חיים שאל חלק א נג

איסו' אלא דבכל ענין שרי עכ"ל ואין זה קושיא כלל דמעיקר' האזהרה היא דרך השחתה וכשאינו דרך השחתה ליכא איסור'. ומ"ש בתוך דבריו דתנן אם האילן קדם קוצץ הוא אגב שיטפ' דאם האילן קדם לא יקוץ ואם הבור קדם קוצץ ונותן דמים. איכו השתא ע"ט הזמיר הגיע עת לדבר בראיה הנז' דמייתי להרא"ש וכ' דמהתם יליף לה הרא"ש מדתנן אילן שהוא נוטה לר"ה קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו ובתוך דבריו כתב וז"ל והתם צריך למקומו שיהא גמל ורוכבו עובר במקום ההוא ואפ"ה התיר לקוץ את האילן אלמא בצריך למקומו מותר עכ"ל ואחר זה כתב דהרא"ש ק"ל על התוס' מאילן הנוטה וכו' והתם על כרחך לא איירי באילן סרק מדמחלק בין חרוב ושקמה וא"כ מוכח בהדיא דאף באילן עושה פירות קוצץ מ"ה פירש הרא"ש דלדחויי קמכוין אבל התוס' ס"ל לחלק בין קוצץ כלו לקוצץ מקצתו דמקצתו שרי וכו' ע"ש. ואם כונתו דהרא"ש מפרש הא דאילן הנוטה לר"ה דקוצץ כל האילן ומשו"ה שרי בצורך מקומו וכן מוכח מלשונו שהעתקתי שכ' ואפ"ה התיר לקוץ האילן. הא ליתא דבש"ס מבואר התם דף ז"ך דהא דאילן הנוטה וכו' קוצץ ענפיו בכדי שיהא גמל וכו' דהא קאמר התם בש"ס אבל הכא קמא קמא קייץ ליה ומבוא' דקוצץ ענפיו קאמר וכמו שפירש"י והמפרשי' וא"כ אזדא לה הראיה. ואם כונתו דגם הרא"ש מודה דההיא לקוץ ענפיו אלא דסבר הרא"ש דאסו' לקוץ הענפי' ההם נמי ול"ש לקוץ האילן ל"ש לקוץ הענפים אסיר וקאי בלא תשחית את עצה ומשו"ה למד דינו. והתוספות סוברים דהאיסו' הוא לקוץ האילן לא ענפים ומ"ש בלשון הנז' לקוץ האילן ר"ל לקוץ ענפיו. אינו מחוור דאין להוליד מחלוקת חדש. ותו דאין ליחס להרא"ש סברא זו. דנראה דדין קציצת האילן היינו בקוצץ האילן לא ענפיו. וכן ראיתי להרב משנה למלך שכ' סוף ה' איסורי מזבח דמאי דאסר משום לא תשחית אינו אלא לקצץ האילן עצמו משרשו אבל לקצץ ענפים וחריות לא ידעתי היכא רמיזא איסו' זה עכ"ל ובודאי דאם קוצץ ענף בחנם בלי שום צורך כלל איכא לתא דאיסור' וכונת הרב פשוטה דאין בזה משום איסו' לא תשחית את עצה דאסו' לקוץ כדי לשרוף וכיוצ' כי הענפים מותר לקוץ ויהיבת ליקידת אשא. והרב מהר"ב קאזיס בספר מגילת ספר לאוין רכ"ט כתב שם המגיה משמו דלקצץ זמורה לחה בחנם אם אינו נוטעה במקום אחר עובר בלאו שהרי אותה זמורה נמי אילן מקריא שראויה היא לנטיעה וכן נראה מהרמב"ם פ"ו דמלכים ובסמ"ג לאוין רכ"ט מוכח טפי עכ"ל ונראה שאין כונתו שהוא שוה לאיסו' קציצת האילן אלא שהיא בכלל בל תשחית מדרבנן כמ"ש הרמב"ם וסמ"ג דאיכ' בל תשחית בכל דבר וכן דקדק לו' לקצץ זמורה בחנם. ומ"ש דזמורה נמי אילן מקריא לאו דוקא. ועל דברי הרב באר שבע פ"ק דתמיד כבר תמה הרב משנה למלך שם. באופן שאין ראיה מהך דאילן הנוטה לר"ה דלצורך מקומו מותר דהכ' בקציצת הענפים סגי ומה ראיה לאיסו' קציצת האילן כלו. ואין ראיה לאסו' מדלא שרי אלא בקציצת הענפי' דשאני ההיא דליכ' צורך בקציצת כל האילן דמידי הוא טעמ' כדי שיהא הגמל עובר הא בקציצת הענפים סגי ויכול לעבו' ועוד קשה על דבריו דתמה על הרא"ש אמאי שבקינהו לתוספות דאוקמוה למתניתין באילן סרק ותירץ דקשיתיה מתני' דאילן הנוטה דמקמי דמתניתין דאילן הנוטה תני חרוב ושקמה וא"כ אף בעץ מאכל מתניא והתוס' מוקמי לה בענפים. ותימה עליו דהעלים עין דדברי התוס' קשים מהמשנה גופה דמייתו דקוצץ ונותן דמים דהיא גופה מיירי בחרוב ושקמה דהכי תנן מרחיקין את האילן מן הבור כ"ה אמה ובחרוב ובשקמה ן' אמה אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים הרי דקאי אחרוב ואשקמה נמי והיכי מוקמי לה באילן סרק ולא הי' צריך למשנת אילן הנוטה דמתניא בתר משנת אילן שהוא נוטה לשדה חבירו וכו' ובחרוב ובשקמה וכו' ולהקשות ולתרץ. וכבר הרב תורת חיים בשיטתו תמה על דברי התוספות ונדחק דחרוב ושקמה אילני סרק ונסתייע מסוגית שילהי פרקין דאמרו בש"ס דאבא שאול ארישא קאי וכו' עש"ב ובאמת דאין משם הוכחה דחרוב ושקמה בכלל אילן סרק כאשר יראה המעיין. ותו יש להרגיש על הרב הנז' דמאי מייתי ראיה לאסו' בצריך למקומו הרי אף דיהבינן כל דיליה מאי ראיה איכא מהתוספות לענין דינא הרי התוספות קיימי ארבא בר חנן מאי דעתיה דאמר אנא לא קייצנ' ומראים פנים לדעתו לפלפול' בעלמ' אך להלכה אימו' דסברי דהלכה כרב יוסף דפשט המשנה כוותיה דקוצץ בכל אילן משמע וכדעת הרא"ש. וכפ"ז לשיטתו תפתר ההיא דאילן הנוטה אף אם יצטרך לקצוץ כל האילן דלצורך מקומו שרי כדעת הרא"ש והכי עדיף דלא לאשוויי פלוגת' בין התוספות והרא"ש. ומה גם דהרא"ש דרכו לילך אחר התוספות ואימו' דכך דעת הרא"ש בתוס'. ומשום דהתוספות לא נחתי אלא לפלפול' לא חש להזכי' דבריהם. וליתובי דעתיה דרבא בר חנן כתב דלדחויי איכוין או דלא סבר לחלק בין אילן לאילנות לגפנים ואילנות דלא נפקא מידי לענין דינא כי אם לפלפול' דיהיה טעם רבא כמו שיהיה לא ק"ל כותיה ואף התוספות מודו בזה ומה יוכיח הוכח דלא כט"ז. ואל תשיבני דבפסקי תוספות כתוב וז"ל אין לקוץ אילן שעושה פירות אם לא שמקלקל ביותר עכ"ל ומהא משמע דדברי התוספות הם להלכ' דבדיבו' זה דאנא לא קייצנ' מסקי הכי במונח דקוצץ הוא באילן סרק ע"ש. גם מהגהות אשרי הנז' דכתבו מיהו אם מפסידין יותר הרבה וכו' ע"ש ומשמע קצת דסבר דדברי התוספות הם לדינא. הא לאו מילת' היא דנראה דיש להוכיח כדאמרן דהתוספו' לענין דינא סברי דהלכה כרב יוסף שהרי התוספות בדיבו' הקודם לזה כתבו אבל בגפנים בעי טפי והוא כשנטע דקלים שהם גבוהים אבל אם נטע גרעין לא דממיל' קא גדל ולאו גיריה דיליה הוא עכ"ל. ובהגהות אשרי אהא דאמר רב יוסף לגפנים בעי טפי כתבו וז"ל וכ"ש אילנות או גפנים לזרעים ודוק' כשנוטע אילנות כשהן גבוהים אבל אם נטע גרעין לא דממיל' קרבו ולא גירי דיליה. פירוש ר"י עכ"ל גם בס' האגודה שם פ' לא יחפו' כתב וז"ל ה"מ אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים בעי טפי פירש ר"י דוקא נטע אילן שהוא גבוה אבל נטע גרעין ממיל' קרבי ולא הוי גירי דיליה. אנא לא קאיצנ' דאמר רב דיקל' דטעין קבא אסו' למקצייה פירש ר"י אם מכחיש הרבה מותר לקוץ כדאמרינן פ' החובל עכ"ל. הראת לדעת שהתוספות פוסקים כרב יוסף דאילנים לגפנים בעי טפי ומחלקים דבנטע גרעין לא וכדמוכח להדיא מהגהות אשרי והאגודה דמייתו לה בשם ר"י לפסק הלכה וגם בפסקי תוספות כתוב בקצו' נטע גרעין וכו' ע"ש ומעתה מוכח דמ"ש דקוצץ ונותן דמים לסברת רבא בר רב חנן קאמרי דמיירי באילן סרק ולא למאי דקי"ל כרב יוסף. ומ"ש דההיא דאייתי מקורייהו שהיו מכחישים יותר מדאי הוא לקושט' דמילת' גם אליב' דרב יוסף דאם מזיק לחבירו שרי לקוץ אבל בדידיה כגון ההיא דדקלי וגופני בעינן שיהיו מכחישים יותר מדאי והכי דייקי דברי שמואל שם בקמא דף צ"ב דקאמר מכחישי בחמר' כולי האי למחר אייתי לי מקורייהו ודייק בלישניה לו' כולי האי. אמור מעתה דברי מהרי"ח שהבאתי לעיל שכתב משמו בהגהות אשרי וז"ל מיהו בעל האילן יכול לו' אנא לא קייצנא וכו' מיהו אם מפסידין יותר הרבה כגון ההוא דטעם בהו טעמ' דחמר' וכו' מותר עכ"ל נראה דהכי כונתו דסבר דאף דקאמר רב יוסף דמאילנות לגפני' בעי טפי ודינא הוא לקוץ יכול בעל האילן לומר אנא לא קאיצנ' זיל קוץ דאני חושש לדרב ומ"מ אני חייב שלא להזיקך ונותן רשות לקוץ. והאומ' כזה מוכרח דלדידיה אינו נזק כל כך ולכן ירא לקוץ ואם יהיה בשדה וכרם שלו הכל יהא מונח. מיהו אם מפסידין הרבה וכו' מותר שהוא יקוץ בשלו וליכ' למיחש למידי כמ"ש שמואל. והיה מקום להאריך בשקל' וטריא ואין הפנאי מסכים. ומכללן של דברים אמורים עין רואה ואוזן שומעת דראית הרב בית יעקב מדברי התוס' הנז' דפליגי על הרא"ש וסברי דאיסו' קציצת האילן הוא אף בצריך למקומו. אינה ראיה מכמה צדדים אשר כתבנו בעניותנו כאשר עיני המעיין יסבו"ר ולא ידע דאינה ראיה כלל כמבוא'