חיים שאל חלק א מו

כבע"ח לשלם בעד כולם והיא גובה אח"ך. אם לימים עוד בהגיע תור לפרוע איזה מס האם יוכלו בני עיר קטנה באותו פרק להחזיק בידם מאותו מס שיעור הסך שדנים בו עתה שהי"ל לבני עיר הגדולה לפרוע יתר ממה שפרעו ולהקל מבני עיר קטנה כפי פשרת' בהטלה זו דנ"ד ובו בפרק יאמרו בני עיר קטנה קי"ל כרבי' שמחה ודעמיה שאתם הייתם חייבים בהטלת נכד השר זה הסך. לזה אומר דאין תפיסתם תפיסה דכיון דבני עיר הגדול' זוכים עכשיו בטענת קי"ל במה שהם מוחזקים ובני העיר הקטנה באים להוציא מידם יתר על מה שהשר הטיל עליהם קם דינא וכמ"ש הרב כנה"ג בכללי הקי"ל אות ל"ג משם מהר"ש יונה וכ' שם הרב דאף מהר"ם מטראני בח"ב סי' קמ"ג לא פליג על זה. ומ"ש דיכול לחזור ולתפוס איירי כשזכה הראשון בתפיסה שתפס ולא היה תפוס אבל מי שזכה בטענת קים לי להיותו תפוס מעיקר' כנדון מהר"ש יונה מוציאין מידו וע' להרב שבות יעקב בכלליו אות ט' ודון מינה לנ"ד דמה שזכו בני עיר גדולה בטע' קי"ל הוא מטעם שהיו תפוסים מעיקר' דאית לן למימר קם דינא ולא מצו בני עיר קטנה לתפוס במס אחר. וזאת שנית דכי יקרה מס אין יכולים בני העיר הקטנה לתפוס דאפי' אם אירע ספק באותו מס שתובעי' מהם בני העיר הגדולה המחוייבים לשר בעד כלם הרי כתבו ז"ל דרבים הם המוחזקים וכמ"ש מור"ם בהגהה סימן ד' ועמ"ש הרב כנה"ג סי' ד' הגהת ב"י אות כ"ח משם האחרונים דלאו דוקא יחיד המתדיין עם רבים אלא כל שהרוב הם תובעי' הן רבים עתה מיקרו והוו מוחזקים. גם כתבו האחרונים דאפי' בדבר דלא אמרינן רבים מוחזקים הא מיהא צריכים היחידים לשלם לרבים מטעם קדירה דבי שותפי וכו' ואח"ך יעמדו לדין וכמו שהאריך בענינים אלו הרב בני יעקב בתשובותיו סי' א' ובני העיר הגדולה עליהם מוטל לשלם לשר בעד כלם והם רבים לגבי עיר קטנה וא"כ אין בני עיר הקטנה יכולים לתפוס וכ"כ בשו"ת שמש צדקה שאלה ל"ג סי' י"ג דף ל"ה ע"ג בנדונו דקהל חברון לגבי שאר קהלו' הנדונים נקראים יחיד לגבי רבים ואף אנו נאמר דבני עיר הקטנה וכן כל כפר הבא לדון עם בני עיר הגדול' נקרא יחיד לגבי רבים וכבר פשט' ההורא' דבעניני מסים הרבים הם מוחזקי' וכמ"ש מהרח"ש בתורת חיים ח"א סי' ס"ה וסי' צ"ה והרב בני יעקב שם: איברא ד' עוד בשו"ת שמש צדקה שם וז"ל ועוד אפי' נדון ק"ק חברון כרבים הנה בנדון שלפנינו הם מוציאים ולא מוחזקים וכו' א"כ נמצא כל שקהל חברון אינו פורע נמצא מוציא משאר קהלות שיצטרכו גדל פרע בעדו וכו' ע"ש ולפום ריהטא אין דבריו מובנים דאם נדון אותם כרבים אף שהם מוציאים דינם כמוחזקים מטעם מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח כמבואר בדברי הפוסקים ובכל מה שתובעים הרבים מהיחיד הם באים להוצי' ודיינינן להו במוחזקים ומאחר כי בנ"ד שאפי' בספק הנופל במס שיוטל על כלם בכללות בני עיר הגדולה שהם רבים מוחזקים ק"ו שאינם יכולים לתפוס על מה שקדם במה שהוטל עליהם יום הולדת נכד השר. וכבר אמרנו דאפי' בדבר דלא אמרי' רבים מוחזקים היחידים צריכים לשלם תכף לרבי' מטע' קדירה דבי שותפי ושוב ידונו ביניהם ונמצא דאין בני עיר קטנה יכולים לתפוס במס שיוטל לימים עוד בכללות ובעו לשלם במיטבא מנת חלקם הם וכל כפר מהכפרים כפי הפשר: ואם נפשך לומר דאדרבא מדברי שו"ת שמש צדקה תפשוט איפכא שהרי כתב דק"ק חברון הוא יחיד לגבי שאר קהלות וה"ה נימא דבני עיר הקטנה והנפרדי' הם רבים ובני עיר הגדולה לגבי כלם כיחידי' דמו ומצו בני העיר הקטנה והכפרים לומר קים לי. זה אינו דבשלמא בנדון השמש צדקה שהקהלות ההם נתחייבו מטעם המלך לפרוע בעד ק"ק טבריא והם ערבי' זל"ז וקהל חברון מסרב בדבר שנמצאו כל הקהלות דנים במס של ק"ק טבריא להכי אפיקיה בהאי לישנא דק"ק חברון יחיד לגבי שאר קהלו' מאחר דבדבר זה יד כלם שוה והן רבים עתה תובעים מק"ק חברון אמנם בנ"ד שאלו ההטלות שהטיל השר היו בפרטות והם נפרדים שהוא פרט לכל א' מהעיירות. והכפרים כך בפרטות והוא שואל מכל אחד הנוגע לו א"כ נמצא שטענת עיר קטנה וכן כל כפר עם העיר הגדולה היא נפרדת וכל א' דן עם העיר הגדולה בשלו ובני עיר הגדולה הם הרבי' לגבי עיר הקטנה וכן לגבי כל כפר. ואולם זאת מצאנו למהרח"ש בראשון סי' ס"ה שכתב וז"ל והנה החכם הנז' כתב שאפי' יחיד התובע מס לרבי' והרבים אינם רוצים לפרוע והוי פלוגת' דרבוואת' דיחיד הוי מוחזק ומצי היחיד למי' קי"ל מטע' דמוהרקייהו. אך חזר בו ועשה הרכבה דאפי' הרבים לגבי היחיד לא מהני טע' דמוהרקייהו להוציא מיד היחיד המוחזק אם לא בהצטרף טעם אחר דקדירה דשותפי וכו' ולהכי גבי רבים דשייך ט' דקדירה דשותפי מהני ט' דמוהרקייהו אבל לגבי יחיד דליכ' ט' דקדירה דשותפי לא מהני ט' דמוהרקייהו וכו' אמנם מילי דכדי נינהו דא"א דט' דמוהרקייהו לא מהני להוציא מיד היחיד ומצי היחיד למימר קי"ל כפלוגתא דרבוואתא מה מועיל הצטרפות דטעם דקדירה דשותפי דהך טעמא לא שייך ואינו מועיל כלל אלא לומר שיגבו הצבור תחילה אם אולי ימצא להם זכות כדי שלא יאבדו זכותם וכו' אבל להוצי' מהיחיד בהחלט אינו מועיל טעם זה וכו' אמנם הפוסקים לא דברו אלא במס סתם שמטיל המלך על כללות הצבור כדרכו בזה כתבו שאם היחיד בא לפטור בשום טענה דרך משל כגון שפטרו המלך וכו' וכיוצ' באלו שבא היחיד לפטור בטענה שלא נכנס במה שהטיל המלך על הצבור אבל בצבור לא שייך לומר שבאים לפטור עצמם שאם הם לא יפרעו מי יפרע המס שהטיל המלך על כללות הצבור ולכן לא כתבו הפוסקי' אלא ביחיד או יחידי' מועטים שבאו לפטור ולומר בשום טענה שלא נכנס באותו המס שהוטל על הצבור עכ"ל. הראת לדעת אשר לימדנו להועיל אבי התעודה מהרח"ש דלא תליא מילתא ברבים רק במי שתובע המס ולהיות שאינו מצוי שהצבור יפטרו עצמם לכן כתבו הפוסקים דבריהם ביחיד או יחידים הפוטרים עצמם. והשתא תורה יוצאה לנ"ד דבני עיר הקטנה התובעים לבני עיר הגדולה אע"ג דהם מעטים לגביהו כרבים דמו ואמרינן דרבים מוחזקים מט' דמוהרקייהו ויכולים לו' קי"ל כשינויא בתרא דמהר"ם דאין המלך רשאי להקל ולהכביד אפי' קודם פשרה וצריכי בני עיר גדולה לשלם כפי הפשרה. ותו דמאי דאמרינן לעיל דהעיר קטנה וכן כל כפר כל חד בדידיה קטעין לגבי העיר הגדולה כיון דהשר פירט לכל אחד וא"כ העיר לחוד' וכן כל כפר לחוד המעט הוא לגבי העיר הגדולה. כד דייקת פורתא קושטא קאי דהכפרים אלו הן הנצרפי"ן בהדי עיר הקטנה והוו רבים דכיון דכלם הם שותפים לכל מיני מסים חדשי' גם ישני' שהשר דרכו להטיל בכללות והם מחלקים ביניהם אע"ג שבדבר זה פירט מ"מ הרי הם שותפין לכל מילי ושותפותן קיימת ומה לנו אם עתה פירט השר כיון דהם שותפי' תדיר ועל דא צווחי כלהו ודאי שהם הרבים והלכה רווחת דרבים מוחזקים לגבי מסים וזכו בטענתם נגד בני עיר הגדול'. וכ"ש אם בני העיירות והכפרים הללו הם ערבני' זל"ז בכל מה שיטיל המלך וגם עתה שהטיל עליהם בפרטות מ"מ הם ערבנים זל"ז דודאי הם הרבים והו"ל מוחזקי' נגד בני העיר הגדול'. אכן בכל זאת יש זכות תולה לבני העיר הגדול' דבנ"ד כבר פרעו בני העיר הקטנה והכפרים כל מה שהטיל עליהם הלכך אין להם דין רבים מוחזקי' כמ"ש הרב משא מלך דף נ"א שאם כבר פרעו למלך שוב אין חזקה לרבי' והביא כן משם מהר"ם מריזבורק והרב שלטי הגבורים וכ"כ בסמ"ע סימן ד' וא"כ ליכא תו לעיר קטנה והכפרים טענת רבים מוחזקי' לגבי העיר הגדול' ואף שעשו תנאי מפורש ביניהם שהפרעון היה לפי שעה ולא יהי' נזק מצד הפרעון הזה לטענות שביניהם מ"מ אכתי יש לדון בזה שהרי כתב הרב משא מלך דטעם הדבר הוא לפי דמאי דאמרינן דרבים מוחזקים היינו מטעם דמוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח וכשכבר נפרע המלך