חיים שאל חלק א כב

לעשות הנשואין דהכי איתא פ' תנוקת רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חנינא ונתפייסה בת רב חביבא לינשא לבנו של רבינא אמר להו רבינא לקרובי הכלה ליום ד' נכתוב הכתובה א"ל לרבינא לינטר מר ארבע אחרי' ליום ד' הבא בשבוע אחרת וכי לא סבר לה מר להא דרבא תבעוה לינש' ונתפייסה צריכה ז' נקיים. והא לך לשון רשב"ם ובתולה זו תנשא לבנך והיא שכחה ולא שמרה ז' נקיים אלמא בעינן דיהבא דעתה אעפ"י שבתוך ז' נקיים, הה"נ היכא שדחו הנשואין אעפ"י שבתוך ז' הוא היא צריכה לחזור ולישב ז' נקיים משום דלא מסקא דעתם דהנך ז' נקיים הואיל ודחו הנשואין אז אינה חוששת להנך ז' נקיים עכ"ל הצריך לנו לפי שעה. והרואה יראה כללות לשון רשב"ם מתחלתו ועד סופו כי כונתו להחמיר טפי דאפי' שמרה ז' נקיים כיון דלא היה דעתה סמוך לחופה לא מהני. גם מה שלמד מהר"ם מדברי רשב"ם היכא שנדחו הנסואין אעפ"י שכבר שמרה צריכה לחזור ולישב ז' נקיים אחרים. בתר כונה אזלינן ולא לשמור המילות: וראיתי להר"מ עשאל בס' סם חיי תמה מאד על לשון המרדכי הנז' סימן ד' עד שכתב ומי יתן ידעתי פי' דברי המרדכי הללו דלכאורה קשים בעיני מכמה קושיות ריש חדא דקשיא דיוקא אדיוקא דמדיוקא דרישא דקאמר ואם טבלה קודם נשואיה ז' ימים או יותר אותה טבילה לא מהנייא כלל. נר' דדוקא היכא דקדמה הטבילה ז' ימים לחופה או יותר הוא דלא מהנייא הטבילה הא פחות מז' ימים נר' דס"ל דמהנייא הטבילה ואלו בתר הכי כתב ולא מהנייא טבילה דקודם לבעילת מצוה כנר' דכל שקדמה הטבילה אפי' יום א' לא מהניא וכו' יע"ש באורך מה שהרבה להקשות עד ותו ק"ל בהאי ילפותא דיליף המרדכי מדברי רשב"ם שכתב בעובדא דרבינא דהיכא שדחו הנשואין דצריך ז' נקיים אחרים משום דלא מסקא אדעתא בהנך ז"ן הואיל ודחו הנשואין אז אינה חוששת להנך ז"ן. ולמה לי האי טעמ' ת"ל מההיא דרשב"ם הביא בתחילת דבריו דאם טבלה קודם נשואיה דלא מהניא הטבילה וכו'. ואני בער לא ידעתי מאי קושיא דהילפות' היא מדברי רשב"ם הנזכר דמשם חדית מדברי רשב"ם הנז' מהר"ם ז"ל שאפי' עדיין לא טבלה ומונה ואזלא יום או יומים מהז"ן כיון דנדחו הנשואין ולא מסקא אדעתא צריכה ז"נ אחרים שתחזור ותתחיל לספור ז"נ ואם רשב"ם עצמו לא היה אומר והיא שכחה וכו' דבעינן דיהבא דעתא לא הוה יליף דין זה דלא מסקא אדעתא. תו הק' הרב הנז' וז"ל ועוד ק"ל בדברי רשב"ם במ"ש גבי עובדא דרבינא וז"ל ובתולה זאת תנשא לבנך והיא שכחה ולא שמרה ז"ן וכו' וק"ל דמריהטא דלישנא דתלמודא דרבינא אמר לקרובי הכלה אם יכתבו הכתובה יום ד' והם השיבו דבר ליום ד' הבא ראשון משום דצריכה שמור ז"ן וא"כ מה מקום לומר והיא שכחה ולא שמרה כיון דהשתא תבעוה לינשא. ולזה י"ל דרשב"ם דקדק לישנא דתלמודא דרבינא אמר לקרובי הכלה לכתוב הכתובה ביום הד' הבא והם השיבו אין. דבודאי מדהשיבו אין היה ז' ימים קודם הד' והיא יכולה לישב ז"ן ובתר כן נטרו עד ד' אחרינא ושאל מהם רבינא טעם האיחור והשיבו לא סבר לה מר וכו' ואחרי התאבקי בעפר רגליו מעולם לא עלה ע"ד שום פוסק קמאי ובתראי שהביאו בדבריהם עובדא דא דרבינא פירוש זה וכדבעינן למי' לקמן ואדרבא כלפי לייא קרובי הכלה לא עלה על דעתם ההיא דרבא דהא אמרו ההיא דרבא ה"מ בגדולה דחזייא דמא בקטנה מי אמר ואם הם דברי רבינא אבי החתן מנא ידע דלא חזייא דמה ואדרבה רבינא חדית ליה לרב חביב' הכי אמר רבא תבעוה לינשא וכו' בין גדולה בין קטנה וכן הבינו פי' דהאי מימרא כל גדולי המורים כאשר אביא לקמן בס"ד: ראשון לצי"ון הר"ן ז"ל למס' נדה בפ' תנוקת כתב וז"ל תבעוה לינשא וכו' לכאורה משמע שצריכה הפסק טהרה ובדיקה בימי ספירה כאשה הרואה דם אבל הראב"ד והרמב"ן וכו' עד והכי מוכח האי עובדא דרבינא דאיעסק לבריה בי ר"ח ואיעכב ז' יומי וכיון דר"ח לא היה סבור דמשו"ה איעכב ודאי שלא הפסיקה בטהרה ואפ"ה לא אשכחן לרבינא דאצרכא ז' יומי אחריני אלא בדקה בסופן ואעפ"י שלא הפסיקה בטהרה וכו' יע"ש הרי בהדיא שכתב דר"ח לא היה סבור דמש"ה איעכב וכו' עד ז' יומין הללו. מונין אותם משעה שהיתה סומכת בדעתה ומכינה עצמה לחופה אעפ"י שלא נתקדשה עדיין וכו' ואחריו ל"ו קם כמוהו הרא"ש ז"ל בפ' תינוקת כתב וז"ל ויש מן הגדולים שכתבו שאינה צריכה הפסק וכו' ולא בדיקה כלל בימי הספירה לא בתחילתן ולא בסופן וכו' עד וסעדו את דבריהם מעובדא דרבינא וכו' ער ורב חביבא לא ציוה לבדוק את בתו כי הי' סבור דרבא לא אמר אלא בגדולה אבל בתו שהיתה קטנה לא היתה צריכה לישב ז"ן ואעפ"כ כונסה וכו' עד אלא ה"ג בספרי אשכנז אמר ליה אמאי א"ל לא סבר לה מר להא דרבא והודיעו שאין חילוק בין קטנה לגדולה ואז הפריש בתו כל שבעה קודם החופה וכו' הרי בהדיא דכתב הרא"ש שרב חביבא לא היה סבור מימרות רבא דאף בקטנה וכשהודיעו רבינא אז הפריש בתו נמצא דדברי הרב סם חיי אחרי ני"ו אין להם שחר בפי' ההוא עובדא אלא ודאי צ"ל דרשב"ם בא להודיענו בדבריו ובתולה זו תנשא לבנך והיא שכחה ולא שמרה כונתו שגם בין האבות חתן וכלה עברו דברים אלו והכלה לא מסקא דעתה דהויא מעשה ממש ושכחה ולא שמרה ז"ן לא מהניא שצריך שהכלה תיסק אדעתא ז' ימים קודם החופה ותספור משום חימוד דאי לא מסקא אדעתא מאין יבא לה חימוד ודוק. אך קשיא לי בדברי הרא"ש הללו דפ' תנוקת דנ"ל שהם סותרים למ"ש הוא עצמו בפ' אעפ"י שכתב כאן בפ' תנוקת ויש מן הגדולים שכתבו שאינה צריכה הפסק טהרה אבל בדיקה כל שבעה צריכה ולדעתם אני מסכים דחיישינן בכל יום שמא תראה דיותר שהיא קרובה לזמן החופה יותר לבה חומד הומה ומשתאה ותדיר חיישינן שמא מחמת חימוד תראה ולכך הזכיר רבא בדבריו ז"ן לא מחמת חומרא דרבי זירא אלא אפילו קודם שנהגו חומרא דר"ז וכו' אלא ז"ן דאמר רבא שיהיו נקיים בבדיקה דבכל יום חיישינן שמא מחמת חימוד תראם ע"כ. נמצא דדעתו מסכמת להגדולים דצריכה בדיקה בכל יום ויום ומההוא עובדא דר"ח דכיון דהודיעו רבינא ההיא דרבא הפריש את בתו כל ז' קודם החופה כאמור,. ואילו בפ' אעפ"י כתב כ' הרמב"ם ז"ל וכו' עד ועוד כתב ולא תנשא עד שתטהר ונראה דראייתו מריש מכילתין וכו' ועוד מביא ראיה מפ"ב דנדה רבינא איעסק ליה לבריה וכו' עד אלמא אפילו בס' נדה אסור לכנוס ולברך ברכת נשואין. ונ"ל שאין ראיה משם כלל לאסור אלא שלא רצה לישא כל זמן שאינה ראויה לביאה משום תוחלת ממושכה אבל איסור אין ללמוד משם וכן ראיתי בכל המקומות שאין חוששין לברך ברכת חתנים אבל אינה נכנסת עמו לסתר ע"כ הרי שכתב שאין ללמוד איסור מההוא עובדא ומה שלא רצה רבינא לישא את בנו הוא משום שלא היה יכול לבא עליה משום תוחל' ממושכה ושם כתב איפכא דחיישינן בכל יום שמא תראה ולהכי רב חביבא כשהודיעו רבינא דברי רבא אז הפריש את בתו וכו' ואין לומר דלסברת הרמב"ם קאמר דהרואה יראה שכתב ונ"ל דאין משם ראי' וכן ראיתי בכל המקומות וכו' באופן כן כעת בהיותי חלוש המזג בפאת ערש וכאב ראשי לא יתנני השב רוחי לא יכולתי להתייישב ונוראות נפלאתי על מרן ביתא יוסף שהביא לשון הרא"ש זה בריש סימן קצ"ב עמ"ש הטור כתב א"א הרא"ש ז"ל יש מן הגדולים שכתבו שאינה צריכה לא הפסק טהרה וכו' ולא נהירא אלא שצריכה בדיקה כל ימי הספירה וכו' כתב מרן סברת הרשכ"א בת"ה כס' הגדולים אלו שכתב ומסתברא דאינה צריכה הפסק טהרה ולא בדיקה כלל וכו' עד וכך נ"ל ממעשה דרבינא וכו' עד והרי רב חביבא לא ציוה לבדוק את בתו כי היה סבור דלא אמר רבא אלא בגדולה אבל בתו שהיתה קטנה לא היתה צריכה לישב ז"ן ואעפ"י כן כנסה והרא"ש כתב שאותם גדולים סמכו דבריהם מההוא עובדא דרבינ' ואינה ראייה כלל דא"כ אפילו יש בת ז' אין כאן כיון דרב חביב' סבר דקטנה לא חיישינן לחימוד