חיים שאל חלק א נא

ליכנס לאכול וכו' ע"ש ויש לישב שכונת מרן נמי על איסו' האכיל' בסעוד' ואתא מרן לאפוקי ר"ת ור"י שהתירו לבא בסעודת חתן כמו שהביא הגמי"י מסמ"ג ועל זה כתב דנקיטינן כהרמב"ן והרא"ש וכ"ש שה"ר יוסף מצא כדבריהם דלאכול אסור. כן נראה במושכל ראשון לישב בעד מרן. ומאפס פנאי לא עצרתי כח להתישב בדבר כראוי ולדקדק בדברי הראשוני' כדת מה לעשות. ובכן אבא לנ"ד ואקצר ואעלה דהנה מהרי"ל סי' קי"ו התיר לבעל ברית ליכנס לסעוד' וללבוש בגדי שבת בתוך י"ב חדש על אביו וכ' מרן בב"י דהלכה כמהרי"ל דבתראה הוא ומכ"ש הכא ביולדת עצמה בנ"ד דהיא מצותה שרי ועדיף טפי מסנדק דהוא בעל ברית דהתיר מהרי"ל גם ראיתי למהרשד"ם י"ד סי' ר"ב שהתיר לקרובים לחתן וכלה די"ט שלהם הוא ולא הוצרך הראב"ד לתת טעם במשיא יתום ויתומה להתיר שאם לא יאכל שם יתבטל המעש' אלא מפני שהוא איש נכרי וכו' ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהיולדת היא עצמה בעלת המצוה. גם מהראנ"ח ח"ב סי' מ"ט התיר לאבל בתוך י"ב לברך ז' ברכות לבן רבו אף שיש שם מזמוטי חתן וכלה ע"ש באורך (והי"ל איזה משא ומתן על דברי הר' באיזה ראיה שהביא שם ואין אני מופנה להאריך) וכ"ש בנ"ד. וגדולה מזו ראיתי בשו"ת זקן אהרן סי' רי"ג שהתיר לאבל תוך י"ב חדש לנגן בכלי זמר בפורים לאחרי' שהוא מלאכתו והוא יום שמחה שלו ע"ש באורך ורואה אני שהדברים ק"ו בנ"ד ליולדת שהיא שמחתה להקריב אשה פרי בטנה למולות דודאי שרי. ותו דהכא אבי הבן אינו חייב בזה והוא שליט להביא כלי זמר כמנהג ביום שמחתו והרי התור' פטרה לאשה מכבוד אב ואם הן בעודנו חי משום דרשות בעלה עליה ואף כי אחרי מותו מחויבת לעשות רצון בעלה: והגם שכתב הרא"ש בתשובה כלל ז"ך סי' ט' דהבעל לכבוד אשתו נכון שילבש שחורים כל י"ב חדש לכבוד חמיו ושפיר קעביד. הכא בנ"ד שאני שהוא עושה לכבוד המצוה כמנהג העיר ואלים כבוד המצוה לאפקועי כבוד אשתו. ותו דאעיקרא כבר נתבאר דהיולדת עצמה שריות' היא גבה דיום טוב שלה הוא ויום שמחתה לכבוד ה' שזכתה לקיים מצותו יתברך הוד ברית בולדה ונרא' להתיר בפשיטות ויגל האיש ותשמח האשה והכל לשם שמים והנלע"ד כתבתי: סימן כב בדין איסו' לקוץ אילן מאכל שאלה מלך שרצה להוסיף על העיר ומגרשה משדות וכרמים הסמוכי' כי כן דבר המלך כל איש אשר ישליטנו האלהים עושר הם יקחו מן השדה כל כך אמות קרקע לבנות בתים וחדרים ככל אוות נפשו. וכבר החלו שרים לעקור נטוע דקיימי קצוצ"י הני אילני ועצי זית וכרמים ויעשו להם בתים. והן עתה איש ישראל עשיר בעושרו כביר מצאה ידו ולא נופל הוא מהם ורוצה לעשות גם הוא מאמר המלך ואולם שאול שאל האיש אי שרי לקצץ האילנות בכי האי גונא שהמלך כבר ייחד כל המקום ההוא לבתים בכתב מפרש דלא להשנאה ואי אמר מלכא עקרנא טורא עקר. וליכ' ספיקא אשר לימים עוד ככה יעשה מן השרים ומן הפרתמי' יחד עשירים יום יום עד כי המקום ימלא חצרות ובתים. ואת"ל דלא שרי לקצץ האילנות על פי ישראל אף בכה"ג. אכתי יש להסתפק אי יש התר שישראל ישאל מהמלך לתת לו כל כך אמות קרקע פנויות כדי לבנות ויצא דבר מלכות לפנות הכרמים והאילנות ושוב ימכו' המלך חלקת השדה נחלה לישראל יורנו המורה אי שרי למעבד הכי ושכמ"ה: תשובה עיקר מטרין דין זה מפורש יוצא פ' החובל דף צ"א אמר רב דקלא דטעין קבא אסור למקצציה מתיבי כמה יהא בזית ולא יקוצנו רובע שאני זתים דחשיבי א"ר חנינא לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימנא אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר ומייתי התם בריית' לסיועיה. ותו אתמר התם שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי אכיל טעים בהו טעמ' דחמר' וכו' אייתי לי מקורייהו רב חסדא חזא תאלי ביני גופני א"ל לאריסיה עקרינהו וכו'. והנה הרא"ש בפסקיו הביא כל זה וסיים וכן אם הי' צריך למקומו נראה דמותר עכ"ל וכן כתב רבינו יעקב בעל הטורים בקצו' פסקי הרא"ש ואם הוא מעולה בדמים או צריך למקומו מותר. ולפי זה יש ראיה להתיר בנ"ד שהרי אף אם האילנות שלו אם צריך למקומם שרי למגזיינהו כמ"ש הרא"ש ק"ו בנ"ד דהאילנות דעלמ' ועל עומדם יעמודו לקוץ באשר דבר מלך לבנות בתים דשריות' הוא הסר משם כל זה אילנות וכרמים לבנות בתים וחצרות: וכבר הרב טורי זהב בי"ד סי' קי"ו ס"ק ו' למד מכאן הלכה למעשה שהביא דברי הרא"ש הנז' וכ' וז"ל ומזה התרתי לאחד שהי"ל קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אעפ"י שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה עכ"ל עין רואה ואזן שומעת מעשה רב שהורה הרב ט"ז לקוץ האילנות לבנות לו בית וק"ו בנ"ד שהקרקע ואילנות הם של המלך והוא גזר לקוצצם ולבנות בתים דנרא' דאיש ישראל שרי לעשות גם הוא כמעשה קדמו שרים וכמדובר: הגם הלום נשאתי את עיני ואראה להרב בית יעקב בתשו' סי' ק"מ שחלק על הרב ט"ז וכתב דסברת הרא"ש אינה מוסכמת ובתחילה הביא מדברי התוספות פ' לא יחפו' דף כ"ו ודקדק מדבריהם וסברתם דפליגי על הרא"ש ומתוך זה תריץ יתיב דעת הטור שהשמיט דין זה דאיסו' קציצת אילן והענין הוא דאמרו שם פרק לא יחפו' רבא בר רב חנן הוו ליה הנך תאלי אמצרא דפרדיס' דרב יוסף הוו אתו צפורי ויתבי בתאלי ונחתי בפרדיס' ומפסדי ליה א"ל זיל קוץ וכו' א"ל אנא לא קייצנא דאמר רב האי דיקל' וכו' אי ניחא למר ליקצייה וכ' הרא"ש שם לדחויי בעלמ' קמכוין דהא תנן אם האילן קדם קוצץ א"נ לא מסתבר ליה סברא דרב יוסף וכו' ונראה דהלכת' כרב יוסף מדא"ל זיל קוץ וכו' ע"ש וכ' על זה הרב בית יעקב הנז' וז"ל ועתה נבא ליתן טעם מה שלא הביא הטור דין זה והוא משום דס"ל כסברת הרא"ש אבל לא מטעמיה דס"ל דהא דהלכה כרב יוסף דא"ל זיל קוץ ולא חש להא דרב דאמר דיקל' דטעין קבא אסור למקצייה וכמו שהשיב לו אנא לא קייצנא וס"ל דאין הלכה כרב בהא משו"ה השמיטו הפוסקים והטו' דין זה וכו' ס"ל דרב יוסף דאמר זיל קוץ לא ס"ל כרב אלא דמותר בכל ענין אפי' ליכא הפסד וטעמ' משום דבמתניתין תני בהדיא אם האילן קדם. קוצץ ואי איכא איסורא וכי בשביל הפסד ממון יש להתיר איסו' אלא דבכל ענין שרי וכו' ובזה יש לישב מה שתמה הרא"ש על הרי"ף שהשמיט הא דרב יוסף משו' דסמיך אמתני' אם האילן קדם קוצץ וכו' כונת הרי"ף דסמיך אמתני' ומה"ט השמיט נמי הרי"ף הא דאמר רב דיקלא דטעין קבא משום דס"ל דלית הלכת' הכי אלא כמתניתין דתנן קוצץ ויש לתמוה על הב"י בח"מ סי' קנ"ה סוף סעיף ל"ה וז"ל אמרי' בגמ' א"ל רבא לרב יוסף אנא לא קייצנ' וכו' משמע דהביא דברי רבא לרב יוסף להלכה והוא תימא דהרא"ש כתב להדיא דלדחויי קאתי והלכה כרב יוסף וכו' גם יש תמיה על הרא"ש דדרכו ללכת בשיטת התוספות ולדברי התוספות אין מקום למ"ש דלדחויי וכו' והוא דהתוספות דף כ"ו הקשו זה דהתנן קוצץ ונותן דמים וי"ל דאיכא לאוקומיה באילן סרק וכו' ונרא' לישב דברי הרא"ש משום דאכתי תיקשי אילן הנוטה לר"ה קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו והתם לא מיירי באילן סרק וכו' ונראה לתרץ דהתוספות ס"ל לחלק בין קוצץ כלו לקוצץ מקצתו דמקצתו שרי לקוץ אפי' אילן העושה פירות. ומ"ה תנן אילן הנוטה לר"ה קוצץ לפי שאינו קוצץ אלא מקצת מן הענפים וכו' וא"כ מבוא' לשיטת התוספות דאפי' צריך למקומו אסור לקצץ כלו שהרי ההיא דאילן הנוט' צריך למקומו הוא ולא ס"ל להתוספות להתיר בצריך למקומו וא"כ דברי הט"ז שהתיר לקוץ אילן כדי לבנות על הקרקע משום דצריך למקומו כדברי הרא"ש אינן נראין שהרי לדעת התוספו' אסו'