חיים שאל חלק א נ

ועשאום בדפוס כיון דאשתרי אשתרי. ונודע מ"ש הרמב"ם ז"ל דכל מידי דכתיב ומנח על ספר חוקה הרי הוא כדבר האמור באזני עם ועם רבבות אלפי אבי דרי. והדברים ק"ו שנות דור ודור האחרון אשר הגלה מעשה הדפוס ואשתרבובי אשתרבב ספרין פתיחו למאן דקרי. אומדן דעת הוא דלא יבצר כי שיח וכי שיג להם דידעי להא מילת' מפי סופרים וספרים גדולים אקרי. א"כ אינהו בדידהו היה להם לחוש דשמא עבדי דינא לנפשייהו מאחר דהצבו' לאו כל כמיניהו ולא שליטי למרמי עלייהו אנכסייהו דבר מארעיהו ואינהו אחושבניהו עיילי בלא ב"ר ולא באו אל קרבנה נכסי חוץ אשר למו מעבר לנהרי. ובכל כי הא אמרינן אינהו נינהו דקמטעו אנפשייהו כאותה שאמרו פ' גיד הנשה דף צ"ד ע"ב אינהו דקא מטעו אנפשייהו וכן בעובדא דרב ספרא התם והיתה לבא"ר מדברי התוספות והרא"ש שם דבכל מידי דמצי והו"ל לאסוקי אדעתיה אמרינן איהו מטעי אנפשיה כמבואר אל עין הקור"א. ועל דרך זה איכא למימר בנדון שלנו דקרוב אדם למעבד טצדקי להפטר ופיטור זה מפרסמ' מילתא טובא ברחובות תתן קולה פתח שערי. ואותה שאמרו שתיקה כהודאה דמיא איכא דוכתי דדון דייני דשתיקה לאו כהודאה ולאו מילת' פסיקת' היא כנודע אצל עין רוגל בספרי הפוסקי' ללקוט שושני' ואת פאר"י. וכל דאיכ' למיתלי מאיזה טעם שתיק שתיקה לאו כהודאה כמ"ש הרב משפטי שמואל סי' קי"ב ובנימין זאב סי' ל"ז ויש לצרף לזה תשובת מהר"ם מפאדוה סי' מ' ומ"ש הרב כנסת הגדולה ח"מ מהדור' בתרא סי' קל"ח כאשר יראה המעיין בדבריהם ובתשובת מהרימ"ט משם באר"ה דיש לומר בנ"ד ודכוותיה שתיקה לאו כהודאה יוצא מהכלל זימנין דמיקרי. ואין ראיה מתשובת הרשב"א ח"ג סוף סי' תי"א דנ"ד לא רמי כאשר יתן את רוחו המעיין יבין כמו רגע כמימריה: ובר מן דין האיכ' פתחא רבא שנפתח בגדולים שמו אותותם שיטי"ן רהוטי רהוט אבתריה. קול נתנו בטעמים שונים פתחו לזכות לשרים וסגנים שורות"ם יזהיר"ו כתרי סיהרי. ודבר שהי' בכלל דלעת הלום לא שייך האי תיגר' דנכסי חוץ אשר לימים ראשוני' הוה שכיח ברכת ה' אשר תפרה. אכן זה שנים פר"ע ישלחו על הכל השתכח דפרעי על כל נכסייהו ממש דכל חלק כל כת נמצא אתו ולאו מידי חסריה. ולפ"ז לא עליהם תהיה ההסכמ' ואף לרבני אשכנז דסברי לחייב בנכסי חוץ אמור רבנן בטעמ' דבני העיר איבעיא להו לאתויינהו לכלהו נכסייהו ולהוו ברשותייהו ומחייבי לאוקומינהו אדוכתיהו וזו אינה משלנו דכל נכסייהו ברשותייהו קיימי דאף דלא פלוג שניהם מכוונים הן חליפות למו וכל כת ברשותיה קיימא כל נכסוהי אכתפ' דחבריה. באופן דשפיר עבוד וליתנהו בכלל ההסכמ' ונוסף עוד דהרבנים הנז' משמעות דורשין פרקי ההסכמ' וסדר העריכה ומתוכו למדין ומשיבין דגם דעת בני הועד כך הוא דזה לא מקרי נכסי חוץ ופקע איסוריה. והגם כי בזה יש לדון לפי קוצר דעתי מ"מ בצירוף כל הטעמים שכתבו כי יתן את רוחו המעיין עיניו תחזינה משרים פתח וסיים באשרי. גם הרבני' האדירי' דמחדדן שמעתייהו כל ישרי. הנה שרי החיילים השואלים שרי להו לעשות ככל אשר המה עושים מפני בירורי. ויודע כל שער עמי דלית בחילי לבא בדרך קול האר"ש למשקל ולמטרי. כי מששתי את כלי סיכי זירי ומזורי אוכל' דקצרי וחצינא דנגרי. ויהי דוד נחפז ללכת ודרכו יחפ"ז בלכת דמצוה הולך צדקות ומגיד מצרי' מצלינן האידנ' אקצירי. הלא טוב אמנ"ה כמעט שעברתי לדבריהם דרבנן אני קרתי ושתיתי ושתי"ה היתה נקראת מיינה של תורה הנחמדים מזהב תרקב' דדינרי. ואני בעוניי כד"ל מסכי"ם הולך ופי כפיהם איהו בי קר"י. ואני תפלה האי משכנת"א דצור"ה אהל ישרי' יפריח ישליו אהלם משובצים זהב מפקן מרגנית' כרום ימא ופנתירי. שרים ישורו והמניכ' דדהבא על צוארי. פי המדבר לעשות כרצון שר וגדול הי' דור"ש לשון הדיוט לאפושי גברי. אנא זעיר"א במתא שמאי הצעיר חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט: סימן כא בדין כלי זמר במילה והיולדת בתוך שנת אביה: שאלה אשה כי תזרי"ע וילדה זכר ובעל הברית אבי הבן רוצה להביא כלי זמר בוויליי"א וביום המילה כמנהג העיר והיולדת היא בתוך שנת אביה יורנו אי שרי למעבד הכי ושכמ"ה: תשובה הנה פ"ג דמ"ק דף כ"ב ע"ב אמרינן על כל המתים כלן נכנס לבית השמח' לאחר שלשי' יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש וראיתי להריטב"א בחידושיו שם שכתב וז"ל בעלי התוספות ורבינו תם ורבינו יצחק בכללם כתבו דנכנס לאכול קאמר אבל כניסה בלחוד מותרת שאין שמחה בלא אכילה ושתיה ולישנ' לא משמע הכי כלל אלא שאין נכנסין כלל בעוד שנכנסין במזמוטי חתן וכלה ואפי' לשמוע ברכת חתנים ולכניסת חופה שהוא מצוה אין מצוה מוטלת עליו עכשיו וכו' ולבית המילה התיר רבינו יצחק ליכנס לאחר ז' ואפי' על אביו ואמו דסעודת ברית מילה לא חשיב' שמחה דהא איכא צערא לינוקא ומה"ט לא אמרי' בה שהשמח' במעונו כדאית' פ"ק דכתובות וכיון שהיא סעודה של מצוה מותר ועל זה אמרו בתוספת' דלסעודת מצוה נכנס כגון זאת וכגון סעודת עיבור החדש דליכ' שמחה כולי האי והרמב"ן האריך בעניני' אלו בס' תורת האדם עכ"ל. ויש לעמוד על דברי הריטב"א ממ"ש הוא עצמו בחידושי כתובות לדף ח' אהא דאמרינן דלית הלכת' לברך שהשמח' במעונו בבי מהולא משום דטרידי דאית ליה צערא לינוקא וז"ל מכאן דקדקו חכמי צרפת האחרוני' שהאבל מותר לאכול בסעודה ברית מילה דלית כאן שמחה כיון דאיכ' צערא לינוקא ולא מסתבר' נהי דלא קבעינן שהשמח' במעונו משום צערא דינוק' מ"מ סעודת מצוה היא ועל השמחה קובעי' אותה אבל לכנוס שם למצות מילה זהו מותר שלא נאסר לכנוס למצות אלא שלא יכנס לשמח' בלא מצוה וכדפי' בדוכת' עכ"ל וק"ק דבחידושי מ"ק מייתי בשם רבינו יצחק ליכנס לבית המילה ומפורש בלשונו שהוא לסעוד' מכח ההיא דאית ליה צערא לינוקא ושתיק ליה משמע דמסכים עמו ואלו בחידושי כתובות דחה דעת זה דלא מסתבר' וכו'. ותו מאי דמסיק בחידושי כתובות שלא נאסר אלא שלא יכנס לשמח' בלא מצוה וכ' דהכי פירשה בדוכת' ק"ק דבדוכת' במ"ק כתב איפכ' דאף לשמחה של מצוה לא יכנס כגון חופה דאינה מוטלת עליו השתא שהוא אבל. וכבר אפשר לחלק בין חופה דאיכ' מזמוטי חתן וכלה למילה ונא' דלא נהיגי באתריה שמחה כחופה. אבל נראה דוחק לחלק בין שמחה רבה לשמחה זוטא ותו הלשונות שלו לא מוכחי הכי. ותו יש לעמוד דמדברי הריטב"א בחידושי מ"ק שכ' דרבינו יצחק התיר בסעודת ברית מילה מההיא דפ"ק דכתובות משמע דדוק' בסעודת ברית מילה אבל לא בסעודת חתונה ונרא' מלשונו דעל ר"י בעל התוספו' קאמר מדכתב בסמוך בעלי התוספות ור"ת ור"י בכללם ומוכח דהוא ר"י הידוע בן אחותו של ר"ת ומסתמ' גם מ"ש אח"ך דרבינו יצחק התיר במילה הוא ניהו ר"י שהזכי' כן נראה מלשונו אף דבפ"ק דכתובות כתב דקדקו חכמי צרפת האחרונים ונראה דהם בתראי מר"י מ"מ מדבריו במ"ק מוכח דעל ר"י קאמר. ולפ"ז קשה דהסמ"ג כתב דר"ת ור"י מתירים לבא בסעודת חתן. גם ראיתי מ"ש מרן בב"י סי' שצ"א ומה שהשיג עליו מור"ם בד"מ דכ' מרן דסברת הגהמי"י היא סברא שכתב הטור ותמה מור"ם דהגמי"י לא התיר אלא כשאין טיפוח וריקוד. ולפום ריהטא יש לישב דהרי הרמב"ן אוסר אף בשעה שאין טיפוח וריקוד כמ"ש הטור בשמו דאסו' ליכנס בין בשעת אכילה בין בשעה שעוסקי' במזמוטי חתן וכלה ומשמע דבשעת אכילה אף שאין עוסקים אלא באכיל' וליכ' טיפוח וריקוד אסו' וסבר מרן דפלוגתיהו הוא בשאין טיפוח וריקוד ומאן דשרי היינו כשאין טיפוח וריקוד דוקא כמ"ש הגמי"י ובהא נמי אסר הרמב"ן ודעמיה. גם מה שהקשה דמ"ש דנקיטינן כהרמב"ן והרא"ש וכ"ש שה"ר יוסף מצא כדבריהם ותמה דלא אסר אלא