חיים שאל חלק א לג

עכבו נהר דמתני' היינו שגדל הנהר מגשמי' והפשרת שלגים דאונס' דלא שכיח הוא ולא איבעי לאסוקי אדעתיה עכ"ל והשת' אי אמרת דסבר הרא"ש לקושט' כרבינו ירוחם משו"ה מייתי בפסקיו האי קושי' והאי פירוק' וביא"ר עליה דעכבו נהר דמשנתנו לא שכיח. אלא אי אמרת כמ"ש מהרש"ך דלקושט' עכבו נהר אף עכוב דשכיח הוי אמאי הרא"ש כתבה בפסקיו ולשתוק מהאי קושי' ופירוק' ופירוש זה דעכבו נהר דהכל הוי ס"ד: אמנם ק"ק על הרא"ש ורבינו ירוחם דכיון דבשכיח ולא שכיח הוי אונס ולא איבעי לאתנויי בממון וכיוצ' בר מגיטין דלקושט' בגיטין שכיח ולא שכיח אינו אונס א"כ אמאי הוצרכו לומר דעכבו נהר דמשנתנו לא שכיח הרי אפי' שכיח ולא שכיח דהיינו שכיח קצת הוי אונס בר מגיטין. ואף לפי דעת המקשה דגיטין שוה לעלמ' היינו דשכיח ולא שכיח גם בגיטין הוי אונס כמבואר לדעת כל הגדולים הנ"ל והרא"ש מכללם. ונראה פשוט דהא דנקטי הרא"ש ורבינו ירוחם שעכבו נהר שגדל מהגשמים והפשרת שלגים לא שכיח כונתם דלא הוי כמבר' דשכיח טוב' אלא הפשרת שלגים דלא שכיח כלומר דשכיח ולא שכיח ולא הוצרכו לפרש דהוא דבר ידוע דשכיח קצת כי הנה הסתיו והיו תוצאותיו ברבבותיו גבורות גשמים לפום חורפ"א והנה"ר יעל על כל גדותיו וכל עצמם אינו אלא דעכבו נהר לאו היינו אפסקיה מבר' דשכיח אלא לא שכיח כמבר'. וכבר רבינו ירוחם שם נתיב י"ד ח"ג סיים דאי הוה דבר מצוי הו"ל לאסוקי אדעתיה הרי דלא מיעט אלא דבר מצוי. אך יש להעיר על הטור דבי"ד סי' רל"ב בדין הדירו חבירו סתם וכתב חלה הוא או חלה בנו או אונס אחר ובח"מ סי' ר"ז משם הרמב"ם כתב ואם עכבו חולי או נהר ובח"מ סי' כ"א כתב סתם אם היה אנוס ובסי' נ"ד כתב מחמת חולי וכיוצ' ולפחות בי"ד סי' רל"ב הו"ל לפרש דעכבו נהר הוי אונס היכ' שנתעכב לפי גודלו מהפשרת שלגים כדפירש אביו הרא"ש. ונראה דגם הטור סבר כהרא"ש דעכבו נהר דמשנתנו היינו מהפשרת שלגים ולא הוצרך לפרש דפשט לשון עכבו נהר הכי משמע שהוא נתעכב מחמת הנהר עצמו ולא מחמת דאפסקיה מבר'. וכן הטור עצמו א"ה סי' קמ"ד כתב וז"ל אין אונס בגיטין בד"א באונס של חולי או שלא יכול לעבור הנהר דשכיח קצת אבל אונס דלא שכיח כלל כגון אכלו ארי וכו' עכ"ל הרי דהטור ביאר דחולי ולא יכול לעבור הנהר הוי שכיח קצת והיינו מהפשרת שלגים וכדאמרן דהוי שכיח ולא שכיח. והרב מחנה אפרים ה' שבועות סימן י"ב הוכיח דבנדר אף אונס דשכיח פטור והרא"ש לא כתבה אלא לרבא עש"ב ובהא ניחא לי דהטור השמיטה בקיצור פסקי הרא"ש ובי"ד סי' רל"ב לא הזכיר עכבו נהר ומהרב ש"ך י"ד סי' הנז' נעלמו דברי הרשב"א והריטב"א והריב"ש שהבי' הרב מחנה אפרים שם. אבל עדיין צריך להתישב בשרשי הדברים ואני אמרתי בחפזי. באופן דגדולי הפוסקים רובם ככלם סברו וקבילו דברי ר"י שכתבו התוס' בשמו ורבינו ירוחם נתיב כ"ד ייחסם לר"ת דאונס דשכיח בכל ענין לא הוי אונס דהו"ל להתנות ומה שהוכיח מהרש"ך מדברי רש"י בשילהי שמעת' דנדרים דף ז"ך ומתשובת הרא"ש כלל ח' כבר הרב מהר"א ששון פריק להו שפיר וגם אין לדקדק בדברי מהרש"ך ממ"ש רש"י בגיטין דף ל' כאשר יראה המעיין. ואחרי כותבי נשאתי את עיני ואראה על אחד ההרים הר המר הוא הרב משנה למלך פ"ג דשבועות שתמה על הרב פני משה כקושיין דמהרש"ך פליג אמהריב"ל וגם על הרב מהרש"ך תמה דאשתמיטיתיה דברי התוס' והרא"ש ושקיל וטרי בדברי הרב פ"מ ע"ש באורך לכן שמח לבי שכיונתי לדעת גדול בקצת דברים והשת' דחזאי דברי קדשו סגר עלינו המדב"ר. וראיתי להרב ש"ך ח"מ סי' נ"ה שכתב דדברי מהרש"ך אינם נכונים ושמהר"א ששון השיגו. ומבין ריסי עיניו ניכר דלא חלק אלא על מהרש"ך אך לא על דברי מהריב"ל דאמדנ' שהביאם מהרש"ך. והרב פני משה יצא לישע למחזיק ולמעוז לו למהריב"ל דאמדנ' מהני אף בשכיח וכתב דיש ראיה לזה מסוגיין דנדרים דרב' אההי' דלבטלן זכוותי קאמר דאנוס הוא ומוכח אף אי הוי אונס' דשכיח ומשו"ה כי פריך ממתני' דמת תוך י"ב חדש לא פריך דמיתה שכיח' משום דרבא איירי גם באונס' דשכיח וכי פריך מההי' דפסקיה מבר' אהדר ליה דהתם אונס' דשכיח וליכ' אמדנ' משא"כ רבא דגם בשכיח קאמר אונס הוא משום דליכ' אמדנ' והן הן דברי מהריב"ל והאריך הרב בזה הלא בספרתו. וכ"כ בח"ב סי' ס"ה דמיתה שכיח' וחילק איזה חילוקים מכח הסוגיות. וכבר הרב משנה למלך תמה על מ"ש בתשו' דח"א הנ"ל דמיתה הוי שכיח ולא שכיח והכריח הדבר מסוגית ריש כתובות ושכן כתב הרשב"א סי' תשע"א. וגם מעלת הרב הפוסק נר"ו עמד בזה והבי' קצת סוגיות ומסיק דמיתה הוי שכיח ולא שכיח ויש להעיר עליו אשר לא זכר תשובת הרשב"א סי' תשע"א דעסיק בה ועל הרב פ"מ בתשובות הנז' קשה דלא זכר מתשובת מר זקנו הרב מהראנ"ח בח"ב סי' ס"ג עש"ב. ובס' מחנה אפרים תמה על מהריק"ו מתשובת הרשב"א ומסוגית ריש כתובות. ועל עיקר מאי דסייעיה הרב פ"מ למהריב"ל משמעתין דנדרים כבר הוה בה הרב מש"ל. והנני יוסיף לומר דהרב פ"מ פשיט' ליה דרב' דאמר אנוס הוא גבי לבטלן זכוותי היינו בכל אונס אפי' דשכיח דמילת' פסיקת' קאמר וכו' ולא ידעתי מה יוכיח הוכח דרב' סתמ' ומילת' פסיקת' קאמר והא רבא אההוא עובד' דאתרחיש קמיהו איירי ואינהו ידעי ומכירין באונסו ומה צורך לפרש כיון דבגויה קמשתעי והתלמוד לא חש לפרש בריש' אופן האונס דההו' גבר' דסמיך אדבעי למימר דאונס' דשכיח בעי לאתנויי. תו יש להעיר על הרב פ"מ דמריהט' דכוליה לישניה משמע דמילי דמר סלקן ואתיין אליב' דכלהו רבוואת' ומכללם רבינו ירוחם דשקיל וטרי במיליה. והרי התוס' מוקמי לההוא דאתפיס זכוותיה דאניס באונס דלא שכיח ע"ש גם רבינו ירוחם במשרים נתיב י"ו ח"א כתב וז"ל וכן מי שהתפיס זכיותיו וכו' והוא דלא אניס כגון חולי וכיוצ' בו או שהפסיקו נהר ונתעכב בעבור זה ולא בא לא קנה אבל אם הוא אונס דה"ל לאסוקי אדעתיה והי"ל להתנותו ומדלא התנה הפסיד עכ"ל הרי מבואר דגם במתפיס זכוותיה בעינן דלא יהיה אונס דה"ל לאסוקי ולאתנויי הפך הרב פ"מ. והרמב"ם פ"ט מה' גרושין כתב וחלה או עכבו נהר ופי"א דמכירה כתב ועכבו נהר או חולי וסמך דנפרש עכבו נהר דומיא דחולי דהוי שכיח ולא שכיח: אך אוסיף להביט עוד להרב פני משה בתשובה ח"א הנ"ל שתירץ למאי דהקשה למהריב"ל מיניה וביה כמש"ל עפ"י דברי התוס' בקמ' דף ק"י שכתבו דאדעת' דהכי לא נאמר כשיש דעת שכנגדו ומשו"ה מהריב"ל בתשובה דח"ב בנדון נסתם הפתוח שכתב דלא ילדה מילת' דשכיח והו"ל לאתנויי אף דאיכ' אמדנ' היינו משום דתלוי בדעת האשה נמי. ושוב הקשה דדברי הרא"ש בתשובה כלל ח' דאיירי בשדוכין וכתב דמצי למימר אדעת' דהכי הם הפך התוס' דקמ'. ועל כן תריץ יתיב והיתה לבא"ר כונת התוס' הנז' דבריש' כתבו דבנפלה מן הארוסין איירי והדר הקשו דאדם הקונה דבר מחבירו ונתקלק' יבטל המקח דאדעת' דהכי לא קנה ותירצו דלאו בלוקח לחוד תליא אלא גם בדעת המוכר ופירש דהצעתם הוא לצורך תירוצ' דבעו למימר וכונתם דבארוסין מציא אמרה אדעת' דהארוס לא קפיד אבל בנשואין קפיד דאם כונסה ע"מ שלא תפול לפני יבם וכו' א"כ כשמת הו"ל בב"ז וא"כ לאו בדעתה לחוד תליא וזו הצעה לתירוץ ולמדנו דלפעמים האמדנ' מספקת לבטל דעת המתחייב מפני דעת מחייבו וזמנין דאומדן דעת המתחייב אמדנ' גדולה מאד ואנן סהדי דלא יבטלנה המתחייב ואף אם שכנגדו לא יתרצה ובנדון הרא"ש אמדן דעת אבי המשודכת אמדנ' גדולה וכו' זהו תורף דברי הרב פ"מ בקצור נמרץ הלא בספרתו. ומבואר למעיין דיש לעמוד הרבה בדברי התוס' דקמ' הנ"ל ודבריהם בכתובות דף מ"ו ע"ב וגם בכל חלקי דבקי בדקי דברי הרב פ"מ הנ"ל. ואולם אנא נפשאי נכון לבי לדרך