חיים שאל חלק א קעד

אף שאין נהרגין עליהם עכ"ל. (כל ענין זה עמדתי עליו יותר בהרחב' והעתקתי והוספתי בי"ד סי' רצ"ה וסי' רצ"ז בס"ד) ומזה קשה עמ"ש מרן פ"ק דכלאים דין ו' שכתב הרמב"ם ואסור לישראל להניח לכותי שירכיב אילנו כלאים וכתב מרן ז"ל שם בכ"מ וז"ל אין לומר שטעמו מדאמרינן בירוש' פ"ק דכלאים דכותי אסור להרכיב כלאים וכיון שכן אסור לומר שירכיב כלאים שאותו ירושלמי כר"א דאמר ב"נ הוזהרו אף על הרכבת האילן ורבינו פ"ט מה' מלכים פסק דלא כוותיה אבל טעמו מההיא דפ' הפועלים וס"ל דנקטינן לחומרא כמ"ש פט"ז דא"ב וכו' ע"ש ודבריו תמוהים דהרי הרמב"ם בדין זה פסק דמפי הקבל' ב"נ אסורין בהרכבת האילן וביאר הוא ז"ל טעמו דפסק כשמואל ואסורין אף שאינן נהרגין ומאחר דאסורים הנה אמת נכון לומר דזהו הטעם שכ' הר"מ שם דאסור לישראל להניח לכותי שירכיב אילנו כיון דב"נ אסורים בהרכבת האילן שוב ראיתי להתייר הגדול הרב מש"ל שתמה עליו שם בה' כלאיים והוסיף לדקדק לשון הרמב"ם שם ע"ש וכן ק' על מהר"י פלורינטין בהגהות שבס"ס מעיל שמואל לעיל ריש פ"ט שכ' וז"ל ובגמ' אמרו דב"נ נצטוה אף על הרכבת האילן ורבינו לא פסק כותיה ועיין פ"א דכלאים בכ"מ רמז ו' עכ"ל ואשתמיטיתי' דין זה. וכן ק' על הרדב"ז שכ' בשו"ת בלשונות הרמב"ם סי' ר' בתוך דבריו וז"ל ומה"ט ליכא לתרוצי קו' דס"ל דבכלאי זרעים לא נצטוו בני נח וע"ה מותר לומר לגוי אבל כלאי הכרם והרבעת בהמ' נצטוו עליה ועבר על ולפני עור וכו' ותו דהוא ז"ל כ' פ"ט מה' מלכים ו' מצות נצטוו בני נח ופלוגתא דתנאי היא ופסק כרבנן דז' מצות ותו לא וכו' דפשיטא לי' לאסור לומר לגוי לזרוע כלאי זרעים דאמיר' לגוי שבות כדפסק גבי חסימה וסירוס וכלאי אילנות וכלאי בהמ' עכ"ל וכן מתבאר ממ"ש הרב הנז' בביאורו להרמב"ם פ"א ופ"ט דכלאים דהא דאסר הרמב"ם בהרכבת אילן והרבעת בהמ' להניח לגוי הוי מטעם בעיית אמירה לגוי גבי חסימה ע"ש וק' דהרי מפורש בדין זה דב"נ אסורים בהרכבת אילן והרבעת בהמ' ומאי מייתי ראיה בתשו' מדברי הר"מ לעיל פ"ט ולא זכר דין זה וכזאת וכזאת ק' על מהר"י קורקוס בביאורו ומרן בכ"מ פ"ט דכלאים דין ב' שכתבו דמ"ש הרמב"ם ואסור לישראל ליתן בהמתו לגוי להרביע' היינו מטעם אמיר' לגוי באיסור לאו דנקיט לחומרא ע"ש והדבר ברור שטעמו דאסורים ברביע' כמ"ש בדין זה: הגם הלום ראיתי להרב דרישה בי"ד סימן רצ"ז בהדר"ו זכ"ר מדין זה וז"ל ואסור לישראל שיתן בהמתו לגוי שירבענה לו ז"ל בית יוסף פרק הפועלים איבעיא להו מהו שיאמר אדם לגוי חסום פרתי וכו' ולא איפשיטא ולחומרא וכ"פ הר"מ עכ"ל ב"י ואני אומר דמדאבעי' ליה לגמרא לענין חסימה ולא לענין הרבעת בהמה ש"מ דהרבעת בהמה וכן בהרכבת האילן פשוט לבעיין משום אסור ולאו מטעם אמירה לגוי שבות באיסור לאו אלא משום דב"נ מצווין על הרכבת אילן והרבעת בהמה וכ"כ הר"מ בהדיא בפ"י (כצ"ל) מה' מלכים וכו' עיין שם ודבריו מבוארים ככל אשר דברנו ויש להצטער על אותו צדיק הרב שפתי כהן שכתב ע"ד הדרישה כי לא יאמין שיצאו דברים אלו מפיו דקי"ל ז' מצות נצטוו ב"נ ותו לא ומ"ש וכ"כ הר"מ אין שם רמז ומבואר להפך פ"ט דמלכים עש"ב דאשתמיטיתיה דין זה ונהירנא כי זה שנים ראיתי במכתב למופת הדור מהר"א יצחקי זלה"ה שהשיגו והן עתה ראתה עיני שגם הפר"ח בליקוטי י"ד תמה על הש"ך עיין שם. אבל אי איכא למידק על הרב דרישה הא איכא למידק דהרב ז"ל קאי על הטור ומוכח דבעד הטור קמפרש וזוהי הלכה רווחת לכ"ע דב"נ מצוין על הרכבה והרבעה ולפום ריהטא נראה דהרא"ש פליג על הרמב"ם בזה וזה ממ"ש בהלכות קטנות בה' כלאים וז"ל ואסור להניח לכותי שירכיב באילן של ישראל כדאמר במס' שבת פרק תולין דאפילו כשותא בכרמא אסור לכותי להניחו לזורעו בכרמו עכ"ל הרי דהרא"ש זלה"ה אתי עלה מטעמא אחרינא ועמ"ש מרן ב"י סס"י רצ"ו והרב מעד"מ שם ומשמע דהרא"ש ס"ל דאין הלכה כר"א כלל והגוים מותרים בהרכבה והרבעה דלא כהר"מ דאי סבר כוותיה אמאי אצטרי' לההיא דפרק תולין מאחר דהגוים אסירי ואיכא לפני עור אלא משמע דהרא"ש חולק על הרמב"ם וא"כ הרב דרישה לא הי"ל לכתוב בסתמא לדעת הטור מ"ש דמסתמא הטור סבר כהרא"ש וה"ל לפרש דטעם זה נאות לדעת הרמב"ם ולא לדעת הרא"ש והטור. וראיתי בס' מגן שאול בלשונות הר"מ דף ז' ע"ב שהאריך בזה ועמו הסליחה דמ"ש לישב מ"ש מרן פ"א דכלאים דין ג' דלא הקשה מדין ו' די"ל דטעמו כמש"ר בדין זה הס כי לא להזכיר דהא אנחנו תמהים עליו דלא כתב כן בדין ו' וכתב מטעם הבעיא. ומה שחתר לישב דברי הרב ש"ך הנז' דתפס על הדרישה שכתב נצטוו והר"מ כתב דאסורין לא שהם מצווין כמה לא חלי ולא מרגיש הנמצא כזה מי שאסור בדבר ואינו מצווה ודוק בלשון מרן בדין זה שבמתק לשונו כתב דח' ומצות שנהרגין עליהם לא אשכחן אבל ודאי דכיון דאסירי הם מצווין ותו דהש"ך כתב דאין רמז בדברי הר"מ והעיקר משום אמירה לגוי. וטפי ניחא ליה להרב ש"ך ז"ל שיאמר עליו דלא זכר מדין זה כאשר השיגוהו שני המאורות הגדולים הנז' מלומר בכונתו דרכים כאלו. ומ"ש דלמרן ב"י קשה. לפי מ"ש עמ"ש מרן בב"י לק"מ דהטור ס"ל כהרא"ש הפך הר"מ וטעמו משום אמירה לגוי וכן בב"י סימן רצ"ה בהרכבת האילן הביא דברי הרא"ש בה' כלאים עיין שם ואף שכתב וכ"פ הר"מ ל"ק כ"כ דלענין דינא בנדון זה שוים אף שטעמם חלוק אבל על דברי מרן בכ"מ ק' כמדובר. ומה שישב דאין בו משום ולפני עור וכ"כ מהר"ם אמאריליו ביד משה בליקוטים דף קנ"ז. ליתא ואין להאריך בדברים פשוטים. והנה עמ"ש מרן בב"י י"ד סי' רצ"ז על דברי הטור הנז' דהבעי' דחסום פרתי לא איפשיטא ולחומרא ק"ק דהרא"ש כ' שם דאיפשיטא לחומרא והביא דבריו מרן בב"י א"ה סי' ה' וח"מ סי' של"ח ומסתמא הטור סבר כאביו הרא"ש ומ"ש הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' ר' על השגת הראב"ד פ"א דכלאים דין ג' וז"ל והטור כ' הראשונ' והשמיט השניה והדין עמו דאף דבעיא היא ולא איפשיטא אית לן למיזל לקולא וכו' וכן פסק הרא"ש וכן כ' בשם הראב"ד וכו' ע"ש והן עתה חדשים מקרוב באו ס' יד אהרן ח"ב א"ה ושם ראיתי בסי' ה' הגדיל המדורה מאד על דברי הרדב"ז הללו דאף דנימא דנעלמו ממנו דברי הטור כאן איך כתב דהרא"ש פסק הבעיא לקולא וכו' ע"ש ובעיני הדבר ברור דט"ס נפל בדברי הרדב"ז כאשר ידענו נאמנ' שהתשובות הללו הועתקו כמה פעמים ע"י כמה סופרים וכצ"ל וכן כ' הרא"ש בשם הראב"ד ותיבות וכן פסק ט"ס או תיבות וכן כ' ט"ס וצ"ל וכן פסק הרא"ש בשם הראב"ד. ואף דידע ודאי דברי הטור בא"ה וח"מ דנקיט כהרא"ש כונתו שסוף סוף אין מקום להשגה דהר"מ יסבור כהראב"ד שהביא הרא"ש שהיא לקולא ויש פנים הנראים למפסק לקולא ומה שהק' דאמאי כ' דהראב"ד חזר ולא דהוו תרי אין זו השג'. ומה שכ' שהיא קושיא אלימתא לדעת הר"מ וכו' כבר כ' כן הרדב"ז. ומ"ש לעיל שהטור השמיט השניה כדין אפשר שכונתו דכיון דההשג' אינה מבוררת מהענין השמיט' כי אף דיש להק' כפי דעת הר"מ במקום אחר אין דרך הטור להאריך בקושיות כנודע ומה שהסכים ביד אהרן דתרי הראב"ד הוו כ"כ הרב בני יעקב בהגהותיו ומ"ש עוד הרב בני יעקב דלדעת הר"מ קאמר לא נהירא וכמ"ש בס' יד אהרן ועמ"ש מורי הרב נחפה בכסף י"ד סי' ד' דף ל': אחרי כותבי ראיתי לגדול הדור מהר"א יצחקי זלה"ה בשו"ת זרע אברהם א"ח סי' ט' וסוף סי' י"ב ולהר"ם הכהן בתשוב' כי באה בשו"ת בני יהוד' הנדפס מחדש סי' מ"ז שעמדו בסתירת דברי הראב"ד. ומ"ש הרב זרע אברהם סי' ט' דלק"מ דבעבר ועשה הוא דכתב הרא"ש בשם הראב"ד דאזלינן לקולא ומ"ש בהשגות היינו לכתחיל' ע"ש באורך אינו מחוור דהבעיא היא מהו שיאמר אדם לגוי חסום וכו' ועל זה כ' הראב"ד דבעיין לא איפשיטא ולקולא אלמא לכתחיל' קאי וכן משמע מדברי הריטב"א בחידושי מציעא הנדפסים שהביא דברי הראב"ד והוקש' לו מחול המועד דלא שרינן לומ' לגוי וניחא לי' דהוי עשה ול"ת משא"כ חסימה דהוי לאו לחוד ע"ש. תו ק"ק על הרב זרע אברהם דשם הביא דברי מרן פ"א דכלאים דין ו' ולא העיר עליהם מדין זה דהרמב"ם כנז' וכמו שהוא עצמו בכתב הקדש השיג על הרב שפתי כהן כמש"ל. והרמ"ך בתשו' בני יהוד' הנז' העיר עליו ועל דברי הש"ך וכן תמה על הש"ך הרב מהר"י אירגאס בשו"ת דברי יוסף סי' כ"ד מ"ש ובס' יד משה בליקוטים דף קנ"ז. (ג). וכותי שהכה ישראל וכו' לשון ערומים דף כ"א בלשונות. (ד). דין ז' המילה וכו' ויצא עשו וכו' בפ"ט דנדרים כ' הרמב"ם נדר מזרע אברהם מותר בבני ישמעאל ובני עשו ואינו אסור אלא בישראל שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע והרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם עכ"ל ונהירנא שראיתי להרב מהר"ר יעקב פאראג"י מהמה זלה"ה בתשובותיו כ"י סי' י"א שפירש בדברי הרמב"ם דנדרים הנז' שכונתו במ"ש והרי יצחק אמר ליעקב וכו' להביא ראיה על שנתמעט עשו ויעקב הוא הזרע כשר. ואייתי מתניתא בידיה לשון הרמב"ם באגרת תימן והיא נדפסה בס' מגילת אסתר דפוס אמשטרדם דף קכ"ד ע"ג זהו תורף דברי הרב אבל אין הס' הנז' מתשובות הרב הנז' עתה בידי. וק"ק דלא הי' צריך להרחיק עדיו ולהכריע פירושו מאגרת תימן דהרוא' יראה דמש"ר באגרת תימן הם דבריו שכתב בדין זה. סימן צז על הרמב"ם פ' י"א מה' מלכים. (א) דין א'. ולהחזיר ממלכת בית דוד ליושנה וכו' פירוש שיהיה מלך על כל ישראל ויהודה כמו שאמר הכתוב ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד. וכל זה כלל הרמב"ם באומרו ממלכת בית דוד ליושנה. (ב) דרך ככב מיעקב זה דוד וכו' בירושלמי פ"ג דנדרים דרך ככב מיעקב ממי דרך ככב ועתיד לעמוד מיעקב. ובפסיקתא דרבינו טוביהו דורש הפסוקים האלו לימות המשיח בשינוי ממה שכתב הרמב"ם עיין שם פרשת בלק. (ג) דין ב'. ועיקר הדברים ככה הם שהתורה הזו חקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים וכו' ובסוף פ"ב דמגילה כתב הרמב"ם כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלים לעולם עכ"ל והיינו כמ"ש כאן שהתורה חקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים. ושם כתב הראב"ד בהשגות אמר אברהם לא יבטל דבר מכל הספרים שאין ס' שאין בו למוד אבל כך אמרו אפילו יבטלו שאר ספרים מלקרות בהם מגילה לא תתבטל מלקרותה בצבור עכ"ל ותימה על הראב"ד שדברי הרמב"ם הם מפורשים בירושל' וכמו שהביאו בהגהות מיימונית והרמב"ם נקט לישנא דירושלמי. ואפשר דהראב"ד אין כונתו כאן אלא לפרש הדבר ולא נעלם מעיני חכמתו שדברי הרמב"ם נאמנו מאד והם בירושלמי אלא שבא לפרש. והרב המקובל הקדוש מהר"ש בן אלקבץ זלה"ה האריך בזה בספרו היקר מנות הלוי עיין שם. שוב ראיתי מה שכתב הרב הגדול הרדב"ז בתשובותיו דפוס ויניציא סימן תרס"ו והאריך בזה והביא תשובת הרשב"א סימן תצ"ג (שהביאה גם כן הרב מנות הלוי) ומבין ריסי עיניו ניכר שהראב"ד ז"ל לפרש הענין בא עיין שם ודוק ועיין עוד להרדב"ז בחלק הנזכר סימן תתכ"ח מה שכתב יעויין שם ובסוף התשובה זו בסימן תתכ"ח הביא מה שאמרו רז"ל למה נקרא שמו חזיר ופירש על פי הפשט והסוד ועיין מה שכתב הרב הקדוש מהר"ר אברהם גאלנטי בס' קול בוכים דף צ"ה דרוש ארוך במת"ק ודש"ן עדיו עיין שם באורך ויאורו עיניך.