר אחד הרואה עיניו יחזו: ואחר זמן רב שכתבתי זה בא לידי ס' קטן מתשובו' הכי קרא שמו מקור ברוך להר' מהר"ר בינדיט אב"ד דק"ק ברעסלא וראיתי שם סי' ח' שכתב שמה שהשיב הרב בית יעקב על הט"ז דאין כן דעת התוספות כל דבריו אינם נכונים. אך ראיתי להרב הנז' דמסיק דדעת הטור דכל אילן אף אם אינו טוען אלא מעט אסור לקוצו ופוסק דלא כרב והאריך בזה ע"ש וכבר כתבנו בעניותנו לעיל בזה על דברי הרב בית יעקב וממילא מפריך מ"ש הרב הנזכר ועוד יראה המעיין שיש להשיב על דמיונותיו וסברותיו ואין הפנאי מסכים להאריך. כלל העולה ממ"ש דיש להתיר בנ"ד ומה גם דהאילנות עומדין לקוץ ואמרינן בעלמא כל העומד לחתוך כחתוך דמי וכתב הרב מקום שמואל בתשובה סימן ג' דהכי קי"ל והאריך הרבה בזה ועיין להרב ש"ך ח"מ סי' צ"ה ומ"ש האחרוני' ולא פניתי לעמוד בזה. והרי אמרו פ"ק דבתר' דמלכותא לא הדרא. ועוד דאכתי אינם של ישראל כי האילנות וגם האדמה אשר הם עליה הכל הוא למלך והוא קוצצם על ידו ובכן שרי לישראל לקנות מהמלך קרקע שיהיה פנוי מאילנות והמלך אדעתא דידיה קעביד ואין הישראל אפי' גרמא כי כבר גזר המלך לעשות כן ומה גם דאין הגויים מצווים בבל תשחית וכל זה מבואר וברור והנלע"ד כתבתי אני הצעיר וזעיר חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט. סימן כ"ג עוד על דין קציצת אילן מאכל. שאלה ראובן שיש לו כרם חמד נטוע אילני מאכל ועץ עושה פרי ויהי היום וירא והנה מקום בכרם פנוי ראוי והגון לבנות שם בית אבל יש שם שתי אילנות עץ עושה פרי ומן התאנים ומעכבין אותו לבנין הבית וצריך כדי לבנות שיקוץ האילנות האלה יורנו אדוני צדק אם עובר על בל תשחית או לא כיון דמטי ליה הנאה טובא מהבי' יותר מהאילנות. עוד אם דעתו של ראובן לשרש האילן ולהשתדל כפי האפשר להסירו מתחת לארץ בעיקר שרשיו לנטוע אותו במקום אחר אך חושש שמא בעת הנתקו יבא לשחת קצת משרשי האילן אם יהיה עובר גם בזה האופן. עוד יאיר עינינו אי איכא בית מיחוש גם בדרך זה להא דא"ר חנינא פ' החובל דף צ"א ע"ב לא שכיב שבחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זמניה והביאה מהרש"ל בים של שלמה שם. ואם יש הפרש בין קץ ישראל בין בקצצו גוי. ואגב דקדקנו אני וחבירי בהא דאמרו בפסחים דף ן' ע"ב דקוצצי אילנות טובים אינם רואים סימן ברכה והא בקמא מוכח דעובר על בל תשחית על הכל יבא דברו הטוב וישקנו מי הסל"וח סלח נא אני מבקש ויבא שכמ"ה. תשובה חמיד לבא רצוף אהבה מרגלית טובה מה נאה אילן. ישר הולך משך הזרע בר רמי ובר רברבי כל העם מקצה מעידין בגודלן. המשכיל הנחמד ונעים סדרן ופלפלן. ישא ברכה מאת ה' והני ברכ"י דרבנן החזיק בכלן. כי"ר. כן עינינו עומדים צפופי"ם כשאו"ל חיי"ם אי שרי לעקור נטוע לבנות ולנטוע האילן במקום אחר וכו'. ומאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך עתה שלחת את ידי שלוח הק"ן נוהג באר"ש ההש"ב אשי"ב על אחרון ראשון בס"ד. הא דקשיא לך על אותה שאמרו פ' מקום שנהגו דף ן' דקוצצי אילנות טובות אינם רואים סימן ברכה דהרי פ' החובל מוכח דקעבר על בל תשחית ע"כ דבריך. והנה מסוגיא דהתם לא מוכח דקוצץ אילן אסור מדאורייתא ולקי דאימור איסורא מדרבנן הוי דמדאורייתא לא אסיר אלא בשע' המצור ואתו רבנן ואסרי אף בשלא בשעת המצור. והגם דיש צדדין לומר דמסתברא דקרא אף שלא בשע' המצור מ"מ יד הדוחה נטויה. אמנם עיקרא דמילתא במכות דף כ"ב דפריך אההיא דיש חורש תלם מתקיף לה רבינא ולחשוב נמי הקוצץ אילנות טובות ואזהרתיה מהכא כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות אלמא מדאוריתא לאו איכא אף שלא בשעת המצור וכן הוכיחו התוספות מינה פ' החובל דף צ"א ריש ע"ב וכן הרשב"א בחידושיו. וכבר האריכו הרב מהר"י באסן בתשובותיו סי' ק"א והרב מגילת ספר לאוין רכ"ט בזה ושניהם לדעת אחת נתכוונו ע"ש. ונמצא השתא דלקי מדאורייתא ונתחזק האי דוקיא דאמאי פ' מקום שנהגו חשיב לה בהדי הנהו דאין רואים סי' ברכה והא בהא לקי ותו איכא סכנתא נמי וכמו שהבאת מההיא דר' חנינא דאמר לא שכיב שבחת ברי וכו'.