חיים שאל חלק א כ

כתבו כן משם התוספות ותרי גברי רברבי נפקי להשמיענו דברי התוספות הרב הגהמי"י והרב בצלאל בשיטה מקובצת שהם העתיקו דברי התוספות ולא כתבו כן ומוכח מלשונ' איפכא. וגם הרב ס' האגודה דתדיר נמשך אחר התוס' והמרדכי וכתב משם רב צמח גאון אפי' קרוב וכו' ועוד דרחוק הוא שהריב"ש יחדש דין מסברתו אשר לא שערוהו הראשוני' ויהיו דבריו כמתלהלה ומה גם דירמוז לדברי הראשונים והאי דאיכא ביניה לבינייהו סתים למילתיה אלא משמע לי כדאמרן דלישנא בעלמא קאמרי. ולכל הדברות ולכל האמירות נראה דבנ"ד אין לאיש זה לעבור על מצות אביו דאע"ג דלטרוח ולהיות אפטרופא דיתמי ולהוציא לאור משפטם מצוה גדולה היא אבל הוא מצוה דלא רמיא עליה ואפשר להעשות על ידי אחרים ואין לומר דחשבינן לה מצוה דרמיא עליה משום דקרוב עדיף כמ"ש הגהמ"ר והריב"ש חדא דרב צמח גאון והרי"ף והרמב"ם והתוספות והגהות מיימוניות והריטב"א בשם רבו וב"ה ורבינו ירוחם והרשב"א והטו' והאגודה ומרן והרב מהר"ר ישמעאל בספר הזכרון כלם כאחד עונים דלא עדיף קרוב ובכי האי גוונא ודאי אין לו לעבור על מצות אביו כיון דגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים סוברים דרחוק הוא כקרוב. ועוד דיש לצדד דגם הגהמ"ר והריב"ש לא פליגי עלה וכדאמרן. ובחפשי אמתחות האחרונים הנמצאים אצלנו מצאתי להגאון הרב חוות יאיר סי' רי"ד שנשאל באשה שציותה בחוליה לבנה שלא ישכיר הבית שלו להבא לשום אדם ודר בו לפנים זקן ות"ח ובעל מעשים והוא שקדן בתורה וגם רוצה ללמוד לנשמת האשה כל שנתה ויש לומר דניחא לאשה בזה ואין מחויב לגרש השוכר הת"ח הנזכר מן הבית כיון דהוא מצוה שילמדו בביתו ומצוה להחזיק ביד לומדי התורה וגם אמדינן דיהיה לנחת לאשה הנזכר ומסיק הרב הנזכר שלא יעבור הבן על צואת האם דלא דמי להטמא או אל תחזיר או מוחה שלא ימחול או לא יסע ללמוד או לא ישא אשה פ' דכלם מצו' דגופיה נינהו עשה או לא תעשה משא"כ שיניח ת"ח ללמוד בביתו אף כי ודאי טוב וישר הוא מ"מ אינו חובה ואינו מצוה דרמיא עליה כלל ויש עוד לומר מפני שצואת הזקנה היה לבנה דרך כלל שלא ישכיר ביתו לשום אדם ולכן אף אם את"ל דאם ציותה שלא ישכיר הבית לת"ח אינו מצווה לקיי' כי נחליט דהוי כציווי לבטל מצוה מ"מ איידי דחלה הצואה על שאר בני אדם חלה ג"כ על ת"ח ואין לומר דלא היה דעת המצווה על ת"ח אמת בעודה בחייה היתה יכולה לשאול על נדרה בכה"ג ולומר אדעתא דגברא רבא לא נדרתי משא"כ זו שציותה אין לנו לחלק מדעתנו להקל על הבן ולו' שלא יחוש לציווי האם עכ"ל והעתקתי כל דבריו דרובם שייכי בנ"ד ואף דבאיזה מדבריו אני מסתפק קצת מ"מ נראה דבנ"ד אין לו להיות אפטר' ולא יעבור על מצות אביו דהוקש כבודו לכבוד המקום ואי לאו דכתב רחמנא אני ה' הו"א דאל יחזיר כמש"ל והנלעד"ך. סי' ו' שאלה עיר שרוב ישראל הן בעון מגלחי' זקנם בתער ויום יום ידרשון חומר האיסו' כי רב ולא אבו שמוע. ויהי היום עלתה על לב ראשי העם לגדור הפרצה ולעשות תקנה בועד כללי לשמו' ולעשות תגלחתם במספריים או בסם ולמען יקבלו ההמון יותר להם לגלח בימי העומר כי בזה אפשר שיקבלו ותהיה ככל תקנות הקהל אשר רובם מקיימין אותם יורינו המורה אי אריך למעבד הכי ושכמ"ה. תשובה היתה עלי יד האדון שר וגדול בישראל ויודע צדיק כי מחמת המציק אני רחוק מן הישוב לרוח היום את חלקת השדה אולי יש תקוה זה מעלה ארוכה. וספרי הקדש אין עמדי ואף גם זאת כשל בעוני כחי ושתים זו עיקר גדול לדבר הלכה. האמנם לבלתי סור מן המצוה באתי היום חל"ש ועשה מאמר דברו' שתים מהרשום בזכרוני את קסתי נתתי קסת דרוכה. בס"ד. בריש כל מראין עצור במילין מי יוכל אש תוקד בקרבי על דור יתום איכה נהייתה הרעה הזו ומה יענו ביום פקודה כי ריב לה' עם השרים והסגנים אשר דק"ו כחדא על תקנות הקהל ופרעון המסים וכיוצא להעמידן על תלם ואינם שמים על לב על צרעת הראש והזקן אשר בשאט ונפש מגלחים בתער בפרהסיא היו שריה כאילים שתק"ו יחדיו באיסור חמור תדירי ואני תמיה על קצת קהלות המענישים ורודפים למגלח זקנו בחול המועד ולא איכפת להו על מגלח זקנו בתער תדיר כל השנה אוי לדור שעלתה בימיו כך. ומלבד שהן איסורי תורה עוד רעה חולה שעוברים גזרות גאוני רבני ישראל אשר גזרו והחרימו על זה בדור מרן ז"ל איש איש ממקומו ככתוב ומודפס בס' יין המשומר ע"ש וראוי למי שיש בידו למחו' לאזו' חיל דמיונו כאריה לשבר מתלעו' עול כי באיסור מפורש בתורה לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגים כמ"ש הראשונים בפ' המביא. ואמרו פ' במה בהמה ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו על זקנים שלא מיחו בשרים וכל אשר בידו למחות וכו'. ומעתה ארדוף אצי"ג שתי אותיות להשיב לשואל. ואומר דיש לחקור האיתי אנש מצי למשרי איסורא זוטא כי היכי דלא לתעביד איסורא רבה. והנה מצינו גדול הרשב"א ז"ל בתשובותיו סימן תשנ"ה שכתב דאדם שנשבע שלא לשחוק וירא כי יצרו תוקפו ושמא יעבור על השבועה ושאלו שאל האיש להתיר לו שבועתו אין מתירין לו דהשחוק עבירה היא ואין עושין עביר' קטנה כדי שלא לעשות עבירה גדולה. איברא דדברי הרשב"א קשים דהא אמרו פ' השולח ההיא אמתא דנהיגי בה הפקר ומסיק דכופין רבה ומשחררה אף דעבר על לעולם בהם תעבודו וזה כנגד היסוד של הרשב"א דהרי התם דרבה עבר על לעול' בהם תעבודו כי היכי דלא לעבדו בה איסור'. ולפום ריהטא אפשר לו' דשאני נדון הרשב"א דהנשבע ירא שלא יעבו' שבועתו וישחוק ולכן שואל התרה וכיון דתרי איסורי בחד גברא וחזינן ביה סימני טהרה כאשר שבועה ירא להכי גודא רבא שדי עליה הרשב"א ואמר דכיון דהשחוק עבירה יכניע יצרו ואין אומרים לעשות עבירה קטנה כדי שלא יעשה עבירה גדולה. ודעת שפתיו ברור מללו דהאיש הזה יכניע יצרו ולא יעבור שתיהן. אבל התם בההיא אמתה דהנך אינשי נהגי הפקרא ואין יראת ה' על פניהם להכי כייפינן רבה לאצולינהו מאיסו' אף כי הוא עובר על לעול' בהם תעבודו: ותו אפשר לחלק דגם כי הוו התרי איסורי בחד גברא יש הפרש בין בא לימלך כנדון הרשב"א ואכתי לא עבד איסורא אז אמרינן ליה זכור ושמור כי עליך לגמור ולשמו' שתיהן אבל כי חזינא להא גברא דעבר על איסו' חמור ולא מצי למיקם איצריה שפיר אמרינן ליה אתשיל אשבועתך להצילו מאיסו' גדול ובההיא אתתא אמתא כבר הוו עבדי הפקר כמבואר. האמנם מהריב"ל ח"ד סימן ד' תהי עליה דהרשב"א מסוגית השולח הנ' וניחא ליה לפלוגי בין קום עשה לשב ואל תעשה וחשיב הרב שלא להשתעבד ולכתוב גט שחרור שב ואל תעשה ע"ש. ועל פי דברי הרב ז"ל ניחא לי מאי דהוקשה בעיני על דברתי מלכי צדק מרן ז"ל בתשובה א"ה שהשיג על מי שהביא ראיה לנדונו מרדיית הפת דשאני התם דעתיד לבא איסו' סקילה ועוד דהחיוב בא ממיל' ועוד דאיסו' רדיית הפת איסו' קל זהו תורף דבריו והוינן בה דתרי מגו תלתא חילוקי מרן הנזכר הויא תיובתיהו הך דפ' השולח דנהיגי בה הפקרא לאו איסור סקילה וגם לא אתי ממילא ועם כל זה שרו לשחררה ולעבו' על לעולם בהם תעבודו והיא הלכה קבועה וגם מרן ז"ל גופיה מעלה על שלחנו בי"ד סי' רס"ח דין זה. ברם החילוק שחילק מרן דהאיסו' קל סליק שפיר דגם לעולם בהם תעבודו קל וכבר נודע מ"ש מרן בכ"מ ובב"י משם הר"ן. אבל מדברי מרן בתשובה הנז' נראה דכלהו חילוקי קושטא נינהו ולכאורה ההיא דכופין רבה לשחררה הויא נגד התרי חילוקי כאמור. האמנם אי מרן סבר כמהריב"ל דהתם חשיב שב ואל תעשה ולהכי מקילינן אתי שפיר דבנדונו הוי קום עשה ואז אין