חיים שאל חלק א כט

דרבא א"ל אונס' דלא שכיח הוא איתיביה רבינ' לרבא אם לא אעמו' מחולי זה ונפל עליו הבית או הכישו נחש ה"ז גט א"ל רבא ואימא מרישא אינו גט א"ל וכו' ומשום דקשיא רישא לסיפ' לא מותבינן מינה א"ל הין כיון דקשי' רישא לסיפא משבשת' היא זיל בתר סבר' ע"כ הרי דהשוה הש"ס אונס' דלא שכיח דממון לנפל הבית והכישו נחש דהוי מילת' דלא שכיח כלל אלמא משמע דגם אונס' דלא שכיח דאתמר לענין ממון דלא אסיק אדעתיה מיירי באונס' דלא שכיח כלל אבל באונס' דשכיח ולא שכיח לא אמרינן דלא אסיק אדעתיה ותדע דאלת"ה מאי פריך רבינא מסיפא דקאמר ה"ז גט ומאי משני רבא לרבינ' ואימא מריש' אינו גט ובשלמ' פרכת רבינא י"ל דפריך במכ"ש דאם אפי' באונס' דלא שכיח כלל אמרינן דהוי גט ולא אמרינן דלא אסיק אדעתיה כ"ש בהאי אונס' דאפיקו ביה נהרא דהוי אונס' דשכיח ולא שכיח דהול"ל דלא הוי אונס אבל על תשובת רבא ק' דא"ל אימא מרישא אינו גט כלו' אדפרכת מסיפ' תסייען מריש' דקתני אינו גט משום דלא אסיק אדעתיה וה"נ גבי ממונ' אית לן למימר דלא אסיק אדעתיה דאלמ' משמע דס"ל לרבא דממון הוי דומיא דגט דדוק' באונס' דלא שכיח כלל כי האי לא הוי גט הא בשכיח ולא שכיח הוי גט ה"נ לענין ממון אמרינן הכי דא"ת דהאי אונס' דאפיק נהרא הוי שכיח ולא שכיח ואפ"ה אמרינן דלא אסיק אדעתיה א"כ מאי מייתי ראיה רבא לדינו מריש' דהך ברית' דקתני אכלו ארי והכישו נחש אינו גט דשאני התם דהוי אונס' דלא שכיח כלל אבל בשכיח ולא שכיח לעולם אימא לך דלא הוי אונס וע"ק דאמאי לא משני ליה רבא דשאני גט מממון משום דאין אונס בגיטין וכנ"ל אצ"ל דהאי אונס' דאפיק נהרא הוי אונס' דלא שכיח כלל ודוק' משום דלא שכיח כלל קאמר רבא אונס' דלא שכיח הוא אבל אלו הוי אונס' דשכיח ולא שכיח אה"נ דהיה חייב לשלם כיון דקבל עליו בפירוש כל אונס' דמתיליד דאע"ג דבממון אפי' אונס' דשכיח ולא שכיח חשיב אונס כמבואר בריש כתובות הנ"ל מ"מ שאני הכא דקבל עליו בפירוש כל אונס' דמתיליד ומשו"ה בשכיח ולא שכיח חייב אבל היכ' דהוי אונס' דלא שכיח כלל אף אם קבל עליו בפי' כל אונס' אין זה בכלל משום דלא אסיק אדעתיה כלל ומש"ה פריך ליה רבינ' לרבא מריש' דהך בריית' דקתני נפל הבית עליו והכישו נחש ה"ז גט כלו' דכי היכי דבגט הוי גט אף דלא שכיח כלל משום דאין אונס בגיטין ה"נ יש לנו לו' בממון היכא דקבל עליו בפי' כל אונס' דמתיליד דלא עדיף בממון בקבל עליו כל אונס' מגיטין סתם ועל זה השיב רבא אימא מריש' אינו גט כלו' דמריש' דקתני אינו גט משום דהוי אונס' דלא שכיח כלל יש הוכחה להפך דאף בגיטין באונס' דלא שכיח כלל יש אונס וא"כ ה"ה בממון אף אם קבל עליו בפירוש כל אונס' דמ"מ אונס' דלא שכיח כלל אינו בכלל קבלתו זה נלע"ד בכונת הסוגי': ומצאתי און לי בדברי הר"ן ז"ל שם פ' מי שאחזו שכ' בסוגי' הנ"ל וז"ל ומדלא מתרץ רבא דהתם ה"ט משום דאין אונס בגיטין ש"מ דאע"ג דאין אונס וכו' באונס' דלא שכיח טוענין דלא עדיפי גיטין מהיכ' דקבל עלוהי כל אונס' דאפ"ה אמרינן דאונס' דלא שכיח לא אסיק אדעתיה עכ"ל הרי מבואר בדבריו קצרים וארוכים דהיכ' דקבל עליו בפי' כל אונס' אז אף אונס' דשכיח ולא שכיח הוי בכלל כמו גבי גיטין אלא דאני בעניותי פרשתי הדברי' בבירו' הסוגי' עפ"י דרך זה והר"ן סתם הדברים אולי לרוב פשיטותו אצלו' וכן מבואר בדברי תלמידו הריב"ש בתשו' סי' ר"ג דכ' בתוך התשו' וז"ל ואפי' מאן דקביל עליה כל אונס' דמתיליד אין אונס' דלא שכיח כלל' בכלל עכ"ל הרי דכשקבל עליו בפי' כל אונס' אף לענין ממון לא' מפקינן אלא אונס' דלא' שכיח כלל והיינו כלשון רבו ז"ל וגם מדברי התוס' שם פ' מי שאחזו דף ע"ב ד"ה אתיביה מבואר דהבינו דאונס' דאפיק נהרא הוי אונס' דלא שכיח כלל ודדוק' משום דלא שכיח כלל אמרינן דלא אסיק אדעתיה יע"ש ודוק כי אין להאריך באופן דדברי הרמב"ם נצבים כמו נד דדוק' בדבר שהוא פלא דהיינו דלא שכיח כלל אמרינן דלא אסיק אדעתיה משא"כ בשכיח ולא שכיח וזה פשוט ולפ"ז צ"ל דהיינו טעמ' דכ' מהריק"ו הנ"ל דפדיון שבוים לא שכיח' וכנ"ל ר"ל דלא שכיח' כלל וה"נ באמת מדברי המרדכי פ' מי שאחזו סס"י תר"ו ועיין באה"ע ס"א ובבה"י שם ועיין במהר"ב אשכנזי סי' ל"א ודוק: אלא דראיתי למהר"י אדרבי בתשו' סי' פ"א בענין א' שקבל עליו אחריות הדרך ממעות מויניציא לאלשיו ואירע אונס דלא שכיח וכ' על זה דלא מיבעיא אי הוי אונס דלא שכיח כלל דפשיט' דלא קביל עליה אלא אפי' אי הוי אונס דשכיח ולא שכיח אמרינן דלא קביל עליה אונס כי האי דבממונ' טענינן טענת אונס אף בשכיח ולא שכיח והביא ראיה מדברי הר"ן דפ' מי שאחזו דכ' דבאונס' דשכיח ולא שכיח איכ' פלוגת' בין ממון לגיטין דבממון טוענין טענת אונס אבל בגיטין לא עכ"ל והתימ' ממנו דראה סוף דברי הר"ן ולא ראה תחילתם דמבואר מהם דהיכ' דהתנה בפירוש שמקבל עליו כל אונס' אז הוי ממונ' כמו גיטין דלא מפקינן אלא אונס' דלא שכיח כלל וכנ"ל ודבריו צל"ע. וכבר ראיתי לרשד"ם ח"מ סי' ל"ג באותו נדון גופיה דמהר"י אדרבי שהבי' ראיה מתחילת לשון הר"ן הפך מדעת מהר"י אדרבי דאחר שהביא ראיה מלשון הרמב"ם הנ"ל דדוק' בדבר שהוא פלא דהיינו דלא שכיח כלל אמרינן דלא אסיק אדעתיה הוסיף לו' דכ"נ מלשון הר"ן ואחר שהעתיק כל הלשון כתב וז"ל משמע בהדי' דהחלוקה דשוה גיטין לממון היינו אונס' דלא שכיח כלל דכי היכי דבממון אפי' כשהתנה טענינן טענת אונס כן טענינן בגיטין אבל באונס כזה דשכיח ולא שכיח במי שמכר סתם טענינן טענת אונס אבל כשקבל עליו בפירוש אחריות אונס גם זה בכלל ואין להוצי' אלא אונס דלא שכיח כלל עכ"ל: וכזה ראה וחידש ג"כ במהראנ"ח ח"ב סי' ל"ו וז"ל נמצא דבאונס דשכיח ולא שכיח אם קבל עליו כל אונס' לא מצי למטען טענת אונס דומיא דגיטין דלא עדיפי גיטין מזה שקבל עליו בפי' כל אונס' כמ"ש הר"ן שם ובאונס' דשכיח אפי' לא קבל עליו כל אונס' אין לטעון טענת אונס מדהו"ל לאתנויי עכ"ד והיינו ממש כנ"ל ומעתה הדבר פשוט דאין דבריו של מהרי"א כלום נגד כל הני רבוות' וא"כ גם בנ"ד כיון דבא מפורש בתנאי השטר שדוכין דאם בשביל כל איזו סיבה יתבטל השדוך ישלם החתן במיטב' וכו' ודאי דיש לנו לומר דגם סיבת החזרה בכלל אפי' את"ל דהוי שכיח ולא שכיח. ולא עוד אלא דנלע"ד דאפי' לפי דעת מהר"י אדרבי הכא בנ"ד מודה דודאי סיבת החזר' ג"כ הוי בכלל התנאי אפי' את"ל דהוי שכיח ולא שכיח דהרי ודאי הסיבו' שבשביל' יתבטל, הזיווג אינם אלא או סיבת מיתה או סיבת חזרה ובודאי סיבת המיתה לא שכיח' טפי מסיבת החזרה ואדרב' חזרה שכיח' טפי דהא סיבת המיתה מצינו בש"ס דלפעמים קרי לא שכיח' ולפעמים קרי לה שכיח' דהן אמת דבגיטין דף ל' אמרינן מיתה שכיחה עשירות לא שכיח' אבל נגד זה מצינו ביומא דף י"ג דקאמר טומאה שכיח' מיתה לא שכיח' וכן בנדרים דף ס"ד אמרינן דמיתה הוי נולד לא אסיק אדעתיה בשעת הנדר ועניות לא הוי נולד משום דמיתה אינה מצויה: ועניות מצויה ע"ש וא"כ עכ"ל דמ"ש בגיטין דף ל' מיתה שכיח' היינו לגבי העשירות דהוא דבר רחוק הרבה שהעני יתעשר כדאמר התם בגמ' דאמרי אינשי מית חברך אשר אתעשר אל תאשר ע"ש אבל אה"נ דהמיתה מצד עצמה אינו. בגדר שכיח' וא"כ לכל הפחות א"א להחשיב המיתה אלא בגדר שכיח' ולא שכיח' ומאחר דעכ"ל דבכלל התנאי הויא המיתה. אע"ג דהוי מילת' דשכיח ולא שכיח אלמא צ"ל דאסיק אדעתיה מילי דשכיח ולא שכיח וממיל' ודאי אית לן למימר דנכלל ג"כ בתנאי זה אף סיבת החזרה אפי' את"ל דהוי בגדר שכיח ולא שכיח כיון דודאי אינו בגדר לא שכיח כלל אלא. אדרב' יש פנים דהוי בגדר שכיח טובא. ובזה נפתח לי פתח לישב דעת מהר"י אדרבי ולהצילו מהקושי' הנ"ל וזה בהקדים מ"ש המרדכי פ' מי שאחזו סי' תר"ג וז"ל אונס' דלא שכיח