חיים שאל חלק א יז

שהתוספות נראה דמפרשי דר' ירמיה אמר דלא אכלו כמ"ש הרב ב"ח בתשובה הנזכר והיינו מ"ש בירושלמי מקשה אמאי לא אכלו וכו' כמש"ל הנה התוספות ידעי שפיר דמסיק בירו' דאכלי או משום דאתי עשה ודחי ל"ת או משום שמתגרי גוים לקחו וכו' וכמו שהוא בתוספות פ"ק דר"ה. ולכן לא חשו לדקדק על דברי ר"ת ור"י שהביאו מקודם אשר מהרש"א ושאר אחרונים נבוכו בזה. וכל עצמם בדבור זה דרך פלפולא ולחדש דרך משא ומתן תירוצם דגזור כזית א' אטו כזית שני וכל זה משום יגדיל תורה. וגם לא חשו להביא הירושלמי הלז בצורתו. והנה כי כן אין להביא מזה ראיה כמו שהביא החכם השלם הפוסק ולו' דאמאי לא אכלו כלל הי"ל לאכול פחות מכזית לר"ל וכו'. דלפי האמת אכלו כמבואר בירושלמי ואף למה שנראה שהבינו התוספות דרבי ירמיה אמר דלא אכלו היה אמירה בעלמ' למה שתמה עליו רבי יונה דאם כן איך אכלו מצה לזה דחאו דחיה בעלמ' דרך משא ומתן ואמר לו אני אומר שלא אכלו כלו' ובמה כחך גדול לתמוה דאיך אכלו. ואפשר דלקושט' הוא יסבור שאכלו. ונפק רבי יונה ונשאר הדבר סתום כדרך שקלא וטריא בעלמ'. ואח"כ ר' יונה חשב דאתי עשה וכו' והש"ס מייתי לדר' יוסי ומסיק דאכלו ממה שלקחו מתגרי גוים. וא"כ אין להביא ראיה מזה ולהוציא דין. ומכלל הדברים יש לדחות נמי מה שהביאו ראיה הרב שער המלך פ"ה דיסודי התורה והרב אור חדש פ' בא ובחידושיו לפסחים דף מ"ד ע"ג למ"ש הר' מש"ל שם פ"ה דיסודי התורה שחקר אם במצה וק"פ וכיוצא אכלן שלא כדרך הנאתן אם יוצא י"ח או נימא דדמי למאי דקי"ל דשאר איסורין אם אכלן שלא כדרך הנאתן אינו עובר. והרבנים הנז"ל הביאו ראיה מהך ירושלמי דלא אכול מצה משום איסור חדש ופריך דליתי עשה וכו' ואם איתא דשלא כדרך הנאתן נפיק י"ח הוו מצו אכלי מחדש שלא כדרך הנאתו והאריך בזה בספ' אור חדש עש"ב ולי ההדיוט אינה ראיה דאין ספק אצלי דהירושלמי שהביאו התוספות הוא הירושלמי דחלה ולאפוקי מהרב יד אליהו בתשובה הנז'. ואם כן הרי הירושלמי לפנינו ומשם באר"ה שהתוספות לא חשו להביאו כצורתו ושינו הלשון ועשאוהו בדרך קושיא ותירו' וכמבוא' לעיל ולא נמצא מי שאמר שלא אכלו מצה אלא רבי ירמיה למה שהבינו התוספות וזה היה אמירה בעלמא דרך דחיה לקיים מה שאמר דאיסו' חדש אף ביבישה והיה דרך אגב דעיקר דבריהם היה באיסו' חדש וזה היה ענף שיצא והיה ענף זה קצר מאד בדיבור אחד ובדרך דחיה ורבי יונה יצא תכף ולא השיב לו כלום. ואחר זה הירושלמי מסיק דאכלו. ואין להביא מזה ראיה. ובשגם ראית הרבנים הנזכרים לא דמיא לראית החכם השלם הפוסק לנ"ד ועדיפא טובא דהכא מצו לאתויי ראיה הרבנים הנזכרים מדר' ירמיה דאמר דלא אכלו מר' יונה דאמר דאכלו משום דאתי עשה וכו' וממאי דפריך הש"ס על רבי יוסי כמבואר. מ"מ בהגלות נגלות סוגית הירושלמי וצורת הענין איך נאמר יש לדחות כיון דעיק' הדברים היו על איסור חדש ולא על אכילת מצה דישראל כשבאו לארץ אלא דנמשך מזה ורבי יונה תמה אלא מעתה חיטים שבעליה נמי וא"כ איך אכלו מצה. לזה השיבו רבי ירמיה בדרך דחיה ומרתח קרתח מה עזרת ללא כח כאלו מפורש שאכלו מצה ואני אומר שלא אכלו והיינו תשובה לתמיהתו. ואה"נ כאשר נעמוד בפרט זה אם אכלו או לא אכלו נשקול בפלס דברים על בוריין. כי עתה רבי ירמיה דחיה בעלמא דחאו להורו' לר' יונה כי אין לו שום ערב שאכלו מצה. ורבי יונה בצאתו מלפניו נתחרט שלא השיבו על פי מדותיו שרצה לעקור הדבר לגמרי שלא אכלו כלל באמור אליו דאתי עשה וכו' דסבר רבי יונה דהא דאתי עשה ודחי ל"ת אף שאינו כתוב בצדה הוא דבר מוסכם. ולא רצה לו' לר' ירמיה דמצו אכלי שלא כדרך הנאתן דמדעקר רבי ירמיה הדבר מכל וכל ואמר שלא אכלו מצה אפש' דסבר דשלא כדרך הנאתן איסור' דאוריית' איכא דיש סבר' זו כמתבאר מדברי, הרב מש"ל לעיל בדין זה עש"ב. ואה"נ דאי אמרינן דשלא כדרך הנאתן באיסורין ליכא איסור' אם אכל מצה וק"פ שלא כדרך הנאתן יצא ידי מצוה וליכ' ראיה מהכ'. והש"ס דקאמר לרבי יוסי דאכלו מתגרי גוים עדיפ' מינה קאמר דקיימו המצוה כתקנה. וקצת יש להרגיש על הרבני' הנז' שהוצרכו להביא ראיות לזה והלא הרב מש"ל שחקר חקירה זו תוך כדי דיבור פשטה דכי היכי שלא כדרך הנאתן באיסורין פטו' משום דלא מקרי אכילה ה"ה למאי דאמר רחמנ' תאכל דשלא כדרך הנאתן לא מיקרי אכילה. ומה צריך ראיה עוד לזה וכמעט אין להסתפק מעיקר' והרב כתבה משום יגדיל תורה דאם היה מקום לחקירה מי חסריה לגאון הרב מש"ל כי קאי אחד כרעא להביא כמה ראיות אלא שהדבר פשוט ואינו, צריך דאי אמרת דלאיסורין פטו' דלא שמיה אכילה מי שם פה לומר דלמ"ע דאמר הכתוב תאכל שמיה אכילה. שוב ראיתי דגם הרב אור חדש דחה ראיתו מטעם דבאיסורין שלא כדרך הנאתן איסור' איכא למ"ד ודייק דרבי יוחנן דאמר לא לקי סבר הכי ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דחצי שיעו' אסור מן התורה ורבי יוחנן חיבר הירו' ע"ש שהאריך בזה. ולפי זה נדחית ראית הרב שער המלך מדין שבועה שלא אוכל מצה ע"ש באורך דדין זה רבי יוחנן אמרו בירושלמי פ"ג דשבועות ע"ש ורבי יוחנן אזיל לטעמיה כמ"ש הרב אור חדש. והפוסקים העתיקו דין הירושלמי כמו שהוא ואין לדקדק דהו"ל לפרש דהם ארחייהו להעתיק הדין כמו שנא' ובפרט הרמב"ם דמיניה מייתי הרב שער המלך. ומכלל הדברים תשובה מוצאת לראית החכם השלם הפוסק לנ"ד מסברת ריש לקיש דחצי שיעו' מותר מן התורה דמלבד מש"ל יש לדחות דאינה ראיה דאפשר דהירושלמי סבר כדעת ר' יוחנן דחצי שיעו' אסו' מן התורה. ומידי עוברי בהעברה בעלמ' ראיתי בס' אור חדש. שיטת פסחים להרב הנזכר שם שכתב וז"ל גם התוספות בר"ה מבואר משם הירושלמי דלא אכלי כלל כזית מצה בלילה הא' בזמן ההוא שכל התבואות היה באיסו' חדש עכ"ל ולדידי אין בתוספות ראש השנה הוכחה כלל שהם הביאו לשון הירושלמי כך אני אומר (כצ"ל וכמ"ש הר"ש) לא אכלו ישראל מצה בליל פסח ויש לפרשו דר' יונה קאמר ליה בדרך תמיה וכמש"ל. מעתה ניחזי אנן מה שהביא החכם,. השלם הפוסק מדברי הרב בני חיי א"ח סימן תע"ה וז"ל הרב בני חיי שם. ואם אין לו אלא חצי זית לבד נראה דהו"ל כאכילת קדשים דליכ' מצוה כלל אלא כזית שלם וכמו שכתב הריטב"א פ"ד דיומא גבי לחם הפנים ואע"ג דלענין איסו' איכא מאן דסבר חצי שיעו' אסור מן התורה לענין מצוה ליכא חצי שיעו' ועדיין אינו ברור עכ"ל ומה שהביא מדברי הריטב"א ביומא דף ל"ט יש לדחות דהריטב"א כתב שם משם. ר"י דמשיעור כזית שיש בו מצות אכילה לא היו מושכין ידיהם אבל בפול לא היתה מצות אכילה כיון שאין בו שביעה ומאי ראיה איכא דאין בו מצוה כלל ואימור דאף דאיכ' מצוה קצת כיון שלא היתה מצוה כתקנה הצנועין מושכין ידיהם מפני המחלוקת וכמ"ש בחידושי קדושין לחד מקמיא דפוס קושט' דף נ"ג וז"ל והצנועים היו מושכין את ידיהם מליקח כלום מפני המחלקת עכ"ל ומשו"ה כי הוה כזית שהיתה מצוה שלימה גם אחרי שמעון הצדיק היו נוטלין כמו שכתב רש"י וכמו שכתב הריטב"א אבל כשמגיעו כפול אף דיש מצוה קצת נמנעין מפני המחלקת והרי כתבו שם תוספות ישנים וז"ל וא"ת היכא דמגיע להם כפול כדאמרינן בריש פסחים איך מקיימא מצות אכילה י"ל דלא בעי כזית לגמרי אלא כזית עדיף וחשיב' אכילה עכ"ל הרי לדעתם ז"ל כפול איכא מצוה ואפ"ה הצנועין מושכין וה"ה נימא דגם למ"ש הריטב"א דבכזית דוקא איכא מצוה. מ"מ גם בפחות קצת מצוה איכא אלא דהצנועין מושכין: ותו דיש לחלק בין מצות אכילת קדשים למצות אכילת מצה דאכילת קדשים אינה מוטלת על כל כהן בפרטות