חיים שאל חלק א קעג

שמי שירצ' ידחה דמיעוט שרצים נפיק מתיבת אך אך כיון דספיקא הוא ופשט השמוע' דעיקר קרא לאבר מן החי להכי כתב דאינו נהרג דספק נפשות הוא אך איסור אפשר דאיכא. ותו דקרא דאך בשר אליביה דהלח"מ גבי מש"ר דב"נ חייב על בשר מן החי כתב דקרא דאך בשר אתא לאסור לב"נ משום בשר מן החי אף דלדידן אינו אסור אלא משום טריפ' ובבני נח הי' ראוי להיותו מותר דלא נצטוו משום טריפ' באופן דהאי למשרי שרצים אינו מוסכם נאם המג"ן יג"ן עכ"ל וק"ק לפום ריהטא על דבריו ממ"ש בסנהדרין דף נ"ט ע"ב אמר רב יהוד' אמר רב אדה"ר לא הותר לו בשר לאכיל' וכשבאו בני נח התיר להם יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו ת"ל אך בשר בנפשו יכול אף לשרצים ת"ל אך ומאי תלמודא אמר רב הונא דמו מי שדמו חלוק מבשרו וכו' הרי דאף דקאמר דאצטריך קרא דאך בשר לאסור אבר מן החי לנח וכמ"ש יכול לא יהא אבר מן החי נוהג וכו' אפ"ה מעיט שרצים מאך וביא"ר עליה שאין דמם חלוק מבשרם ומאחר שכן מאי מספק' לי' להר"מ שכ' ירא' לי ומאי קאמר הרב שמי שירצ' ידחה דמיעוט שרצים נפיק מתיבת אך וכו' הרי הכי הוא קושטא דמילתא כמבוא'. ועמ"ש הרב תורת חיים בשיטתו שם דף נ"ט ובחידושי הר"ן בדף נ"ז (ח) דין י"ג. בין טמא' בין טהור' חייבין עליה. אם באבר מן החי מטמא' להושיטו לגוי קעבר ישראל על לפני עור בזה נחלקו האחרונים והארכתי קצת בזה בהגהותי לי"ד סימן ס"ב בס"ד. (ט). דין י"ד. וכיצד מצווין הן על הדינין וכו' שו"ת מקום שמואל סימן כ"ד. סימן צ"ו. על הרמב"ם ה' מלכים פ' עשירי. (א). דין בן נח שבירך את ה' וכו' ונתגייר פטור וכו' על אשת ישראל שבעל שהרי נשתנ' דינו. הן בקדש חזיתיה למהר"ם גאלנטי בכתב יד הקדש שכתב על מש"ר על אשת ישראל שבעל וז"ל נ"ל שדקדק לומר שבעל לומ' דוקא בעל דאי הי' מאורס' ניצול דלא שייך לומ' קלה בחמור' מישך שייך ודוק המג"ן. עכ"ל ודבריו דחוקים. ועל תמיהת מרן בכ"מ במש"ר שהרי נשתנ' דינו הכין חזינא לגאון הרב הנזכר שכתב וז"ל ונ"ל ברור שהכונ' למה חולקין אותו ולא בסייף בשעת העביר' לזה אמר כיון שנשתנ' דינו ודוק המג"ן עכ"ל וכ"כ מהרח"א בעץ החיים בלשונות דף ב' ע"ב ועיין בלחם משנה. והנה ראיתי להתוספות בהך סוגיא פ' בן סורר דף ע"א שכתבו וז"ל בן נח שבירך את ה' ונתגייר תימא אי הוי מילתיה דרבי חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ מפני מה גרים מעונים בז"הז מפני שלא קיימו ז' מצות ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וע"ק דסוגיא דהכא דלא כחד דאמרי' עשה כן בישראל חייב ואי כר' יוסי כקטן שנולד דמי ונרא' שיש לחלק דכול' שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים עכ"ל ופשטן של דברי התוספות דכי אמר רבי יוסי כקטן שנולד ה"ד לדיני שמים אבל דיני אדם חמירי ואם עשה כן בישראל חייב וכן מתבאר מדברי הרב חידושי הלכות והרב בית יעקב בשו"ת סימן ג' לדעת התוספות. וכן ראיתי למופת הדור מהר"י רוזאניס בס' פרשת דרכים דרוש ב' דף ז' ע"ב שהביא דברי התוס' וכ' נמצינו למדין מדברי התוס' דלרבי יוסי בדיני שמים לעולם פטו' בני נח על מה שעבר מז' מצוות בעודו בגיותו ואפילו היכא דלא נשתנ' דינו ומיתתו אך בדיני אדם יש חילוק דהיכא דנשתנ' דינו ומיתתו פטו' אף מדיני אדם אך היכא דלא נשתנ' דינו ומיתתו נהי דפטו' מדיני שמים משום דגר שנתגייר כקש"ד בדיני אדם מיהא חייב עכ"ל הרי דעת שפתיו ברור מללו כמ"ש דכונת התוספות דלהבי יוסי דיני אדם חמירי. וטרם אענ' למאי דאתאן עלה אמרתי אעלה אשר תמהתי על אשר ראתה עיני בס' דברי אמת הנדפס מחדש לגדול דורנו הרב המופל' מהר"י בר דוד זלה"ה בדרשותיו דף ג' ע"ב שהביא מאמרם ז"ל בב"ר פ' ט"ל שהי' אבינו אברהם מתפחד שיש בו עון שהי' עע"ז וכו' וכ' וז"ל והרב פרשת דרכים דף ז' כתב דהקש' מהר"ש יפה וכי לא הי' אברהם יודע דגר שנתגייר כקש"ד ולא תזכרנ' לו הראשונות אפילו בירך את ה' ועע"ז ותירץ דא"א ע"ה לא הוה גמיר באותו פרק והרב פרשת דרכי' הקשה דאיך יתכן דאברהם לא גמיר דבר שתינוקות של בית רבן יודעים ואני תמיה על שני המאורות הגדולים איך אשתמיט להו הש"ס ס"פ החולץ תניא ר"ח בנו של ר"ג או' מפני מה גרים מעונים שלא קיימו שבעה מצות רבי יוסי או' גר שנתגייר כקש"ד הרי דגר שנתגייר אי כקטן דמי או לא פלוגתא דתנאי היא עכ"ל והן קדם ק"ק על הרב מהר"י בר דוד דמאי קשיא ליה על מהר"ש יפה שכתב שהוא תמיה על ב' המאורות הגדולים דאשתמיט וכו' הרי מ"ש מהר"ש יפה וז"ל ואף ע"ג דגר שנתגייר כקש"ר ולא תזכרנה לו הראשונות אפילו בירך את ה' ועע"ז כדאיתא פד"מ אכתי אברהם לא הוה גמיר דינא עכ"ל אין בו שום קושי דלעולם הדבר פשוט דהוי פלוגתא דתנאי ועכ"ז נתקש' למהר"ש יפה דהלכ' רווחת גר שנתגייר כקש"ד ותו האי דינא דבירך את ה' ועע"ז הוא הלכה ותריץ יתיב דלא גמיר דינא בו בפרק ומה מקום להקשות למהר"ש יפה דאשתמיטיתיה דהוא פלוגתא. אלא אי איכא למידק על מהר"ש יפה הא איכא למידק דמשמע מדבריו דהאי דינא דבירך את ה' ועע"ז ונתגייר דפטור לא אתי אלא למ"ד גר שנתגייר כקש"ד וזה אינו דמצי אתי אי לרבנן אי לרבי יוסי וכמו שביאר הרב חידושי הלכות עיין שם. ואף גם זאת לק"מ דלא נעלם ח"ו ממהר"ש יפה דברי הפוס ופני אתי האי דינא לת"ק דפליג אר' יוסי אלא משום דהלכה רווחת גר שנתגייר כקש"ד נקט הכי דלפום מאי דקי"ל גר שנתגייר כקש"ד גם האי דינא דבירך את ה' ועע"ז וכו' הוי מה"ט. ואשוב אתפלא על הרב מהר"י בר דוד דעשה עין של מעלה עי"ן דור מהר"י רוזאניס כאלו אינה רואה ואשתמיט מיניה תלמוד ערוך פ' החולץ מה שהוא רחוק אפילו על צורבא מרבנן דהרי התוס' בהך דינא דבירך. את ה' שהזכירו הגדולים ז"ל מייתו להאי פלוגתא דהחולץ אתמהה מי ששנה זו לא שנה זו והדברים ק"ו לגדולי ישראל דכל רז לא אנס להו. דאית אלין טחניא אמרין מדויל ידיה משתלים דמר ניהו איהו הוא דאשתמיטיתיה דברי הרב פרשת דרכים באותו דף באותו עמוד דהרב ז"ל שם שם לו הזכיר פלוגתא דהחולץ ודברי התוספות דסוגיין כמבואר שם. ואם כן הדבר פשוט דמ"ש הרב מהר"י רוזאניס לעיל וז"ל איך לא ידע דין פשוט כזה דגר שנתגייר כקש"ד שהוא פשוט אפילו לתשב"ר עכ"ל כונתו דהלכה רווחת פשוטה לפניה את פני מבין עם תלמיד יונק עם איש שיבה דפשטה הוראה כקטן שנולד דמי ודלא כאידך ופשיט' דאבינו האדם הגדול יודע צדיק סלת נקיה משפטים ישרים ומה לנו אם אחר החורבן דבצר לבא איפליגו עלה וזה פשוט. מעתה רגע אדבר דלפום ריהטא הא דמסקי התוס' דבדיני אדם לא אמרינן גר שנתגייר כקש"ד איכא למיקם עלה דמילתא דהרי ביבמות דף צ"ז וקידושין דף י"ז ושאר דוכתי ובתוס' עצמם בכמה דוכתי ומהם בבכורות דף מ"ו ע"א מבואר דגר שנתגייר כקש"ד לדיני אדם נשואין ונחלות ואביזרייהו ולפום האי שמעתא דסנהדרין ודברי התו' לא אמרינן כקש"ד לדיני אדם. ואפשר לומר דכונת התוספות אינה כמאי דנקטי לה שלשה הנפת הרב חידושי הלכות ומהר"י רוזאניס והרב בית יעקב אלא כונת התוספות שכתבו ונראה לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים כונתם דהך סוגיא אתיא כמ"ד דגוים מענשי אשבע מצות והיינו בדיני שמים דחמירי כדאמרינן בעלמא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואמרינן בבא לצאת ידי שמים והא נמי דכוותא דמענשי בדיני שמים וכדאמרי בהדיא דיסורין באים עליהם והיינו מאת ה' מן השמים וכולה שמעתין דסנהדרין בדיני אדם דאם נשתנה דינו ואם לאו חייב אמנם רבי יוסי דפליג בהחולץ דכקש"ד היינו אפי' בדיני שמים ומכ"ש דבדיני אדם פטור מהכל מטעם כקש"ד דכי אהני לדיני שמים דחמירי כ"ש דאהני לדיני אדם. ודיניה דרבי חנינא אתי ככ"ע לא מבעיא דפטיר לרבי יוסי דאיהו סבר כקש"ד בשמים ובארץ בכל גוונא אלא אף לת"ק דמענשי בדיני שמים אתי דבדיני שמים מענשי בכל אופן ובדיני אדם זימנין דפטור היכא דנשתנה דינו וכו' וכאשר יהיה האופן דלא שנא חייב ואמטו להכי נקט הך טעמא להורות כי דבריו אתו ככ"ע דלרבי יוסי פשיטא דכללא הוא כקש"ד לא נצרכא אלא לת"ק ולפי זה נמצא דסוגיין אתיא כת"ק דהתם דלא אמרינן כקש"ד ומחייבי בדיני אדם ואנן קי"ל כרבי יוסי כדמוכח בכמה דוכתי דאמרינן כקש"ד ולפי זה הא דתניא בא על אשת ישראל ונתגייר חייב ליתא ואפקוה מהלכתא. וראיתי למהר"ש אלגאזי בס' גופי הלכות דף ק"א ע"ב שכתב וז"ל ב"נ שבירך את ה' ונתגייר פטור מימרא פ' בן סורר ומדמי וכו' אכן צ"ע רבינו למה לא חילק כמו שחילק בבן סורר ושמא שאני גר דמדיני שמים פטור כמ"ש התוס' לכלהו תנאי ומה גם למ"ד גר שנתגייר כקש"ד וכיון שכן אפי' בנגמר דינו פטור ומאי דקאמר נגמר דינו קאמרת שיש חילוק לגבי בן סורר אתמר ולכך סתם רבינו עכ"ל ודברים ככתבן קשים לשמוע במ"ש דמדיני שמים פטור לכלהו תנאי דהרי בדיני שמים חייב לת"ק דרבי יוסי. ותו מאי קאמר ומה גם למ"ד וכו' דמשמע דלרבי יוסי אף בדיני אדם פטור ופשט דברי התוס' הוא כמ"ש הרבנים הנז' ואם הרב קשיא ליה על התוספות ופירש כמו שפירשנו התוספות הו"ל לפרש ותו דכפ"ז לרבי יוסי בא על אשת ישראל ונתגייר פטור והרמב"ם פסק דחייב. לכן נראה דט"ס נפל בדבריו וצ"ל כמ"ש התוספות דאתיא לכלהו תנאי גם למ"ד גר שנתגייר וכו' והבין הרב בדברי התוספות כמ"ש הרבנים הנז'. וכבר כתבנו דמה שצדדנו לעיל בכונת התו' לא א"ש לדעת הרמב"ם שפסק פי"ד דאסורי ביאה דגר שנתגייר כקש"ד והכא בדין זה פסק דבא על אשת ישראל ונתגייר חייב. ואפשר לישב דכי אמרינן בעלמא והלכה רווחת דגר שנתגייר כקש"ד היינו דוקא לענין קורבה דמשפחת גיות בהא קי"ל כקש"ד ולית ביה משום אקרובי בעריות דמשפחתו כי אין אב וס"ר לו לאם ואחיו נעדר וכל הקרב הקרב בגיותו סר"ה קרוב"ה וכקש"ד והיינו הנך סוגיי דנחלות ועריות אבל לענין שעשה עבירה כגון בא על אשת ישראל ונתגייר לא אמרינן כקש"ד אלא בדיני שמים ובדיני אדם בפרט זה חמיר לרבי יוסי דקי"ל כותיה ובהכי נוחים דברי התוספות כמו שפירשו הרבנים הנז' ופסקי הרמב"ם. וההיא דפרק הבא על יבמתו דף ס"ב ע"א דהיו לו בנים בגיותו דקיים פריה ורביה ואין לו בכור לנחלה כשנתגייר לרבי יוחנן כבר ישבו שם התוספות. וראב"ן האריך לישבה בדף כ"ד ע"ג עיין שם. שוב ראיתי להתוס' ישנים ביומא דף פ"ב שכתבו בתוך דבריהם וז"ל מיהו אומר רבי צ"ע אי מהני כאן טעמא דגר שנתגייר כקש"ד ואין זה הבועל שנתרצית לו אעפ"י שאינו מועיל לפוטרו ממיתה כשבא על אשת ישראל ונתגייר כדאמרי' פ' בן סורר עכ"ל ונרא' דכוונתם דכי אמרינן גר שנתגייר כקש"ד היינו לכל מילי דלאו חיוב מיתה נינהו אבל לפוטרו ממית' לא אמרינן כקש"ד וטעמם דמעת שהרג אף שלא הובא לב"ד מ"מ לפי האמת שהרג מאות' שעה הוי גברא קטילא ולא אמרינן כקש"ד בגברא קטילא שאין לו חיות ואקדמיה יום המות מיום הולדו אבל בשאר מילי דאינו חייב מיתה אמרינן כקש"ד ובזה נוחים פסקי הרמב"ם ועיין במרדכי פ' בן סורר מ"ש משם רבינו יחיאל ובפסקי מהרא"י סי' כ"ט. ועמ"ש התוס' בע"ז דף ס"ד ע"ב ד"ה איזהו גר תושב ועוד הארכתי קצת בזה בס' הקטן חיים שאל סי' מ"ט בס"ד. (ב). דין ו'. מפי הקבל' שב"נ אסורים וכו' מהר"י הכהן בבית ועד דף פ'. וראיתי להרב גופי הלכות דף ק"ב שהביא מ"ש מהר"ר בצלאל בכלליו דיש חילוק בין כשאומר התלמוד מנה"מ לכשאומר מ"ט וכתב הרא"ם דמטעם זה פסק הרמב"ם כר' אליעזר וכו' וסיים הרב הנז' ובהכי ניחא שלא פסק הרמב"ם כר"ש בכישוף משום דהש"ס גבי ר"ש לא קאמר מה"נמ אלא מ"ט עש"ב ושם בס' הנז' אות תי"ג הביא כלל מהרב הלז וכתב שרא' בשטה סנהדרין שנרא' שהיא להר"ן דזהו טעם הרמב"ם וכו' מ"ש וכן הוא האמת שהם דברי הר"ן בחידושי סנהדרין הנדפס מחדש בדף נ"ו מהש"ס ושם בהדיא קאמר הר"ן כמ"ש הרב הנז' דאי דר"א לאו הלכ' הול"ל לש"ס מ"ט כי היכי דקאמר מ"ט דר"ש ע"ש והן עתה נדפס מחדש ס' יד מלאכי ושם ראיתי באות תס"ז שערער על כלל זה והשיג על דברי הרב גופי הלכות עש"ב. ומרן בכ"מ כתב דאע"ג דלית הלכתא כר' אלעזר משום דא"כ הו"ל ח' מצות בני נח שהוא נהרג עליהם וכו' מ"מ כיון דשמואל מפרש למילתיה אלמא סבירא לי' דאסורין הן בכלאים