חיים שאל חלק א כד

ר"ח היתה קטנה ודברי הרא"ש שם בפ' תנוקת על האי עובד' באו דבריו. גם הט"ז שם בסימן קצ"ב על מה שפסק מרן בשולחנו הטהו' שמא מחמת חימוד כ' וז"ל כ' ה"ה בפ"ט מה' א"ב דזו היא מדרבנן דהם החמירו בגזיר' זאת ומן התור' מותרת גמורה שהרי אפי' ראתה בלא הרגש' מן התור' אינה טמאה כ"ש זו שלא מצאה אפי' כתם עכ"ל ובזה ניחא לי הא דאית' בפ"ק דסוטה גבי תמר ותשב בפתח עינים שנתנה עינים לדבריה שאמרה ליהוד' טהור' אני מנדה וכן מצינו ברות שנכנס' למטתו של בועז אחר שטבל' וקשה אא צריכים ז"ן אחר שנתפייסו ביחד לישא זה את זו ולפי מה שכתבתי ניחא דעדיין לא היתה גזירה זאת אלא דצ"ע כיון שהיא מדרבנן היכן מצינו שחידשו גזירה זאת אי בההיא דרבא דאמר תבעוה להנשא וכו' ורבא המציא גזירה זו בימיו קשה מההיא דפרק החולץ רב איקלע לדרשיש אמר מאן בעיא ליומא ופרכינן והאמר רבא תבעוה לינשא וכו' מאי פריך הא נתחדש' חומר' זאת בימי רבא וכו'. וראיתי בספר שער אפרים סימן ע"ה על מעשה שהביא ביבמה אחר שחלצ' באותו יום ממש נשתדכ' לאחד ורצת ליכנס לחופה בו ביום ושאל לה הרב הנז' אימתי ספרה ז"ן ואמרה קודם החליצ' ואסר' לטבול עד אחר שתספו' ז"ן מחדש וכ' הרב בנו ז"ל וזאת ליהודה לפי מ"ש הב"י בשם ראבי"ה ומביאו הב"ח וז"ל דשמא מחמת חימוד וכו' ולפ"ז אם אומרת ברי לי וגם בדקתי עצמי ביום התביע' ולא ראיתי לא היתה צריכה ז"ן אלא תבעל לאלתר והי' נר' בנ"ד לכאור' לו' שמותרת בו ביום וכו' עד וראיתי בט"ז ריש סימן קצ"ב כ' ה"ה וכו' ובזה ניחא דגבי תמר ורות לא הי' חשש חמוד דמיד שנתפייס יהודה ובועז אז היו עמהם במטה אחת והו"ל כמי שיש לו פת בסלו מה שאין כן בשאר כלה. הנה לא ידעתי מנין לו זה שכ' שבמט' היו כשנתפייסו יהודה ותמר ומפשטיה דקרא אינו משמע כן ותו אפי' שהיו במטה אחת משעה שתבע' וידעה בבירו' שנתפייס יהוד' תכף ומיד נתעורר לה החימוד וצריכ' ז"ן ומטעם דהו"ל כמי שיש פת בסלו תינח גבי תמר משא"כ ברות שהרי לא נגע בה באותה לילה ולא ידעה בבירו' אם יגאלנ' טוב ודמיא ממש לשאר כלה וכו' יע"ש ואני הדל או' דאדרב' קושית תמר קשיא דאדרב' באותה שעה שנתפייס יהוד' איפשר שמחמת חימוד ראתה ולא הרגיש' ומה פת בסלו שייכא בזה אבל ברות מי יימר דאח"ז לא שמרה ז"ן כראוי מאחר שבועז עצמו הי' בספק דאיפש' שטוב יגאלנ' ואחר שראה שלא גאלה ונקראת על שמו שמרה ז"ן כראוי. וכבר לימדונו רז"ל שאברהם אבינו קיים אפי' עירוב תבשילין וכל זרעו אחריו וקשה איך יהודה עשה זה בפרט בהיותו בא"י שהרי אחר מכיר' יוסף תכף הי' מעשה תמר ולא שייכא תי' ח"ל שאומרים שבא"י היו מקיימים. איך שיהי' הרב הנז' תירץ דיהוד' הוה ס"ל כס' ראבי"ה שכשאמר' ברי לי ובדקתי עצמי שנבעלת לאלתר. והרוא' יראה שסבר' זו כל הפוסקים דחאוה בשתי ידים בפרט מרן ביתה יוסף שם בסי' קצ"ב יע"ש. ועל מ"ש הש"ך ובאמת אין להחמי' בדינים אלו דבלאו הכי הרבה פוסקים סוברים דאין צריך ז"ן וכו' ראיתי שהקשו עליו דהיכן מצא הפוסקים הללו דסברי דאין צריך ז' נקיים הלא גמ' ערוכה היא אמר רבא תבעוה להנש' צריכה לישב שבעה נקיים. ולדעתי כונתו מבוארת כי הוא בא על דברי הרב מ"ב שהשיג על הרב מוהריק"ו ויישב דברי מוהר"ם ורשב"ם שכל דבריהם הוא היכא שלא הי' שם בדיקה כלל כל שבעה כאשר הבאתי לעיל וע"ז באו דבריו כי על כיוצ' דנדון המ"ב יש פוסקים הרבה שסוברים דאין צריך ז"ן. וראיתי להרב כמהר"ח עשאל ז"ל ישב דברי הש"ך הנזכר באופן אחר וז"ל ונ"ל דכונתו לומר דהיכ' שדחו הנשואין יש פוסקים דס"ל דלא בעינן ז"ן אחרים והם הגדולים שהבי' הרא"ש ז"ל דס"ל דלא בעי בדיקה והביאו ראיה מההי' דרבינ' וכו' עד ורב חביב' לא ציוה לבדוק את בתו כי הי' סבור דרבא לא אמר אלא בגדול' הרי שבתו של ר"ח לא מסקא אדעת' וכו' ומה מאד תמהתי אחר שראה דברי הרא"ש הללו איך אסיק אדעתי' לפ' המימר' הפך המובן ליישב דברי רשב"ם כאשר הבאתי לעיל כי אחרי כותבי בעת הזאת ראיתי דבריו בסוף תשובתו זאת: מעתה אביטה לראו' כמה שציין לנו הרב פרי האדמ' ח"ג בזה דברי הרב בנימין זאב סימן קנ"ו וקצת מקומות אחרים והנה מלבד מה שציין הרב נר"ו סימן קנ"ו גם בסימן קמ"ה נשאל כעין מה שנשאל בסי' קנ"ו על שרצה תלמיד אחד לחלק בין גדול' לקטנ' דגדול' שיש לה וסת קבוע כשתבעוה להנשא צריכה שימור ז"ן אבל קטנה אפי' דחמד' כיון שלא ראתה דם עדיין וכו' וקפסיק ותני הרב הנז' דבין גדול' בין קטנה והביא ההיא עובד' דרבינ' דפ' תנוקת יע"ש. אמנם בסי' קנ"ו הנז' יש לי קצת גמגום בראייתו הראשונ' שכ' עוד יש לי להביא ראיה מריש פ"ק דכתובות ומייתי לה האלפסי הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומ' וכו' עד ושאיל תלמוד' פירסה נדה מהו כלו' אין מעל' לה מזונות כיון דמעכב' איהי. או מעל' לה דמצית אמרה ליה נסתחפ' שדהו כלו' מהיום אני מוטלת עליך לזון דמזלך גרם דנסתחפ' שדך. והשת' יש לדייק דאם הי' יכול לכונס' כשפירס' נדה אמאי פריך תלמוד' אם מעל' לה מזונות או לא. יכנוס אותה ואפי' לא יבעול ויעלה לה מזונות דהא מוטלת עליו לפרנס' וכו' אלא ודאי ע"כ צ"ל מדקא שאיל תלמוד' הכי ש"מ דאסו' לכונס' משום דאנוס ואנוס אין מעל' לה מזונות. ולפ"ז אין מכניסין הכלה לחופה עד שתטהר. ואחר המחיל' מכת"ר עוד היום מאי פריך תלמוד' כפי מאי דפשיט מר דאסו' לכנוס משום דאניס ולהכי בנדון דידי' אסר נמצא דליכ' שום פירכ' פירסה נדה מהו ודאי דאסו' דאי פירסה נדה יכול לכנוס. יכנוס ויעל' לה מזונות. אלא ודאי ליכא שום פשיטות' מפירכת הש"ס. וכבר עלה בדעתי לו' שכונת הרב היא כפי צדדי הבעיא חלתה היא מהו מצייא אמרה נסתחפ'. ואת"ל אמרה ליה נסתחפ' פירס' נדה מהו בשעת וסתה לא תיבעי לך דלא מצייא אמרה ליה נסתחפ' שדהו כי תבעי לך שלא בשעת וסתה מאי כיון דשלא בשעת וסתה הויא מצייא אמרה ליה נסתחפ' או דילמ' כיון דאיכ' נשי דקא משניא וסתייהו כשעת וסתה דמי וכו' דכל הבעיא היא בשלא בשעת וסתה אי הויא כשעת וסתה דמי ולא מצייא א"ל. או דילמ' כיון דאיכ' נשי דמשניין וסתייהו כשעת וסתה א"כ פירכת הש"ס דאע"ג דאסו' לכנוס אבל לענין מזונות בשלא בשעת וסתה אי מעלה לה מזונות אי לא וזהו פירסה נדה מהו דפריך הש"ס אף על גב דכד דייקינן שפיר הא בהא תליא אם יכול לכנוס מעלה לה ואם לאו לא: המורם מכל הני מילי הוא דפשיט' דלדעת כל הני רבוות' לכתחל' אסו' לכנוס ולאחר החופ' לשמו' ימי חימוד דהכי דייקינן מלשון מרן השואל שהחתן בשאט נפש רוצה לכנוס ואחר ישמו' ימי חימוד בזה פשיט' נר' מכל דברי הפוסקים הנז' אפי' הרב מ"ב דמיקל טפי חלילה דדעתו להתיר באופן שהרוא' יראה דכל נדונו הי' שאחר שכבר שמרה ימי חימוד נתאחר החתן יום או יומים ולא פסקה בדיקת' אבל שיכנוס לכתחל' ואח"כ ישמו' לא אמרה אדם מעולם וגדול' מזו ראיתי בתשו' הרדב"ז ח"א סי' רס"ג בראובן שגירש את אשתו ואחר שעברו שני חדשים פשרו ביניהם וציוה הבעל לסופר לכתוב לו כתובה להכניס' בליל' עצמה שנתפשרו ובא אלי הסופר ליטול רשות כמנהג ואמרתי לא תכניס אותם לחופה עד שתספו' ז"ן והי' הדבר זר בעיניהם ואמרתי להם ק"ו ומה אשה חדשה שאינה מכרת אותו וכו' והביא דברי הר"מ כל בת שתבעוה וכו' וההוא עובד' דרבינ' ורב חביב' דלא פליג רבא בין קטנה לגדול'. וסיים שם בסוף דבריו ומיהו איכא לאסתפוקי אי נשבע לגרש' וגירש' כדי לקיים שבועתו והוא עתיד להחזיר'. והיא יודעת בדבר ודעת' עילוה ואין כאן תביעה חדשה ואינה מהרהרת בו שתבא לידי חימוד ודומה לה כמי שיש לה