חיים שאל חלק א כה

פת בסלה וכו' אבל אם נתייאש' ממנו ושוב תבעה להנשא דצריכ' להמתין ז"ן. ואין אני רואה להאמין האשה לומר דעתי הי' עליו וכו' הרי דהרב אפי' בגרוש' שהי' הדבר זר בעיני חכמי דורו ואמרו לו דכיון דגרושתו היא ורגילה ביה לא חיישינן לימי חימוד אפי"ה לכתחל' לא עשה מעשה ולא נתנם לבא עד עבור ז"ן כ"ש חתן מעיקרו. אך במה שהצריך עיון הרב פרי האדמ' דברי מוהריק"ש ז"ל נ"ל כי דברי מוהריק"ש בענין אונס דהיינו אחר שהי' פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג והכל מתוקן לסעוד' בזה נרא' דדעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים הרמב"ם והטו' והר"ן פשיט' דדעתם להתיר במקום הפסד מרובה היכא דאותה שעה ראתה טיפת דם וזה דעת מוהריק"ש שכ' ואם אירע לו אונס וכן כתב הרב ב"ז בסימן קמ"ה וז"ל אמנם בתוך שבעה אם ראתה דם ואין פנאי להמתין יותר כגון שהיתה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ונתן מים ע"ג בשר דשוב אין ראוי למוכרו במקולין אז יכנוס ויברכו להם ברכת נשואין והרב מוהריק"ו היקל יותר דכל זמן שהנדוני' מעוטרת כמנהג העיר ונעשו צורכי החופה מטה ושולחן וכסא ומנור' לא מיקרי דיחוי נשואין ודעת הכלה מסקא עליה וכו' אע"ג שבטע' זה איכא מאחרוני זמנינו דשדי ביה נרגא לענין ז"ן עכ"פ כבר הורה זקן ומי כמוהו מורה נמצא דדוק' כגון אונס זה ומקרה בלתי טהור כזה שאיפשר שאחר שתטבול מהז"ן יארע לכלה כזה אזי פשיט' דיכנוס אבל זולת זה דעת מרן השואל ברור מללו דאין לפרוץ גדר בתקנת חז"ל וכמה ענינים וחיזוקים עשו לדבריהם יותר משל תורה. זאת עשיתי ואני בפאת ערש דוי לקוי בצמרמורת וכאב הראש שלא לסור מדברי הרב נר"ו כי דבורו הקל היא גופא גזרה ואם יסכימו עמי אהיה סניף ואם לאו דברי לעו והיו כלא היו. אחרי כותבי ראיתי בספר אדמת קדש ח"ב בהשמטות דף קכ"ח ע"ב מ"ש רב אחאי בן הרב המחבר ז"ל ובריש דבריו כתב דדין זה פשוט גלוי ומפורסם מההי' דיבמות וכו' יע"ש גם מה שנשא ונתן בדברי הרב בני דוד ולדידי בין למר ובין למר אישתמיטיתי' מינייהו לשון הרא"ש שהבאתי בפ' תנוקת דסתרי דבריו מ"ש בפ' אעפ"י בהבנת הש"ס בההו' עובד' דרבינ' איעסק ליה לבריה כאשר יראה הרואה הדק היטב שם בפ' תנוקת ובזה נדחו דברי ן' הרב המחבר שם בספר אדמת קדש בפרט במה שרצה ועלה על דעתו להתיר באשה שראת' שנים שלש שנים בבית אביה ומעולם לא טבלה לנדתה כי עכשיו שתבעוה לינשא ופירסה נדה דיכול' לכנוס וכ"ע אזלי ומודו וכו' דמותר לישא תוך ז"ן. אלא שממ"ש מרן וכו' אחר המחיל' כל דבריו שלא בהשגח' דמימרת רבא אליב' דכ"ע תבעוה לינשא צריכה ז"ן סתם לא שנא בין גדול' בין קטנה בין וכו' כמ"ש הרא"ש פ' תנוקת כי אין לשים שום חילוק כלל ודברי מוהריק"ו וכל הפוסקים יע"ש: פי המדבר מקוה רחמי אלהי. אני הצעיר יצחק זרחיה אזולאי אח"י אנא לגבי אבא חלא בר חמר' ואגב ריהט' ראיתי שיש לעמוד הרבה בדברי עט"ר אמ"ן עדן ופנאי לא הי' לי לפרש שיחותי ומ"מ אמרתי אעלה זכרונו הטוב לזכר עולם יהי' צדיק תנצב"ה. סי' ח' שאלת ממני האח נפשנו אם דעתי הקצר' מסכמת למה שהתיר הרדב"ז בתשו' סי' תקצ"ד דמיני עופות ובשר שאם יבשלום יום שחיטתן אינן יפין כמו הנשחטין מאתמול דמותר לשחוט אותן בי"ט א' לצורך שבת ע"י עירובי תבשילין ואמרת שאח"ך ראיתי שהבאתי דבריו בס' הקטן ברכי יוסף סי' תקכ"ז ומשמע שכך דעתי אלו דבריך הידיד נר"ו. תשובה העידותי בכם היום שכל דין מראשונים ואחרונים אשר הבאתי בס' הקטן ברכי יוסף אין כונתי בד"ל מסכים הולך לענין דינא דאפשר דלא עמדתי בתשובה או בדין ההוא כפי עיוני הקצר רק אגב רהטא עין לו ראתה והבאתיו להקל מעל המעיין טורח החיפוש ומזקנים אתבונן הרב כנסת הגדול' והרב יד אהרן ואביזרייהו כי כל ישעם להורות משפט גבר איה מקום כבודו ולא שבא הדין ההוא במצרף כור חכמתם שהם מסכימים עמו וזה נודע לכל. וגם אני בעוניי זה דרכי זולת כשאו' וכן עיקר וכיוצ' אז אני מגלה דעתי הקצרה אבל בלאו הכי רק שאני כותב בסתם הדין ההוא בשם אומרו עדיין טעון לינה בעומקה של הלכה: ועתה אבא לתשובת הרדב"ז שאנו דנים עליה. והנה זה ימים מועטים שבני בכורי החכם השלם עצום ורב גם בן ואח הוא לי נר"ו הקשה לי על הרדב"ז בתשו' זו דנעלם ממנו תלמוד ערוך וזה שהרדב"ז כתב בתשו' הנ' וז"ל על דבר זה נשאל הרא"ש וכ' וז"ל אין לשחוט ביום הראשון לצורך השבת אעפ"י שערב דודאי יום ראשון עיקר ויום טוב שני אינו אלא משום גזרת שמדא וכיון דאפשר לשחוט לו ביום ב' שהוא חול למה ישחוט בא' שודאי הוא קדש. ותמהתי שכ' שי"ט שני הוא גזרת שמדא והלא אינו אלא מנהג' כדאמרינן שלחו מתם דאע"ג דידעינן בקיבוע' דירח' הזהרו במנהג אבותיכם עכ"ל הרדב"ז. ותמה בני ידידי הי"ו דהרי פ"ק דביצה דף ד' אתמר התם והשת' דידעינן בקבוע' דירח' מ"ט עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיהם זמנין דגזרו המלכות גזרה ואתי לאקלקולי ופרש"י דגזרו המלכות גזרה שלא יתעסקו בתורה וישתכח סוד העיבו' מכם ותעבדו נמי חד יומא ואתי לאקלקולי וכו' עכ"ל הרי בהדי' דטעמ' משום שמדא כמ"ש הרא"ש ומה לו להרדב"ז עם הרא"ש עד שתמה עליו והוסיף שנית בסוף התשו' בזה אלו דברי הבן יקיר לי יה יושיעהו מכל צרה כי"ר: ונומיתי לו דנראה דעת הרדב"ז דעיקר הטעם אינו משום גזרת שמד אלא משום שנהגו כך ואי לאו דנהוג הכי לא אצריכו להו למעבד תרי יומי משום גזרת שמד והראיה דבא"י עבדינן חד יומא ולא חשו לגזרת שמד. ואיבר' דאי לאו משום גזרת שמד אף דנהוג תרי יומי האידנ' דידעינן בקבוע' דירח' הוו עבדי חד יומא כא"י גם בח"ל. אמנם עיקר' דמילת' דקדמה ואתיא מנהג' ועל כן הפוסקים נקטי דעבדי תרי יומי משום מנהג' ומכללם הרמב"ם בה' קדוש החדש פ"ה ופ"ו דיום טוב והרא"ש בפסקיו פ' לולב וערבה ועל כן הקשה על הרא"ש הרדב"ז דקאמר דאינו אלא משום גזרת שמדא דהול"ל משום מנהג. וזהו לתת פנים לדברי הרדב"ז. אבל באמת לק"מ על הרא"ש דכיון דמנהג לחוד לא אהני לאנוחינהו במנהגייהו לולי גזרת השמד נקט הרא"ש גזרת שמדא ואין כאן תימא. באופן דיראה לי דעל הרדב"ז אין לו' דאשתמיטיתיה סוגית ביצה דודאי כמאן דמנח בכיסתיה דמיא ואפ"ה הקשה על הרא"ש. ועל הרא"ש ל"ק קושית הרדב"ז כאמו'. איכו השת' גשה נא ושקה לי בני על מילת' מעלית' דאמר אבוך בס' ברכי יוסף סי' תקכ"ז ושם נא' וז"ל מיני עופות וכו' הרדב"ז וכו' וע"ש מה שהקשה במ"ש הרא"ש בתשו' די"ט ב' משום גזרת שמדא ולק"מ עכ"ל הבט ימין וראה דבדיבו' אחד קצר שכתבתי ולק"מ נכלל כל האמו' ולא הוצרכתי לפרש דהיה הדבר פשוט בעיני דכ"ע ידעי דמנהג' לחוד לא סגי והנה צור"פ גזרת שמד וככל הדברים האמורים. [בין כתיבה להדפסה בגמר הדפוס בא לידי ס' שביתת י"ט וראיתי לו ז"ל דף קכ"ב שכ' על תשו' הרדב"ז והק' כמו שהקשתי לפנים משם הבן יקיר לי נר"ו וכבר כתבתי לישב דבריו. ומה שהקשה עוד גם אנכי העירותיהו ותימ' עליו ז"ל שלא הביא דברי הראשונים שהבאתי לפנים]. ועתה אבא לעיקר דינו של הרדב"ז שהבי' תשובת הרא"ש כלל כ"ג סי' ח' וכ' דמן הדין מותר לשחוט מי"ט ראשון לשבת אלא כיון דאפש' למחר למה יבשלם היום וכיון דהבשר או העוף הוא יותר טוב אם נשחט מאתמול למה לא ישחוט מאתמול וגם הרא"ש לא אמרה אלא מהיות טוב אל תקרי רע עכ"ד. ואני תמיה עליו דלא מצא