חיים שאל חלק א ל

תימא הואיל ולא קבילו עלייהו אונס' דלא שכיח וגם אונס' דשכיח לא הוצרכו לקבל דאפי' לא קבלו חייבים כיון דהו"ל לאסוקי אדעתייהו י"ל דקבילו עלייהו אונס' דשכיח ולא שכיח וכה"ג מפ' הא דפליגי לעיל פ' כל הגט דאין אונס בגיטין מיירי בשכיח ולא שכיח ואונס דשכיח טובא לכ"ע אין אונס כמו אפסקיה מברא דהו"ל לאסוקי אדעתייהו ובאונס דלא שכיח כגון אכלו ארי ונשכו נחש יש טענת אונס וליכ' למגזר משום צנועות וכו' ומשום פרוצות וכו' דכיון דלא שכיח כלל לא גזרו רבנן ובפ' השואל משמע דשבויה אונס' דלא שכיח עכ"ל הרי דס"ל להמרדכי דדוק' היכא דהתנאי הוא מיותר דלא היה צריך לאומרו אז אמרינן במדאצטריך עכ"ל דאתא לרבויי אף באונס' דשכיח ולא שכיח אבל היכא דאצטריך התנאי אז אף אם התנה בפירוש לא מפרשינן ליה אלא לגבי מילת' דשכיח ולא לגבי מילת' דשכיח ולא שכיח וא"כ בנדון מהר"י אדרבי הנ"ל התנאי שקבל עליו ראובן להתחייב באחריות הק' פרחים שהלוה לשמעון מויניציא לאלשי"ו אינו תנאי מיותר דאם לא קבל עליו היו הק' פרחים באחריות שמעון הלוה וא"כ ממיל' אין לנו להכניס בזה התנאי אלא אונס' דשכיח ולא אונס' דשכיח ולא שכיח וק"ל. אמנם מהרשד"ם ומהראנ"ח ס"ל דכל דקבל עליו בפירוש עכ"פ אמרינן דגם אונס' דשכיח ולא שכיח הוי בכלל אפי' היכא דאין התנאי מיותר דהכי משמע להו מלשון הר"ן דתלה הדבר בהיכ' דקבל עליו בפירוש וכנ"ל. ומעתה נבא לנ"ד ונאמר דלא מיבעיא לדברי רשד"ם ומהראנ"ח דודאי דקבל עליו בפי' לשלם מכיסו אם יתבטל הזיווג בשביל כל איזו סיבה יש לנו לומר דאף סיבת החזרה בכלל כיון דלא הוי מילת' דלא שכיח' כלל אלא אפי' לדברי מהרי"א הרי כבר הוכחנו דגם לדידי' היכא דלא אצטריך התנאי למילת' דשכיח עכ"ל דאתי התנאי למילת' דשכי' ולא שכיח וכנ"ל ומעתה הרי אתה דן ק"ו בעצמך דאפי' במקום דהו"מ לפרושי התנאי למילת' דשכיח כמו בההיא דפ' מי שאחזו הנ"ל אפ"ה אמרינן דכיון דלא אצטריך למילת' דשכיח ע"כ לפרשו לשכיח ולא שכיח משום דלגופיה לא אצטריך כמש"ל בפי' דברי המרדכי כ"ש בנ"ד דעכ"פ עכ"ל דהתנאי הנ"ל קאי אמילת' דשכיח' ודלא שכיח' דהרי אפי' סיבת המיתה הוי מילת' דשכיח ולא שכיח א"כ ממיל' גם סיבת החזרה הוי בכלל כיון דלא הוי בגדר לא שכיח כלל ואדרב' מסתבר' טפי דשכיח מסיבת המיתה וכנ"ל ועוד דאם ר"ל סיבת המיתה לחוד הול"ל בפירוש שאם יתבטל הזיווג בסבת העדר ח"ו ומדכתב בלשון כולל מחמת כל איזו סיבה מבואר דרצה לכלול גם סיבת החזר' דכ' דכתב כל איזו סיבה ודאי עכ"ל דכולל ג"כ סיבת החזרה וק"ל. ואפי' את"ל דמהרי"א חלוק גם בזה מה שאינו מ"מ אפי' היה החתן מוחזק לא הוה מצי למימר ק"ל דהא הוא יחיד וידוע דא"ל ק"ל כפלוני היחיד כמ"ש מהריק"ו בהרבה מתשובותיו וכדמסיק הכנה"ג בכללי הק"ל. וסוף סוף לגבי הדורונות של החתן שהם תחת רשות אם הכלה ודאי לית דינא ולית דיינא דלא מירמי להו מינה דאע"ג דאיפליגו רבוואת' אי תפיסה לאחר שנולד הספק מהני אפי' את"ל דהוי תפיסה לאחר שנולד הס' מה שאינו. מ"מ הרי העלו גדולי האחרונים דכיון דבהא גופא פליגי מי הוי המוחזק ממיל' אזלינן בתר רוב הפוסקים כמ"ש הכנה"ג סי' ד' הגהת ב"י אות כ"ו ע"ש. והן אמת דנכון הדבר שתעשה אם הכלה כל מאמצי כחה כדי שלא יתבטל הזיווג כיון דהיא שידכה אותה בק"ס ות"כ אבל מאחר דהדבר תלוי בדעת בתה ומה לעשות לה כיון שאינה חפצה בה בשום פנים והרי אפי' אם היה תנאי מפורש ביניהם שאם תחזור בה הכלה תתחייב אמה לפייסה ושאם לא תפייסנה לא יחויב החתן לשלם לה מה שהוציאה בעדו עכ"ז לא היתה חייבת רק לפייסה בדברי' ולהרבות עליה רעים כאשר עשתה באמת שפייסתה וגם השתדלה שקרוביה יפייסו אותה כאשר יש עדים. ומנא אמינא לה ממאי דגרסינן פ"ג דגיטין דף ל' ההוא דאמר לה אי לא פייסנא לה עד ל' יום ליהוי גיטא אזל פייסא ולא איפייסה אר"י מי יהב לה תרקב' דדינרי ולא איפייס' א"ד אר"י וכי תרקב' דדינרי בעי למיתב לה הא פייס' ולא איפייס' הא כמ"ד יש אונס בגיטין הא כמ"ד אין אונס בגיטין וכ' ע"ז הר"ן וז"ל ומדאצטריך לטעמ' דאין אונס שמעינן דבד"מ דיש אונס האומר שדי נתונה לך אי לא מפייסנ' לפ' ופייסיה בכל מה שבידו ולא איפייס פטור דאנוס הוא עכ"ל וגדולה מזו כתב ריב"ש סימן ר"ן דאינו חייב אפי' בגיטין לפייסה בכל הון ביתו דזהו אונס' דלא שכיח ובמידי דממונ' אינו חייב ליתן לו אפי' דבר חשוב אלא סגי בפיוס דברים עש"ב וכן מבואר מתשו' הרשב"א סי' תשע"א ע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד דלא נתחייבה אם הכלה לפייסה אם תחזור בה דאינה חייבת לפייסה אפי' בדברים. ולא עוד אלא דנלע"ד דאפי' האם עצמה היתה יכולה לחזור בה דאדעת' דהכי לא נדרה לתת את בתה לגבר' ערטילאי ושאינו מצליח בלימודו ולא במדינות דהרי התנאי היה ביניהם שיתעסק בלימודו עם מעות הנדוני' באופן דממרחק תביא לחמה לפי מה שא"ל שהוא כלי המחזיק ברכה וא"כ אין לך הונאה ומום גדול מזה וכבר כתב הבית יהודה אה"ע סי' א' דאפי' במום שהי"ל מעיקר'. אלא שלא נתגלה לחלק שכנגדו רק אחר השטר שדוכין יכול לחזור בו ופטור אף מקנס שהתנו ביניהם ע"ש וק"ו ב"ב של ק"ו שעשתה לפנים משורת הדין לפייסה ולהרבות עליה רעים וקרובים ולא נתפייסה דהיא נקיה מה' ומישראל נקי נדר נקי שבועה דהאדם בשבועה פרט לאנוס. באופן שנלע"ד דאם הכלה פטור'. ועטיר' מכל ערעורי והחתן חייב לשלם לאם הכלה כל מה שהוציאה כפי תנאו. כל זה אני אומר אפילו את"ל דלא היה חייב החתן להחזיר מן הדין מה שהוציאה אם הכלה בעדו אלולי שנתחייב להחזיר בשטר השדוכין אם יתבטל הזיווג מחמת איזו סיבה: אכן הנני יוסיף להפליא ולפרש דאפי' אם לא נעשה תנאי זה רק שקבל עליו החתן בעד נדונייתו מה שתוציא אם הכלה בעד הוצאותיו וזקפן עליו במלוה לתחילת פרעון הנדוניא עכ"ז היה הדין נותן כך שיפרע הלואתו אם יתבטל הזיווג מחמת איזו סיבה דלא הו"מ החתן לומר הרי לא קבלתי זאת ההלואה אלא ע"ד הנשואין לנדוניית הכלה והא קאימנ' וכיון שהביטול לא בא מצדי לא אפרע כלום דהרי קי"ל פ"ט דב"ב דף קמ"ו דאפי' בנתארסה וחזר בו הוא אפ"ה חייבת להחזיר הסבלונות שאינם עשוים ליבלות אם לא אכל החתן בבית חמיו והדר ביה איהו עכ"ז חייבת לשלם לדעת רוב הפוס' דהיינו הרי"ף והרא"ש ורשב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן ונ"י והטור חוץ מהרמב"ם ורבו הר"י ן' מיגש כמ"ש באה"ע סי' ן' אלא דהב"י פסק כוותייהו מהטעם שכ' בבד"ה דסוגיין דעלמ' כותיה בד"מ אבל כל האחרונים חלקו עליו ע"ש וא"כ בנ"ד דנתנה אם הכלה להחתן אלו המעות דרך הלואה ודאי לא הוו בגדר דברים העשוים ליבלות דאם אכל בבית חמיו אינם חוזרים משום דמחמת חיבת סעודה מחל אלא חוזרים ודאי כמו סבלונות שאינם עשוים ליבלות דאם איתא דיוכל לומר אנא הא קאמינ' הצד שאינו חוזר א"כ אף בהם נימא הכי ובפרט בעשוים לבלות ולא אכל ודוק. וכ"ש בנ"ד דליכ' ארוסין אלא שדוכין דקיל טפי. הן אמת דאין נראה כן לכאורה מדברי הרמ"ז בתשו' סי' מ"ח הנ"ל וז"ל רובן ככלן של הפוס' מתנבאים בסגנון אחד דדיינינן דינא דאמדנ' לכן בנ"ד נימא בה מילת' דאומד הדעת נותן שהמנהג שנהגו היום באיטאלי' לשדך וכו' הוא ליסד וכו' שלא יתאנו וכו' וכל כי האי אמרינן בגמ' פוק חזי מאי עמא דבר וכו' וכך נהגו כשבאים מחמת איזו סיבה ח"ו לידי פירוד משיבים הסבלונות והדורונות שהם בעין ואומרים לא היו אלו עם אלו מזלייהו ומעיקר' אדעת' דהכי שדכי ולא ארסי למען יתלבנו ויתבררו הדברים ולא שמיע לן ולא ראינו מעולם שאחר חזרת הסבלונות והדורונות שהם בעין שיפרע שום א' מן ההוצאות שנעשו ביני ביני לא לחלק הכלה מה שהוציאה במשתאות והקבלת אורחים מן החתן וכו' ולא