חיים שאל חלק א מ

עליה כתם א"כ הא כתב רמ"א דאין תולין תוך ג' ימים. ומאי דפשיט' ליה למעכ"ת לא כן אנכי עמדי דלכי מטית לומר דמומי נדתה היו הכתמים בחגור מאי אית לן אי הוו שכיחי עלה תוך ג' ומה הורע כח ההתר כל שאתה אומר דלא הוו הכתמים אלא מזמן נדתה ומאי הוי אי הוו עלה תוך ג' ימים כיון דהשת' תולין בכתמים דהוי לאחר ג' ימים וכי הוו עליהו מבחוץ מאי שיאטיהו לאוסרה. דבשלמ' אם היתה מרגשת בכתמים הללו עצמן תוך ג' אז נימא דלדעת רמ"א לא תלינן מאחר דאתאן לבית הספק בתוך ג' ימים. אמנם השת' דלא הרגישה כלל בכתמים הללו עד יום הז' לספירתה גם רמ"א מודה דתולין ובעיני הדבר פשוט: ומעתה אשר נתעצם מעכ"ת ותמה על הרב פנים מאירות דסתרי דבריו אהדדי והאריך בזה ככתוב בקונטריסו. לק"מ ואדרב' בזה פתחתי אני בסבר פני"ם לאסבורי וליתובי דברי הרב פנים מאירות בראיתו שהביא מהרמב"ם דכתבנו בסמוך דמאי דתהי עליה מעכ"ת דאין דברי הרב מובנים לפום ריהט' דברי הרב שגבו. הן עתה החילותי לבאר דבריו בס"ד. הנה הרב ז"ל פתח בתשוב"ה תחילה והבי' הא דתנן כתם שנמצ' בחלוק מטמ' למפרע וכו' וכ' דכיון דמחזיקין לכתם זה טמא למפרע א"כ יש לומר שהיה בג' ימים ראשונים ובג' ימים לא תלינן לקול'. ושוב הביא דברי הרב ש"ך וקיים דעתו כסברת רמ"א דיש לתלות בנדתה אף בג' ימים ראשונים ודן את הדין בנדונו לולא דאכתי קם דינא בנדון האחר שלבש' חלוק בעלה והוא לעיל הביא ממתני' דכתם מטמא למפרע ולאפוקי ממאי דכ' בריש' הביא עתה מהרמב"ם דה"ד לענין טהרות. ולא שנעלם מהרבז"ל דהוי חומר' רק כלפי דלכתחילה הביא ממשנת כתם שנמצ' בחלוק דמטמאה למפרע כתב זה. וכונתו דהגם שהוא חומר' מ"מ המשנה היא לטהרות ובר מטהרות לא אשכחן דמטמ' למפרע ואין לנו לבדות מדעתנו ולומר להחמיר דמחזקינן לכתם זה שהיה למפרע וא"כ הוא כתם בתוך ג' ימים. לא היא אלא דדיינינן ליה כשעת ראיה וכיון דעברו ג' ימים שפיר תלינן בנדתה שאנו דנים כשעת מציאת הכתם שהוא בימים אחרונים ויש לנו לתלות בנדתה או בבעלה כן נ"ל בכונת הרב אף שלשונו מגומגם ואינו מדוקדק. ובעיני סברת הרב היא פשוטה וגם לדעת ס' התרומה ודעמיה דבג' ימים הראשונים לא תלינן יש להתיר בנדון שלנו ונדוני הרב פנים מאירות שפירסה סדין ששכבה עליה בימי נדתה או שלבשה חלוק בעלה כל שלא מצאה הכתם אלא אחר ג' ימים ראשונים: ושפרא מילת' דאין להחמיר בכי האי גוונ' דהרי כתב מור"ם וכ"כ האחרונים דשאר פוסקים לא פליג בין תוך ג' לאחר ג' וכמש"ל ואעיקר' כתמים דרבנן. ועוד דיש מקום בשופי לומר דגם ס' התרומה ודעמיה מודים בנדון שלנו ונדוני הרב פנים מאירות כמדובר וא"כ יש להתיר הני נשי לבעליהן. וכבר ראיתי להרב צמח צדק סימן ס"ה שכ' דמאן דמיקל במצא כתם תוך ג' לתלות אפי' בטעם כל דהוא לא הפסיד כיון דבלאו הכי רבים מקילים בכתמים תוך ג' עכ"ד והסכימו בזה חתנו הרב עבודת הגרשוני סימן ע"ט והרב מנחת יעקב סימן קצ"ו. הגם הלום ראיתי בכרתי ופלתי ה' נדה שנדפס מחדש שכ' בסי' קצ"ו דדין זה דסה"ת דג' ימים ראשונים הוא תמוה מסוגיות הש"ס ויש להתיר במכה כמור"ם ובחנם החמירו האחרונים עכ"ד. ובכן נראה בנ"ד ובנדוני הרב פנים מאירות להתיר. ולא מיבעיא לדידן בני ארעא קדיש' דנקיטינן כמרן וקבלנו הוראותיו אלא דבאסור והתר חוששין על הרוב לכתחילה לדברי מור"ם דהכ' דנראה דעת מרן להתיר אף תוך שלשה ימים ראשונים כל שיש לתלות וכדאמרן הגם דנחוש לדברי מור"ם להחמיר היינו דוקא כשהוא פשוט לאסור לדע' מור"ם. אבל בנ"ד יש להתיר דיש לומר דגם מור"ם מודה להתר' וכדאמרן. אלא אפי' לבני אשכנז ופולין דנקטי כמור"ם לעולם יש להתיר בנדונים אלו דהאי סבר' דאמרן דמור"ם מודה בכי האי גוונ' דלא נמצא הכתם אלא ליום אחרון מספירתה כמש"ל נראי' בעיני סבר' ישרה ויש לסמוך להתיר גם לבני אשכנז. ומה גם דגדולי רבני אשכנז כתבו להתיר בטעם כל דהו כמדובר. ועוד נראה להתיר מכח ס"ס ספק אם הלכה כמ"ד דאין חילוק בין ג' ימים ראשונים לאחרונים ובכל זמן יכולה לתלות. ואת"ל דהלכה כס' התרומה דיש לחלק בין ג' ימים ראשונים לאחרונים דבראשונים אינה תולה וכמו שכ' מור"ם שמא בנדונים אלו כ"ע מודו דיכולה לתלות מאחר שלא מצאה הכתם אלא ביום ז' לספירתה. וכבר ידוע דאעיקר' כשנמצ' כתם הוו בה כת הקודמין דלשתרי מכח ס"ס ספק מגופה ספק מעלמ' ואת"ל מגופה ספק מן החדר ספק מן העליה. ומרן בכ"מ פ"ט דא"ב תירץ דמשום דאיסור חמור הוא החמירו ועי"ל דמאחר דאין לה דבר לתלו' החמירו כאלו הוא מגופה ודאי ואין כאן אלא ספק א' ועמ"ש הרב מנחת יעקב ריש סימן ק"ץ. וא"כ בנ"ד דיש ס"ס ויש לתלות נראה דשרי דתיסגי לן להחמיר בכתם שנמצ' תוך ג' דהוא חומר' יתירה. כלל העולה דהיכ' דנמצ' הכתם בימים אחרונים בסדין או בחגור או בחלוק שאינו שלה ולקחתו ממקום שאינו משתמר ויש לתלות דהסדין או החגור היו הכתמים מנדתה וכן בחלוק וכיוצ' אף שהסדין או חגור או חלוק היו עליה בג' ימים הראשונים יש להתיר ובמקום שאמרו לקצר איני רשאי להאריך דאנא הא קאימנ' חד כרעא אארע' וחד כרע"א בעגל"ה בזמן קריב נח"ץ עלי דרך מקוה חסדי צורי אחסה בו בטחתי ושמח לבי חד"אי נפשא"י ס"ט. סי' טז תשובת הרב הכולל מר קשיש' כמהר"ר שבתי אלחנן מהזקנים זלה"ה אב"ד ור"מ דקק"י קאסאלי. שאלה כתוב הדר הוא בש"ע י"ד סימן מ"ז ס"ד אי אית ליה תרי סני דיבי טריפה ואי שפכי להדדי כשרה ומהר"ר גור אריה הלוי שרטט וכ' בהגהותיו דע שבכל העופות יש תרי סני דיבי משני צדדי המעי זה כנגד זה ושניהם שפכי אל המעי שביניהם והיינו רביתייהו עכ"ל ואמת שכך הוא המציאות. ויהי היום הובא לפני עוף אחד שלא הי"ל כי אם חד סניא דיבי ונסתפקתי אם יש להטריף כיון שכל העופות יש להם שנים. או"ד כיון שהדין סתמ' קתני דאית לה תרי סני דיבי ולא חילק כלל היה נראה לומר דבעוף נמי אע"ג דארחיה להיות ב' אם ימצא שאין לו אלא אחד אין להטריף יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה חפשתי ולא מצאתי דבר זה מפורש בשום פוסק ששלטו בו עיני ושהם אתי במחיצתי אבל יש לאל ידי להוכיח הטרפות בראיות ברורות ומחוורות כשמלה לע"ד וראשונה במלכות מהא דגרסינן באלו טריפות העיד רבי יונתן בן שילא ריש טבחיא דצפורי לפני רבי על שני בני מעים היוצאים מן הבהמה כאחד טריפה כנגדן בעוף כשרה ופירש"י שני פירושים הפירוש הא' דעוף זימנין דהכי הוי ואע"ג דלא משתכח הכי קים להו וי"מ שכל עוף דרכו כן כי מן הזפק ועד הקרקבן קנה של מעים אחד וההוא קרוי בני מעיים ובראש הקרקבן יוצאים בני מעים גמורים עכ"ל. והנפקות' שבין שני הפירושים היא דלפירוש קמא כשר כל יתרת בדקין בעוף הואיל דזמנין משתכח הכי ולזמנין משתכח הכי והוי לקול' וכוותיה פסקו הרשב"א ורבינו ירוחם ולפירוש שני טריפה כל שאינו כדרכו בעוף הואיל שכל עוף דרכו בכך וזוהי דעת הרמב"ם ולחומר' וכ"כ בב"י סי' מ"ו ובש"ך שם. ונמצ' דהיכ' דיש חילוק במין עצמו דזמנין משתכח הכי וזמנין הכי ונמצ' שינוי בחדא מינייהו הן חסר הן יתר יש להכשיר ברם היכא שכל המין כך ונמצ' שינוי בחד מיניהו יש להטריף וראיה מהא דגרסינן התם ההוא גובת' דנפק מבי כסי לכריס' סבר מר בר רב אשי לאכשורה א"ל רב הושעיא היכא דאתמר אתמר וכן הלכה וצא ולמד בנ"ד דכיון דכל העופות אית להו תרי סני דיבי אם לא נמצ' אלא חד דיינינן ליה כחסר וטרף שאין כאן כדרכו בעוף. תו יש להביא ראיה מדאמרינן התם ההוא ביני ביני דאתא לקמיה דרב אשי סבר