חיים שאל חלק א כא

לעבו' איסו' כדי שלא יעשו איסו' אחר חמור אף שהוא דאורייתא. אלא דנהירנא דאחרוני זמנינו הקשו על מהריב"ל דכיון דאיבעי ליה למכתב גיטא דחירות' הדעת מכריע דחשיב קום עשה ומאי דהרב תלי זייני' בדברי התוספות יש לדחות. ותו דהרשב"א גופיה בתשובה סימן קכ"ו משתמען מילוהי דקרי לעובדא דההיא אמתא קום עשה. ולכן היה נראה דשינוייא דשנינן שינויא הוא ליתובי דעתיה דהרשב"א. איברא דאשכחן להרשב"א דסבר דאין עושים מלאכה בשבת להציל לישראל מהמרה וכתב דהא דאמרי ניחא לחבר דלעביד איסורא זוטא היינו דוקא כשהוא הגורם וכמ"ש בתשו' שהביא מרן בב"י א"ח סימן ש"ו וזה נגד מאי דפרקינן כמבואר. ועל כן צ"ל דסבר הרשב"א דשאני ההיא אמתא דשרינן משום דהוי מצוה דרבים וכן כתבו האחרונים. עלה בידינו דהיכא דהוא מצוה דרבים להרשב"א שרי לעבו' האיסו' למנוע רבים מאיסו' אחר וכן אם האיסו' קל לדעת מרן שרי למעבד איסו' קל כדי שלא יעבו' על איסו' חמור. וגם מרן הסכים לתירוצי התוספות ופסק בא"ח סי' ש"ו דלא כהרשב"א. ומעתה הבא נבא לנ"ד ואו' דאין ספק דאם ראשי העם יכולים לכוף להמון ישראל שלא יגלחו זקנם בתער חובה עליהם לכופם ולית דין צריך בשש בפ' א"לו עוב"רין כמה לאוין במזיד תדיר רחמנ' ליצלן. ומנהג שלא לגלח בימי העומר יהא מונח במקומו כיון דכך פשט המנהג וכבר נודע כמה גדול כח המנהג וספרין פתיחו. אכן אם מעלת רבני העיר וראשי הקהל עיניהם תחזינ' מצרי"ם ואמדי דעתיהו דאין המון העם נשמעין להם אם לא בהתיר להם מנהג העומ' כולי האי ואולי נראה פשוט דחובה מוטלת לבטל מנהג העומ' כדי לקיים איסורי תורה וכמו שנתבאר מפי תלמוד ערוך דלצורך רבי' דהוו נהגי הפקר בההיא אמת' דינא הוא דכופין את רבה לשחררה אף שהוא עובר לעולם בהם תעבודו וכותב גט שחרור. וכי תימא דהוא איסו' קל הא דלעולם בהם תעבודו כמ"ש הר"ן. הרי מנהג תגלחת העומר מנהג בעלמא וקיל טובא מאיסו' קל דרבנן. ואין לו' דהרי כתב הר"ן נמי דליכא לעולם בהם תעבודו כלל כיון שעושה לצורך והתורה לא אמרה בכי האי גונא. דהרי דברי הר"ן כפי פשטן הם הפך סוגית פ' שלשה שאכלו ופ' השולח וכמו שהקשו הרב מגן אברהם ושאר אחרונים. והגם דיש לישב המעיין יראה דלכל הדברות סרך איסו' יש ושרינן ליה ומכ"ש שיש להתיר מנהג זה שאין מגלחין בעומ'. ותו דהרי לדברי שאר פוסקים איכא התם איסו' לעולם בהם תעבודו ושרינן ליה משום מצוה דרבי' והכי רהטי הסוגיות הנז': ועוד ראיה ממ"ש מור"ם בא"ה סימן י"ג דמנקת מזנה שרינן לה לינשא אף דאיסו' מנקת איסו' חמור דאיכא סכנת ולד והוא סברת מהר"י מינץ. והגם דמרן ודעמיה פליגי עלה הכא כ"ע מודו. ועוד ראיה ממ"ש בס' חסידים דמי שיצרו תוקפו לבא על הנדה או אשת איש מותר לו להשחי' זרעו אף דאיסו' השחתה איסו' חמור מאד. ואף דיש לחלק דהתם מוקשה ועומר ומזומן לכך. מ"מ בנ"ד שהוא מנהג בעלמא נראה דשרי מכ"ש כאשר המעין ישפוט בצדק. וכבר אמרו שילהי סוטה זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת זמרן גברי ועניין נשי פריצותא למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא. הרי דאף דתרוייהו איסור' נינהו כל דלית בידן לבטולי תרוייהו דחינן איסו' קל כדי שלא יעברו איסו' חמו'. וה"ה בנ"ד דאם באמת לא מקבלי שלא להשחית זקנם בתער כי אם בהתיר להם לגלח בעומר שרינן להו דאינו אלא מנהג בעלמא. והמסתכל יפה בעיקרי ושרשי הדברים קדמה ואתיא ידיעה ודאי' דמנהג זה קל מאד וכמו שנבאר. הנה הרדב"ז בתשובה סימן תרפ"ז כתב וז"ל שאלת ממני על מה שנהגו להסתפר בר"ח אייר אם הוא מנהג הגון או לא. תשובה אנא עבידנא עובדא בנפשאי ואני מסתפר בכל חדש ניסן ור"ח אייר וכן נהגו רוב העולם והטעם כיון שהם אסורים בהספד ותענית אין אבלות זה שהוא תלוי במנהג נוהג בהם וכן כתבו בשם התוספות. ומ"ש בב"י שמנהג זה טעות אינו נכון כלל דאף לדידן שאין אנו נוהגים איסו' התספור' אלא עד ל"ג מ"מ ר"ח אינו בכלל האיסו' כיון שהוא אסו' בהספד ותעני' שהרי איסו' התספור' אינו אלא מנהג ואתי מנהג ומבטל מנהג בטעמא כל דהו. תו איכא טעמא דאיכא צער בגדול השער ולא עדיף האי מנהגא ממ"ע דסוכה וקי"ל מצטער פטור וכו'. (ע' השמטות) ובר מן דין אני ראיתי כמה קהלות שלא נהגו מנהג זה כלל ומסתפרים בכל שבוע לפי מנהגם לכבוד שבת וכיון שאין זה קבוע בכל ישראל אף שאותו מנהג שנהגו להסתפר בר"ח אייר לא יהיה מנהג כלל נקיטינן כותיה דהוי מנהג ממוצע ומינה לא תזוע עכ"ל אתה הראית לדעת כמה הקל בזה וכתב דראה כמה קהלות שהם מסתפרי' בכל שבת ובטעמא כל דהו דחינן ליה. ומכ"ש בנ"ד שיש לדחותו. ותו דמנהג זה רפוי ביושבי העיר הלזו דכשהולכים מחוץ לעיר מסתפרים. וגם מבקשים עילה לדבר עם שר גוי ומסתפרים באופן שהוא קל מאד מנהג זה בכל מקום ובפרט בעיר הלזו. ועוד אני אומר דמנהג זה אין לו יסוד וטעם מספיק על פי פשט כאשר יראה הרואה. ועל דרך האמת צריך שלא יגלח מע"פ עד ערב חג השבועות כמו שכתבו גורי האר"י זצ"ל ונתבאר טעמו טעם כעיקר. ומאחר דמנהג זה להסתפר בר"ח ול"ג לעומר אינו נכון על פי הסוד והוא מנהג שלא נזכר בש"ס. וגם על פי הפשט אין בידינו טעם נכון ומרווח לאסור התגלחת. הגם דבעלמא יש לקיים כל המנהגים כמ"ש הפוסקים נראה דמנהג העיר הוו בתגלחת העומר גרע טובא. ולקיים איסור ודאי ותדיר שעוברים רבים אי לא סגי בלא"ה אין שום פקפוק להתירו. וכבר נודע מ"ש האחרונים דמנהג שהוא פרישות ואינו משום סייג קיל טפי ממנהג שהוא משום סייג וכ"ש במנהג זה מכל הטעמים הנאמרים. את זה כתבתי לפי הרשום בזכרוני מתוך הדחק שאין מזגי שוה והלך בצערו"ת כמו חלאי"ם ועל רבני מתא הי"ו השלכתי יהבי שהם מבפנים וידעו רבנן אם אמת הדבר שלא יקבלו ההמון שלא להשחית בתער אם לא בהיתר הגלוח בעומר ואם יתירוהו לא יוסיפו עוד להשחית זקנם בתער והם יבררו ויבחנו הדברים כיד ה' הטובה גם ה' יתן הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים. פי המדבר באחוורי אפי פנים נזעמים. כי יגורתי מפני חמת המציק ואת האימי"ם. שתי בה' מחסי יפליא חסדו לי את החסד והרחמים. אז ינוח לי חדא"י נפשאי ס"ט: סימן ז תשובת עט"ר אבא מארי זלה"ה שאלה לעיין לענין דינא לכתחלה אם החתן רוצה לישא ואח"כ ישמור שבעה ימי חימוד אי אריך למעבד הכי יורנו המורה ושכמ"ה. תשובה כתב המרדכי פ"ק דשבועות וז"ל אמר רבא תבעוה לינשא וכו' משום דמחמדא היא ורואה דם חימוד מחמת תאות תשמיש. ופי' רשב"ם ז"ל ואם טבלה קודם נשואיה שבעה ימים או יותר אותה טבילה לא מהניא כלל כי מה אנו חוששין אם ראתה קודם חופה אם לאו. אבל ז' ימים הסמוכים לבעילת מצוה שהוא ליל א' לחופה חוששין שמא ראתה דם ולא מהנייא טבילה דקודם לבעילת מצוה כי צריכה לספור ז' נקיים והלכך לובשת לבנים כל ז' ימים קודם החופה ופורשת סדינין לבנים על מטתה ובודקת פעם אחת ביום או פעמים ביוה ואם לא ראתה בהם דם טובלת בלילה קודם בעילת מצוה כי שמא ראתה דם שנה או שנתי' קודם נשואיה ולא טבלה ועכשיו מטהרת בטבילה זו ואם לא ישבה ז' ימים נקיים קודם ליל בעילת מצוה אסורה ליבעל לאישה בלילה הא' עד שתשמור הז' נקיים מלילה הא' ואילך שמא ביום שלפני החופה ראתה דם מחמת חימוד תאות בעלה עכ"ל רשב"ם וכו' עד ומהר"ם דקדק מרשב"ם מלשונו שאם דחו הנשואין כגון שאין יכולים להתפשר יחד אבות חתן וכלה או מחמת נדוני' או מחמת הוצאת הנשואין אעפ"י שישבה ז' נקיים צריכה לחזור ולישב ז' נקיים כשיתפשרו וישלימו ודעתן