חיים שאל חלק א לז

אומר דהגם שלא מצינו בש"ס ופסקי רבוואת' קמאי הא דאשר יפלו מידו התפילין יתענה מ"מ נתפשט מנהג זה בכל ישראל והמקל הוא מן המתמיהין בשגם יש מקום לצדד בזה ומ"מ נ"ל שאם הוא תש כח וקשה עליו התענית וכ"ש אם הוא צורב' מרבנן וממעט בת"ת יתן צדקה לכפר עון נפילת התפילין וגדולה צדקה לכפר אפי' למזיד כמשז"ל וק"ו לשוגג או אנוס. אבל למי שנפל ס"ת מידו אין להקל ח"ו שצריך שיתענה. ואפי' שהס"ת שבידינו אינם כל כך כשרים ומה גם דאם יבדקו בס"ת זה שנפל אפשר שימצאו בו פיסול. מ"מ אין להקל שלא להתענות כיון דלענין קריעה דינא הוא אפי' שרף מגילה וכן כתב הריטב"א בחידושיו דף כ"ו מהש"ס דכל שיש בו הזכרת השם דינו כס"ת ע"ש ובס"ת זה אפי' שהוא פסול יש כמה אזכרות וכמה פרשיות כשרות. ומ"ש הרמ"ז שם ליתובי דעתיה דההוא שנפל מידו הס"ת דאם ימצא בו טעות ינוח דעתו. אין זה כי אם כלפי תוקף קדושת הס"ת וסודותיו יראה בנחמה שלא היה הפגם כל כך אבל לענין תענית אין להקל כלל אפי' בס"ת פסול. אלא שבתפילין נראה להקל כיון דהפרשיות מחופין עור ושם שדי הרשום ברצועות אינו כתב גמור כמ"ש התוספות ביומא דף ח' ע"א גבי מ"ש חייב למשמש בתפיליו ק"ו מציץ ע"ש באורך ובס' יראים מצוה י"ו דף יוד ע"ב. וכיון דלא נזכר בש"ס ופוסקים דיתענה מי שנפלו מידו התפילין יש להקל לתשושי כח ובמקום תענית זה יתנו צדקה לכפרתם. ואתה תחזה להרב כנה"ג י"ד סימן רפ"ב שכתב מי שנפל ס"ת מידו חייב להתענות משפטי שמואל סימן י"ב עכ"ל הרי שלא כתב אלא מי שנפל ס"ת מידו. וכמ"ש הרב משפטי שמואל ולא זכרו כלל רואה. ולא אכחד דשמעתי דבאיזה ק"ק נפל ס"ת מיד הנושא והרב גזר תענית על כל הקהל ב' וה' וב'. וכיוצ' שמעתי מחומרות אחרות בענין זה. ואיבר' דרב המקום לפי ראות עיניו יגזור ויתקן כדי שיזהרו לעתיד והכל לפי מקומו ושעת"ו. והנלע"ד כתבתי: סי' יג שאלה אחד מתושבי ארץ ישראל דאת' לח"ל על עסקיו ודעתו לחזור. וגזברי הק"ק כבדוהו להיות חתן תורה ביום ש"ת בח"ל שחל יום ג' בשבוע שהוא יום אסרו חג בא"י יורינו המורה אי אריך למעבד הכי כיון דהאי גבר' יושב הארץ לדידיה יום חול גמור ושכמ"ה: תשובה זה מחלוקת קדום בין האחרונים על בן א"י הנמצ' בח"ל וקראוהו לס"ת בי"ט שני דיש מי שסבר שלא יעלה דהוא חול לגביה ויש מי שסבר שיעלה כאשר מפורש בשו"ת הלכות קטנות ובס' בני חיי ויתר אחרונים. וכשי"ט שני הוא יום קריאה התור' כתב הרב המני"ח בהלק"ט שם ח"א סימן ד' דיעלה ויברך כיון דיום זה קורין בתורה גם בא"י שהוא חול ואם אינו יום קריאת התורה כיון שקראוהו יעלה אך לא יברך עש"ב וא"כ בנ"ד שחל יום ש"ת דח"ל ביום ג' לפי סבר' זו אף אם קראוהו בעבור עולה פשוט דאינו יכול לברך. אמנם הענין הוא במחלקת וכל דברי האחרונים בספר נכתבים. ואין הזמן מסכים לעמוד בראיות כל אחד ובויכוחם כי יומא כי האידנ' יום מקרא קדש חולו של מועד ושעת הקוצר הוא לכבוד מועד. ואפי' לכתוב מה שמחדש בתורה הרשב"א ז"ל אסר שלא יכתוב מה שמחדש במועד כמו שהביא מרן בב"י א"ח סימן תקמ"ה תשובתו. ונדפסה עתה בשו"ת הרשב"א ח"ג הנדפסות עתה מחדש סימן רע"ג עיין שם. אלא שאנו סומכין בזה על התוספות ועל הרא"ש דעביד עובד' בנפשיה לכתוב תשובת שאלה בחש"מ וכמו שמבואר בטור וב"י סימן הנ"ל וכן פסק מרן בש"ע: ומ"מ אקצר ואעלה זולתי מה שנוגע לענין דינא לבד בס"ד. הנה מרן ז"ל א"ח סי' תקט"ו בשלחנו הטהור כתב בשם יש מי שאומר דכהן שאינו מתענה ביום תענית צבור יצא הכהן מבית הכנסת ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה וכן פסק מהריק"ש סימן קל"ה ובדבריהם ליכ' למימר כמ"ש הרב בני חיי סימן תקס"ו לדעת מהר"י קולון דלא אמרה אלא מטעם שנהגו. ומדברי מרן בבית יוסף סימן קל"ה משמע דסבר דאם קראוהו לא יעלה וכן הבינו בדעת מרן שלשה המה מטיבי סע"ד הרב אמונת שמואל סימן מ"ו והרב מגן אברהם סי' תקס"ו והרב אליה רבה סימן קל"ה ס"ק ו'. וכן הוא הסכמת הרב אליה רבה שם והרב מגן דוד סימן תקס"ו וכן דעת הרב הגדול מהר"ר גבריאל איספיראנסה והרמ"ח בהלק"ט שלא יברך: אמנם הרב דבר שמואל סימן שכ"ד סבר דבדיעבד יעלה אך לכתחילה אסור. וזה נראה שהוא דעת הרב מהר"ח קזיס הובא בס' בני חיי להתיר בדיעבד דהא מייתי ראיה מדין אבל שקראוהו בשבת ע"ש ומשמע דדוק' בדיעבד הוא דשרי כי התם אך לכתחילה לא. גם הרב בית דוד סימן רפ"ד שרי בדיעבד משום דהוי פרהסי' אבל לכתחילה לא דא"כ עשיתו בר חיוב' בידים וזו אין לנו. וכן דעת הרב אמונת שמואל בסי' מ"ו שכ' על דברי הרב בית חדש דהתיר בדיעבד דלא משמע כן מדברי הרב"י סי' קל"ה אלא שכבר הורה זקן. הרי דבדיעבד הוא שהתיר מטעם כבר הורה זקן: ומעתה מ"ש הרב החסיד מהר"י אלגאזי בספר אמת ליעקב בעולין העולים לקס"ת אות ל' שהרב דבר שמואל והרב בית דוד והרב בני חיי כלם הסכימו לעלות לכתחילה ומטעם זה הורה לתושב חברון שקרא מגילה ביום י"ד בעיר ובליל ט"ו בא לעה"ק ירושלם והבקר אור בבה"כ קראוהו לס"ת לברך הגומל שיעלה אפי' אם היה ביום שאין בו קריאת ס"ת וכן כהן ירושלמי לעלות לס"ת בי"ט ב' היכ' שיש אורחים שמתפללים בפני עצמם עיין שם באורך. ולעיל מזה הביא דברי הרב בני חיי דלכתחלה יכולים לקרותו ולהעלותו וכתב עלה וכן הסכים בית דוד ובתשובת אמונת שמואל סימן מ"ו עכ"ל. עמו הסליחה דהרב דבר שמואל והרב בית דוד בפירוש' אתמר בדבריהם להתיר בדיעבד דוקא ומ"ש בס' בית דוד בין חצאי לבנה ועיין בספר בני חיי וכו' אינו מדברי הרב המחבר אלא מהמגיה אשר בנה אצלו ציון מורה מקום הוא דברי האחרונים כידוע. ודברי הרב אמונת שמואל בדיעבד איירי כמ"ש לעיל. ואין מי שמתיר לכתחילה כי אם הרב בני חיי ז"ל. ונדון שלו ביום ט"ו דאדר שהוא פורים לבני עה"ק ירוש' ת"ו וקראו שם לבן עה"ק חברון שקרא בעירו המגילה ביום י"ד לס"ת. הגם שכ' שקראוהו לס"ת. הוי לכתחילה. כי בעה"ק ירושלם ת"ו לא נהגו שהש"ץ קורא לעולה בשמו בקול רם כמנהג ח"ל. רק השמש עד שלא סיים העולה שהוא קורא בתורה הולך אצל יחיד אחד ואומר לו שיעלה. ואם היחיד אינו רוצה לעלות מחמת איזה סיבה אומר לשמש שיקר' לאחר. וזה מצוי הרבה. וזו תקנת הראשונים שלא יהיה בכלל הקורין אותו ואינו עולה וזמנין שאינו רוצה לעלות לטעם ידוע אצלו ואם היו קורין בשם היה מוכרח לעלות ונמשכו קפידות להכי תקנו שלא יקרא לעולה הש"ץ רק השמש יודיענו בינו לבינו ואם רוצה שלא לעלות אינו עולה וכן המנהג פשוט כידוע. וא"כ זה שקראו השמש יכול לומר לו שאינו רוצה כמו שיארע פעמים אין מספר ולא חשיב דיעבד. ומאחר דאפי' המתירין לא התירו אלא בדיעבד כמבואר בדבריהם והרב בני חיי לחוד הוא דסבר דאף לכתחילה יכולין לקרותו ולהעלותו. נראה דאין לו לבן עה"ק חברון תו' שקרא בי"ד בעירו ונמצ' בעה"ק ירושלם ביום ט"ו לעלות לס"ת וכן לכהן ביום טוב שני של גליות לעלות בתפלת האורחים בי"ט ב' לס"ת וכדעת רוב האחרונים. ומה גם דראית הרב בני חיי להתיר לכתחילה מדין אשה וקטן שעולין למנין ז' אע"ג דלאו בני חיוב' נינהו יש לדחות דשאני התם דעכ"פ האשה והקטן שוו בשעוריהם דגם לדידהו הוי יום שבת. משא"כ בעולה הזה דלדידיה הוי חול גמור. ומ"ש הרב בני חיי דהכל חייבים לעסוק בתורה וכו' אינו מחוור דקריאה זו נתקנה לכבוד י"ט ולעולה הזה הוא חול. ומכלל הדברים אתה הראת לדעת דנדחה