חיים שאל חלק א מז

פקע האי טעמא עש"ב וא"כ זה התנאי אשר עשו יועיל לומר דלא מחלו זכותם אם היו זוכים ע"פ הדין הגמור או שלא יהיה הפרעון הזה כאלו בני העיר הגדולה הם תפוסים אבל אם באנו לזכותם מטעם רבים מוחזקים דמוהרקייהו וכו' השתא שכבר נפרע המלך יהיה באיזה אופן שיהיה תו ליכא האי טעמא וכשל כחם להוציא מבני העיר הגדולה בטענת רבים מוחזקים כאמור. וגם כשיטיל השר אח"ך מס בכללות שבני העיר הגדולה היא כבע"ח נראה שאין ביד בני העיר הקטנה והכפרי לעכב מלפרוע הנוגע להם כפי פשרתם באותו המס שהוטל בכללו' ולגרוע מהם הסך שהי' נוגע לבני העיר הגדול' בהטלה זו של נכד השר דבאותו מס שיוטל עליהם בכללות בני העיר הגדול' שהם כבע"ח למלך הם הרבים והם מוחזקים אע"ג דמיעוטא נינהו לגביהו וכמ"ש מהרח"ש דתובע המס יש לו דין רבים ואפ' שלא בעניני מסים צריכים לשלם ואח"ך לעמוד בדין מטע' קדירה דשותפי כמדובר ואין להם לתפוס במס שיוטל אח"ך בעבור זה. ומה גם אם בהטלה זו שהטיל השר יום הולדת לו נכד בעמו נמי אף שפירט מ"מ כל הסך של כלם שאל ישאלו מבני עיר גדולה. וכן נראה קצת שהוצרכו כלם לשלם לבני עיר הגדול' ולא פרעו כל אחד בפרטות. ואם כנים אנחנו בזה הדרן לקמיתא דבני העיר הגדול' היו תובעים והם יש להם דין רבים מוחזקים ולא היו יכולים בני עיר קטנה לעכב בטענה זו מה שהוטל עליהם דמוהרקייהו וכו'. ואף אם לא כן הדבר רק כל אחד הי' חייב בפרטות ואדרב' עשו זו להורות שגם בהטלה זו מחזיקים השתוף ביניהם מ"מ בין הכי ובין הכי הרי הוא כמבוא"ר דכל שפרעו לשר פקע זכותם. ואם יתברר שבהטל' זו דנ"ד לא היתה העיר הגדול' כבע"ח והשר דמ"ו הנה נדרש מכל עיר וכפר בפרטות. לימים עוד אם עליהם יוטל מס בכללות ובני העיר הגדול' יפרעו כל המס בעד כלם ואח"ך שואלין ודורשין לפרוע כל א' חלקו אז כיון שכבר פרעו יכולים העיר הקטנ' והכפרים לתפוס מהמס כל היתר מזו ההטלה של לידת נכד השר שהוטל עליהם דכיון דבני העיר הגדול' פרעו תו ליכא טענת רבים מוחזקים כאמו'. את קסתי נתתי קסת נחוצ"ה אגב ארחאי. לדרישת גבר בכלא רב נהורא"י. ומצותו עלי חובה ומחזיקנא טיבותא לרישא"י. הלא זה דברי הצעיר חיד"א ס"ט: סימן יט קצת שקלא וטריא על תשובת מהר"ם והתה"ד הנז"ל סובב הולך על תשובת גדול אחד הי"ו. חזה הוית להרב הפוסק שעמד על דברי הרב תה"ד סי' שמ"א שכ' על דברי מהר"ם שכ' המרדכי פ' הגוזל בתר' בנתפשרו הקהל על המס ושוב בקש אחד לפוטרו מחלקו הציל לעצמו וכו' דטעם יפה יש דכיון דלית להו פסיד' לאחריני בפטו' שלו שכבר נתפשרו ונתחייב כל א' בחלקו ולא יתרבה עליהם כלום בפטו' של זה מאי אית להו גביה דהאיך דמסתמ' לא הי' לא' או לכלם חן בעיני השר וכו' וא"כ הרי הם כשותפין שאין יכולים להציל שאם אמר א' מהם לעצמי אני מציל הציל לעצמו וכו' ע"ש. והקשה הרב הפוסק נר"ו על הרב תרומת הדשן דכיון דמחלקו הוא שפטרו לבד למה ליה למיהב טעמ' שאין יכולין להציל הרי לענין חלקו אף ביכולין להציל זוכה בחלקו כיון דאמר לעצמי אני מציל דאי באין יכולין להציל אפי' הציל יותר מחלקו הכל שלו כמבוא' לפי שיטת התלמוד פ' הגוזל בתרא והראשונים וליכא למימר שהתה"ד מפרש באוקמת' דאוקי הש"ס שם הב"ע בשותפין דמיירי באין יכולים להציל אבל ביכולים להציל אפי' חלקו אינו זוכה דמלבד דזה אי אפש' לאומרו דמפרש שלא כדעת רש"י והר"ם והרא"ש קשה דמ"ט אינו זוכה בחלקו אם אמר לעצמי אני מציל כיון דשותף חולק וכו' ועוד דהתה"ד לקמן בחלוקת בקש קודם שנתפשרו מפרש לאוקמת' דשותפי כדעת הרא"ש ודעמיה דאף אם יכולין להציל זכה בחלקו ואפשר דלרווח' דמילת' כתב דמיירי באין יכולין להציל אלא דעדיין ק' דאי באין יכולין להציל אמאי קאמר כיון דלית להו פסיד' לאחריני בפטו' שלו והלא באין יכולין להציל אף אם מטי פסיד' זכה לעצמו גם הוא עצמו לקמן בחלוק' אם בקש קודם שנתפשרו דמהר"ם כתב דלא הועיל משום דמטי פסיד' לאחריני קאמר בה טעמ' משום דהוי כמו יכולין להציל מוכח להדיא דאם אין יכולין להציל אף אם מטי פסיד' לאחריני זכה לעצמו וגם בזה יש לישב בדוחק עצום דלרווח' דמילת' כתב כן משום דקושט' הכי הוי דהכ' ליכא פסיד' לאחריני עכ"ל הרב הפוסק נר"ו. ומאי דפסיק ותני דליכ' לפרושי האי אוקמת' דמוקי רמי בהגוזל דף קי"ו בשותפין דהכוונה בשאין יכולין להציל אבל ביכולין להציל אפי' חלקו אינו זוכה דמ"ט אינו זוכה בחלקו כיון דשותף חולק ואמר לא"מ וכו' וכן כתב עוד הרב הפוסק בסמוך בהקשותו על דברי רבינו שמחה שכ' דאין שותף חולק וכו' דהרי בגמ' אמרו וכגון זה שותף חולק של"ח וז"ל וליכ' למימר דמפרש לה באין יכולין להציל וכו' ובנדון הר"ש איירי דיכולים דמלבד דזה אי אפש' דמפר' שלא כדעת הרמב"ם ורש"י ועוד דאף ביכולים להציל אין ט' לומר דאינו זוכה אפי' בחלקו אלא דאף את"ל איתיה להא מ"מ הא דביכולים להציל לא זכה אפי' בחלקו לאו ה"ט משום דאין שותף חולק של"ח דבגמ' אמר דבמקום פסיד' שותף חולק של"ח וזה כבר א"ל וגילה דעתו שאינו רוצה לטרוח ומ"ל באין יכולין ומ"ל יכולין אלא ודאי ה"ט דיכולין משום דלא אייאוש מלהציל וכמ"ש רש"י ועוד דבההיא תוספת' דקאי עלה רבינו שמחה משמע דאין יכולים להציל דמסתמ' אין להם חן בעיני המלך כזה שבקש וכמ"ש התה"ד ודברי אמת ניכרין עכ"ל נעלם ממנו דיש מן הראשונים שפירש האי אוקמת' דוקא באינן יכולין וכמ"ש הראב"ד והרשב"א הובאו דבריהם בשיטה מקובצת וז"ל אמר רמי ב"ח הכא בשותפין ושותפי כל מה שמרויחין בין בעסק בין במציאות של אותו עסק חולקין לאמצע עד שיחלקו ולעולם באין יכולין להציל וכגון זה שהוא דבר האבד שותף חולק של"ח אמר פליג אבל יכולין להציל אפי' אמר לא אמר כלום דלא מצי מפליג וי"מ אפי' ביכולים להציל וכו' ע"ש הרי בהדיא דפירשו להאי אוקמת' דוקא באינן יכולים להציל אבל יכולין להציל אפי' אמר לא אמר כלום דלא מצי מפליג ומעתה ל"ק מה שהקשה לפי' זה דמ"ט אינו זוכה בחלקו כיון דשותף חולק של"ח דהא דאמרו דשותף חולק להך פירוש' לא אתמר אלא בנאבד הממון ודאי דאין יכולין להציל אבל ביכולין להציל לא מצי מפליג וכל מה שטרח על הכלל כלו קא טרח וזה הוא מבואר: ומעתה גם מה שהקשה על דברי רבינו שמחה דאף דאית' להא לאו ה"ט דאין שותף חולק וכו' לק"מ דהא בהא תליא דלהך פירוש' טעמא דביכולין לא זכה בחלקו היינו דביכולין אין שותף חולק של"ח וטרח לכלם ולא נאמר אלא באין יכולים כמדובר. איבר' ודאי דרבינו שמחה והתה"ד לא מפרשי שמעתין הכי אלא כדתרגמוה רש"י והרא"ש וסיעתם כדמוכח מדבריהם דמייתי הרב הפוסק נר"ו. איכו השתא אתאן לדברי הרב תה"ד הלא מראש אבא אעי"ר על דברי הר' תה"ד דלקמן שנסתייע מהן הרב הפוסק דבחלוקת בקש קודם שנתפשר כתב התה"ד וז"ל נמצא מה שגורם להכביד על אחרים בפיטו' שלו הוי גזלה והוי כמו יכולי' להציל וקדם א' והציל משל חבירו דלא הועיל כלל ואע"ג דאם לא הציל רק חלקו הועיל היינו מטעם שותף חולק במקום פסידא של"ח מ"מ אם מציל משל חבירו פשיט' דלא מועיל עכ"ל ואיכ' למידק תרתי חדא דכפי התה"ד מהר"ם איירי דוקא ביכולים להציל וא"כ אם אינן יכולים להציל אפי' בקש קודם שנתפשרו ומה שמקל לזה מכביד לאחרים זכה לעצמו ופטיר ועטיר. ואלו מהר"ם קפסיק ותני סתמ' דבקש קודם פשרה לא הועיל וכבר העיר על זה הרב פרח מטה אהרן על הרב תה"ד בראשון סי' נ"ה. ותו ק"ק דהתה"ד עצמו לעיל כתב דמסתמ' לא הי' לכלם או לאחד מהן חן בעיני השר לענין זה שיהי' פוטר כמו זה וא"כ הרי הן כשותפין