חיים שאל חלק א מד

מדין שותף חולק במקום פסיד' וכאומר לעצמי אני מציל גבי שייר' וכמ"ש הרב תה"ד בטעמו ולפום הני חילוקי תבריה לגזיזיה דלא שייך הכא לומר שותף חולק והציל לעצמו אי מתרי טעמי דרבי' שמחה אי מטעמ' דרב מורי ומדברי מהר"ם אף בהך שינויא בתרא נראה דלא הדר מעיקר דינא ומפירושו בתוספ'. הגם דאפשר לומר דסבר מהר"ם דאף בבקש אחר פשרה ועל ידי בקשתו פטרו המלך כיון שאינו מכביד לאחרים מטעם דינא דמלכות' פטור וכי היכי דסבר רבינו שמחה כשאמר המלך מעצמו דפטור מטעם דד"ד הכי נמי כשפטרו מכח בקשתו דאף דהוא בקש מ"מ הרי המלך אח"ך פטרו ודד"ד מ"מ כל כי הא הו"ל למהר"ם לפרש וגם מסתמות התה"ד במ"ש אהך שינוייא בתרא לא משמע הכי. ותו דבכל הני שינויי אכתי דברי מהר"ם אינם מן הישוב לפי שיטתם דהרי מהר"ם איירי בפטרו המלך מעצמו קודם פשרה ומ"ש ועוד שותף וכו' היינו אף דדל מהכ' טעם הכבדה וא"כ אכתי קשה דכי מדלית טעם ההכבדה נהי דאינו יכול לחלוק ושאני הא מאותה שאמרו בשייר' דהציל לעצמו מ"מ אכתי יהיה פטור מטעם דד"ד דגם רבינו שמחה מודה דהיכ' שפטרו מעצמו והן נגרע מהמס אחר פשרה דאינו מכביד לאחרים מחל לעצמו וכדתניא בתוספת' וא"כ הכא דאיירי מהר"ם דאמר המלך מעצמו ואתי עלה שלא מטעם ההכבדה אכתי יש לדון דלפטר מטעם דד"ד ועל כרחין אצטריך לטעמ' קמא ומאי ועוד: והנכון בכוונת מהר"ם נראה לפק"ד דבכל החלוקות הוה אתינן למפטריה אי מטעם שותף חולק במקום פסיד' כחלוקת בקש אחר פשרה או מטעם דד"ד כחלוקת אמר המלך מעצמו קודם פשרה במנכה חלקו וגם השני טעמים שייכי אהדדי והשת' קאמר מהר"ם להך שינוי' בתרא דאף אמר המלך מעצמו קודם פשרה לא מהני מטעם שהוא מכביד על אחרים כלומר דבזה ליכא טעם דד"ד דהוי גזלה ועוד דאין שותף חולק כלומר דהטעם זה של הכבדה נדדו הלכו התרי טעמי הן טעם דד"ד הן טעם שותף חולק דבזה שמכביד הוי גזלה ועוד דאין שותף חולק בכה"ג שהוא מכביד על אחרים מצד פיטורו. שוב ראיתי למהרח"ש ח"ג סי' ק"א ולמורי הרב דף קמ"ג ע"א שפירשו כן. ומכללן של דברים עלה בידינו דלדעת מהר"ם לפום שינויא קמא אם פטר המלך קודם פשרה פטורו פטור ולפ"ז בנ"ד נראה דמה שקצב המלך לבני עיר הגדולה וקלו"ת אליהם ממה שצריכין לתת לפי מנהגם פטורו פטור הגם שנראה שבזה מכביד על העיר הקטנה והכפרים דכיון שהוא קודם פשרה ומעצמו אמר כן יש לנו לקיים דבריו וכאותה שאמרו גבי אבולי ואסטרטגי דרצה שיתנו כל כת מחצה ואף שמהר"ם גופיה כתב דאם בקש אחד למלך קודם פשרה ופטרו הוי לאמצע מטעם דמכביד לאחרים כבר פירשה הרב פמ"א שם בראשון סי' נ"ה דקודם פשרה אין ההכבדה גלויה דעדיין לא נתחייבו בסך קצוב דנימא דמשו' זה הפטור הוכב' העול יותר ממה שהיה ולהכי מהני פטור המלך משא"כ אחר הפשרה שההכבדה מפורסמת ואם קודם הפשרה בקש קצת הכבדה יש שהמלך מכביד בשעת פשרה לפי שפטר את זה יותר ממה שהיה אם לא הי' פוטר לשום אדם עכ"ד. ושם בראשון סי' קכ"ג ובשני סימן נ"ב ביאר הענין יותר דכשהמחילה ע"י בקשה נראה דאין רצון השר למחול אלא לפי שהתחננו לפניו הוא מערים ומראה פני' לנמחל שבעבורו הוא מוחל ולפי האמת לאחרים הוא מספד למחו"ל לו דהוא מכביד עליהם וזה חמסנות' אבל כשהשר מעצמו קודם פשרה הוא מקל ומכביד אז אין רצונו לעשות שום עול אלא מדעתו ורצונו מקל לזה ואית לן למימר דבלא"ה היה רצונו להכביד עליהם ואין פיטורו של זה סיבה להכביד על אחרים דכיון שהוא קודם הפשרה מי יאמר לו מה תעשה ואף שלא הי' מקל לזה אין נגרע מחלק אחרים עש"ב. וטעם זה כתב מהרח"ש ג"כ שם והני מילי מישך שייכי בנ"ד דכיון דלא היה אחר הפשרה יש לומר דמדעתו ורצונו להקל על העיר הגדול' ולא מחיבה שהקל להם הכביד על השאר שאף שלא הי' מקל להם אין נגדע מחלק השאר וכגון זו דד"ד לדעת מהר"ם בשינויא קמא. והנה מהרש"ל תפס עיקר כהך שינוי' קמא דמהר"ם וכ' דמתשו' אחרת דמהר"ם ונרא' שהיא במרדכי סי' קפ"ג והזכיר' שם נר' דלא ס"ל כחילוק שני אלא כתחיל' דבריו. ויראה הרואה שם בריש הסי' בקיצור הדין שפסק כמהר"ם בכל דבריו וכשינויא קמא. וק"ק שפסק כמהר"ם בחלוקת מחל לו השר ע"י בקשתו ושבק לרבינו שמחה והרא"ש והטור סי' קע"ח והרב מהרשד"ם כתב כן משם רבינו ירוחם ושמהר"ם יחיד. ותו יש להרגיש דכפ"ז הו"ל למהרש"ל לפסוק כמהר"ם גם בדין התוספת' והוא כתב להפך בדין התוספת' כפירוש רבינו שמחה והרא"ש כמבואר בקיצור הדין דסי' מ"ה. ומורי הרב כתב משם הרב כנה"ג שתמה על המבי"ט שפסק כמהר"ם דהוי יחידאה. ומיהו בד"מ סי' קס"ג כתב משם מהרי"ו שפסק כמהר"ם (ענין זה כתבתיו בימי נעורי בעיר ויניציא ש' תקי"ד בהיותי בשליחות מצוה ולא היה בידי כל הספרי' הנצרכים כמובן מתוך דברי). נמצינו למדין דלמהר"ם לחד שינויא ומהרש"ל אם השר מעצמו קודם פשרה פטר לאחד מהמס אמרינן בהא דד"ד וכ"כ התה"ד סי' שמ"א ומהרח"ש שם שהוא דעת מהרי"ח בהגהות אשרי פ' חזקת שכ' דאם המלך מעצמו פטרו פטור וכתבו הרבני' הנז' דמסתמ' איירי נמי אף קודם שנתפשרו וכן אפשר שהוא דעת רבינו האיי בההיא דפרדכת וכמ"ש הפמ"א ח"א סימן נ"ה וגם מתבאר שם דדעת רשב"ם הוא דאפי' אחר פשרה ויש הכבדה לאחרים כל שהמלך מעצמו פטרו פטור. וכן נראה לכאור' שהוא דעת הטור ומרן סי' קס"ג שפסקו דאדם בטל שפטרו גובה המס מעצמו פטור אע"פ שהטיל חלקו על שאר בני העיר אלמא בפטרו השר מעצמו אף שהוא מקל לזה ומכביד לזה כההיא שהטיל חלקו על שאר בני העיר פטורו פטור וכ' מורי הרב שם דסברי הטור ומרן בפטרו השר מעצמו קודם פשרה כשינויא קמא דמהר"ם. וכן ראיתי להרב ש"ך שם סי' קס"ג ס"ק י"ז עמ"ש מור"ם וי"א שקודם שנתפשרו עם השר אין כח ביד השר לפטור לאחד מהם או להקל על א' ולהכביד על אחרים ולהפרידן זה מזה אבל אם כבר נתפשרו עם השר ומחל אח"ך לאחד חלקו ע"י בקשתו הוא שלו וכ' וז"ל אין כח ביד השר וכו' דהיינו שהשר יעשה כן עפ"י בקשת אחד מהן אבל אם השר עושה כן מעצמו פטור כן הוא במרדכי שם בשם מהר"ם והביאו ב"י סי' קע"ח עכ"ל הרי דכ' דאם השר עשה כן מעצמו פטור: איברא דק"ק על הרב ש"ך דנראה ברור דכונת מור"ם בזה כשינויא בתרא דמהר"ם דאפי' השר מעצמו קודם פשרה אין לו כח לפטור לשום אחד דאם כונתו כשינוייא קמא דדוק' ע"י בקשתו הוא דמחייב אבל אם השר מעצמו קודם פשרה פטרו פטור וכמ"ש הש"ך למה לו להאריך כל כך הול"ל בקצרה וי"א דאם כבר נתפשר עם השר ומחל וכו' וכל מ"ש מקודם הוא ללא צורך דכבר כתב כסבר' ראשונה דאם בא ע"י בקשתו אינו נפטר וגם מסתמו' הלשון שכ' שאין כח ביד השר וכו' משמע כן וכן בס' דרכי משה שם הביא הך שנויא בתרא דמהר"ם נמי. תבנא לדינא דלדעת מהר"ם בשינויא קמא ומהרש"ל ומהרי"ח להתה"ד והטור ומרן למורי הרא"ם קודם הפשרה פטר השר מעצמו אף שנראה שהוא מכביד לאחרים פטורו פיטור ודד"ד בכגון זו וה"ה בנ"ד שהשר מעצמו חילק ההטלה הזו דמה שהקל לבני עיר הגדולה רשאי ויכול מטע' דד"ד כאמור. אמנם לשינויא בתרא דמהר"ם דאף קודם שנתפשרו כל שאפשר שהוא מכביד לאחרים לא אמרינן בזה דד"ד ושאני ההיא דאבולי דלא הוו שותפים מקודם א"כ בנ"ד כיון שתמיד בכל ההטלות והמסים תמידין כסדרן ומוספין כן ארחות בני ממשלת השר שהוא מטיל המס על כללות היהודים ובני עיר הגדולה פורעים לשר ואח"ך יחדיו יחלוקו כפי הפשר שמתפשרים בכל עשר ב' א"כ גם בפעם הזו אף דהשר פירט להקל לבני עיר הגדולה לאו כל כמיני' ולא אמרינן בהא דד"ד זה יתנו כפי המגיע להם בשאר