חיים שאל חלק א מא

למטרפה א"ל הונא מר בר איויא כל הני חוי בריית' הכי אית להו וקרו ליה טבחי ענונית' דורד' ונחלקו בה רש"י ורבינו אפרים דלרש"י אם חסרה הורד' כשרה ואם אית ליה שנים טריפה וטעמ' דידיה משום דס"ל דמדסבר רב אשי למטרפה ש"מ דלאו ארח' בהכי ובהני דידן דאית' ברוב' דידהו אי אשכחן ריאה דלית לה עינונית' כשרה וכדאשכחן תרתי טריפה משום דלא אורח' דחדא גופא לא מכשרינן אלא משום דכל הני חיוי בריית' הכי אית להו ורבינו אפרים סבר איפכ' דאסר כשהיא חסרה ומכשיר בשנים וטעמ' דידיה משום דשמיע ליה דעל א' לא סבר רב אשי למטרפה משום דכלהו אית להו ולפי' אפי' על שנים קאמר דכשרה משום דהני עזי בריית' הכי אית להו ולפיכך אם אין לה אפי' אחת טריפה ומשמע דע"כ לא פליג רש"י ומכשיר בחסרה אלא משום דס"ל דלית בה אלא ברוב' ברם אי הוה ס"ל דכלהו אית להו כך הוה מטריף בחסרה וכדעת רבינו אפרים. תדע לך שכן הרא"ש בפסקיו אחר שזכר סברות אלו מטי בשם הגאונים דכיון דיש בהמות שאין להם כך וישנה במקצתן אין להטריף בשום שינוי שימצ' בה בין שאין לה כלום בין שימצ' שתים ושלש עכ"ל ומשמע דהא אם כל הבהמות בסגנון אחד היו פוסלים בכל שינוי שימצ' בה וכדעת רבינו אפרים ודעמיה אמור מעתה דבהא דקמן דכל העופות יש להם תרתי סני דיבי אם ליכא אלא חד טריפה דהוי דומיא דחסרה הורד' לרבינו אפרים משום דכלהו אית להו כמו שנאמר וכ"ע לא פליגי בהא וכל אלו ראיות ראויות ומוכרחות לע"ד. וא"ת והיכי מכשרינן בעוף דאית ליה תרתי סני דיבי והא תני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף כבר הקשה הרשב"א בתורת הבית בית ב' שער ג' מעין קושיתנו ותירץ דלא אמרו כן אלא באברים שישנן לעולם בדמיון אחד בזה כמו בזה דהא חסרון באונות בבהמה טריפה ובעוף כשרה שאין לה על אותו הדמיון ועוד תדע שאפי' בבהמה כל שימצ' במקצתן אינו טריפה בכללן כמ"ש ביתרת אונות משום דהני חוי בריתא הכי אית להו. ובגובת' דנפק' מבי כסי להובליל' וכו' ועל הדמיון הזה יש לנו ביתרון בני מעיים של עוף הואיל וקים להו דיש עופות שיש להם. וכ' עוד בשטתו על לשון ב' דרש"י הנ"ל דפשיט' שכל שדרך כלן בכך כשרה בין בבהמה בין בעוף ודכוות' אמינ' בנ"ד דכיון דכל העופות דרכן להיות תרתי סני דיבי והבהמות אין להם אלא חד אין כאן מציאות לומר כנגדו בעוף לפי שאינן בדמיון א' ופשוט הוא. הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי שבתי אלחנן מהזקנים ס"ט. סימן טו"ב. תשובתי על תשובה הנז' בס"ד. תשובה חזו דאתאי לאו שמא מתיא ומה לתבן תבנ"י בי"ן גנת ורדים. ומה אני לבא במיעוט דרך אר"ש אחרי המלך אשר כבר עשהו הן קלותי כחד מן סרקיא נעים ונדים. ומה גם כי אני בפרק הנסיעה ואולם כך גזרת מעלת הרב הפוסק נר"ו ודבורו הקל קבעו הכתוב חובה חביבין עלי דברי דודים. ואני אמרתי בחפזי דברות שתים וה' בחסדיו ינקני משגיאות גם מזדים. כי"ר: אנכי הרואה כל האמו' בפרשתו של מלך שמימיו חדים. רב אסר דלית ביה אלא חד סניא דיבי ועשה לו לימודי"ם. ויתיצבו כמו לבוש והיו לאחדים. והן בכלל אתא ואייתי בידיה אותה שאמרו פ' אלו טריפות ההוא ביני ביני וכו' ככתוב בתשובתו הרמתה. ובודאי מדברי רש"י שכ' ובהני דידן דאית' ברוב' דידהו אי משכחינן ריאה דלית בה עינונית' כשרה מפשט לשונו משמע דוקא משום דאית' ברוב' אבל אם כלן היה להם וזה היה רחוק המציאות דאשתכח דלית לה אז היינו פוסלין אי לית בה וה"ה לנ"ד כיון דהאיכ' אסהדתיה דהרב גוא"ל ההוא אמר שבכל העופות איכ' תרתי סניא דיבי. ואולם מ"ש הרב הפוסק להכריח דלרש"י לא מכשרינן אלא משום דרוב' הם כך ולא כלן מדברי הגאונים שכ' הרא"ש וכו' יש להעיר דמייתי ראיה מגבר' אגבר' ומה יוכיח הוכח ממ"ש הרא"ש בשם הגאונים ומה גם דמלבד. דבהדיא פליגי הגאונים על רש"י לאכשורי באית בה תרתי ואל השלשה דלרש"י טריפה אלא דנראה דמר כי אתריה ומר כי אתריה ולא פליגי דרש"י כתב דברובן איתא והגאונים כתבו ישנה במקצתן דמשמע דלית' ברובן ויש צד לומר דאי ברובן איתא אף בחסרה אחת טריפה דלא כרש"י ויש צדדים לומר איפכ' כאשר המעיין לבבו יבין דהאיכ' צדדין וצידי צדדין אדהכי והכי ליכא לאגמורי מהגאונים לרש"י. ועמ"ש הרשב"א בתורת הבית דף ל"ו ע"ד שפירש טעמן של גאונים. ואכתי יש להסתפק בנ"ד דמאחר דחזינן דקמאי ובתראי אין גם אחד השמיענו כזאת דכל העופות אית להו תרתי סני דיבי זולתי הרב גוא"ל האחרון שהזכירו הרב הפוסק בשאלה נראין הדברים דהרב הגוא"ל כן דיבר לפי העדים האל מערי איטליא ואולם בדוכתי אחריני העוף למינהו נוסף גם הוא על צאנ"נו וכי הדדי נינהו דלית להו אלא חד סניא דיבי ואם כנים אנחנו בזה איכא למימר דאע"ג דבמקומות אלו בשתים יעופף כל עוף אי אשתכח חדא לחוד לא מפסיל שכן יש במינו והוא באחד והו"ל כאותה שאמר ליה מר בר איויא לרב אשי כל הני חוי בריית' הכי אית להו. אמנם לכאורה היה נראה דהגם דהן לו יהי יציב' מילת' ומהימן דבדוכתי אחריני העוף והבהמה שוו בשעוריהן דלית בהו אלא חד וכמשמעות כלהו פסקני ראשונים ואחרונים אפ"ה הדין דין אמת והראיה ממ"ש הרא"ש פ' אלו טריפות ומיהו יש עופות שאין להם מרה ואין להטריפן כיון דבכל אותו המין אין להם מרה זהו טבע שלו ומ"מ אין להתיר בשביל זה שאר בהמה חיה ועוף שאין להם מרה כדאמר לקמן גבי עינונית' דורד' כיון דכל הני חיוי בריית' הכי אית להו לא מיקרי יתרת אפי' בשאר בהמות דלית להו הכי שאני התם דכל מין בהמות אחד הוא ואפי' זו בהמה דקה וזו בהמה גסה הלכך הואיל ויש בהמות דהוו רביתייהו לא מיקרי יתרת אפי' בשאר בהמות אבל עופות חלוקין במינן זה מזה ואין ללמוד אלו מאלו עכ"ל הרי שכ' הרא"ש דאף דאיכ' עופות דאין להם מרה אין להתיר אחרות ואין ללמוד אלו מאלו וה"ה בנ"ד דאף דנימ' דיש מיני עופות דאין להם אלא חד סניא דיבי מ"מ אין להתיר אלו העופות שבאיטליא דכלהו אית להו תרתי. אמנם נראה ודאי דלאו מילת' היא דלא אמרה הרא"ש אלא דוק' במין אחר כגון תורים ותרנגולים אבל במין עצמו גדולים וקטנים וכיוצ' כי הדדי נינהו והראיה ממ"ש הרשב"א ופסקו מרן סי' נ"ב דין ד' דאין ירקות פוסל בכבד של עוף בייתי שיש במינו מדברי הרי דהרשב"א התיר אם כבד של עוף ירוק הואיל שיש בעוף מדברי ירקות בכבד וכן ראיתי להרב פר"ח שם ס"ק י"א שהביא דברי הרא"ש הנזכר וכ' דלא אמרה אלא במינים חלוקים אבל בייתי ומדברי כי הדדי נינהו וה"ה לנ"ד. ומ"מ נראה דאף דתמיה' לן היכי שתקי קמאי מינה אין מופת חותך דעופות של מקום אחר הם חלוקות מאלו ומסתמ' לית לן לאכשורי בטעמ' קלישת' כי האי ובודאי דמטרפינן עד אשר נדע בודאי דבמינים אלו עצמן דשכיחי באיטליא במקומות אחרות אית להו חדא וכולי האי ואולי (ויש לעמוד בזה בפלוגת' דרש"י והגאונים הנ"ל בעינונית' לפי צד אחד שצדדנו דמר כי אתריה ומר כי אתריה אלא די"ל דכל חד לא שמיע ליה שבמקום אחר באותו זמן חלוק ועוד יש לצדד וצריך לעמוד היטב בדברי האחרוני') ופוק חזי מ"ש הרשב"א בתשו' סימן ק"ח וז"ל עוף הבא לפנינו ולא אשכחן ליה מרה ולא ידעינן אי ממינא דלית להו מרה אתי או לא מי סמכינן עלה ונימ' מיניה לאו בני מרה ואזלינן וכו'. תשו' רוב העופות יש להם מרה ואחר רוב. העופות אנו הולכים עד שנדע שאין לו וכו' ואי ליכ' דמודע מסתבר' לי שאסור דבתר רוב עופות אזלינן וכו' ע"ש דון מינה לנ"ד דמאחר דהרב גוא"ל העד העיד בנו שכל העופות יש להם תרי סני דיבי וגם הרב הפוסק לאש"ר אמר לגדל ולחזק דבריו שכן הוא המציאות נראה דאין להתיר עוף בחדא סניא דיבי עד שנדע ודאי דבמין במקום אחר אין לו אלא