חיים שאל חלק א יח

וו וכשהמצוה מתקיימת בכהנים אחרים סגי והכהן שמושך ידו לא ביטל מצוה דרמיא עליה. אך מצות מצה מוטלת על כל אדם מישראל בפרטות וא"כ דוקא באכילת קדשים אי לא מקיים המצוה כתקנה מצי לאשתמוטי אבל במצה דרמיא עליה גם פחות מכזית מצוה שיאכלנו. ותו דלדידי סברת דיש קצת מצוה כי היכי דחצי שיעו' אסור מן התורה. היא סברא אלימת' דמדה טובה מרובה ממדת פורענו' ואי ה' מעניש באוכל חצי שיעו' איסור ק"ו שישלם שכר באוכל חצי שיעור דבר מצוה כשאין בידו לקיים המצוה בשלימות. וגם הרב בני חיי סיים ועדיין אינו ברור ולא החליט הדבר כמו שנראה מדברי החכם השלם הפוסק נר"ו. ועוד אני אומר דאיבעי ליה לאכול חצי זית מצה מידי דהוה אמאי דקי"ל בסוף סימן תרמ"ט דכל הפסולים לד' מינין בשעת הדחק שאין נמצא כשר נוטלין ואין מברכין וכתב הרב מגן אברהם ס"ק צ"ח דדעת מור"ם דאפי' שאינם מינם יכול ליטול וכן נראה מדברי הרב אליהו רבה ע"ש וה"ה הכא אפי' תימא דאין בחצי זית מצוה כלל ראוי והגון שיאכלנו לזכר מיהא. כ"ש שבעניותנו מסתבר' לן דאיכ' קצת מצוה כמש"ל. כלל העולה דמי שאין לו בלילה הראשונה כזית שלם ממצה או מרור שיאכל מה שיש לו אף שהוא פחות מכזית בלי ברכה. וה' יראה ללבב דאנוס הוא מבלתי יכולת לקיים מצוה כתקנה. והנלע"ד כתבתי. אחר זמן בא לידי ס' שאגת אריה הנדפס מקרוב להגאון זקן ויושב בישיבה בק"ק מיץ וראיתי לו נר"ו סימן שהאריך בזה והביא דברי הירושלמי דחלה וביצה הנזכר וכעת לא יכולתי להתבסם מדבריו כי אני טרוד בענינים אחרים היעדכ"ש ושוב אחר זמן ראיתי בס' שער המלך פ"ג דנדרים דין ו' שהביא קושיא הנזכר על התוס' מירושלמי דביצה משם מהר"א צמח ז"ל (עיין בפתח עינים ביומא ובעין זוכר מערכת ה' אות ל"ח בס"ד). סי' ה' בדין אפוטרופוס שרוצים למנותו ואביו צוהו שלא להיות אפטרופוס כל ימי היותו. שאלה ראובן לפני מותו סמוך למיתתו ציוה שימנו אפטרופוס על יתומיו לאיש שר וגדול דאמיד בנכסי ויודע דעת לשית עצות לתועלת היתומים ולהשביח נכסיהם. ויהי כאשר שמע איש שר ואוהב יצא לטעון שמרוב עסקיו וגודל חולשתו לא אפשר ליה לשאת במשא אפוטרופוסות דצריכ' רבא כתב ומכתב נפיש בטרח' אך אם פ' קרוב לאלמנ' ולבעלה יתרצה ליכנס בעובי הקור' הוא יקבל האפט' על פי ב"ד והוא יהיה לו מעיר לעזור בעצותיו והנהגתו בכל מכל וייטב הדבר בעיני ב"ד וקראו שם לקרוב הנז' והודיעוהו כל הענין. ויהי כמשי"ב כי תאוה נפשו ויודע מה מצוה זו כי רבה היא ובטוח כי השר הנזכר ידו תכון עמו אבל אביו ציוהו שלא יהיה אפטרופוס ומה אעשה לציוויו של אבא ויש להסתפק אי שרי ליה להיות אפטרופוס על יתומים אלו דוקא מאחר דהם קרוביו ואמדינן דעת אביו דודאי ניחא ליה בזה אי משום עגמת נפש קרוביו ואי משום שהיה אהוב לשר הנזכר ואחרי דברו לא ישנה יורינו המורה ושכמ"ה תשובה באתר דבי דינא שרי"א מה לילוד אשה חרפת אדם ירים קינ"ו. האמנם לא בן חורין השר שואל הוא עדינו. על כן אמרתי אגלה דעתי דרך קצרה כי אני היום סמכוני באשישו"ת הלכות המאוששות ובאמצע פרק הפסקתי משיב מפני הכבוד די"ו לכתוב שתי אותיות דבר הלמד מענינו. בס"ד. והנה לכאורה היה נראה דאינו חייב לשמוע לאביו בזה דתניא פ"ק דיבמות ובסוף פ' אלו מציאות דף ל"ב מנין שאם אמר לו אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנא' איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי חשמורו אני ה' כלכם חייבים בכבודי טעמ' דכתב רחמנ' ואת שבתותי תשמורו הא לאו הכי אמינא ציית ליה ואמאי האי עשה והאי לא ועשה ולא אתי עשה ודוחה את לא תעשה ועשה אצטריך סד"א הואיל והוקש כבוד אב ואם לכבודו של מקום וכו' הלכך לציית ליה קמ"ל דלא לשמע ליה. וראיתי להרדב"ז בתשובות החדשות סימן תקכ"ד שכתב וז"ל והקשו עלה היכי ס"ד דאתי עשה דכבוד ודחי אפי' לאו גריד' הא אם אמר לו אביו לא בעינ' להאי כבוד מי איתיה לעשה כלל, כדאית' פ' אלו נערו' דעשה דולו תהיה לאשה לא דחי לאו דממזרת משום דאי אמרה לא בעינ' ליה מי איתיה לעשה כלל ותירצו דהתם כי אמרה לא בעינ' (ליתיה לעשה כלל אבל הכא אי אמר האב השתא לא בעינא) בשביל זה לא ביטל העשה עולמית ואפשר שיתקיים תדיר בשאר דברים ותירץ זה לא נתחוור אצלי דאם מחל האב בכל הדברים ובכל הזמנים הא ליתיה לעשה כלל ולפי דעתי מכח קושי' זו הוצרך הרמ"ה לתרץ דאפי' כי אמר לא בעינא שייך עשה דמ"מ מצווה הוא בכל דבר אפי' אמר האב לא בעינ' עכ"ל ומה שהגהתי בלשונו הוא מוכרח והוא חסרון הניכר. ועוד דניכר הדבר מהשיטה מקובצת משם הרא"ש שכתב זה משם ר"מ וכמעט דברי הרדב"ז מועתקים משם. ואתה תחזה שם דהביא משם ר"מ השני תירוצים שכ' הרדב"ז. ולפי זה לשון הרדב"ז אינו בדקדוק שכתב והקשו עלה ותירצו ושוב כתב הוצרך הרמ"ה לתרץ ולפי הכתוב בשיטה מקובצת הרמ"ה הוא עצמו תירץ הב' תירוצים. ואם מקור דברי הרדב"ז מלשון זה דהרא"ש שהביא בשיטה הנז' אינו מדוקדק וצריך לומר דמה שכתב ולפי דעתי מכח קושיא הוצרך הרמ"ה לתרץ וכו' כונתו דמכח קושיא שיש בתירוץ ראשון והיא קושיתו דסליק מינה הוצרך לתרץ תירוץ שני וכל זה במונח דר"מ שכתב הרא"ש הוא הרמ"ה. וראיתי בס' אמרי נועם שהביא תירוץ ראשון דר"מ שדחה הרדב"ז משם רבינו יצחק מויינא ע"ש פ' קדושים. ויראה שדחיית הרדב"ז אינה ותירוץ זה חוזר ונראה דרובא דרובא לא משכחת שהאב ימחול. בכל הדברים ובכל הזמנים ואם המצא ימצא הוא מיעוט' דמיעוט' דלא חיישינן ליה אפי' לרבי מאיר ובכן מה דמושב יערוך כבוד או"א לעשה דולו תהיה לאשה דהתם מצוי הדבר דתימ' לא בעינ' ליה והלא במאמר אחד ליתיה לעשה ומשו"ה אף דלא אמרה לא בעינ'' חשיב דליתיה לעשה ולא דחי ללא תעשה. לא כן בכבוד או"א דישנו לעשה על הרוב אף דמחל בפרט אחד ומשום דאפשר דימצא אחד ברבוא שמחל בכל דבר ובכל חיי בנו אין לנו לומר ליתיה לעשה כי הוא רחוק מצד מציאות זה כדאמרן. וכתב הרמב"ם פ"ו דממרים והטור י"ד סי' ר"ם דאפי' אמר לו אביו לעבו' מצוה של דבריהם וכ' מרן בב"י דהטעם דכל מילי דרבנן אסמיכנהו אלאו דלא תסור והרי הם בכלל דברי תורה וחו דמילי דרבנן הם כבודו של מקום אין לו לעבור עליהם וכן כתב הרב תרומת הדשן סימן מ' דכיון דאמרה תורה כלכם חייבים בכבודי א"כ כל האיסורים אפי' קלים הם דוחים כבוד. או"א ומוראו דכל איסורי' אפי' דרבנן איכא מורא שמים אם פורש מהם עכ"ד. וא"כ לכאורה נראה דכיון דלהיות אפט' ליתומים מצוה גדולה וגמילות חסדים וק"ו דהקרוב אית ביה מצות ומבשרך אל תתעלם על דרך דאמרו פ' נערה דף נ"ב ופ' הכותב דף פ"ו מעיקר' סבר ומבשרך לא תתעלם ואע"ג דמיחזי כעורכי הדיינין אלא דלבסוף סברי דאדם חשוב שאני ושמעינן דאי לאו הא דאדם חשוב שאני משום ומבשרך אל תתעלם שפיר עבדי אף דמיחזי קצת כעורכי הדיינין וכ"ש להיות אפטרו' במעות אדם קרוב דמצוה גדולה היא וכמ"ש הריב"ש בתשו' סימן ך' דבמטלטלין קרוב עדיף וכן כתוב בהגהות מרדכי סוף פ' המפקיד וכ"כ מהר"ם מפאדוו' סימן נ"ז וכן פסק מור"ם ח"מ סימן רפ"ה דקרוב עדיף ומאחר שכן מצוה קעביד האי גברא להיות אפטרופוס על היתומים קרוביו וכיון שכן נראה דאין לו לחוש לצואת אביו במקום מצוה. ובא וראה מ"ש מהרשד"ם בתשובו' א"ה סי' צ"ה על ראובן שציוה לבנו שלא יתן לאחותו לדנדוניא כי אם שמני' אלף לבנים דאין להשגיח בצואת אביו דכיון דלפרנס