חיים שאל חלק א כח

מעות מחושבים לאם הכלה מה שהוציאה בעדו לערך כו"ך לחדש ועשו על זה שטר מלא וגדוש בין אם הכלה ומורשה החתן בק"ס ות"כ כנהוג ויהי כי ארכו הימים ימים של צער ימי שנה בקירוב וראתה אם הכלה כי לא יצלח החתן למלאכה מלאכת הקדש להיות אדם שלם בתורה וד"א חשבה למשפט שיחזו' החתן לעירו וילמוד שם בלתי הוצאה כ"כ כדי שלא יאכל כל הנדוני' קודם הנשואין בלי תועלת ויתרון וישאר קרח מכאן ומכאן וכן נעשה. ויהי אחרי שוב החתן לעירו הגישה הכלה טענותיה לפני אמה וקרוביה לאמר כי היא אינה שפחה כנענית לימכר ביד מי שאין לה חפץ בו ושמעולם שתקה עד שתראה איך יפול דבר אבל בראותה שהוא לדעתה כלי אין חפץ בו היא ממאנת בפירוש ושיותר נוח לה לישב עד שתלבין ראשה. וקרובי הכלה ואמה עשו כל מאמצי כחם להסיר ממנה זאת המחשבה כדי שיתקיים הזיווג ולא יכולו כי הכלה תשיב אמריה להם שהיא לא נתחייבה בשום מין חיוב ולא שעבדה עצמה בשום שעבוד לא בק"ס ולא בת"כ והיא אינה חפצה בו כלל. והחתן שמע את כל דברי הציר"ה וטען שתחזי' לו אם הכלה כל הדורונות שנתן בזמן השדוכין שהם ביד אם הכלה. והיא משיבה שלא זו שאינה חוזרת הדורונות אף זו צריך שישלים לפרוע חובו במה שהיא פרעה בעדו בשביל מזונותיו בכל זמן השדוכין כפי התנאי שביניהם שאם בשביל כל איזו סיבה לא יצאו מהכח אל הפועל הנשואין ישלם במיטב' וכו' והדורונות לא יגיעו לחצי שיעו' חובו וא"כ צריך לצאת ידי חובת"ו בפרוע פרעות משלם והן עתה שאל ישאלו אם זה הביטול נכלל בכלל התנאי או לא יורנו המורה ושכמ"ה: תשובה הדבר פשוט אצלי דהא מילתא תליא במאי דגרסינן פ' מי שאחזו דף ע"ג ע"א ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה וקביל עליה כל אונס' דמתיליד לסוף אפיקו בה נהרא אתא לקמיה דרבינ' א"ל זיל שפי ליה דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד א"ל רב אחא ב"ת לרבינ' אונסא דלא שכיח הוא איגלגל מילת' ומטא לקמיה דרבא א"ל אונס' דלא שכיח וכו' ותו גרסינן התם ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע זבון שומשומי אגודא דנהר מלכא אגור מלחי לעבורינהו קבול עלייהו כל אונס' דמתיליד לסוף אסתכר נהר מלכא א"ל אגורו חמרי אפקיענהו ניהלן דהא קבליתו עלייכו כל אונס' דמתיליד אתו לקמיה דרבא א"ל קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי אונסא דלא שכיח הוא ומזאת הסוגי' פסק הרמב"ם פי"ט דין ה' ודין ו' וז"ל המוכר קרקע והתנה וכו' חייב לשלם אבל אם נפסק הנהר שהיה משקה אותה או שחזר וכו' הרי זה פטור שאלו וכיוצ' בהן אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה וכל אונס שאינו מצוי אינו בכלל התנאי הזה וה"ה לכל תנאי ממון שאומדין דעת המתנה ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועים שבכללן היה התנאי והם שהיו בדעת המתנה בשעה שהתנה עכ"ל וגם בטח"מ סימן רכ"ה העתיק דברי הרמב"ם אלו והסכים עליהם וכן פסק בש"ע שם סעיף ג' ע"ש. הרי מבואר מדברים אלו שבכל תנאי שבין אדם לחבירו אין כוללים באותו תנאי אלא מילי דשכיחי ולא' מילי דלא שכיחי כלל וכ"כ מהריק"ו שרש ז' בתנאי שהתנו ראובן ושמעון השותפים דבכל צדקה שיוטל מהקק"י על יחידי הקק"י יפרעו בשוה ונשאל אם פדיון שבוים בכלל צדקה וכ' בכלל דבריו דכיון דצדקת העניים תדירה וצדקת פדיון שבוים לא שכיח' יש לנו לומר דכי אתנו שיפרעו כל א' בשוה אמילת' דשכיח אתנו אבל לענין פדיון שבוים לא אתנו והביא ראיה מהסוגי' הנ"ל ומלשון הרמב"ם והטו' הנ"ל והוכיח מתשובת מהרי"ל דתפיסה הויא אונס' דלא שכיח' עש"ב וא"כ ה"נ בנ"ד דאתני החתן לשלם כל מה שתוצי' בעדו אם הכלה אם בשביל כל איזה סיבה יתבטל הזיווג הדבר תלוי לברר אם זאת הסיבה דהכלה תמאן בו הוי מילת' דשכיח' דממיל' הוא בכלל התנאי או אי הוי מילת' דלא שכיח' דלא אסיק אדעתיה זה הפלא כמ"ש הרמב"ם או אי הוי בגדר שכיח ולא שכיח: ואען ואו' דהדבר פשוט אצלי דבגדר לא שכיח כלל ודאי לא הוי אב"א קרא מקרא מלא דיבר הכתוב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ותרגום אנקלוס ולא כעובדי בני בשרא דאינון גזרין למעבד ותייבין ומתמלכין. ואב"א סבר' דכך הם מעשי' בכל יום וגדולה מזו כתב הרמ"ז בתשו' סימן מ"ח שהמנהג שנהגו היום באיטליא לשדך בלי אירוסין ולעמוד כך שנה או שנתים הוא ליסד הבית של חיתון ביסוד של העמדה וקיום לראות תוך זמן זה מה טיבן של עוברים אלו ומשפטן ומעשיהן ושלא יתאנו זה מזו וזו מזה לא בגופן ומידותם ולא בממונם ועסקיהם וכו' ומעשים בכל יום מכמה חיתונים שאחרי השדוכין נתפרדה החבילה וכו' ע"ש וא"כ לכאורה נר' דהוי מילת' דשכיח' אבל לכל היותר א"א להחשיב מקרה החזרה אלא בגדר שכיח ולא שכיח ואין לו' דנהי דהחזרה מצויה אבל שתמאן ברצון אמה ולעבו' על מצות כבוד אם לא שכיח דליתא דבאמת אין בכה"ג מצות כיבוד כמ"ש מהריק"ו בשרש קס"ד. ואדרב' גם זה נראה דהוא בגדר שכיח טובא כמ"ש בריש פ' האיש מקדש אר"י א"ר אסור לאדם לקדש את בתו עד שתגדיל ותאמר בפ' אני רוצה עי"ש ופסקוה הפוסקים באה"ע סימן ל"ז ס"ח ע"ש וה"ט משום דשמא כשתגדיל לא תחפוץ בו ואם איתא דהוי מילתא דלא שכיח' דהבת תמאן ברצון אביה א"כ לא הוו גזרי רבנן אצ"ל דשכיח' ושכיח': איברא דמדברי תשובת הרשב"א סימן תשע"א נראה דזה חשוב כמו שכיח ולא שכיח ע"ש ואיבר' דחייבים אנו לכוף כאגמון ראשנו לקבל אלפא שר האלף הרשב"א ז"ל מי כמוהו מורה אבל מ"מ אין כונת הרשב"א ז"ל לומר דלא שכיח משום כבוד או"א דודאי אין בכה"ג מצות כיבוד כנ"ל ותדע דהרי כתב דלא שכיח הוא דכל הבנות מתרצות למי שירצה האב או הקרובים ע"ש ובקרובים ודאי ליכא מצות כיבוד אלא ר"ל דסתם בנות הם כמו סומות הנמשכות אחר קרוביהם המנהיגם לפי שאינם בקיאים בטיב משא ומתן וכמו שבאמת עשתה זאת הבת דנ"ד ומש"ה כתב הרשב"א דלא שכיח שתמאן הבת בזיווג דקרוביה רואי' שהוא נאה ומתקבל אבל היכא דאינו זיווג נאה ומתקבל כנ"ד דאתגלי בהתתיה דאינו כלי המחזיק ברכה ולא במדינות שנתאנו קרובי הכלה להיותו בעיר אחרת אלא דמשום כבוד וקשר השטר לא ניחא להו לקרובים לבטלו בהא ודאי שכיח שתמאן. ומ"מ אפי' אם תמצא לו' דהוי בגדר שכיח' ולא שכיח' ניחזי אנן אם מילת' דשכיח ולא שכיח הוי בכלל התנאי. והנה מדברי הרמב"ם הנ"ל נראה דאף מילת' דשכיח ולא שכיח הוא בכלל התנאי שלא הוציא מן הכלל אלא דבר שאינו מצוי לפי שלא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא וכנ"ל ותיבת פלא לא שייך אלא במילת' דלא שכיח' כלל. והן אמת דלכאורה אין נראה כן מסוגית ריש כתובות דף ג' דאיתא התם תרי לישני דרבא לפום לישנ' קמא אין אונס בגיטין ולפום לישנא בתרא יש אונס. בגיטין ואפי' לפום לישנא בתרא קאמר בגמ' שם דאונס דשכיח שאני דהו"ל לאתנויי והתוספות שם ד"ה א"ד אחר שהוכיחו דקי"ל כלישנ' קמא הקשו מהא דפ' מי שאחזו דבין אם אמר ה"ז גיטיך אם מתי מחולי זה בין שאמר אם לא אעמוד מחולי זה אם נפל עליו הבית או השיכו נחש דלא הוי גט מטעם דיש אונס ותירץ ר"י דשלשה עניני אונס הם אונס דלא שכיח כלל כההיא דמי שאחזו אפי' ללישנ' קמא דרבא יש אונס ואונס דשכיח אפי' ללישנ' בתרא אין אונס אבל בשכיח ולא שכיח בהא פליגי דללישנ' קמא אין אונס וללישנ' בתרא יש אונס עש"ב וכ"כ הרא"ש שם והר"ן פ' מי שאחזו ע"ש הרי דדוק' בגיטין משום תקנת צנועות ופרוצות תקנו דאין אונס דבגיטין כמ"ש שם בגמ' הא בשאר מילי כגון בממונ' דליכ' האי תקנה אפי' במידי דשכיח ולא שכיח יש אונס וא"כ לכאורה קשה מזה על דברי הרמב"ם הנ"ל. אכן כד מעיינן שפיר חזינן דא"א לו' כן דהרי מסוגי' דפ' מי שאחזו הנ"ל מוכח בהדיא להפך מזה דקאמר איגלגל מילת' ומטא לקמיה