חיים שאל חלק א נד

בא"ר לח"י רוא"י. ואשים דברי במ"ש עוד הרב הנז' שיש לו ראיה ברורה דהתוספות פליגי על הרא"ש והוא ממ"ש התוס' בברכות דף ל"ו ע"ב וז"ל אין קוצצין אילנות בשביעית וא"ת בלא שביעית נמי ת"ל דאסו' משום לא תשחית את עצה וי"ל דלא טעין קבא דלא שייך ביה בל תשחית כדאית' פ' לא יחפור א"נ איירי דמעולה בדמים לעשות ממנו קורות דאז לא שייך בל תשחית ומיהו משום איסור' דשביעית איכא וכו' עכ"ל ואם איתא דהתוספות ס"ל כהרא"ש דלצורך מקומו שרי ה"ל לתוספות לתרוצי הכי דאיירי בצריך למקומו דשרי לקוץ ולא שייך בל תשחית ומשום שביעית אסור אלמא דס"ל להתוס' דאפי' צריך למקומו אסו' עכ"ל. ולפי שיטתו הוה מצי להוכיח דהרמב"ם ורבינו שמשון ורבינו עובדיה בפי' המשניות שלהם פ"ד דשביעית וס' האגודה שם כלהו סברי דלא כהרא"ש דכלם הקשו קושית התוספות ואין גם אחד שתירץ דמיירי דצריך למקומו ולדידיה נשמעיניה מן הדא דכלהו פליגי על הרא"ש. אמנם אין ראיה כלל מזה שהרי הרא"ש בפירושו (ונדפס באלטונ') גם הוא כתב וז"ל ומשום קוצץ אילנות טובים ליכא אם הוא מעולה בדמים כדאמרי' בסוף החובל עכ"ל וכפי דברי הרב בית יעקב נימא דמדלא משני הרא"ש דמיירי בצריך למקומו ש"מ דסובר דאף אם צריך למקומו אסור וא"כ הרא"ש פליג דידיה אדידיה. אמנם הדבר פשוט דכיון דהא דמעולה בדמי' הוא מפורש פ' החובל נקטו הא משום דמפורש בש"ס והכי רגילי רבנן דמשנ"ו בדיבוריהו ומייתו מהמפורש בש"ס. והתוספות הוסיפו דלא טעין קבא וגם זה מפורש בש"ס פ' החובל ופ' לא יחפור. ותו דהאי שינויא א"ש ומרווח טפי במתני' דתנן התם כמה יהא בזית ולא יקוצצו רובע וא"ש דבריש' איירי בדלא טעין קבא ושרי ליה למקצייה וליכ' בל תשחית אבל אסור משום שביעית. ואהא תני תנא דבזית לא יקוצצו אם יש בו רביעית אפי' בלאו איסור' דשביעית. ולעולם דבצורך מקומו כ"ע מודו דשפיר דמי למקצייה והוי כשריות' דמעולה בדמים דצורך מקומו חשיב ליה טפי וזה פשוט. הגם דמה שהבאתי מפירוש הרא"ש יש לדחות כפי הכלל שכתבתי במקום אחר מ"מ הדבר ברור כדכתיבנ'. תו חזיתיה להרב בית יעקב דבסוף תשובתו הנז' כתב ישוב אחר בעד הטור שהשמיט הא דרב דדיקל' דטעין קבא וכו' משום דסבר הטור דאף דלא טעין קבא אסור לקוץ לפי מאי דקי"ל דאסו' לאבד אוכלין אפי' פירורין שיש בהם כזית וכו' ע"ש שהאריך. ואינו מחוור דאטו הטור פליג ארב ואמוראי דסברי כוותיה. ותו דפליג על אביו הרא"ש והרי"ף והרמב"ם ור"י ודעמיהו. וההיא דהפסד אוכלין אינו ענין כלל להך דהכא כי לא טעין קבא אינו ראוי לטרוח בו כמ"ש הרמב"ם פ"ו דמלכי'. ותו דמצינן למימר דהכ' בקוצצו לבנין איירי רב כמ"ש מהרש"ל בים של שלמה פ' החובל סי' ס"ב או צורך אחר וכי ליכא קבא שרי. והתם מפסיד האוכלין בחנם לגמרי. ותו דהו"ל להטור לאשמועינן בהדיא דאפילו כי ליכא קבא אסור מאחר דמפורש בש"ס והפוסקים הראשונים דשרי ואיהו דסבר להלכה דאסור הו"ל לפרש וכל כי הא ודאי איבעי ליה לאודועי. ועוד יש להאריך בדבריו הנז': הדרן למילתין דהדבר ברור דאין ראיות הרב בית יעקב להוכיח שהתוספות סברי דאף בצריך למקומו אסור ופליגי על הרא"ש מכריעות כלל ועיקר. ומאחר שכן מאן ספין ומאן רקיע לחלוק על גדול המורים הוא הרא"ש. ועוד שראיתי לרבינו ירוחם במשרים נתיב ל"א ח"ב שכתב דצריך למקומו שרי תרי זימני. וכן הרב ס' הזכרון שם סוף פ' החובל פסק דבצריך למקומו מותר. גם אשו"ר להרב כנה"ג י"ד סי' קי"ו הגהת ב"י אות ל"א שכ' וז"ל וכ' הרא"ש שם וכן אם היה צריך למקומו מותר ועל זה סמכו עכשיו שקוצצין אילנות שעושין פירות כדי לבנות שם בית דירה וכ"כ הט"ז עכ"ל. הא למדת דרבים אשר אתנו דפסקו דלצורך מקומו שרי והרב ט"ז עביד עובד' לקצוץ כדי לבנות וגם הרב כנה"ג העד העיד בנו דסמכי עלה ועבדי עובדא וא"כ בנ"ד דקוצצין אילנות לבנות בתים שרי. אך עדיין יש מקום לבעל דין לחלוק דכל זה היינו כשרוצה לבנות בית לדור בו אז הוא דשרינן לקוץ ויאמר האומ' שזו כונת הרב ט"ז והרב כנה"ג שלא התירו אלא כשהוא דחוק ומצטער ובהכי דבני באתריה דאילנ' רווח ביתא ויכול לדור שם דירת בני אדם. אבל בנ"ד כי יעשיר איש ונפשו אוותה לעשות דרך סחורה לבנות בתים ולהשכירם וגם לעשות לו שם כשם הגדולים אימא דאסור: אמנם כשתדקדק יפה בדברי הרב ט"ז והרב כנה"ג שכתבו לבנות בית דירה סתם ולא כתבו לבנות לו או להם בית דירה משמע דבכל גוונא התירו בין הוא לדור בעצמו בין שידורו אחרים. וכן נראה דהרא"ש וסיעתו סתמא נקטי דאם הוא לצורך מקומו מותר והא ודאי צורך מקומו הוא כי תאוה נפשו משום בנו"ת ציו"ן ומה לי אם ידור הוא או ידורו אחרים הכל חשיב צורך מקומו ושרי. הגם הלום אנכי הרואה להרב הגדול מהר"ר יחיאל באסן בתשובותיו סי' ק"א שבתחילה למד מסוגית החובל דאם קוצץ לצורך בנין שרי ואח"כ כתב דיש לאו' שיאמר דאם הבנין אינו לצורך גמור אלא לנוי למלאת תאות נפשו אסור וכו' וכשאין השכר מבנין הבית מרובה מהפסד השחתת התאנה ששכר הבית מועט והוא בא מכח הוצאה מרובה וא"כ אעפ"י שאין כונתו להשחית כיון שאין השכר מרובה על ההפסד משחית הוא ואסור איברא סברא קלושה היא דכיון דכך דרכם של בני אדם שמוציאין ממון רב בבנין בתים ועליות מרווחות אף שהשכירות אחד מעשרה ממה שהיה מרויח הממון שהוציא ומ"מ עושים כן בשביל הנאת גופם שדירה נאה מארכ' ימיו של אדם או בשביל שהוא דבר מתקיים ימים רבים ופירותיו תדירים ומתרצי' בעלי ממון להרויח מעט בהשקט ובטחה מלהרויח הרבה בעמל ואחריות וא"כ כיון שזה בונה כמנהג העולם והתאנה מעכבת ודאי שהרוצה לעשות סחורה במעותיו כדי להרויח בהם מה שהוא מנהג להרויח באותו סך אין ספק שלא ימנע מעשות הסחורה ההיא אף אם יבא לו נזק בדבר מועט כמו הפסד התאנה בערך אל הבית וזה ברור עכ"ל ודברים ברורים הם וממנו נקח לנ"ד דכיון דזה דרך בעלי סחורה יחד עשירים שאננו לבנות בתים ולהשכיר ובזה קרנם תרום בכבוד ודאי לצורך מקומו מקרי ושרי דטיבות' היא גבייהו הרבה יותר מהאילנות. ואחזה אנכי שם להרב מהר"י באסן שכתב וז"ל ומ"ש התוספות דאיכ' לאוקומי מתני' באילן סרק דבריהם צריכים תלמוד ובין הכי ובין הכי לא אמרו התוספות אלא לסברת רבא בר רב חנן דאמר אנא לא קייצנא ולית הלכתא כוותיה אלא כרב יוסף כדכתב שם הרא"ש עכ"ל הבט ימין וראה שנתקשה בדברי התוספות וכ' דלא כתבו אלא לדעת רבא בר רב חנן כמו שכתבנו בעניותנו לעיל: והן עתה ראיתי למרן בכסף משנה פ"ו דמלכים דעמ"ש הרמב"ם דשרי לקוץ מפני שמזיק בשדה אחרים כתב על זה מרן וז"ל תנן מרחיקין את האילן מן הבור כ"ה אמה ובחרוב ובשקמה ן' אמה אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים הרי דקתני קוצץ וליכא לאוקומיה באילני סרק דוקא דהא חרוב ושקמה לאו אילני סרק נינהו. ואע"ג דאמרינן דרבא בר חנן וכו' אנא לא קייצנא וכו' דמשמע דאיסור' דרב אפי' במזיק לשדה אחרים הא ל"ק דהכי קאמר ליה לדידי דס"ל דסגי בהאי הרחקה לא מיקרי מזיק ואסור לקוצצו מר דס"ל דבעי הרחקה טפי שרי למקצייה ואי ניחא ליה ליקוץ עכ"ל. וגם לשון זה נעלם מהרב בית יעקב שכ' מרן דליכ' לאוקומה באילני סרק האי מתני' דקיימי עלה התוספות. ואלו הרב הנז' ז"ל חתר ממתני' דסוף פרקין ומותיב ומפרק ולא שם לבו למשנתנו דקיימינן עלה כמש"ל. וחזיתיה להרב גופי הלכות דף צ"ח שכתב דכונת התוספות דהא דקתני קוצץ ונותן לא קאי אחרוב ושקמה ע"ש ובאמת שהוא דוחק גדול וזו היא שקשה על התוספות דהגם דנראה דלא כתבו זה אלא להסביר קצת פנים לדברי רבא בר רב חנן ואנן לא קי"ל כוותיה אלא כרב יוסף דפשיט' ליה ואמר זיל קוץ והוא קרוב למאי דאמרי'