חיים שאל חלק א מג

הפשרה שמכביד לאחרים בפטורו הוי לאמצע וטעמ' ודאי כיון דמצד פטורו מזיק לאחרים וכמו שנתן טעם הרב פרח מטה אהרן וכמבואר בדברי מהר"ם וא"כ מפורש יוצא מהתה"ד כמ"ש מורי הרב. איברא דמה שפירש במ"ש התה"ד והוי כמו יכולין להציל דכוונתו דהיו יכולין להציל מה שמכביד עליהם מצד פטורו אם היה פורע חלקו הוא דוחק דלא שייך כאן יכולין להציל כיון דאם היה זה פורע לא הוה פסיד' ולא הצלה וממיל' הוי ולא מן קדם דחילייהו תקיף והשת' דעמד זה לבקש ופטרו המלך ידי ראשי"ם נחלשים ואין מידו מציל. והנכון דכונת התה"ד דמיון בעלמ' דמטעם שבהצלתו תכבד העבודה על האנשים הדין שקול כדין יכולין להציל דאף דאמר דמציל לעצמו לאו כל כמיניה להציל לאמצע וה"ה הכא דאע"ג דבאין יכולין להציל עסקינן כאשר כתב לעיל מ"מ מטעם הלז הוי כדין יכולין להציל דהוי לאמצע. וכל זה כשהיחיד בקש מהמלך קודם הפשרה. והיכא שהמלך מעצמו קודם הפשרה הוא ציוה לפטור היחיד כתב מהר"ם דמצי פטר ליה וסמוכות שלו מההיא דאבולי ואסטרטגי דפ' מי שמת דף קמ"ג. ושוב כתב דיש לומר דשאני ההיא דלא היו שותפין ממש אלא סייועי הוו מסייעי בהדייהו במקצת בלא מצות המלך כי המלך פטר לגמרי האסטרטגי אלא שמעצמם סייעו קצת ונודע למלך שכך היו עושים אבל היכא ששותפין היו לגמרי שכל אחד מהם נותן לפי ממונו יכול להיות דאף אם אמר המלך מעצמו פלוני לא יתן כלום אפ"ה חייב לפי שמה שהוא מקל עליו הוא מכביד לאחרים ועוד דשותף אינו חולק שלא לדעת חבירו. ומהרש"ל בים של שלמה פ' הגוזל בתרא דין מ"ה כתב לא נ"ל אלא כדבריו הראשונים שהביא ראיה מבולי ואסטרטגי. ומה שחילק דהתם לא היו שותפין אלא הוו מסייעי לא ידענו למה הלא נתנו ג"כ לפי ממונם דאבולי הם עשירים ביותר והם היו נותנים בסיוען לפי ערך עכ"ד. ומורי הרב כתב עליו דחילוק מהר"ם דמה שהיו מסייעים היה בלא מצות המלך שהוא פטר' לגמרי ואינם שותפין כלל משא"כ היכא שכבר הם שותפין וכו' וא"כ מהו ז"ש הלא נתנו ג"כ לפי ממונם וכו' והלא עיקר טעמו הוא משום שהיה בלא מצות המלך ואין רשות למלך להקל מזה ולהכביד לזה כל שהיו שותפין מקדם עכ"ד. ומאי דפשיט' ליה למר קמיבעיא לי דנראה דעיקר הטעם משום דלא היו נותנים כל א' לפי ממונו דאי מקודם היו נותנים כל אחד לפי ממונו ונשתתפו לגמרי לשאת בעול האסטרטגי בהדי אבולי כל חד לפום חיליה אף כי היה בלא מצות המלך נראה לפום הך שינויא בתרא דמהר"ם דשוב אין המלך רשאי להקל ולהכביד כי מה יושיענו מצות המלך אחר שהם שותפין לגמרי בשגם מריש הוה פטר המלך אסטרטגי לגמרי הם עשו לפנים ונכנסו תחת משא מלך לפי ממונם וא"כ שותפין גמורים נינהו ויהי ביום קלו"ת המלך לאבולי לאו דינא דמלכות' הוא אלא גזילה דמלכות' ולפ"ז סבר מהר"ם דבריש' לא הוו יהבי אסטרטגי לפי ממונם שלא כדברי הרבנים הנז' וכן נראה קצת ממה שסיים מהר"ם אבל היכא ששותפין היו לגמרי שכל א' מהם נותן לפי ממונו יכול להיות דאפי' אם אמר המלך וכו' ע"ש הרי דמפרש דבריו שהם שותפין לגמרי משום דכל א' נותן לפי ממונו משמע דבהא תליא ולא משום מצות המלך וכמו שהבין רש"ל בחילוק מהר"ם אלא דלא ידענ' מאי קשיא ליה למהרש"ל דשם היו נותנים לפי ממונם דמי יימר דהכי הוה ואדרב' מדקאמר בש"ס אסטרטגי הוו מסייעי בהדייהו משמע קצת דלא יהבי לפי ממונם רק איזה סיוע והכין משתמען מילוהי דרשב"ם דכתב דאסטרטגי מסייעי להו פורת' וממיל' רווח חילוק מהר"ם. הן אמת דק"ק במאי דדחינן בש"ס הכי השתא התם מעיקר' כי הוו כתבי אאבולי הוו כתבי ואסטרטגי הוו מסייעי בהדייהו וידע מלכא דהוו קמסייעי השת' דכתיב' אאבולי ואסטרטגי למימר' דהני פלג' והני פלג' ולפום מאי דאמרן דבריש' לא יהבי אסטרטגי כדבעו למיהב לפי ממונם נימא דהשת' רצה המלך שיתנו לפי ממונם ממש ולא כדמעיקר' דלא הוו מסייעי אלא פורת' ומנ"ל דהשת' הני פלגא והני פלג'. ולפי מ"ש הרב פמ"א ד"ה כל זה שכתבנו שהמלך פטר האסטרטגי לגמרי אלא הם מעצמם היו מסייעים לאבולי במקצת בסתר ונודע אח"ך למלך שככה יעשו ולכך גזר עליהם עכ"ד יש לומר דכיון דנתינתם בסתר דין גרמ' עד לבא חמ"ת המלך ומרתח קרתח על מתן בסתר אמדינן דעתיה שרוצה לקונסם יותר בחלקו"ת ישית למו הני פלגא והני פלגא אמנם ממרוצת לשון רשב"ם לא מוכח הכי. ולפי האמור דעיקר חילוק מהר"ם אינו אלא דאסטרטגי מעיקר' לא הוו יהבי כפי ממונם אפשר דמאי דנקט במילתיה דהיו נותנים בלא מצות המלך היינו להסביר מאי דקאמר דסייועי הוו מסייעי במקצת כלומר שלא היו נותנים כפי ממונם ועל זה אמר דהיה הדבר כן לפי שהמלך פטרם ומעצמם הוו מסייעי. עוד הקשה מהרש"ל במאי דקאמר מהר"ם ועוד דשותף אינו חולק שלא לדעת חבירו דבמקום פסיד' חולק והא גופא קשיתיה להרב פמ"א דממ"ש ועוד משמע דל מהכ' טעם הכבדה והרי הוא גופיה לעיל לא מצא מקום לחלק בין זו ובין ההיא דלעצמי אני מציל אלא מטעם דמה שהקל לו השר מכביד על אחרים כמבואר בדבריו בחלוקת ביקש מהשר קודם הפשרה ופטרו. וניחא ליה להרב ז"ל דשאני הכא במסים. דעדיין נשאר שותף למסים אחרים וכמו שחילק רבינו שמחה והביאו הרב תה"ד. ומעין דוגמ' תריץ יתיב מורי הרב בחילוק אחר דמ"ש שהציל לעצמו היינו ששם נפשו בכפו ולא בבקשה בעלמ'. ועל השני תירוצים הקשה דמהר"ם סתם את דבריו ומשמע בכל גוונא שותף אינו חולק כעין מה שהקשה הרב פמ"א להתה"ד דמהר"ם לא הטיל שום תנאי. ועוד דממה שסיים מהר"ם ואף יהודי הנכנס בעיר תחילה וכו' שלא להשתתף עם הקהל וכו' ואם איתא לדברי הפמ"א דמ"ש אין שותף חולק היינו משום דנשאר השותפות לדברים אחרים א"כ יהודי זה שאינו רוצה להשתתף בשום מס אמאי אינו יכול להיות נחלץ מהם וכו' אלא ודאי מוכח דמ"ש אין שותף חולק היינו אף דחולק בכל הדברים והיינו דסיים דאף הנכנס לעיר תחילה אינו יכול ליחלק ומכח זה תירץ דהא דשותף חולק היינו בשותפין שנשתתפו להרויח ומ"ה בפסיד' חולק אבל בשותף מסים דכל השתוף הוי לענין פסיד' אין שותף חולק דאדעת' דהפסד נשתתפו עכ"ד מורי הרב. ויראה דיש להליץ בעד הרב פמ"א דמהר"ם איירי במסים של קהל דארח' דמילת' דהקהל הם שותפין תמיד לכל עבודת משא מלך. ולהכי לא הטיל שום תנאי דבהא מיירי ולא דמי למה שהק' הרב פמ"א להתה"ד דלפי מה שהבין הפמ"א בדבריו ודאי דהו"ל לפרש דמסתמ' שום אחד מהקהל לא היה יכול להציל וכמ"ש התה"ד לעיל ואי דיניה דמהר"ם ביכולים להציל הו"ל. לפרש. וכי האי גוונ' איכא למימר בתירוץ מורי הרב בחילוק האחר של רבינו שמחה דמהר"ם בהכי מיירי שבקש אחד מהשר ומסתמ' בהני מילי לא שייכ' ההיא דהציל לעצמו באשר הוא ש"ם נפשו בכפו. ומאי דקשיתיה סיומא דמילתיה דמהר"ם דאפי' יאודי וכו' תמיה אני דלכל הדברות ואף לשני תירוציו תקשי דזה לא נשתתף מעולם ומה הלשון אומרת שותף אינו חולק והרי בכניסתו משלו על דעת כן נכנס שלא להשתתף וברור דטעמ' דמהר"ם הוי מהטעם האחר שהוא מכביד על האחרים וכן ביהודי זה אף שהוא מתפשר לבדו השר נכה לא ינכה ממה שהיה חושב להטיל על כל הקהל ואם לא היה הוא מתפשר היה מקל מעליהם והיה נושא עמהם כדין הדר בעיר ובזה שהוא מתפשר פורק עול ומכביד לאחרים ואף שמהר"ם יהיב תרי טעמי ע"מ הך סיומא ישנו לפי טעם אחד ואין זה מן הקושי כידוע. ואולם לא אכחד כי הני. תלתא שינויי דמשנ"ו רבנן קדישי חדא דמר הר' פרח מטה. אהרן ותרי דרב מורי נפלאו ממני חדא דכל כי הני מילי וחילוקי צריכי מודע"א רבא וכל כי הא לא למנען מר מהר"ם ללמדנו בשנות"ו את טעמו ושלמה משנתו. ותו כי הנה עיקר. סברתו לחלוק על רבינו שמחה היכא שבקש ועל ידי בקשתו אחר פשרה פטרוהו שכ' דהציל לעצמו ופטור נראה קצת שהיינו.