חיים שאל חלק א קעב

אצלי דמ"ש שדנו דין סנהדרין היינו ממש וכו' ועכ"ז ל"ק מה שהוצרך להטעותו גדמת וכו' שכבר כתב הר"מ אין ב"ד ממיתין אותו וכו' יואב הטה לאבנר אל השער לדונו בסנהדרין והוכיח במישור שהי' אבנר יכול להציל עצמו מעשאל בא"מ וכו' חייב מיתה בי"ש ויואב שהי' גואל הדם דעשאל יכול להרוג אבנר וכו' וכן כשהי' יואב נדון אצל שלמה הציל עצמו בטענ' זו ואפשר דלזה כיוון רש"י במ"ש נזיל אבנר כלומר פטור אתה עליו וכו' ע"ש באורך וברוחב. ומהר"חא בעץ החיים פ' וישלח דף כ"ו הביא חילוקי הרא"ם והכנה"ג וקושית הכנה"ג מאבנר ויואב וכתב וז"ל ותירץ הכנה"ג עמ"ש הר"מ פ"א דרוצח וכו' ושם פ"ו כתב וכו' א"כ ה"נ גואל הדם וכו' זהת"ד ועי"ל עמ"ש הר"מ וכו' והשיגו הראב"ד ק"ל אבנר וכו' ותירץ מרן דבלא"ה פטור יואב על הריגת אבנר דלא היו עדים והתרא' וכו' א"כ לק"מ לפ"ז לחילוק הרא"ם והכנ"הג שחייב יואב מיתה על הריגת אבנר ומשום דלא היו עדים והתרא' וכו' עכ"ל ועוד כתב בע"ד וז"ל גם שגג הרב בתירוצו שהנרדף אינו בדין יכול להצילו בא"מ ולכתחיל' יכול להורגו דממחתר' יליף לה הרא"ם וכדין עשה אבנר ויואב ח"מ ואיך אמרי נזיל אבנר ומ"ש הר"מ דחייב בי"ש איירי שמציל לאחר עכ"ל וק"ק על דבריו חדא במ"ש ועי"ל וכו' ומשום דלא היו עדים והתרא' וכו' דהרי זה עצמו תירץ הרב כנסת הגדול' כמבואר. ותו ק"ק במ"ש בתוך דבריו דמרן תירץ להשגת הראב"ד דבל"אה פטור יואב דלא הי' עדים והתרא' שהרי מרן לא כתב כן אלא כתב שאף עפ"י דאין בטענת יואב ממש מ"ש נזיל אבנר לאו דנתפייסו על הריגת אבנר אלא דהי' להם טענות אחרות נגדו אמרו כן ומשמע דיואב הי' חייב על הריגת אבנר ואמרי נזיל אבנר דאף לפי שיטתו דכדין הרגו יש טענות אחרות שהוא חייב ועיין בספר דינא דחיי ובספר אהבת עולם. והא דעדים והתרא' כתבו מרן גבי חיוב אבנר בהריגת עשאל ע"ש. הן אמת דעל מרן ק"ק שהי"ל לתרץ כן דאף דאין בטענ' יואב ממש מ"מ יען לא היו עדים והתרא' בהריגת יואב לאבנר ומ"ה פטור אמרי נזיל אבנר וכמו שכת' בסמוך דאבנר פטור מהריגת עשאל דלא היו עדים והתרא' ומינה סליק: ומאי דקשיתיה למהרח"א על תירוץ אחרון של הרב כנה"ג הנה הוא ז"ל הבין שכונתו בתירוץ זה לתרץ לקושיא ראשונ' שהקש' לחילוק הרא"ם וחילוקו אמנם הנה מקום לומר דהכי רהטי דברי הכנ"הג דכשהקש' למה שישב כמ"ש שדנו דין סנהדרין שזה סותר להנך חילוקי הוסיף להקשות דבלא"ה כיון שדנו דין סנהדרין אמאי אצטריכא לי' להטעותו גדמת וכו' וכתב ואומר אני דאפשר דדין סנהדרין הכונ' בטענות כדין סנהדרין אמטו להכי אטעייה ובהכי פריק לה למאי דקשיתיה בלא"ה מודמ' וכתב ומעת' יכולים אנו לומר דמה שטען יואב וכו' כלומר כיון דעל כרחין ליתובי סוגיין מההיא דגדמ' אצטריכא לן לומר דדין סנהדרין לאו דוקא א"כ תריץ ואימא הכי להרא"ה דלא אמרי נזיל אבנר אלא דבלא"ה הי' פטור ונמצא לפי האמור דהרב כנה"ג הוצרך לומר דדין סנהדרין לאו דוקא מכח קושית גדמת כמדובר ועל זה כתב הר"ן אבל הנכון אצלי וכו' כלומר דלא קאי על דברי הרא"ם וחילוקו דודאי להני חילוקי לית לה פתרי סוגית נגמר הדין כי אם עפ"י תירוצי הראשון ואולם כל קבל דנא שכתב דעל כרחין דדין סנהדרין ל"ד מכח קושית גדמת על זה כתב דהנכון אצלו דמשום קושי' גרמת אינו מוכר' בלאו הא דהרא"ם לפרש דל"ד דין סנהדרין משום דהנכון אצלי לומר דדין סנהדרין ממש ויואב מטעם גואל הדם וכו' ולכך אטמייה וז"ש רש"י פטור אתם עליו כל זה כתב הרב לפשטא דמסתמא בלאו דברי הרא"ם וחילוקו דלהנהו חילוקי לא סלקא האי תירוצא כל עיקר דבנרדף ושעת מלחמ' אינו חייב מיתה אפי' בי"ש כי היכי דלשתרי לגואל הדם למקטליה. אבל הני מילי דהרב הנה הנם כלפי מאי דקשיא בפשט השמוע' מגדמת דכתב בסמוך מכח זה דדין סנהדרין ל"ד על זה כתב דהנכון לקושיא זו הוא זה וכו' והכי דייק דבריו שכתב הנכון אצלי דמ"ש שדנו דין סנהדרין היינו ממש ועכ"ז ל"ק מה שהוצרך להטעותו גדמת וכו' הרי דכל תורפיה לא קאי אלא אהך קושיא דגדמת ואה"נ דלפום הנך חילוקי אין תירוץ זה עולה יפה צ"ל כמש"ל אמנם לא יליף חדלה הרב לכתוב זה כדי ליתובי פשט השמוע' דהרי מצינו לרש"י דבהדיא פ' ד"מ ופ' בן סורר כ' דגם בנרדף איתיה להאי דינא דיכול להצילו בא"מ וכמו שהביאו הרב גופיה בספר דינא דחיי להקשות על דברי הרא"ם ז"ל ע"ש. וגם בחילקו דמלחמ' הרי כתב הרב גופיה בכנה"ג ח"מ סימן תכ"ה שכ' דחילוק זה הוא אפי' באחר שמציל הנרדף במלחמ' וא"כ הרא"ם ודאי פליג על חילוק זה באופן דלא יבצר מאן דפליג אהנך חילוקי אמטו להכי כתב הרב תירוץ זה דגואל הדם לקושית גדמת הגם דלא סליק לפום הנך חילוקי וכבר רמז הרב כל זה בנועם שיח מתק לשונו באומרו ועכ"ז ל"ק מה שהוצרך להטעותו גדמת וכו' כמו שנא' וק"ל. והרב נחלת יעקב דרך קשתו על הרא"ם דמהי תיתי לחלק הכי וכבר הכנה"ג טעמא טעים מכח הסברא ע"ש. וסימנא טבא אית לי במאי דכתבינן בכונת הכנה"ג ממ"ש הרב גופיה בספר דינא דחיי דהרוא' יראה דשם הקש' להרא"ם מעובדא דאבנר ויואב ולא תירץ. ושוב לדעת הרמב"ם דס"ל דחייב מיתה בי"ש פירש הא דאבנר ויואב מסטעם גואל הדם כמ"ש בכנ"הג. וזה מורה ובא דלא עלה על דעתו בכנה"ג לתרץ בהא דגואל הדם להרא"ם דא"כ בספר דינא חי שכבר כתב שם ענין זה אמאי לא תירץ דברי הרא"ם בזה אלא ודאי דלא כיוון בכנסת אלא לפשט השמוע' בלא דברי הרא"ם כדבר האמור. ועמ"ש בספר אור חדש לנכד הרב פנים מאירות פ' בראשי' שהביא הא דנרדף משם הריב"ש ולא דק בדברי המש"ל דהא דנרדף לית ביה להציל בא' מאבריו אינו מהריב"ש ע"ש ודוק גם מ"ש שם בשם המש"ל פכ"ד דשבת דבשבת לא ניתן להרוג הרודף ובנה מצודים על זה תקפה עליו משנתו דשם אמר בפשיטות דלא שנא והוא תלמוד ערוך והר"מ פ"ט דגניב'. וגם על עיקר דבריו יש להשיב כמ"ש במ"א וע' שיירי א"ח סי' שכ"ט וכנה"ג ח"מ סימן תכ"ה ודינא דחיי דף ן' ויד אליהו סימן י"א וחו"י סימן ל"א ואי"הב במ"א. ואנכי הרוא' להרב בכנה"ג בח"מ סי' תכ"ה הגה"ט אות כ"א שהביא משם הרא"ה דאפילו למ"ד הרודף צריך התרא' לגבי נרדף אין צריך וכו' וז""ל נרא' להביא ראי' לדברי הרא"ם מדאמרינן פ' נגמר הדין וכו' וא"א דצריך התראה הי"ל להקשות הי' לך להתרות בו אבל אין זה כלום וכו' א"נ כמ"ש דבשעת מלחמה א"צ התראה עכ"ל וק"ק דעין רואה בדבריו שם דמכח חילוק הנז' דבעת הלחמו ליתיה לדין יכול להציל בא"מ הוליד זה דבעת מלחמה א"צ התראה וז"ל שם בסמוך ויראה דכשם דבעת מלחמה אין לדקדק בין יכול להצילו אף בלא התרא' יכול להורגו עכ"ל הרי דהא בהא תליא וא"כ איך כתב דיואב לא אמר לאבנר הי"ל להתרות בעשאל מטעם דבעת מלחמ' א"צ התרא' הלא לכי מטית למימר דיואב נחית לחילוק זה דשע' מלחמ' תו לא מצי יואב למימר הי"ל להצילו בא"מ דכיון דבמלחמה א"צ ה"ה דלא שייך דין יכול להצילו בא"מ. ואם נפשך לו' דיואב עלה ונסתפ"ק בדין זה דעת מלחמ' אי צריך התרא' ואי איתה לדין יכול להצילו וחדא מינייהו נקט הגם שאו"ל הי' לך להצילו בא"מ לחזות בנועם דעת אבנר בזה אכתי ק"ק דכי שאיל לאבנר הי"ל להצילו בא"מ והשיבו כי לא יוכל דאלמא לא ס"ל לאבנר חילוק מלחמ' הו"ל ליואב לשאול לאבנר שהי"ל להתרות בו. ויש לישב. תו חזינא להכנה"ג שם באות כ"ג שכ' דלפי דברי הראב"ד בדין זה דדין סנהדרין הוי דוקא שמעי דיכול להצילו בא"מ א"צ התרא' ליהרג עליו דהרי דנו לאבנר בדין סנהדרין וחייבוהו מיתה ואפשר דלכ"ע צריך התרא' להמיתו בב"ד אבל יואב הרג לאבנ' להיותו גואל הדם וכו' ע"ש וק"ק דכפ"ז שכ' בדעת הראב"ד דיואב הרג לאבנ' אף שלא היתה התרא' באבנ' מטעם גואל הדם ק' דא"כ מה השיג הראב"ד להר"מ שכ' דישראל בישראל אין ממיתין אותו מאבנ' שהרגו יואב ומאי קושיא לעולם אין ממיתין וחייב מיתה בי"ש ושאני יואב שהוא גואל הדם וכמו דסבר הראב"ד עצמו לענין התראה כמדוב' וכמו שתריץ הרב עצמו בס' דינא דחיי להשגת הראב"ד ויש לישב. הגם הלום זה חזיתי שם להרב כנה"ג שהקש' על מרן הכ"מ דפ"ק דרוצח כתב דלא שייך התרא' ובדין זה כתב דהתרא לא אשכחן דהווה דמשמע דישנ' להתרא' במציאות ע"ש ואפש' דס"ל למרן דכיון דהראב"ד סבר דממיתין אותו ודאי דלשיטתו שייך התרא' ביכול להצילו בא"מ ולא שמה התראת ספק דאי אמרת דסבר הראב"ד דלא שייך ביה התרא' היכי סבר דממיתין אותו א"כ אפה היינו דק"ל למרן בדין זה דאף לשיטת הראב"ד דממיתין אותו ושייך ביה התרא' מ"מ מוכרח דהך דאבנ' אינו כפשטו דעדים והתרא' לא היו ותו משום אומדן דעת וכו' אלא ודאי דאינו דין גמו' ומעת' ל"ק לסברת הר"מ דאין ממיתין ולא שייך התרא' דאפילו לפי סברת הראב"ד מוכרח דלאו דין גמו' קאמר. והרב בית חדש פירש לדעת הר"מ דמ"ש ריב"ש נהרג עליו ר"ל על ידי גואל הדם ע"ש ולא נהירא לן הך פירושא כלל ותו דהו"ל להר"פ להזכי' גם בדין זה דגואל הדם יכול להורגו כיון דריב"ש קתני ליה ועיין במגדל עז והרב שבות יעקב ח"ב סימן קפ"ז והרב סם חיי פ' וישלח המה ראו כן תמהו על הרב כנסת הגדול' דאשתמיטיתי' דברי רש"י דסבר דנרדף ורודף שוים ע"ש ודין גרמא לרבנן קדישי הנז"ל שדרכו קשתם על הרב לפי דבחייהון דרבנן קדישי אכתי לא יצא לאור ספר דינא דחיי כי שם הקש' על הרא"ם מדברי רש"י הנזכר והכא בלשונות הרא"ם כל עצמו לא בא אלא ליתובי צורתא דשמעתא לחוד וסמיך אמ"ש בס' דינא דחיי וצדיק דינ"ו. את זה כתבתי בימי נעורי בשנת התק"ח והן היום בא לידי ס' בתי כהונ' לגדול דורנו ושם האריך בענין זה בבית ועד דף ע"ח גם מחדש נדפס ס' לשון ערומים ובלשונות הר"מ דף י"ט ע"ג נשא ונתן בזה ולא פניתי לחזו' על המקרא ולעמוד בדברי קדשם. (ו) דין ז. והנמשך עד דין י"ג. בית ועד דף ע"ט ודף פ'. א דין י"א. אבל העוף יראה לי שאין ב"נ נהרג וכו' הראב"ד הגיה אבל השרץ ומרן בכ"מ הקש' דכפ"ז מה ראה על ככה הר"מ לומר ירא' לי והוא תלמוד ערוך. וראיתי במכתב מטהרת יד הקדש גדול בדורו מהר"ם גאלנטי ז"ל שכ' ע"ד מרן וז"ל ואני אומר דאפיריין נמטייה להראב"ד דהגיה אבל השרץ ומה שהקש' פרן ממ"ש יראה לי אינ' קושיא דמ"ש בגמ' למשרי שרצים היינו למאן דאית לי' אבר מן החי מאכל תאכל ושנאסר לאדה"ר להכי מוכרח לומר דקרא דנח למשרי שרצים אבל רבינו דלא ס"ל הכי כמ"ש בתחילת הפרק דלא נאסר אלא לנח ולא ס"ל דרשת דאכל תאכל א"כ קרא דאך בשר לעיקר אסור אבר מן החי אתא וכך פירש"י בפי' כשאמרו לעיל גבי סנא דבי מנשה ואידך למשרי שרצים ע"ש ולהכי אמר יראה לי